ברור, הבמה בה מתפרסם הסיפור היה הראייה הכי גדולה לכך. כל השיח כאן בקהילה מוכיח שהספרות החרדית הגיעה לשלב של המודעות. אז כן, כשיש דיונים, וביקורות ספרים, ושיח קבוע על איפה אנחנו ולאן אנחנו הולכים, ברור שגם יהיו שינויים.אגב, במציאות עצמה, הכותב הנכבד מאמין שהלופ הזה ישבר יום אחד? שיגיע רגע שבו הספרות החרדית לא תהיה כל כך קלישאתית וחזרתית?
מלבד זאת, כבר כיום הסופרות של השנים האחרונות מנסות עוד כיוונים. ואפילו שבעיניי השינוי הוא רק לעומק ולא לרוחב, (זה פשוט ספרים הרבה יותר טובים, אבל עדיין באותו סגנון. סיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על עצמנו עם אותה צורת עבודה, ואותה צורת רעיונות), עצם זה שיש שינוי מוכיח על ההמשך.
זאת פנטזיה, והנחש יכול לעשות מה שבא לו. זו באמת סוג של בדיחת קרש שקורצת לכל עניין המודעות בסיפור, וכן למושגים בספרות שצפים שוב ושוב במהלך הפרקים (וגם קצת מלגלגת על חיים, שניסה לנופף בידע שאגר, ונפל שוב).עד עכשיו לא הבנתי מאיפה נשלף לנחש ה'צדק פואטי'. האם זו בדיחת קרש או שיש שם עניין כלשהו?
כמו שהסברתי, זה היה בלון ניסוי לראות כמה אפשר להתפרע, אבל אנשים הגיבו-?#@###??? אז שם זה נגמר.
יש כאלו שחושבים שכתיבה מפורשת יותר על נושאים שמקובל להתעלם או לרמז היא הפתרון לספרות. אין לי מה להרחיב, כי אלי שמריהו כבר עשה את זה. אישית אני חושב שזה מקסימום יכול - שוב - לעזור לעומק ולא לרוחב.הייתי רוצה דוגמאות ל'מה נקרא כתיבה פתוחה'.