כתיבה וסיפורת
"זהו? יוצא לנחום?" דן בולע אותי בעיניו.
יוצא, מגיע, מבקר, מנחם, מתנחם, מה שירצה נחום, מה שירצה, זה מה שהעינים שלי רוצות לאמר, יוצא לנחום המלך שלי.
ביום שישי בעשר ושלושים, אני נפרד מהר הניירת שעל שולחני ומהרי ירושלים הנשקפים מחלוני. דן, מזכיר אלוף מגיש לי את השקית הקבועה, ואת סימן השאלה. בשקית...
מודה שלא אמרתי מילה. חס וחלילה.
הקשבתי לבעל קורא, שום הגה נוסף.
אבל מאחוריי ישב לייבל'ה הליצן. משועמם. גמר לנייעס עם כולם, ואז נזכר בי. טופח לי על השכם, מגחך: נו, נתן. אז גם השבוע יהיה לך פעקל'ע?
לא עניתי, שא!!!
אבל ההוא לפניי בבית הכנסת, ג'ינג'י תמיר ומנומס, כן הגיב, משם לכאן, שניהם דיברו...
בראיון שהוא בעצם שיחה חברית לגמרי, עם האישה והאגדות דבורי רנד אני מוצאת את עצמי מוחה דמעות, כשדבורי צוחקת "זה רק בגלל ששמעת את מה שלא אמרתי" ואני מוחמאת לגמריי.
אנחנו יושבות על כוס שוקו בייתי, ילדים שקופצים על המיטות מרעישים ברקע, אבל דבורי שאני מכנה 'חולת אימהות' ולא מצליחה לפגוע בה, חושבת...
הפעם, ברשותכם, הטיפ יהיה קצר ותמציתי.
אז קדימה, ללא הקדמות מצטעצעות ומיותרות, בואו ניגש ישר לענין:
נוכל! מה אתה לוקח ממני כסף על 'בלה בלה'?!
מה? מכתב פשוט של חצי עמוד עולה 300 שקל?!
התשובה היא: כן.
הכתיבה שלנו היא לא 'בלה בלה'.
הערך שלה אמור להימדד ב"מה היא שווה ללקוח".
היא חלון הראווה...
הערה:
הסיפור הומוריסטי לחלוטין, שלל הדמויות בו לא קיימות במציאות וכולי. (נ.ג.)
*
היו"ד החסרה, היא האשמה המיידית, האמצעית והאחרונה. אם הייתה יו"ד, כל העסק לא היה מתחיל, לא הייתי סופג מנה מהשוויגער, מוישל'ה היה ממשיך ליהנות מחיים בלי טראומות, והכל היה טוב.
ומעשה היה כך היה.
ביום שני, יום לפני...
הם עברו תהליך לא פשוט בכלל, הם עזבו עולם שלם שהיה להם בו הכל: משפחה, מעמד ותרבות. לטובת עולם חדש ומאיר, עולם של אמת, עולם של "אם יתן איש את כל הון ביתו... בוז יבוזו לו".
וכעת, הם צועדים ביחד - אירית וארז תורן, שניהם נחשפו אל האור לפני ארבע שנים, את הפסיעות הראשונות הם עשו כל אחד בנפרד, היא...
גילי גוזרת מדויק עם המספריים הקטנות. עלה קטן ועוד אחד. נזהרת שלא יזוז לה הטפט העבה. שנים היא רצתה להכין לבד קישוט לסוכה.
מתי הכינה בפעם האחרונה? כשהייתה בבית הספר אולי... היא רצתה אבל אף פעם לא הגיעה לזה. המרתון של החיים תבע את שלו.
ועכשיו? עכשיו היא בבית. לידה נמה בשלווה מירי הבובה. כזו...
הם ישבו בחדר הרבנים אמנם אחד אל אחד, אך כולם ידעו שלא זה כי הוא זה. הרב קלפשטיין שישב בימין - היה איש רחב ממדים ובעל צורה נאה, זקנו מסודר בקפידה ופניו משדרות רשמיות וסמכות כאחד.
מימינו מתנשאת ערימה של ספרים פתוחים זה על אף זה, גדולים וקטנים, עבי כרס ושאינם, מכל השנים והמהדורות, מגמרא מסכת סוכה...
האמת אף פעם לא הייתי בל"ג בעומר במירון, קשה לי עם כל הצפיפות יתרה.
אבל אני רוצה לספר לכם על בחור שכן היה שם.
כמו בכל שנה הוא עולה לר' שימען, עם הישיבה. כולם מתמקמים ליד הראש ישיבה. מתפללים.
הוא עומד לבדו בצד. רחוק מהתזמורות. רחוק מהמולת החוגגים.
ומתפלל. הוא מתפלל להצלחתו בלימוד התורה. לחברותות...
לפני כמה חודשים פורסם באתר פשקוויל ראיון מרתק עם האיש והמוח מנחם הלפרט, האבא של "חבורת תרי"ג
אחד המוטיבים שהוא חזר עליו שוב ושוב, במילים ברורות או ברמיזות מטושטשות, הוא היכולת שלהם (שלו ושל שותפו אריאל ברמן. ושל כל הצוות, בעצם.) ליצור-
ולגנוז.
במילותיו-"אנחנו גונזים יותר ממה שאנחנו מפרסמים...
"אני לא נפגש בספירת העומר, אני מתבייש בזקן שלי".
זה היה עוד שיחת שכנוע ביני לבין אימי בטלפון ציבורי של הישיבה.
אסור לנו בישיבה פלאפון.
כמעט אסור הכל.
רק רוצים שתשב ותלמד, וזה מה שאני עושה ברוב היום.
אז אמא שלי מתקשרת המון לטלפון הציבורי בישיבה.
"מוישי, אמא שלך רוצה אותך בטלפון שליד החדר אוכל"...
הביקור באושוויץ אינו עוד ביקור. זהו מסע. מסע עמוק לתוככי הנפש והנשמה. במסע נכון במקום, כל פני אישיותו של האדם צפות ועולות למול עיניו בבהירות מדהימה. אני כבר מדמה לחשוב שאדם שבנפשו ליקויים, כשהכוונה לאלו האכזריים, אינו צריך לגשת לרופא נפש, מספיק שייגש למחנה השמדה, בו יראה בצורה האמיתית ביותר לאן...
בס"ד
לא בוכים על חלב שנשפך ?!
אינני יודע מה גורם לי לפתוח את פי אחרי כ"כ הרבה שנים ששתקתי, אולי נקיפות מצפון שנוקפות אותי בזמן האחרון יותר ויותר ואני מפחד לקחת את סודי אל הקבר, אולי סתם לא נעים לי שנכדי ימשיכו להפיץ שקר לעולם, שקר שאני המקור שלו ואולי הידיעה שעל ידי סיפור זה אנשים יבינו את כח...
העסק שלנו צבר ותק, ואנחנו מרגישים שהגיעה העת להעניק לו את המקום, ולהקים אתר אינטרנט שייתן מענה ללקוחות. במיוחד במגזר החרדי, שהפלטפורמות של רשתות חברתיות אינן שימושיות לקהל הרחב, וכאשר העסק שולח מייל, הוא יכול להוסיף לינק לאתר, ושם הלקוח כבר יקבל את כל המידע על העסק.
השאלה הגדולה היא מדוע שלא...
חני יוצאת מחנות ההלבשה הגדולה, שקית אחת בידיה. סוף סוף, הצליחה למצוא שתי חצאיות שתתאמנה למידה של שושי. חוצה את הכביש, ממהרת למסעדת סימפוניה, ייתכן ואנשים ממתינים להזמין ארוחת צהריים וחנוך מתזז בין המטבח לעמדת ההזמנות.
"תירגעי, תירגעי" היא לוחשת לעצמה. קצת בקול. "מושוביץ הזאת לא צריכה להטריף את...
מסעדת סימפוניה הומה כמו בכל ליל שישי. זוגות צעירים שמנצלים את העובדה שהם מוזמנים לשבת אצל הורי אחד הצדדים. בחורי ישיבה רעבים, משפחות עם ילדים בכל הגילאים.
"שוקו פרלינים וסלט פלפלים מוקרם לשולחן 12" מעבירה חני את ההזמנה לחנוך שעובד במרץ להרכיב את ההזמנות ולשלוח אותן לשולחנות.
"שני מגשי פיצה ללא...
(ביום ראשון כ''ד טבת תקצ''ז נהרגו במפולות בצפת קרוב לאלפיים נפשות, ובטבריה כשבע מאות איש).
חורף תקצ''ז
ביתו של אפרים נותר מאחוריו, שולח לעברו אצבע מאשימה. לא, הוא אינו מתכוון לחזור אליו בעתיד הרחוק או הקרוב, ממש לא. הרחוב צר וחשוך, ובסופו מותקנת עששית ללא שמן. הקיר שלשמאלו עקום מעט, וכשהוא...
"רחמים" הוא ניכנס למעלית ולחץ על כפתור קומת הכניסה.
המעלית התדרדרה אט אט במורד שמונה הקומות.
לא רוצה לשמוע אותו, את גבי. רוצה רק לראות את החדר שלו, את הכרית והשמיכה הרכה.
רוח קרה מקדמת את פניו ברחוב.
הוא ניגש אל החניה, שם חונות האופניים החשמליות שלו. קשורות במנעול עם קוד סודי.
כמה תיקתוקים...
בפעם הבאה שיכנס לכאן ייקח מטלית לחה מהכיור ויעביר ניקיון יסודי על משקופי הדלת. לא יאה שמזוזה קדושה תהיה תלויה על משקוף מלוכלך כזה. אם תהיה פעם הבאה... חושב לעצמו רחמים.
"רחמים" הוא מסובב את ראשו. היה זה גבי, גבי בסדר בדרך כלל ומעצבן רק לפעמים. "נדבר בערב, תהיה זמין".
לא הוא לא רוצה לדבר בערב...
יצא לכם לבחור צעצוע בחנות הצעצועים? מכירים את תחושת חוסר האונים מול המדפים? מה הוביל אתכם לקופה בסופו שלך דבר, שלמים (או לא) עם החלטתכם? בואו נפרק את זה: ראשית, כשביקשתם עזרה מהמוכר או כשהוא עצמו ניגש באדיבות לאזורכם, שאלתו הראשונה היתה במאה ואחת אחוזי ודאות- למי אתם מחפשים צעצוע. עניתם לו שלילד...
