דרוש מידע "פדהאל". זהירות מספוילרים! אם לא קראתם ועדיין מתכננים לקרוא - אל תיכנסו!

[א-ירושלמית]

יקוואל (איך שכחתם?)

הופס, הקריאה שלך לקתה בחסר.

לאבא הגדול יש שיער לבן, זה כתוב איפשהו במהללאל

עדיין לא ראיה לגיל. יש אנשים שמלבינים בגיל צעיר ממש, זה יותר עניין גנטי מאשר עניין של גיל.

 

[טאבו]

יקוואל - מוות מסלעים

הופס, הקריאה שלך לקתה בחסר.

אופסס
כפיצוי אני אכתוב דמויות נוספות שמתו מוקדם שלא כתבו מקווה
אישתו של פאר
אמא של דיזר
האישה והבן של המונדרי שהטביע את הספינה אלנורק
ברכיהו (מקווה שלא כתבו)
ידרת
קאה הי
הבנים של קאה הי ורנה
דוד סאנפאל (כתבו?)
חנוך בנטיליאן
האישה הראשונה של מנרם בנטיליאן (הגזמתי?)

וכבונוס- הסוס של יקוואל

 

[GBSA]

@מיהי
לגבי השאלה באשכול של קהילת כתיבה מקצועית.
מי זה הילד ואיך אלרון הכיר את אביו.
אין לי הרשאה לשם,

אבל אני קצת מופתע מהשאלה כי זה כתוב בפירוש.
בפגישה בסיום הספר בין אלרון לנאיתן - הוא שואל אותו.
נאיתן מסביר שהוא תקף את המלך בביקור לא רשמי, והמאבטחים המוסווים פצעו את הילד. (אם אנני טועה)
רצו שמישהו יטפל בו טוב. - ולא יכלו לעשות את זה רשמית כי אסור שידעו שהמלך מסתובב.
ואביו - זה איסתרק שהוא אבי הכוזרים.

 

[אושר המאושרת]

למרות שאין יותר ברורים מאליו כמו הדברים שהולכים להכתב ואחר כך להיקרא פה, והם וודאי לא מהווים חידוש לאף אחד, ודאי לא לקוראים אינטלגנטים כמו אלו שקוראים זאת כעת..)

ובכל זאת רציתי לציין אותם.. וגם להודות לסופרת עליהם, כי מעבר לחווית הקריאה הבלתי נשכחת הזאת והעלילה שתפורה בכזאת אומנות, כל ספר וכל דמות שככיכבה בו באה לומר לנו כל כך הרבה דברים.. וגם לחדד כל כך הרבה שטחים אפורים שפוגשים אותנו במציאות ומרכבת כיום כשבמרכז כל הבלבול הזה עומד בעיקר הנוער,

אז תודה, מיה, בשם כל מי שקורא את זה ומהנהן בהסכמה, שהרמת את הכפפה וגם עשית את זה בצורה כל כך חכמה, ותודה על הדמויות שנתת לנו להכיר, וגם לחשוב על מה שהן אומרות

תודה על איסתרק, שבין השאר הסביר בעצם למה אתה לא יכול להיות כוזרי בגוף אבל שהלב יהיה שייך לקווארים. ושעיקר המאבק הוא לא בין הכוזרים ללא כוזרים, המאבק הוא איזה יהודי, סליחה, כוזרי בן דת משה, אתה בוחר להיות. איזה שומר מצוות אתה בוחר להיות. לאן ליבך שייך.

ובסופו של יום- אין כמעט בין נוער אחד שלא עומד בפני הפרשת דרכים הזאת, בטח היום, שהגבולות כל כך מטושטשים ולעולם בחוץ מציע כל כך הרבה..

וזה מאד קשה בדור שהאמת, אם לא נעדרת אז ממש, אבל ממש מטושטשת; מאבק כמעט לא הוגן..

וזה כל כך קשה היום להיזהר מדברים שיביאו את הפלאט הנה... אף אחד מאיתנו לא מוגן... במיוחד כשמוצעים לנו, כיביכול, חיים יפים ונוחים..

והסדרה הזאת יותר מהכל מדברת על המציאות העכשווית והמורכבת כל כך. שהגבולות לא ברורים. והלב שלך בקלות הופך להיות שייך לעולם קצת אחר... בלי שהיית רוצה.. למרות שאתה כוזרי לחלוטין..

ולשים לב אילו דברים משיכים אותך לכוזר האחרת..

ואחרי שהוא הבין את זה הקרקע והוא הוכשרו לנהל את המאבק הערכי ששיסע את כוזר במשך תשע שנים..)

(בספר מהללאל הוא גם הראה לנו שהבחירה הזאת ולאן שהוא נתן לחיים להוביל את עצמו , (עמוד 604, מהללאל :ועדיין חייו יפים יותר ממה שהיו אז. (בניגוד לדעה שרווחה אצלו אז: חיי הנוחות, וההנאה) ולא רק בגלל שהתבגר, שהבשיל, שהחכים, אלא שחיים של עשייה ויצירה, של שליחות ואמונה הם באמת מענגים יותר...

אחוזים נכבדים בוחרים, כאיסתרק בלית ברירה, להבין את זה לבד ומינסיון אישי. ובכל זאת, מי שזכה לקלוט את זה בעצמו הרי שחסך לעצמו כברת דרך משמעותית.. של ניסוי וטעייה..

אז תודה, מיה שבלי לדבר על זה דיברת על זה.



תודה על מהללאל, שמעבר לאישיות הכל כך יפה ונוגעת ללב, לימד שהמחנך הטוב ביותר של האדם הינו הוא עצמו, בתנאי שהוא אכן עושה זאת בצורה טובה, ולוקח אחריות על החיים שלו. למרות הנתונים הקשים והכואבים כל כך לפעמים. יש אנשים שעוברים חיים כל כך לא פשוטים. ובוחרים לא לתת לזה לכבות אותם, או להתחסל, לא, הם בוחרים לא לוותר לעצמם ולא לאחרים, ולשרוד..

הוא לימד אותנו שלפעמים לא לבחור, זה לבחור בהכי גרוע. הוא לימד אותנו שאנחנו בני אדם, אנושיים, אם רצונות ותאוות, שגם נופלים אבל יודעים גם להודות בטעות, לפחות בינם לבין עצמם, ולקום שוב, ושוב. ושוב. לימד אותנו פרק בבנייה אישית... ובמשמעותו של ניסיון, קושי וסבל.. ועל כמה שהקשיים יעצימו אותך. אם רק תאפשר לזה לקרות.

ועל הניגוד בין בחירתו שלו לבחירתו של אחד אחר שהיה לו קשה להשתחרר מחייו האומללים, ואעפ שאי אפשר היה לשפוט אותו הסוף היה עצוב לכולנו

(נ.ב. והמחתרת של פילאק וכו', שבאופן עקרוני ניהלו את מלחמתה של האמת, אבל המניעים שלה, עד שניער אותם אליהו, לצערינו לא היו מדוייקים, והם ניהלו את המלחמה רק כי לדעתם איש כמו דיאלידאן לא אמור למלוך. וכן, יש אנשים כאלה גם היום, וזה אחד הדברים שממש כאבו לפדאהל בהמשך.. נק' מחשבה...)



תודה על יוזבד, שלימד אותו פרק באמונת חכמים. וכן, גם אדם ערכי כריזמטי שמונח ברמה רוחנית טובה, טועה לפעמים... וגם לו יש דרך ללכת ודברים לתקן.

ולהפנים שיש גדולים וחכמים מאיתנו. וגם אם הם מניחים לנו, בחוכמתם, לחשוב אחרת, לא סותר את העובדה ש.. אנחנו העוורים כאן... שלא מבינים מה מימינינו ומשמאלינו.

ועל שאר דמויות הספר הזה, שלוואן ביניהם, שהבינו ועשו דרך כל כך יפה.


על פדאהל שלמד, לימד, לאט לאט ש... לא כולם רעים. לא כולם מושחתים. ועצם קיומם של כאלה לא סותרת ולא אמורה להעמיד בצל את מה שמייצג את האמת היחידה.

וכאן אנחנו חוזרים למחתרת של פילאק, אנחנו פוגשים אנשים שמנופפים במלחמתה של האמת ע"מ להוריד אנשים ממעמד שלדעתם אינו ראוי להם. אולי מלחמתם נכונה; המניע לא. ותופעות של כאלה, ולא, לא מדובר כאן על שום דבר באופן ספציפי וגם לא באופן כללי- גורמים להורדת האמון בכל מה שמייצג את הנכון והישר.

ולפעמים, שמסתכלים על זה לעומק, לפעמים אנחנו אלה שראינו מזווית לא נכונה ובמילים אחרות כן... לפעמים טעינו..

וזה בסקירה ככ מקוצרת (...) על הספרים.. על קצה המזלג ממש...

ועוד כמה דמויות כמו טורנאל שהכריח אותנו להבין שלכל אחד אתהכלים שלו... וגם אם נתוני חייו מורכבים יש לו את המעלות והמגרעות שאיתם או אמור למלא את התפקיד המיוחד שהועיד לו הבורא... וכן, הוא גם ביקש מאיתנו ללמוד לקבל את השונה ולא להדביק לו סטיגמה (או להשתמש ולזרוק....)

לאלרון (שבואו נזכור שליפול בשבי בגיל עשר, להעביר שנים רבות ומשמעותיות כעבד בהכרח, ולהלחם עם דוד מאיים..) שנשאר בן אדם שגורם לאנשים סביבו לחייך אם אישיות מעניינת מאד (או להתעצבן עליו ממש ולרצות זרוק עליו חפצים..) יש מישהו שלא אהב את אלרון?! איזה כיף שהוא היה...

על אולה, שלוואן, יתיר, קנז, כלב, גדעון שעבד כל כך קשה לצאת מהמקום בו נמצא, ואינספור דמויות שהפיחו חיים והעלו לנו על השולחן נושאים, גם השקפתיים חשובים ויפהיפיים כל כך.. ובסופו של דבר על הבדיקה והכנות עצמית שיש לכל אחד מהדמויות הנל..

כל המגילה הזו, ועדיין נגעתי בקצת מכל דבר, ודי ברור לי שאפגוש בעוד כמה דברים ואתבאס שפספסתי.. אבל הרגשתי חייבת לכתוב אותם ולו רק מההתפעלות מהצורה בה הם נאמרו והעוברו. כי אם לא גאונות ורגישות אז מה כן..

בדרך כלל החוויה בקריאת ספרים היא לא בחיפוש אחר מסר.

לא כאן... כאן המסר מחפש אותך... ותופס אותך, מוכן או לא מוכן. תודה על זה.

תודה לך מיה, אני לא יודעת אם יש לך מושג כמה ערך יש למה שזכית לעשות..

תודה בשמי ובשם כל מי שחושב את זה גם.

אבל גם אם רק בודדים (ואני בטוחה שלא..)השכילו להבין וגם לקחת לדרך, היה זה שכרך..



ו..תודה לכל מי שהואיל לסבול את הקריאה המעייפת עד לשורה זו... ראוי להערצה..)

וואו בדיוק בשבת הרהרתי בדבר וראיתי תמסר זועק... ולא הבנתי איך עד היום לא ראיתי את זה.... אחרי שאיסתרק אומר בפדהאל שברגע שלא יבין על מה המלחמה והיא תהיה על כבוד וכוח הוא יפרוש... הבנתי שהמלחמה הזאת האי היוםםםם המלחמה בין הרדיפה אחרי הבלי העולם תוך הקפדה להיות הכי מודרניים ועכשוויים ומאידך לשמור מצוות אבל רק בתור נלווה המלחמה של הלבן מול האפור ולא השחור....

 

[Without meaning]

שתי קטעים שאהבתי-

"שניים", מציין אלרון , כלומר אם תסכים לקבל את חברותם ותמצא בה ערך אף על פי שאחד הוא גר.... והשני, מבטו מבזיק לעבר איסתרק איתרע מזלו להיות מלך וכל התנהגות לא ראויה במחיצתו עלולה לגרום לך לאבד את נכסיך וגם את חירותך
(אלרון לטרנהאל)

הוא ניגש אך החלון פותח אותו במשיכה על אף תחושת הפחד שמתעוררת בו ומצמצם את עיניו למראה החצר המעוטרת כולה ברצועות בד ובדגלי תכלת
(פדהאל כשמתעורר)
הקטע האחרון נתן לי המון מקום לדימיון איך החיילים של כוזר האמיתית תולים במרץ ובהתלהבות)

 

[אסתר שין]

היו גם משפטים שנונים, כשיוזבד, למשל, מנהל מונולוג חריף עם שאול:
"אמרתי לך" שאול נרגז, "אני מחמיר כשתי השיטות"
יוזבד מנענע בראשו לשלילה. "יש לי רעיון" הוא אומר, "בשבת? תקום מוקדם, ולפני שחרית תקפוץ למסגד. תלך לפי שתי השיטות, מה רע?"

אהבתי.

 

[מירי11111]

עדיין לא ראיה לגיל. יש אנשים שמלבינים בגיל צעיר ממש, זה יותר עניין גנטי מאשר עניין של גיל.

הוא בן 60
כשמהללאל מתעצבן על המחבת המפויחת הוא אומר שהוא בן 60

 

[הודיה בן חיים]

קטע מיוזבד שמאוד אהבתי! [לא בדיוק מילה במילה...]

המחר אולי יהיה טוב יותר, כעסי העבר יספגו באדמה הבוצית,
תקווה חדשה תזרח מעל האופק, גם אם צלקות העבר יבצבצו מעל שמיכת ההוה.
מחר יהיה טוב יותר, מחר יקום לעולם טוב יותר, שמח יותר ומכיל יותר.
אבל המחר רחוק, ואל מול שקיעת השמש, הוא חש שאין לו כוח להמשיך..
[יוזבד חלק א' עמוד 386]

 

[אסתר שין]

ואם כבר יוזבד, אי אפשר לפספס את הקטע בו מיה מתארת את התפרצותו של ההר כתוצאה מהאבקה השחורה. משהו בסגנון:
גניחה עמוקה יוצאת מליבו של ההר וראשו נקטם, ולא ידוע אם ביקש להוריד את כובעו לנוכח עוצמתם של בני האדם או נד בראשו לנוכח טיפשותם.

(לא זוכרת את הציטוט המדויק, אבל הוא נוסח מאוד יפה)

 

[mishehi]

פתחחו אשכול של כתיבה בעקבות פדהאל?
אני ממש אשמח שיהיה אחד כזה עם התרחשויות שלא נכתבו....

בקהילת כתיבה

 

[תקוה]

הבן של משואל הטוחן זה טוביה... הבן של דוד סאנפאל שהיה על האלנורק.

חבל שלא הפגישה אותו עם ליאה את שלוואן
או לא הביאה את תרצה סנאפל להיפגש עם ליאה ובנו של דוד.
איזה פספוס...

 

[Without meaning]

חבל שלא הפגישה אותו עם ליאה את שלוואן
או לא הביאה את תרצה סנאפל להיפגש עם ליאה ובנו של דוד.
איזה פספוס...

נס שלא הפגישה בינהם,
זה לא היה יוצא טוב,
תרצה - זה לא הבן שלה בכלל והוא יכול לדרוש ממנה את האחוזה מדין בן זכר
וליאה - בא נאמר שאני לא חושבת שטוביה האנוכי והנהנתן היה משמש לה כאח נפלא

 

[מירי11111]

נס שלא הפגישה בינהם,
זה לא היה יוצא טוב,
תרצה - זה לא הבן שלה בכלל והוא יכול לדרוש ממנה את האחוזה מדין בן זכר
וליאה - בא נאמר שאני לא חושבת שטוביה האנוכי והנהנתן היה משמש לה כאח נפלא

נכון,
אבל להפגיש אותו עם מהללאל.....
......

(לא אז על בימת המשפט.. סתם כך בפדהאל...)

 

[מסוקרנ/ת]

בקהילת כתיבה

אפשר קישור בבקשה

 

[קראסנא קעמפ]

ביקורת ספרות - פדהאל | ביקורת (עם ספויילרים)

אם הסדרה הזאת תצא מהסופרת מיה קינן, ובעצם גם אם לא, עדיין יש לחשוש שרוב הביקורות יהיו השוואות בין הסדרות. וזה בגלל שאין כאלו בציבור שלנו אם יהיו הרבה ובהרבה סגנונות (לאוו דווקא ממלכה מרוחקת...) יפסיקו להשוות

www.prog.co.il

 

[מסוקרנ/ת]

ביקורת ספרות - פדהאל | ביקורת (עם ספויילרים)

אם הסדרה הזאת תצא מהסופרת מיה קינן, ובעצם גם אם לא, עדיין יש לחשוש שרוב הביקורות יהיו השוואות בין הסדרות. וזה בגלל שאין כאלו בציבור שלנו אם יהיו הרבה ובהרבה סגנונות (לאוו דווקא ממלכה מרוחקת...) יפסיקו להשוות

www.prog.co.il

תודה.
אין בזה קטעים שלא נכתבו אלא רק ביקורת.. מישהו אולי מוכן לפתוח אשכול שבו יכתבו או ישכתבו מחדש קטעים מהספר??

 

[טאבו]

אפשר קישור בבקשה

יש עוד:

שיתוף - לביקורת - מלכה במבחן (סיפורת מעריצים על פדהאל)

התינוק שכב לצדה, עטוף בשמיכות, כמעט אובד בתוכן. גם קולו כמו אבד. עדיין היא זוכרת את צרחותיו מאדימות הפנים של רעואל כשנולד, את חוסר האונים שחשה מול כוחו של יורש העצר, את ידה הרכה וחיוכה המרגיע של אמה. אמה עמדה לידה גם כעת, אבל לא היה לה כל חיוך להציע וידה הרכה רק רעדה על מצחה. גם היא הייתה אבודה...

www.prog.co.il

סיפור בהמשכים - סיפורת מעריצים בעקבות ממלכה במבחן - פרק אחרון

--- הצהרה חשובה כיאה לכללי עולם הפאנפיקשיין: הדמויות אינן שלי, הן כולן שייכות למיה קינן בלבד. --- כמו גרעין טמון עמוק באדמה, מתפתח לאט בחושך ורק קצהו מבצבץ מעל הרגבים התחוחים - סודות כך לימדה אותו אמא שלו כשהיה קטן הם כמו צמחים. שים גרעין אחד עמוק באדמה, השקה אותו במים והמתן. הוא כבר יצמח...

www.prog.co.il

שיתוף - לביקורת - פדהאל של פעם

פנאפיק על פדהאל בהשראת האשכול של @7שבע7 רוב האנשים שפדהאל מכיר אינם אוהבים לפתוח דלת כשהרוח שורקת מבחוץ, הם מעדיפים לתת לה לנקוש על התריסים ולהרעיד את הפעמונים, אבל הוא מזמן התרגל שקריאון שונה בכל. על כן כשרגלו של קריאון חוצה את מפתן הנגרייה, פדהאל הודף את המסור וחש להגיף את התריסים, איש אינו...

www.prog.co.il

 

[בני דיקטין]

אני עכשיו אפרסם רק את תחילת הפרק, אבל בעזרת הבורא יהיה המשך.
הפרק מתאר את הזמן שאיסתרק אינו נמצא בארמון, לאחרי גילוי חטיפתו של רעואל.
תהנו. תגיבו.
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
קול לימודם יכול היה להימשך גם שעה ארוכה לאחר מכן. אבל דפיקות וקולות העולים מן הפתח עוצרים הכל. בשעה שהם לומדים הדלת נעולה וכולם יודעים זאת. מה זה אם כן יכול להפריע כל כך. מיכאל אינו נרתע. בגב זקוף ובהליכה מלכותית ניגש הוא להסיט את הבריח.

בנימין מפחד. "מיכאל. החרב." הוא מביט בחשש אחרי אחיו השולף את חרבו ביד אחת. מסיט את הבריח בידו השנייה.

פנרס. מה הוא עושה כאן. את מי הוא מחפש. אבל זמן להרהר כבר לא היה לו.

קולו של פנרס סמכותי כשהוא אומר: "שעת חירום היא זאת. ומתוקף תפקידי וסמכותי עת המלך אינו בנמצא, אני קורא לכם לבוא עימדי אל מקום מבטחים".

מבטיהם תוהים. מבקשים תשובה.

המלך. אינו. בנמצא.

ורעואל. הנסיך. בנמצא? את השאלה הזו הם אינם יודעים לשאול. אבל את התשובה הם מקבלים.

"רעואל" פנרס אינו מצליח להמשיך.

"רעואל. בנו של המלך. ככל הנראה נחטף" קולו של פנרס נשבר. כמה צער ודם תדע הממלכה הזאת עוד. אך החשש שמפעפע בליבו, לשלומה של הממלכה אינו נותן לו את לברוח מהאחריות שנפלה על כתפיו. בשביל הממלכה. בשביל איסתרק. בשביל הילד. הוא חייב להיות חזק. יותר מידי מונח על המאזניים.

"ובינתיים" קולו מתחזק.

"ובינתיים עליכם לבוא איתי למקום שיגן עליכם מהאנשים שיכול להיות שעדיין כאן, בקרבת מקום". החשש בקולו בולט.

האם הבוגדים מהארמון. מי שיתף פעולה. אולי הם עדיין בארמון. אבל על השאלות יהיה ניתן לחשוב רק כשיגמר הכל.

מיכאל מתאושש מההלם שאחז בו. "איסתרק נחטף? נרצח? היכן הוא?" הפחד מטפס בגבו כביכול היה נוזל קר.

פניו של פנרס מתהדקות בשעה שהוא עונה: "הלוואי היינו יודעים. הלוואי כל זה היה נחסך מאיתנו".

"ואת ליסיה לקחת אל מקום המבטחים?". מיכאל דואג לשלומו. שלום אחיו מונח אל כתפיו.

"שלחתי את אחד מאנשי המשמר. אך איתך רציתי לשוחח. קודם נלך אל המקום הבטוח." שם נהיה נקיים מהאזנות. חושב ולא אומר. אין טעם סתם להדאיג אם אפשר בלי זה.

"והמלכה?" מיכאל מוודא. "היא בסדר?".

חיוך עולה על פניו של פנרס. "כן. היא בסדר. יכול להיות שעוד יקרה משהו שמח בלילה הזה" חיוכו צופן סוד.

אין סוף למה שיכול לקרות בלילה אחד. אולי יש. אולי הוא גם יבוא.
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

 

[טאבו]

כתיבה טובה!
כיף שמשלימים פה את כל הקטעים שמיה רמזה עליהם
ועוד עם מיכאל, נייסס!

ויבנתיים

בינתיים

חיוך עולה על פניו של פנרס. "כן. היא בסדר. יכול להיות שעוד יקרה משהו שמח בלילה הזה" חיוכו צופן סוד.

לא חושבת שלידה כל כך מוקדמת אמורה להעלות חיוך לפני סיומה, בכל זאת לידה שלא בזמנה, בעוד בתקופה שבה לידה מסוג כזה עלולה לסכן את האמא והילוד גם יחד.
מה שכן, אני מדמיינת את התפילות בישיבה המלכותית וברחבי אתיל-כזראן.

 

[אמא plus]

אני ממש אהבתי את המשפט:
"טחנות הצדק טוחנות לאט, ולפעמים הן טוחנות בטעות לאדם תמים רגל או יד..."