דרוש מידע "פדהאל". זהירות מספוילרים! אם לא קראתם ועדיין מתכננים לקרוא - אל תיכנסו!

[טאבו]

האישה הראשונה של בסטיאן ששכחתי איך קוראים לה וכמובן כל הילדים של בסטיאן עד מהללאל ורעואל

ההורים של אביי
הבן של גברת פאלעב- השכנה של תובאל הצייר
יקוואל (איך שכחתם?)
הבק עשהאל- אבא של פנרס

 

[פירי]

ממבט של ילד קטן גם גיל 50 הוא זקן נוראאא
אז הגיוני שהיא לא הייתה עד כדי כך זקנה כמו שמהללאל אמר

היא לא מתה ממחלה ותוחלת החיים בעבר לא היה ארוכה כמו היום.
אבל אבא הגדול הבן שלה לא נשמע צעיר בן שלושים... אז סביר להניח שהיא כן היתה מבוגרת.

 

[מימיי]

יקוואל - מוות מסלעים

יקוואל (איך שכחתם?)

 

[המלמד מבני ברק]

הרב של הכבשים
הרב של הישיבה המלכותית
הנסיך הפרוש- הרי מנרם ראה אותו למרות שהיה נכד (או נין, לא זוכרת)

כל אלו נפטרו מבוגרים, כן?

 

[הודיה בן חיים]

ממבט של ילד קטן גם גיל 50 הוא זקן נוראאא

בתקופה שבה כוזר הייתה קיימת, גיל חמישים היה בהחלט זקן.

 

[מימיי]

אהה ואיך שכחתי להוסיף לרשימה של הנפטרים הצעירים את כל האנשים ש'מורדים' בהוד רוממותו וכבודו האדיר, העצום ורב המעלה אב כוזר השניה, או יותר נכון - אבי כוזר השניה לשעבר.

נערך בשבילך, @המלמד מבני ברק

 

[סגול בהיר]

בל אבא הגדול הבן שלה לא נשמע צעיר בן שלושים... אז סביר להניח שהיא כן היתה מבוגרת.

לאבא הגדול יש שיער לבן, זה כתוב איפשהו במהללאל

 

[המלמד מבני ברק]

אדון כוזר השניה

מה זה הכינוי הזה?
אם כבר אז 'אבי כוזר', 'אבי הכוזרים'...
אדון זה רק על מנהל אחוזה. האביר מנרם בנטיליאן הוא 'אדון אחוזת בנטיליאן'
הבנת?

 

[ESTI.]

.פדהאל אהבתי שהוא לא שם לב לתפוח שיש לו על האף...
זה אחד הקטעים המוצלחים בספר... (לענ"ד)

אוי זה אחד הטובים המשפט של אביהוד על איך שאבירים מלמדים את הילדים שלהם לעוף על עצמם חחח

 

[מימיי]

מה זה הכינוי הזה?
אם כבר אז 'אבי כוזר', 'אבי הכוזרים'...
אדון זה רק על מנהל אחוזה. האביר מנרם בנטיליאן הוא 'אדון אחוזת בנטיליאן'
הבנת?

אופס, נכון
נשנה

 

[מירי11111]

אבל אבא הגדול הבן שלה לא נשמע צעיר בן שלושים... אז סביר להניח שהיא כן היתה מבוגרת.

הוא בן 60.....

 

[java]

לא זכור לי בכל הסדרה מישהו שמת בשיבה טובה, כל מי שמת הוא צעיר מאודד!

אני כבר לא זוכרת מה הפער המדויק בין ספר לספר,
אבל מהלך הסדרה כולה, מאיסתרק ועד יוזבד, זה פחות מעשור וחצי.
בהנחה שרוב הדמויות שהכרנו לא היו מאוד מבוגרות, לא נוצר מצב שמישהו שאנחנו מכירים נפטר משיבה טובה (טוב, חוץ הטובה הזקנה שהכרנו כשנפטרה.)
צעירים הגיוני שמתו, כי אנחנו בזמן מלחמה.
זקני כוזר דאז נפטרו בשיבה טובה אבל לא הוזכרו כי לא עניינו אותנו.
אבל אם הסיפור היה ממשיך בעיתות שלום עוד כמה עשרות שנים, היינו פוגשים נפטרים בשיבה טובה.

 

[מירי11111]

בהנחה שרוב הדמויות שהכרנו לא היו מאוד מבוגרות, לא נוצר מצב שמישהו שאנחנו מכירים נפטר משיבה טובה (טוב, חוץ הטובה הזקנה שהכרנו כשנפטרה.)

ראש הישיבה הרה"ג נטרונאי

 

[java]

בתקופה שבה כוזר הייתה קיימת, גיל חמישים היה בהחלט זקן.

לא מדויק.
זה שפעם תוחלת החיים היתה קצרה יותר,
זה לא בהכרח שלא היו אנשים מבוגרים.
אלא פשוט ממוצע שנות החיים היה נמוך יותר בגלל ריבוי הפטירות בתינוקות בילדים.

 

[טראמפ 2024]

אז מתי נכבשה המצודה של גד בליאטר?

תגידו מישהו פעם ניסה לשרטט מפה של כוזר,
אני פעם ניסתי ולא זוכר בדיוק איך, אבל זה נתקע באיזה שלב בסדרה....

 

[יוצרתת]

דרך אגב, אין לי כח לצטט מההודעות הקודמות אבל דיזר הוא בן שש עשרה!!
ולא עשרים ומשהו

 

[קראסנא קעמפ]

תגידו מישהו פעם ניסה לשרטט מפה של כוזר,
אני פעם ניסתי ולא זוכר בדיוק איך, אבל זה נתקע באיזה שלב בסדרה....

בחיפוש ממלכה במבחן זה מביא את זה:

 

[יוצרתת]

טוב,
לכל אלו שהעלו את הנקודה של הביקורות ("אופוזיציה משותפת")
אתם הולכים להתחרט על זה...

כי עברתי כזה על כמה דברים בסדרה,
ולמרות שאנ' בנאדם שלא סובל שדוחפים מסרים ותובנות בכל פינה שיכולים מצאתי את עצמי ממש עושה את זה
כי ממשפט למשפט הבנתי כמה גאוני כל ספר וכמעט כל מהלך שקורה שם,
וזה גרם לי לכתוב מגילת-תובנות מרובת מלל שתתעלל בכם היטב. אבל הרגשתי ממש חייבת לכתוב אותה, ולו רק בשל העובדה שממש לא הוגן לכתוב רק ביקורות...

בקיצור תהיו מוכנים, ולמי שאין סבלנות אל תטריחו את עצמכם...) מקווה שלא תסבלו הרבה:

 

[יוצרתת]

למרות שאין יותר ברורים מאליו כמו הדברים שהולכים להכתב ואחר כך להיקרא פה, והם וודאי לא מהווים חידוש לאף אחד, ודאי לא לקוראים אינטלגנטים כמו אלו שקוראים זאת כעת..)

ובכל זאת רציתי לציין אותם.. וגם להודות לסופרת עליהם, כי מעבר לחווית הקריאה הבלתי נשכחת הזאת והעלילה שתפורה בכזאת אומנות, כל ספר וכל דמות שככיכבה בו באה לומר לנו כל כך הרבה דברים.. וגם לחדד כל כך הרבה שטחים אפורים שפוגשים אותנו במציאות ומרכבת כיום כשבמרכז כל הבלבול הזה עומד בעיקר הנוער,

אז תודה, מיה, בשם כל מי שקורא את זה ומהנהן בהסכמה, שהרמת את הכפפה וגם עשית את זה בצורה כל כך חכמה, ותודה על הדמויות שנתת לנו להכיר, וגם לחשוב על מה שהן אומרות

תודה על איסתרק, שבין השאר הסביר בעצם למה אתה לא יכול להיות כוזרי בגוף אבל שהלב יהיה שייך לקווארים. ושעיקר המאבק הוא לא בין הכוזרים ללא כוזרים, המאבק הוא איזה יהודי, סליחה, כוזרי בן דת משה, אתה בוחר להיות. איזה שומר מצוות אתה בוחר להיות. לאן ליבך שייך.

ובסופו של יום- אין כמעט בין נוער אחד שלא עומד בפני הפרשת דרכים הזאת, בטח היום, שהגבולות כל כך מטושטשים ולעולם בחוץ מציע כל כך הרבה..

וזה מאד קשה בדור שהאמת, אם לא נעדרת אז ממש, אבל ממש מטושטשת; מאבק כמעט לא הוגן..

וזה כל כך קשה היום להיזהר מדברים שיביאו את הפלאט הנה... אף אחד מאיתנו לא מוגן... במיוחד כשמוצעים לנו, כיביכול, חיים יפים ונוחים..

והסדרה הזאת יותר מהכל מדברת על המציאות העכשווית והמורכבת כל כך. שהגבולות לא ברורים. והלב שלך בקלות הופך להיות שייך לעולם קצת אחר... בלי שהיית רוצה.. למרות שאתה כוזרי לחלוטין..

ולשים לב אילו דברים משיכים אותך לכוזר האחרת..

ואחרי שהוא הבין את זה הקרקע והוא הוכשרו לנהל את המאבק הערכי ששיסע את כוזר במשך תשע שנים..)

(בספר מהללאל הוא גם הראה לנו שהבחירה הזאת ולאן שהוא נתן לחיים להוביל את עצמו , (עמוד 604, מהללאל :ועדיין חייו יפים יותר ממה שהיו אז. (בניגוד לדעה שרווחה אצלו אז: חיי הנוחות, וההנאה) ולא רק בגלל שהתבגר, שהבשיל, שהחכים, אלא שחיים של עשייה ויצירה, של שליחות ואמונה הם באמת מענגים יותר...

אחוזים נכבדים בוחרים, כאיסתרק בלית ברירה, להבין את זה לבד ומינסיון אישי. ובכל זאת, מי שזכה לקלוט את זה בעצמו הרי שחסך לעצמו כברת דרך משמעותית.. של ניסוי וטעייה..

אז תודה, מיה שבלי לדבר על זה דיברת על זה.



תודה על מהללאל, שמעבר לאישיות הכל כך יפה ונוגעת ללב, לימד שהמחנך הטוב ביותר של האדם הינו הוא עצמו, בתנאי שהוא אכן עושה זאת בצורה טובה, ולוקח אחריות על החיים שלו. למרות הנתונים הקשים והכואבים כל כך לפעמים. יש אנשים שעוברים חיים כל כך לא פשוטים. ובוחרים לא לתת לזה לכבות אותם, או להתחסל, לא, הם בוחרים לא לוותר לעצמם ולא לאחרים, ולשרוד..

הוא לימד אותנו שלפעמים לא לבחור, זה לבחור בהכי גרוע. הוא לימד אותנו שאנחנו בני אדם, אנושיים, אם רצונות ותאוות, שגם נופלים אבל יודעים גם להודות בטעות, לפחות בינם לבין עצמם, ולקום שוב, ושוב. ושוב. לימד אותנו פרק בבנייה אישית... ובמשמעותו של ניסיון, קושי וסבל.. ועל כמה שהקשיים יעצימו אותך. אם רק תאפשר לזה לקרות.

ועל הניגוד בין בחירתו שלו לבחירתו של אחד אחר שהיה לו קשה להשתחרר מחייו האומללים, ואעפ שאי אפשר היה לשפוט אותו הסוף היה עצוב לכולנו

(נ.ב. והמחתרת של פילאק וכו', שבאופן עקרוני ניהלו את מלחמתה של האמת, אבל המניעים שלה, עד שניער אותם אליהו, לצערינו לא היו מדוייקים, והם ניהלו את המלחמה רק כי לדעתם איש כמו דיאלידאן לא אמור למלוך. וכן, יש אנשים כאלה גם היום, וזה אחד הדברים שממש כאבו לפדאהל בהמשך.. נק' מחשבה...)



תודה על יוזבד, שלימד אותו פרק באמונת חכמים. וכן, גם אדם ערכי כריזמטי שמונח ברמה רוחנית טובה, טועה לפעמים... וגם לו יש דרך ללכת ודברים לתקן.

ולהפנים שיש גדולים וחכמים מאיתנו. וגם אם הם מניחים לנו, בחוכמתם, לחשוב אחרת, לא סותר את העובדה ש.. אנחנו העוורים כאן... שלא מבינים מה מימינינו ומשמאלינו.

ועל שאר דמויות הספר הזה, שלוואן ביניהם, שהבינו ועשו דרך כל כך יפה.


על פדאהל שלמד, לימד, לאט לאט ש... לא כולם רעים. לא כולם מושחתים. ועצם קיומם של כאלה לא סותרת ולא אמורה להעמיד בצל את מה שמייצג את האמת היחידה.

וכאן אנחנו חוזרים למחתרת של פילאק, אנחנו פוגשים אנשים שמנופפים במלחמתה של האמת ע"מ להוריד אנשים ממעמד שלדעתם אינו ראוי להם. אולי מלחמתם נכונה; המניע לא. ותופעות של כאלה, ולא, לא מדובר כאן על שום דבר באופן ספציפי וגם לא באופן כללי- גורמים להורדת האמון בכל מה שמייצג את הנכון והישר.

ולפעמים, שמסתכלים על זה לעומק, לפעמים אנחנו אלה שראינו מזווית לא נכונה ובמילים אחרות כן... לפעמים טעינו..

וזה בסקירה ככ מקוצרת (...) על הספרים.. על קצה המזלג ממש...

ועוד כמה דמויות כמו טורנאל שהכריח אותנו להבין שלכל אחד אתהכלים שלו... וגם אם נתוני חייו מורכבים יש לו את המעלות והמגרעות שאיתם או אמור למלא את התפקיד המיוחד שהועיד לו הבורא... וכן, הוא גם ביקש מאיתנו ללמוד לקבל את השונה ולא להדביק לו סטיגמה (או להשתמש ולזרוק....)

לאלרון (שבואו נזכור שליפול בשבי בגיל עשר, להעביר שנים רבות ומשמעותיות כעבד בהכרח, ולהלחם עם דוד מאיים..) שנשאר בן אדם שגורם לאנשים סביבו לחייך אם אישיות מעניינת מאד (או להתעצבן עליו ממש ולרצות זרוק עליו חפצים..) יש מישהו שלא אהב את אלרון?! איזה כיף שהוא היה...

על אולה, שלוואן, יתיר, קנז, כלב, גדעון שעבד כל כך קשה לצאת מהמקום בו נמצא, ואינספור דמויות שהפיחו חיים והעלו לנו על השולחן נושאים, גם השקפתיים חשובים ויפהיפיים כל כך.. ובסופו של דבר על הבדיקה והכנות עצמית שיש לכל אחד מהדמויות הנל..

כל המגילה הזו, ועדיין נגעתי בקצת מכל דבר, ודי ברור לי שאפגוש בעוד כמה דברים ואתבאס שפספסתי.. אבל הרגשתי חייבת לכתוב אותם ולו רק מההתפעלות מהצורה בה הם נאמרו והעוברו. כי אם לא גאונות ורגישות אז מה כן..

בדרך כלל החוויה בקריאת ספרים היא לא בחיפוש אחר מסר.

לא כאן... כאן המסר מחפש אותך... ותופס אותך, מוכן או לא מוכן. תודה על זה.

תודה לך מיה, אני לא יודעת אם יש לך מושג כמה ערך יש למה שזכית לעשות..

תודה בשמי ובשם כל מי שחושב את זה גם.

אבל גם אם רק בודדים (ואני בטוחה שלא..)השכילו להבין וגם לקחת לדרך, היה זה שכרך..



ו..תודה לכל מי שהואיל לסבול את הקריאה המעייפת עד לשורה זו... ראוי להערצה..)

 

[00:00]

אם כבר מדברים על זקנים..
לא זכור לי בכל הסדרה מישהו שמת בשיבה טובה, כל מי שמת הוא צעיר מאודד!
מכורי ממלכה במבחן, אני צודקת?

במקרה הם לא חיילים שמתו בקרב, לא שודדים, לא מרגלים...
כנראה שמתו מיתת נשיקה בבית אבות.