גם היכולת לחשוב על הזולת כבר כמעט לא קיימת...
וההוכחה היא הממתקים שמחלקים במסיבות וימי הולדת
חושבים רק על מה שקל וזול לנו לשלוח ובזה תם הסיפור.
חבל שמצוות בין אדם לחברו קצת נעלמו לנו בסיטואציות מסוימות.
ולחנך אין לי יכולת, ואני נאלצת להתמודד עם המציאות המכאיבה הזו
אבל לפחות לפרוק כאן תסכול כן אפשר?
(
זה מתסכל כי אני מאמינה שאין שום הבדל ביני ובין אימהות אחרות באחריות שיש לנו כלפי הבריאות של הילדים שלנו
וזה לא משהו שאינדווידואלי אלי אלא אני רואה את זה כחובה של כל אמא, ולכן בשונה מכל נושא חינוכי אחר זה מתסכל אותי מאוד, עסוקות זה תירוץ מגוחך עד עצוב ממש)
זה תירוץ כלל לא מגוחך!
יש אמהות שבאמת אין להן זמן!
אין לי מושג כמה ילדים יש לך, במה את עוסקת וכמה עזרה יש לך מסביב.
אבל תכירי בעובדה שיש אמהות שנמצאות מעל ל-10 שעות ביממה מחוץ לבית.
לא די שלא נשאר כמעט זמן, זה גם סוחט ומעייף.
ובנוסף יש להן רצף יפה (ב"ה!) של זאטוטים שכל אחד דורש את שלו, ולחלקן גם אין משפחה תומכת.
ועם כל הכבוד לתזונה בריאה, ויש כבוד! והרבה! זה לוקח הרבה יותר זמן ומשאבים.
זה לא תירוץ. זאת מציאות חיים של הרבה משפחות שחיות בדור המטורף הזה.
וכן, אנשים חושבים מה יהיה הכי זול לשלוח כי יש כאלו ש-30 ש"ח יכולים להוציא אותם מאיזון.
מציאות שקיימת הרבה במחוזותינו.
אני למשל ממש נהנית כשהבת שלי חוזרת מהגן עם פרס בשקל ולא ממתק.
אבל- בחישוב מהיר פרס בשקל עבור גן של כ-35 ילדות זה 35 ש"ח. לעומת מארז של 40 ממתקים ב-12 ש"ח.
תכפילי בכמות הילדים בבית, ימי ההולדת וקבלות השבת.
לכם יש את האפשרות- נהדר! כולנו נשכרים מזה. אבל חשוב להיות פתוחים ורגישים להבין שיש כאלו שהחיים שלהם שונים. ולכבד את זה. ודאי לא לבוא אליהם בטענות.
לכעוס באופן גורף על אנשים שמונעים מטעמי חיסכון = חוסר רגישות!
הדחף למתוק הוא משהו שבהחלט מתגבר עם הצריכה. גם רמת המתיקות שנדרשת כדי לספק את הדחף עולה.
המשיכה למתוק תמיד קיימת, אבל הדחף לחפש מתוק מאד יורד אצל מי שלא צורך מתוק.
כל מילה.
עשיתי פעם דיאטה של שבועיים שאסור לצרוך סוכר כלל! גם לא פחמימות.
בהתחלה ממש קשה. אח"כ פחות.
אחרי שבועים חזל"ש.
בתכל'ס הדחף למתוק ירד פלאים והדיאטה הביאה הרגלים חדשים ונפלאים.
ממליצה!
(נשים בהריון/ מניקות מוכרחות לצרוך את הפחמימה)