התייעצות ממרח שוקולד בלחם, זה מוזנח לדעתכם

אם הבנות :)

משתמש פעיל
אמא יקרה,
קל לך למרוח שוקולד לילד ולשלוח אותו עם שקית קורנפלקס ועוגיות?
למה הילד שלי אשם וצריך להתגרות סלש לקושש ממנו את כל הרעל הזה?
אחר כך את תתמודדי עם הדלקות שהגוף שלו יפתח? עם הקושי שלו להתרכז בשיעור כי הדם שלו עמוס בסוכר?
המחלקה לחינוך מבוגרים נסגרה. מזמן.
אם החלטת להשקיע בענין הבריאות של הילדים שלך- כל הכבוד!
רק קחי בחשבון שחלק מהאתגרים זה הסביבה שמתנהלת באופן שונה.
אל תצפי מאמהות אחרות להשיג את המטרות שלך. הן מספיק עסוקות.
 

ח.ג.ג'.

משתמש מקצוען
רצינית? מאיפה הוא מכיר ממרח שוקולד? אצלך אין בבית?
כמה ילדים יש לך? מעניין אותי עד איזה גיל מצליחים לשלוט באוכל של הילדים. לא מאמינה שזה מחזיק הרבה...

ואת כאילו, מותר לשאול- לא אוכלת שוקולד? לא שותה קפה? לא שותה קולה בשבת? לא קונה פיצה? לא אוכלת מוקרמים?

אני יודעת שיש אנשים שאוכלים רק בריא, אבל זה מבוגרים בד"כ לא ילדים
המשפט האחרון שלך - טעות נפוצה.
הרגלי אכילה בריאים זה משהו שאפשר וצריך להתחיל בגיל צעיר, ואם מחכים שהילדים יגדלו כדי להתחיל, זה לא יקרה.
למבוגרים קשה מאד לשנות הרגלי אכילה. יש כאלו שעושים את זה כי הם הפנימו את החשיבות, אבל בדרך כלל זה לא בא בקלות.
חוץ מזה, מחקרים מראים שלתזונה בגיל הילדות יש השפעה ארוכת טווח על הבריאות. גם אם כשהילד יגדל הוא פתאום יהפוך את עורו ויתחיל לאכול בריא, יש נזק שכבר נגרם.
דבר אחד שכן משתפר בדרך כלל עם הגיל זה בררנות (מהסוג הנורמלי לילדים, לא בררנות קיצונית על רקע תחושתי וכד'). זה די נפוץ למשל שילדים לא כל כך אוכלים ירקות וכשהם גדלים זה משתפר. אבל כדי שיהיה שיפור צריך מההתחלה לחשוף אותם לאוכל בריא ולפתח להם הרגלים נכונים. ילד שמחזקים אצלו את הבררנות הטבעית והנטיה הטבעית להעדיף מתוק יתקשה לפתח בהמשך הרגלי אכילה טובים.
מהצד השני, לפני שילדים מתקלקלים אפשר להקנות להם הרגלים טובים, ויותר קל ליצור הרגלים נכונים מההתחלה מאשר לשנות אחר כך הרגלים גרועים. נכון, יש את הבררנים ששום שיטה לא תעבוד עליהם, אבל הם מיעוט קטן. רוב הילדים מתרגלים למה שמרגילים אותם.
זה פחות עניין של "רק בריא" ו"לא לאכול אף פעם", זה יותר עניין של מה השגרה וההרגל.

ולשאלות הראשונות שלך, כדי שלא תחשבי שאני ממציאה רעיונות שאי אפשר לעמוד בהם: יש לי שלושה ילדים, הגדולה בת 14, ממרחים מתוקים יש רק בטיולים. שתיה מתוקה אולי פעמיים בשנה. אין ממתקים בבית באופן כללי, וגם לא קורנפלקס, ביסקוויטים ובייגלה. יש מנות אחרונות בשבת אבל רק בתור מנות אחרונות ולא עוגה סתם כך. אנחנו כן אוכלים ממתקים מדי פעם אבל הם לא נמצאים בשגרה, והם ממש לא בתפריט של מה שאפשר להביא לגן או בית הספר. יש לי ילד אחד על הרצף ודי בררן (לא נורא).
הגדולה שלי כבר בגיל שבו היא שולטת באוכל שלה במידה רבה, ולמרות שהיא כמובן אוהבת דברים מתוקים ולא בריאים, ביום יום היא מכינה לעצמה סלטים, יוגורט עם פרי (לא ממותק, כמובן), כריכים בריאים. זה טעים לה והיא נהנית מזה.
 

bmsz

משתמש פעיל
המשפט האחרון שלך - טעות נפוצה.
הרגלי אכילה בריאים זה משהו שאפשר וצריך להתחיל בגיל צעיר, ואם מחכים שהילדים יגדלו כדי להתחיל, זה לא יקרה.
למבוגרים קשה מאד לשנות הרגלי אכילה. יש כאלו שעושים את זה כי הם הפנימו את החשיבות, אבל בדרך כלל זה לא בא בקלות.
חוץ מזה, מחקרים מראים שלתזונה בגיל הילדות יש השפעה ארוכת טווח על הבריאות. גם אם כשהילד יגדל הוא פתאום יהפוך את עורו ויתחיל לאכול בריא, יש נזק שכבר נגרם.
דבר אחד שכן משתפר בדרך כלל עם הגיל זה בררנות (מהסוג הנורמלי לילדים, לא בררנות קיצונית על רקע תחושתי וכד'). זה די נפוץ למשל שילדים לא כל כך אוכלים ירקות וכשהם גדלים זה משתפר. אבל כדי שיהיה שיפור צריך מההתחלה לחשוף אותם לאוכל בריא ולפתח להם הרגלים נכונים. ילד שמחזקים אצלו את הבררנות הטבעית והנטיה הטבעית להעדיף מתוק יתקשה לפתח בהמשך הרגלי אכילה טובים.
מהצד השני, לפני שילדים מתקלקלים אפשר להקנות להם הרגלים טובים, ויותר קל ליצור הרגלים נכונים מההתחלה מאשר לשנות אחר כך הרגלים גרועים. נכון, יש את הבררנים ששום שיטה לא תעבוד עליהם, אבל הם מיעוט קטן. רוב הילדים מתרגלים למה שמרגילים אותם.
זה פחות עניין של "רק בריא" ו"לא לאכול אף פעם", זה יותר עניין של מה השגרה וההרגל.

ולשאלות הראשונות שלך, כדי שלא תחשבי שאני ממציאה רעיונות שאי אפשר לעמוד בהם: יש לי שלושה ילדים, הגדולה בת 14, ממרחים מתוקים יש רק בטיולים. שתיה מתוקה אולי פעמיים בשנה. אין ממתקים בבית באופן כללי, וגם לא קורנפלקס, ביסקוויטים ובייגלה. יש מנות אחרונות בשבת אבל רק בתור מנות אחרונות ולא עוגה סתם כך. אנחנו כן אוכלים ממתקים מדי פעם אבל הם לא נמצאים בשגרה, והם ממש לא בתפריט של מה שאפשר להביא לגן או בית הספר. יש לי ילד אחד על הרצף ודי בררן (לא נורא).
הגדולה שלי כבר בגיל שבו היא שולטת באוכל שלה במידה רבה, ולמרות שהיא כמובן אוהבת דברים מתוקים ולא בריאים, ביום יום היא מכינה לעצמה סלטים, יוגורט עם פרי (לא ממותק, כמובן), כריכים בריאים. זה טעים לה והיא נהנית מזה.
הלוואי ומה שאתם אומרים היה נורמה חברתית.
יש המון משמעות להרגלי אכילה.
אבל כילד והיום אצל ילדיי אני רואה שהילדים שאוכלים רק בריא בבית מגיעים לשמחות או לבתים של אחרים ומסתערים על המתוקים.
אחד החברים של ילדיי היה מגיע אלינו הביתה ומייד כשהוא נכנס היה מבקש חטיף.
זה ילד עם חסכים לא ילד עם הרגלים טובים.
איך ניתן לפתור את הבעיה הזו?
באופן כללי אין כל כך עניין לעבוד ע"ז לבריאות כי בסוף מינונים נכונים פותרים את רוב הבעיות
 

מה שבטוח

משתמש מקצוען
רצינית? מאיפה הוא מכיר ממרח שוקולד? אצלך אין בבית?
כמה ילדים יש לך? מעניין אותי עד איזה גיל מצליחים לשלוט באוכל של הילדים. לא מאמינה שזה מחזיק הרבה...

ואת כאילו, מותר לשאול- לא אוכלת שוקולד? לא שותה קפה? לא שותה קולה בשבת? לא קונה פיצה? לא אוכלת מוקרמים?

אני יודעת שיש אנשים שאוכלים רק בריא, אבל זה מבוגרים בד"כ לא ילדים
אין לי בבית שוקולד,
ולא צריך 'לשלוט' באוכל של ילדים
צריך שיהיה לך מוטמע מאוד מאוד חזק כמה זה מזיק כדי שיהיה לך מאוד ברור מה נכנס ומה לא נכנס אליך הביתה
מה שקורה מחוץ לבית לא בשליטתך-ואת רק יכולה להטמיע אצל הילד שלך את ההבנה כמה זה מזיק לו.
מה שהוא יעשה בסוף זה שלו, לא שלך.

ואני אגיד שוב-אם ברור לך כמה זה מזיק-זה לא נכנס אליך הביתה.

ולא, אני לא אוכלת כל הזמן שוקולד ועם הקפה אני משתדלת לאכול משהו מזין כמו כדורי תמרים
ואם לא אז מאפה ביתי עם חומרים איכותיים וטבעיים יותר.
לא קונה פיצה, לא מכינה מוקרמים, לא שותה לא קולה ולא אקונומיקה.
אופה הרבה ומקמח כוסמין, שמן זית וסוכר קנים ואף אחד בחיים לא מצליח לנחש. בדקתי על ההכי קשוחים.

וכמה מפתיע מוזמנת אלי לראות איך ילד יכול להתלהב מתפוח ותפוז, מחליף חמצוץ בשוקולד (שהוא הרבה פחות מזיק) לקחת לחם כוסמין 80% עם ממרח 'גבינה' משקדים, ופירות, וגם עוגיות טעימות שאני מכינה בבית כי שם אני יודעת בדיוק מה נכנס לבפנים בלי מרגרינה ובלי חומרים משמרים.
וגם מאוד לאהוב ממתקים!! כי כף הגוף שלנו נברא אבוציונולית עם משיכה לסוכר, וגם אני אוהבת מתוק.
ולכן- כמה שפחות סוכר זמין זה הסוד.
ולא-בוא ניתן לו כל הזמן סוכר כדי שכשהוא יתקל בסוכר הוא לא יתנפל עליו
זה פשוט מגוחך.

כדי שילד יאהב אוכל בריא (מה הקשר בררנות? שיהיה בררן באוכל בריא. בררן שרוצה רק אוכל מזיק זה לא בררן, זה ילד שהגוף שלו לא מסוגל להשתחרר מהסוכר.) הוא צריך להכיר את זה בבית, בצורה מושקעת ומגרה ולא איזה לחם חום יבש ודוחה.
וגם שאמא שלו תפסיק לחשוב שאוכל בריא הוא לא טעים.
 

הלוחשת לתווים

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
הנדסת תוכנה
הדמיות בתלת מימד
אין לי בבית שוקולד,
ולא צריך 'לשלוט' באוכל של ילדים
צריך שיהיה לך מוטמע מאוד מאוד חזק כמה זה מזיק כדי שיהיה לך מאוד ברור מה נכנס ומה לא נכנס אליך הביתה
מה שקורה מחוץ לבית לא בשליטתך-ואת רק יכולה להטמיע אצל הילד שלך את ההבנה כמה זה מזיק לו.
מה שהוא יעשה בסוף זה שלו, לא שלך.

ואני אגיד שוב-אם ברור לך כמה זה מזיק-זה לא נכנס אליך הביתה.

ולא, אני לא אוכלת כל הזמן שוקולד ועם הקפה אני משתדלת לאכול משהו מזין כמו כדורי תמרים
ואם לא אז מאפה ביתי עם חומרים איכותיים וטבעיים יותר.
לא קונה פיצה, לא מכינה מוקרמים, לא שותה לא קולה ולא אקונומיקה.
אופה הרבה ומקמח כוסמין, שמן זית וסוכר קנים ואף אחד בחיים לא מצליח לנחש. בדקתי על ההכי קשוחים.

וכמה מפתיע מוזמנת אלי לראות איך ילד יכול להתלהב מתפוח ותפוז, מחליף חמצוץ בשוקולד (שהוא הרבה פחות מזיק) לקחת לחם כוסמין 80% עם ממרח 'גבינה' משקדים, ופירות, וגם עוגיות טעימות שאני מכינה בבית כי שם אני יודעת בדיוק מה נכנס לבפנים בלי מרגרינה ובלי חומרים משמרים.
וגם מאוד לאהוב ממתקים!! כי כף הגוף שלנו נברא אבוציונולית עם משיכה לסוכר, וגם אני אוהבת מתוק.
ולכן- כמה שפחות סוכר זמין זה הסוד.
ולא-בוא ניתן לו כל הזמן סוכר כדי שכשהוא יתקל בסוכר הוא לא יתנפל עליו
זה פשוט מגוחך.

כדי שילד יאהב אוכל בריא (מה הקשר בררנות? שיהיה בררן באוכל בריא. בררן שרוצה רק אוכל מזיק זה לא בררן, זה ילד שהגוף שלו לא מסוגל להשתחרר מהסוכר.) הוא צריך להכיר את זה בבית, בצורה מושקעת ומגרה ולא איזה לחם חום יבש ודוחה.
וגם שאמא שלו תפסיק לחשוב שאוכל בריא הוא לא טעים.
בקיצור, @מה שבטוח - בטוח!
אבל צריך להיזהר לא לעשות מאוכל לא בריא משהו שאסור לגעת בו או להסתכל עליו,
זה פשוט יגרום לילד כל החיים רק לרצות לאכול את הדבר הזה שכולם אוכלים ולא קורה להם כלום (לא משהו שהוא יודע בכל אופן..) והוא לא יכול.
כל הכבוד שאת עושה את זה בצורה מושקעת ויפה, מעריכה!!
אבל לא לכל אחד יש זמן, כוח, פניות נפשית/ פיזית להשקיע ככה...

בכל אופן אני עדיין טוענת שהמדד להזנחה זה לא שוקולד בלחם...
 

המליונרית

משתמש מקצוען
אין לי בבית שוקולד,
ולא צריך 'לשלוט' באוכל של ילדים
צריך שיהיה לך מוטמע מאוד מאוד חזק כמה זה מזיק כדי שיהיה לך מאוד ברור מה נכנס ומה לא נכנס אליך הביתה
מה שקורה מחוץ לבית לא בשליטתך-ואת רק יכולה להטמיע אצל הילד שלך את ההבנה כמה זה מזיק לו.
מה שהוא יעשה בסוף זה שלו, לא שלך.

ואני אגיד שוב-אם ברור לך כמה זה מזיק-זה לא נכנס אליך הביתה.

ולא, אני לא אוכלת כל הזמן שוקולד ועם הקפה אני משתדלת לאכול משהו מזין כמו כדורי תמרים
ואם לא אז מאפה ביתי עם חומרים איכותיים וטבעיים יותר.
לא קונה פיצה, לא מכינה מוקרמים, לא שותה לא קולה ולא אקונומיקה.
אופה הרבה ומקמח כוסמין, שמן זית וסוכר קנים ואף אחד בחיים לא מצליח לנחש. בדקתי על ההכי קשוחים.

וכמה מפתיע מוזמנת אלי לראות איך ילד יכול להתלהב מתפוח ותפוז, מחליף חמצוץ בשוקולד (שהוא הרבה פחות מזיק) לקחת לחם כוסמין 80% עם ממרח 'גבינה' משקדים, ופירות, וגם עוגיות טעימות שאני מכינה בבית כי שם אני יודעת בדיוק מה נכנס לבפנים בלי מרגרינה ובלי חומרים משמרים.
וגם מאוד לאהוב ממתקים!! כי כף הגוף שלנו נברא אבוציונולית עם משיכה לסוכר, וגם אני אוהבת מתוק.
ולכן- כמה שפחות סוכר זמין זה הסוד.
ולא-בוא ניתן לו כל הזמן סוכר כדי שכשהוא יתקל בסוכר הוא לא יתנפל עליו
זה פשוט מגוחך.

כדי שילד יאהב אוכל בריא (מה הקשר בררנות? שיהיה בררן באוכל בריא. בררן שרוצה רק אוכל מזיק זה לא בררן, זה ילד שהגוף שלו לא מסוגל להשתחרר מהסוכר.) הוא צריך להכיר את זה בבית, בצורה מושקעת ומגרה ולא איזה לחם חום יבש ודוחה.
וגם שאמא שלו תפסיק לחשוב שאוכל בריא הוא לא טעים.
להגזים זה לא טוב לשום צד
כל הכבוד שאת מצליחה. מקווה שלא יתנפץ לך בפרצוף. זה נשמע חונק
מכירה אחת שדוגלת בתזונה בריאה והיא גם יועצת ומרצה שהבת שלה ביקשה ליום הולדת לחם פרוס לבן!!
(היא סיפרה את זה בתור מעלה )
 

הלוחשת לתווים

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
הנדסת תוכנה
הדמיות בתלת מימד
להגזים זה לא טוב לשום צד
כל הכבוד שאת מצליחה. מקווה שלא יתנפץ לך בפרצוף. זה נשמע חונק
מכירה אחת שדוגלת בתזונה בריאה והיא גם יועצת ומרצה שהבת שלה ביקשה ליום הולדת לחם פרוס לבן!!
(היא סיפרה את זה בתור מעלה )
עוד מעלה אחת כזו ואבדנו...
 

ח.ג.ג'.

משתמש מקצוען
הלוואי ומה שאתם אומרים היה נורמה חברתית.
יש המון משמעות להרגלי אכילה.
אבל כילד והיום אצל ילדיי אני רואה שהילדים שאוכלים רק בריא בבית מגיעים לשמחות או לבתים של אחרים ומסתערים על המתוקים.
אחד החברים של ילדיי היה מגיע אלינו הביתה ומייד כשהוא נכנס היה מבקש חטיף.
זה ילד עם חסכים לא ילד עם הרגלים טובים.
איך ניתן לפתור את הבעיה הזו?
הילדים שלי גדלים בלי חסך ממתקים (לפחות כך זה נראה במבחן התוצאה, לא מתנפלים ולא מנסים כל היום להשיג) כי לא חסרים להם ממתקים בחיים. יש מדי פעם ממתקים במסגרות, יש מדי פעם ממתקים גם בבית (למשל בטיולים), יש מתוקים אחרים כמו עוגות ועוגיות בתור מנות אחרונות, ימי הולדת והזדמנויות מיוחדות.
אני לא מגבילה סוגים (כולל החמצוצים וכל שאר הזבל), ואני לא מטילה וטו על אכילה מחוץ לבית ולא מגבילה כמויות בצורה קשוחה באירועים.
אז בסך הכל למרות שביום שגרתי הם לא אוכלים שום דבר מתוק, יש להם די והותר היכרות עם ממתקים.
אם נראה שמשהו יוצא מאיזון אז עושים חושבים באופן נקודתי. למשל היתה תקופה שלבת הגדולה הקצבנו תקציב ממתקים שבועי קטן, ותוך כמה שבועות היא שכחה לבקש.

לדעתי, ההרגלים שהכי חשוב לפתח הם שאוכלים אוכל ולא ממתקים, ולא ליצור הרגלים ש"חייבים" מתוק בסיטואציות או זמנים מסוימים. שוקולד בלחם גרוע יותר בעיני מאשר קוביית שוקלד גם אם הרכיבים זהים, כי זה מרגיל לשבוע מדברים מתוקים. גם הרגלים קבועים שחייבים מתוק בזמן מסוים זה משהו שקשה לשבור (ומעורבב גם עם אכילה רגשית). כמו המבוגרים שחייבים משהו ליד הקפה.
באופן כללי אין כל כך עניין לעבוד ע"ז לבריאות כי בסוף מינונים נכונים פותרים את רוב הבעיות
מינונים נכונים זה לא בעיה קטנה בכלל. כמויות הסוכר שילדים צורכים הן די היסטריות. מי שרוצה לעמוד ברף המומלץ של עד שלוש כפיות סוכר ליום (או אפילו הרף הפחות מחמיר של שש כפיות), צריך לעבוד על זה, כי רוב הילדים אוכלים הרבה יותר סוכר מזה.
זה גם לא משהו שיעבור עם הגיל, כי למשל מבוגר שהתרגל לא לשתות מים אלא שתיה מתוקה, גם הוא בבעיה חמורה מבחינת כמויות וזה אחד ההרגלים שהכי קשה להיפטר מהם. גם הרגלים אחרים של נשנושים ו/או התבססות על מתוק כחלק מהארוחה הם משהו שלא קל להוריד למינונים נכונים.
 

אורחת 10

משתמש מקצוען
ולשאלות הראשונות שלך, כדי שלא תחשבי שאני ממציאה רעיונות שאי אפשר לעמוד בהם: יש לי שלושה ילדים, הגדולה בת 14, ממרחים מתוקים יש רק בטיולים. שתיה מתוקה אולי פעמיים בשנה. אין ממתקים בבית באופן כללי, וגם לא קורנפלקס, ביסקוויטים ובייגלה. יש מנות אחרונות בשבת אבל רק בתור מנות אחרונות ולא עוגה סתם כך. אנחנו כן אוכלים ממתקים מדי פעם אבל הם לא נמצאים בשגרה, והם ממש לא בתפריט של מה שאפשר להביא לגן או בית הספר. יש לי ילד אחד על הרצף ודי בררן (לא נורא).
הגדולה שלי כבר בגיל שבו היא שולטת באוכל שלה במידה רבה, ולמרות שהיא כמובן אוהבת דברים מתוקים ולא בריאים, ביום יום היא מכינה לעצמה סלטים, יוגורט עם פרי (לא ממותק, כמובן), כריכים בריאים. זה טעים לה והיא נהנית מזה.
סתם מענין, כשמגיעות אליה חברות אחה"צ, במה היא מכבדת אותן?
 

ח.ג.ג'.

משתמש מקצוען
סתם מענין, כשמגיעות אליה חברות אחה"צ, במה היא מכבדת אותן?
פירות חתוכים. לפעמים גם ירקות. נאכל בכיף.
אני לא יודעת מה הייתי עושה אם זה היה לגמרי לא מקובל בסביבה, אבל לשמחתי למרות שיש הרבה משפחות שאצלן מגישים חטיף, זה גם לא בלתי יעלה על הדעת להגיש פירות.

אנקדוטה: ישבנו פעם בתור אצל רופאת עיניים לילדים שמחכים אצלה המון זמן. מטופלים מנוסים מגיעים מצוידים היטב. כל הילדים בחדר ההמתנה הגיעו עם שקיות חטיפים בכמות שמספיקה לגדוד. אבל במה הם לטשו עיניים כלות? בפלפל הצהוב של הבת שלי...
 
תמיד ידעתי שלשלוח ילד ללימודים עם שוקולד בלחם זה הזנחה
מה אתן אומרות??
אתן מסכימות אם זה??
זה הזנחה אם זה מגיע מצד ההורים, שמעודדים לזה מעצלות וכדו', ולא מצד הילד.
 

הלוחשת לתווים

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
הנדסת תוכנה
הדמיות בתלת מימד

חילך לאורייתא

משתמש מקצוען
אני זוכר שבתור ילד מאוד קינאתי בילדים שאכלו לחם עם שוקלד!
לי היה אמא שרוצתה לשמור על הבריאות שלי
 

פירקוד!!

משתמש פעיל

הלוואי ומה שאתם אומרים היה נורמה חברתית.
יש המון משמעות להרגלי אכילה.
אבל כילד והיום אצל ילדיי אני רואה שהילדים שאוכלים רק בריא בבית מגיעים לשמחות או לבתים של אחרים ומסתערים על המתוקים.
אחד החברים של ילדיי היה מגיע אלינו הביתה ומייד כשהוא נכנס היה מבקש חטיף.
זה ילד עם חסכים לא ילד עם הרגלים טובים.
איך ניתן לפתור את הבעיה הזו?
באופן כללי אין כל כך עניין לעבוד ע"ז לבריאות כי בסוף מינונים נכונים פותרים את רוב הבעיותiu

ואצלי - כל החברים של הילדים שאוכלים מלא ממתקים בבית, מבקשים ממתק בשניה שרק נכנסים אלינו...
לא ראתי שהתופעה הזאת קיימת רק אצל משפחות שאוכלים בהם בריא.. וזה אגב נובע נתרבות הממתקים המטורפת שקיימת היום.. למה כל פעם שהבת שלי מגיעה לחברה היא צריכה לחזור עם ממתק ולא חטיף אלא סוכריות ואבקות שונות ומשונות?
כשאני הייתי ילדה כבדתי חברות במקסימום בייגלה או ביסקויטים את הדור של היום זה לא מספק.. הן "לא אוהבות"
וכמות הרעל שנכנסת אליהם היום מטורפת!!
 

פשוש

משתמש מקצוען
וואו!
הבריאות ממש נכנסה למודה בשנים האחרונות
זה לא עדכני לדבר אחרת.
לפעמים נראה לי שאני חיה בשתי עולמות מקבילים
עולם הרשת בו כולם בריאים ומנשנשים תמרים ואגוזים אחר הצהריים.
והעולם האמיתי - מוסדות הלימודים של הילדים שלי על שקיות ימי ההולדת / קבלת שבת. מדפי המתוקים / חטיפים / שתיה מתוקה / ממרחים מתוקים למיניהם שמתרוקנים בקצב מסחרר בסופרים.

ולעניננו,
אף אחד לא מת משוקולד בלחם וגם לא מוותר על רמת חיים טובה בגלל זה.
כילדה אכלתי שוקולד, וב"ה בלי עין הרע, לא סובלת ממחלות / מכאבים ואפילו השיניים שלי בסדר.
ולא מכירה הרבה מבוגרים שנהנים משוקולד בלחם אחרי גיל 14...
אלא אם כן יש להם משקעי ילדות שלכל החברים היה ורק להם לא ;)
כל הנושא הזה של רמת החיים הבריאותית הוא בעיקר גנים ותורשה ולא אם אכלתי שוקולד בלחם או לא. כמובן שלא מדברת על אנשים שמעבירים את ימיהם על ארוחות קנויות ומתועשות וג'אנקפוד.
אני חושבת שילד שאוכל פה ושם מתוק הוא ילד שמח ושבע פיזית וגם רגשית וגם זה חשוב!
אגב, ניסיתי לחם עם ממרח טחינה / חרובים וכו. לא עבד. מצטערת! (באמת)


אבל בעיקר, בואו נעבור שלב שלב.
שקודם כל זה יהיה הזנחה למבוגרים להכנס לחנות פיצה / פלאפל / מסעדות למיניהן ולצאת עם שלל + בקבוק קולה ומיליון רטבים.
אח"כ נעבור לממרח של בן ה-3 בלחם.
 

מסלול מחדש

משתמש סופר מקצוען
הנדסת תוכנה
לא יודעת מוזנח או לא
מה שכן זה מתכון די בטוח לחורים בשיניים
ספציפית יותר בארוחת בוקר שלאחריה לא מצחצחים שיניים ולא אוכלים דברים אחרים והשוקולד פשוט נשאר בשיניים.
 
וכמה מפתיע מוזמנת אלי לראות איך ילד יכול להתלהב מתפוח ותפוז, מחליף חמצוץ בשוקולד (שהוא הרבה פחות מזיק) לקחת לחם כוסמין 80% עם ממרח 'גבינה' משקדים, ופירות, וגם עוגיות טעימות שאני מכינה בבית כי שם אני יודעת בדיוק מה נכנס לבפנים בלי מרגרינה ובלי חומרים משמרים.
יתכן מאד ובבית הם מתלהבים ומחליפים חמצוץ בעד תפוח כי ככה התרגלו.
אבל שתדעו שיש הרבה ילדים שמשלימים את החסר הזה בחוץ.
ובבית ספר/סמינר /חיידר וכו' הם יאכלו כל מה שלא נכנס הביתה.
אני לא אומרת לא להביא אוכל בריא, אבל לא להקצין.
וזה לא קשור למה שהאמא חושבת, אני מכינה דברים מאד טעימים ובריאים, אבל מה לעשות יש ילדים בררניים שלא אוכלים ואני מעדיפה שיאכל לחם עם שוקולד.
 

כוכב103

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
עיצוב ואדריכלות פנים
עימוד ספרים
כל אלו שמנפנפות שהכל בריא אצלן
מקווה בשבילכן שהילדים לא חיים בחסר ומנסים להשלים הרחק מעיניכן...
שלא לדבר על הבית שהם יקימו והערך התזונתי של מה שהם יאכילו את ילדיהם...

אצלנו אוכלים לחם עם שוקולד רק ביום שישי בצהרים.

עיצה טובה- אם אתן קונות ממרח שוקולד בחנות - תערבבו אותו עם טחינה גולמית ביחס של 1/1
זה הרבה יותר טעים והרבה יותר בריא!
(הצבע אותו דבר...)
 

nhfk

משתמש סופר מקצוען
הנדסת תוכנה
עיצוב ואדריכלות פנים
בלתק
הבן שלי די מתעקש ולי לא כזה אכפת כי השוקולד אצלינו בבית זה ממרח תמרים טבעי של בי אנד די...
מה הרבה חושב אני לא יודעת
כי זה נראה שוקולד והוא קורא לזה שוקולד
 

מה שבטוח

משתמש מקצוען
יתכן מאד ובבית הם מתלהבים ומחליפים חמצוץ בעד תפוח כי ככה התרגלו.
אבל שתדעו שיש הרבה ילדים שמשלימים את החסר הזה בחוץ.
ובבית ספר/סמינר /חיידר וכו' הם יאכלו כל מה שלא נכנס הביתה.
אני לא אומרת לא להביא אוכל בריא, אבל לא להקצין.
וזה לא קשור למה שהאמא חושבת, אני מכינה דברים מאד טעימים ובריאים, אבל מה לעשות יש ילדים בררניים שלא אוכלים ואני מעדיפה שיאכל לחם עם שוקולד.
להקצין זה לומר שהילד מחליף חמצוץ בתפוח
ולחשוב שזה או זה או זה
ואז לוותר מראש
לא
הילד מחליף חמצוץ בשוקולד. שוקולד הרבה פחות מזיק מחמצוץ
והוא קודם טועם חתיכה, ואז זורק לפח את השארית ומקבל שוקולד. וזה לגמרי בחירה שלו והוא לא תמיד יבחר אותה גם
וגם אם ילד מחוץ לבית אוכל ממתקים
עדין יש חשיבות עצומה למה שהאוכל השיגרתי שלו ומה, מתי וכמה בסופו של דבר נכנס לו לגוף.
ולכן לא מבהיל אותי שילד יתלהב ממתק אצל חבר (למה למען ה' צריך לכבד ילד בממתק כל פעם שבא לשחק???
למה כל היום אוכל??)
כמו שאני לא אראה לילד שלי סרטים כל יום כדי שלא יתלהב ממחשב אצל חבר.
גם אני גדלתי בלי שוקולד למריחה בלחם, ולא נרשמו נזקים
גם גדלתי בלי סופגניה בבית כל יום ובלי קרואסון חמאה כל בוקר
ואני מאוד אוהבת סופגניה וקרואסון חמאה וזה לעד ישאר פיתוי, ולכן מה?
אנחנו נבהלים מפיתויים? ניתן לילד שלנו אוכל מזיק כדי שלא יהיה לו פיתוי??

ואני עומדת בתוקף על דעתי שילד בררן שלא תהיה לו את האופציה של שוקולד-ימצא מה לאכול. בדיוק כמו שלא תגידי שילד בררן שמוכן רק ממרח מסוים ללא הכשר את מעדיפה שיאכלו את זה העיקר שיאכלו.

כל אלו שמנפנפות שהכל בריא אצלן
מקווה בשבילכן שהילדים לא חיים בחסר ומנסים להשלים הרחק מעיניכן...
שלא לדבר על הבית שהם יקימו והערך התזונתי של מה שהם יאכילו את ילדיהם...

אצלנו אוכלים לחם עם שוקולד רק ביום שישי בצהרים.

עיצה טובה- אם אתן קונות ממרח שוקולד בחנות - תערבבו אותו עם טחינה גולמית ביחס של 1/1
זה הרבה יותר טעים והרבה יותר בריא!
(הצבע אותו דבר...)
תדעי לך וזה חשוב לדעת
ילד שהגוף שלו מקבל בצורה מלאה את כל מה שהוא זקוק לו, נמשך הרבה פחות למתוק
וממילא לא יצטרך לרוץ כל היום להשלים מחוץ לבית את מה שמונעים ממנו בבית
זו תורה שלמה שאין לי כוח לכתוב פה את כולה
אבל ברור שלא מספיק רק להוציא מהבית את כל המתוק ולהשאיר לחם מלא עם מלפפון ועגבניה ועוף מכובס.

המחלקה לחינוך מבוגרים נסגרה. מזמן.
אם החלטת להשקיע בענין הבריאות של הילדים שלך- כל הכבוד!
רק קחי בחשבון שחלק מהאתגרים זה הסביבה שמתנהלת באופן שונה.
אל תצפי מאמהות אחרות להשיג את המטרות שלך. הן מספיק עסוקות.
גם היכולת לחשוב על הזולת כבר כמעט לא קיימת...
וההוכחה היא הממתקים שמחלקים במסיבות וימי הולדת
חושבים רק על מה שקל וזול לנו לשלוח ובזה תם הסיפור.
חבל שמצוות בין אדם לחברו קצת נעלמו לנו בסיטואציות מסוימות.
ולחנך אין לי יכולת, ואני נאלצת להתמודד עם המציאות המכאיבה הזו
אבל לפחות לפרוק כאן תסכול כן אפשר?
(
זה מתסכל כי אני מאמינה שאין שום הבדל ביני ובין אימהות אחרות באחריות שיש לנו כלפי הבריאות של הילדים שלנו
וזה לא משהו שאינדווידואלי אלי אלא אני רואה את זה כחובה של כל אמא, ולכן בשונה מכל נושא חינוכי אחר זה מתסכל אותי מאוד, עסוקות זה תירוץ מגוחך עד עצוב ממש)
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכו

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יי אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים:ב אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה:ג הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים:ד שׁוּבָה יי אֶת (שבותנו) שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב:ה הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ:ו הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו:
נקרא  106  פעמים

אתגר AI

תאומים • אתגר 145

לוח מודעות

למעלה