כתיבה וסיפורת
כל יצירה, ובכלל זה גם סיפור, היא סוג של מתן פרשנות למציאות. כמובן שלא המציאות עצמה.
קריאה נעימה!
פרק 1
יום הפוך
"אני שומע", בעוד הסלולרי בידו האחת, מכניס מיכה בידו השניה את ספר המשניות הקטן לכיס החליפה. הוא נוטל מהשולחן את כוס הקפה שהכינה לו מרים ומניד בראשו ספק בתודה ספק לשלום. הדפיקה על...
יש לי עסק מעולה ועובדים גרועים. ממש גרועים.
העסק היה יכול להיות המוביל ביותר בתחומו, ואני משוכנע בכך לחלוטין. אם רק הייתי מקבל את הגיבוי שאני כל כך זקוק לו! קצת גיבוי, קצת עידוד, קצת לזרום איתי. קצת אורך רוח ואמונה במאמץ קולקטיבי ומשותף בבית העסק - והיינו נמצאים במקום אחר לגמרי.
נתחיל מההתחלה...
אֶתְגָּר קֶרֶת הוא סופר, מחזאי, תסריטאי, קומיקסאי ופזמונאי - אומרים בויקיפדיה ובהמכלול. והם יודעים מה שהם אומרים.
מאידך גיסא, מר קרת הוא גם גיסו של אמן ישראלי מפורסם שמתמסר בתקופה האחרונה לקירוב בין הציבור הישראלי למגזר החרדי. שכר שיחה נאה.
לפני שבע שנים, ממרום עשרות ספרים ומחזות, פרסים...
אמנם הכותרת היא "סיפור בהמשכים" ואני אכן מקווה להתמיד לעלות פרק פעם שבוע.
בכל זאת אם אפסיק את הסיפור באמצע - אתכם הסליחה.
ואי אפשר בלי לומר תודות:
תודה רבה לאתר פרוג על הבמה החשובה,
תודה גם לפורום סופרים על כל הידע והמקצועיות.
ותודה גדולה לבורא עולם -
שהכל ממנו.
פרולוג
החדר היה אפלולי למחצה...
ברחובות משתוללת אופוריה, אנשים חזרו חזרה לרחובות כאילו הבית הקיא אותם, החוקים והתקנות התאדו כמו 'ברסי' ממשרד הבריאות, הילדים איבדו את זה מזמן , את הסדר, את התאריכים, את הנורנמליזציה, כמו ההורים החל"ותים והעצמאים שלא מצליחים לשגר את עצמם חזרה למצב שגרה על חצי נוטרל.
בתוך הטרפת, יצרתי מילון מושגים...
כיף לקרוא מילים של כותב דגול, ועוד יותר כיף לקרוא אותם כספר שלם.
ללטף בעיניים את העטיפה היפה, למשש את הדפים, לקרוא לאט את הסיפור, או לחרוש במתח את סדרת הציורים של הקומיקס, לצפות בלב הולם למפלתו של איוון הרשע...
יצא לכם פעם לתהות מה עובר לסופר דגול בראש?
האם רצות שם מחשבות בקצב של 300 קמ"ש לשעה...
חצי מילה על הרגלי הקריאה האישיים שלי, לפני שאכתוב על "שומרת השערים".
קריאה אצלי היא כמו ארוחת בוקר. היא יכולה להיות פנקייקס במייפל, בקינוח מוקצ'ינו במקופלת, ויכולה לחילופין להיות פרוסות לחם כהה בגבינה חמש אחוז, בקינוח גילה שלוש אחוז. אז אולי הלחם הכהה פחות מוצלח מהפנקייקס, אבל בסוף זו ארוחת...
בס"ד
תודה להנהלת פרוג שאישרה להעלות את הסיפור.
לא שאלתי למה, כנראה למען הרמת המורל המדשדש והצולע שלכם, בימים עגומים אלו של טרום הכרזת שכונתכם כאזור אדום...
נ"ג
******
בס"ד
איזה יום משוגע, אני עדיין לא מצליח לעכל את כל ההתרחשויות. רק עכשיו, כשהקניון כבר חצי ננעל, ואני ובועז פורשים את הברזנט...
יהודי של מסירות נפש? / דודי אברהם
את חיים זאנוויל, אי אפשר היה לפספס. מאז ומתמיד, הותיקים אומרים שכבר 'מאז שהשכונה נוסדה' הוא לא פספס את האפשרות להיות 'ראש וראשון' כפשוטו.
כל אברך שהצטרף לכולל עסק החיים, זכה לשבת על הספסלים שהוא השיג- לפני 15 שנה לאחר שסחב אותם מבית כנסת הגדול ברעננה שעבר אז...
דמדומי ערב. גשם קל יורד ומרטיב בעדינות את הפנסים שזה עתה הודלקו, הוא שוטף את האבק שהצטבר על חלונות הבתים והמכוניות ועל חלונות בית החולים, ממנו משקיפה חיה, היושבת על המיטה בפרוזדור.
הפרוזדור ארוך וחשוך, הערב צנח עייף כענן על מנורות הלד הבהירות המככבות בכל פינה. ניחוח תרופות משייט באויר, וגלים של...
"זהו? יוצא לנחום?" דן בולע אותי בעיניו.
יוצא, מגיע, מבקר, מנחם, מתנחם, מה שירצה נחום, מה שירצה, זה מה שהעינים שלי רוצות לאמר, יוצא לנחום המלך שלי.
ביום שישי בעשר ושלושים, אני נפרד מהר הניירת שעל שולחני ומהרי ירושלים הנשקפים מחלוני. דן, מזכיר אלוף מגיש לי את השקית הקבועה, ואת סימן השאלה. בשקית...
מודה שלא אמרתי מילה. חס וחלילה.
הקשבתי לבעל קורא, שום הגה נוסף.
אבל מאחוריי ישב לייבל'ה הליצן. משועמם. גמר לנייעס עם כולם, ואז נזכר בי. טופח לי על השכם, מגחך: נו, נתן. אז גם השבוע יהיה לך פעקל'ע?
לא עניתי, שא!!!
אבל ההוא לפניי בבית הכנסת, ג'ינג'י תמיר ומנומס, כן הגיב, משם לכאן, שניהם דיברו...
בראיון שהוא בעצם שיחה חברית לגמרי, עם האישה והאגדות דבורי רנד אני מוצאת את עצמי מוחה דמעות, כשדבורי צוחקת "זה רק בגלל ששמעת את מה שלא אמרתי" ואני מוחמאת לגמריי.
אנחנו יושבות על כוס שוקו בייתי, ילדים שקופצים על המיטות מרעישים ברקע, אבל דבורי שאני מכנה 'חולת אימהות' ולא מצליחה לפגוע בה, חושבת...
הפעם, ברשותכם, הטיפ יהיה קצר ותמציתי.
אז קדימה, ללא הקדמות מצטעצעות ומיותרות, בואו ניגש ישר לענין:
נוכל! מה אתה לוקח ממני כסף על 'בלה בלה'?!
מה? מכתב פשוט של חצי עמוד עולה 300 שקל?!
התשובה היא: כן.
הכתיבה שלנו היא לא 'בלה בלה'.
הערך שלה אמור להימדד ב"מה היא שווה ללקוח".
היא חלון הראווה...
הערה:
הסיפור הומוריסטי לחלוטין, שלל הדמויות בו לא קיימות במציאות וכולי. (נ.ג.)
*
היו"ד החסרה, היא האשמה המיידית, האמצעית והאחרונה. אם הייתה יו"ד, כל העסק לא היה מתחיל, לא הייתי סופג מנה מהשוויגער, מוישל'ה היה ממשיך ליהנות מחיים בלי טראומות, והכל היה טוב.
ומעשה היה כך היה.
ביום שני, יום לפני...
הם עברו תהליך לא פשוט בכלל, הם עזבו עולם שלם שהיה להם בו הכל: משפחה, מעמד ותרבות. לטובת עולם חדש ומאיר, עולם של אמת, עולם של "אם יתן איש את כל הון ביתו... בוז יבוזו לו".
וכעת, הם צועדים ביחד - אירית וארז תורן, שניהם נחשפו אל האור לפני ארבע שנים, את הפסיעות הראשונות הם עשו כל אחד בנפרד, היא...
גילי גוזרת מדויק עם המספריים הקטנות. עלה קטן ועוד אחד. נזהרת שלא יזוז לה הטפט העבה. שנים היא רצתה להכין לבד קישוט לסוכה.
מתי הכינה בפעם האחרונה? כשהייתה בבית הספר אולי... היא רצתה אבל אף פעם לא הגיעה לזה. המרתון של החיים תבע את שלו.
ועכשיו? עכשיו היא בבית. לידה נמה בשלווה מירי הבובה. כזו...
הם ישבו בחדר הרבנים אמנם אחד אל אחד, אך כולם ידעו שלא זה כי הוא זה. הרב קלפשטיין שישב בימין - היה איש רחב ממדים ובעל צורה נאה, זקנו מסודר בקפידה ופניו משדרות רשמיות וסמכות כאחד.
מימינו מתנשאת ערימה של ספרים פתוחים זה על אף זה, גדולים וקטנים, עבי כרס ושאינם, מכל השנים והמהדורות, מגמרא מסכת סוכה...
האמת אף פעם לא הייתי בל"ג בעומר במירון, קשה לי עם כל הצפיפות יתרה.
אבל אני רוצה לספר לכם על בחור שכן היה שם.
כמו בכל שנה הוא עולה לר' שימען, עם הישיבה. כולם מתמקמים ליד הראש ישיבה. מתפללים.
הוא עומד לבדו בצד. רחוק מהתזמורות. רחוק מהמולת החוגגים.
ומתפלל. הוא מתפלל להצלחתו בלימוד התורה. לחברותות...
לפני כמה חודשים פורסם באתר פשקוויל ראיון מרתק עם האיש והמוח מנחם הלפרט, האבא של "חבורת תרי"ג
אחד המוטיבים שהוא חזר עליו שוב ושוב, במילים ברורות או ברמיזות מטושטשות, הוא היכולת שלהם (שלו ושל שותפו אריאל ברמן. ושל כל הצוות, בעצם.) ליצור-
ולגנוז.
במילותיו-"אנחנו גונזים יותר ממה שאנחנו מפרסמים...
לוח אירועים וקורסים קרובים
