סיפור משותף בהמשכים - נספח

תמרוז

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
אוקי, הגענו לפרק שבו הוא אמור להיעצר.
מי כותב אותו?
 

תמרוז

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
אורית, ולדעתי יהיה יפה שהסיפור יסתיים בחתונה, אבל אנחנו באמת עוד לא שם...
זה קיטצ'י או קטשי או איך שלא כותבים את זה. אך אני מניחה שחייבים לגאול את אורית האומללה...
לדעתי כדי עוד קצת במטוס.
הטיסה כולה 4 או 5 שעות. אולי אפשר עוד קצת. אך צריך כבר להזיז עניינים.

אני הייתי בשדה התעופה של בודפשט (הונגריה) לפני איזה 3 שנים, מי שהיה שם האחרון, בטח יוכל לתאר את המקום יותר טוב, ולכן כדאי שהוא יכתוב את הפרק שבו הם בשדה התעופה.
מי זה?
 

שיבת ציון

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
זה קיטצ'י או קטשי או איך שלא כותבים את זה.
מה שנכון.
אך אני מניחה שחייבים לגאול את אורית האומללה...
גם נכון.
אפשר היה אולי לא לשים את זה בפרק האחרון ממש, אלא להמשיך קצת אחריו. אבל נראה לי שלא כדאי למרוח את זה אחרי שהסיפור כבר נגמר.
מי שהיה שם האחרון, בטח יוכל לתאר את המקום יותר טוב,
בהנחה שלא נפתח סקר כדי לבדוק מי היה שם בשנה האחרונה, או סקר כדי לבדוק מי היה שם הכי הרבה פעמים, או סקר כדי לבדוק למי יש זיכרון יותר טוב- אני מציעה שנלך על פי הידוע לנו על זאת שהיתה שם די לאחרונה והיא-
אני הייתי בשדה התעופה של בודפשט (הונגריה) לפני איזה 3 שנים
מעידה במפורש.
בהצלחה!...
סליחה על הלחץ, פשוט ממש מתחשק לי לקרוא עוד פרק שלך, אבל אם ממש אין לך חשק, לא חובה לתאר בפרק בדיוק איך זה נראה, ולכן כל מי שמכיר בכללי שדות תעופה יוכל לכתוב, נראה לי.
 

תמרוז

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מעידה במפורש.
בהצלחה!...
אבל אם ממש אין לך חשק, לא חובה לתאר בפרק בדיוק איך זה נראה, ולכן כל מי שמכיר בכלל שדות תעופה יוכל לכתוב, נראה לי
אני כתבתי את הפרק האחד לפני האחרון לעכשיו, ועל כן ע"פ הכללים שנקבעו בהתחלה, אסור לי לכתוב את הפרק הנ"ל. אלא אם כן מישהו יכתוב עוד פרק על הטיסה כפי ש@brachy 100 הציעה פה.
ואני לא זוכרת כמעט כלום משם.
 

שיבת ציון

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
אני כתבתי את הפרק האחד לפני האחרון לעכשיו, ועל כן ע"פ הכללים שנקבעו בהתחלה, אסור לי לכתוב את הפרק הנ"ל. אלא אם כן מישהו יכתוב עוד פרק על הטיסה כפי ש@brachy 100 הציעה פה.
ואני לא זוכרת כמעט כלום משם.
הבנתי.
אז מי מתנדב?
 

שיבת ציון

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית

תמרוז

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
תודה.

אני מספיק מוכשרת בשביל זה, אל תדאגי. אבל טעויות זו הדרך ללמוד, אולי במיוחד בכתיבה, לא?

נ. ב.
יש לי יומיים כדי להעלות פרק, כן?
כן.
אפ את רוצה את יכולה להעלות לפה את הפרק קודם ולתת אותו לביקורת, ואז יש לך יום נוסף לתקן ולהעלות אותו.
 

שיבת ציון

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
על מה, בעצם, לכתוב? המשך של הטיסה או שכבר עוצרים את שימי?
 

שיבת ציון

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
טוב, הנה הפרק.
אשמח לתיקונים וביקורת.

בס"ד

המסוע התקדם באיטיות שמרטה מחד את עצביהם של שלושת הבחורים הנלהבים ושעשעה מאידך עד למאד את הדוד המבוגר שעקב בעניין אחר כל מזוודה וגודלה.

"תראה. תראה, שימי, לאן אנשים מגיעים" הניח יד שאמורה היתה להיות ידידותית ובמציאות היתה חונקת ולא נעימה על כתפו של שימי. "בשביל מה אנשים צריכים כזה גודל של מזוודה, תגיד לי. תראה את האדומה הענקית שם- מה הם ארזו בה? אוכל? וכי חסר אוכל בבודפשט? בגדים? לכמה בגדים בן אדם זקוק- חמישה, עשרה?". אולי זו משפחה, חשב שימי ולא אמר. כשדוד שמעון מתמקד על דבר מה על מנת להופכו לשיחת מוסר, שום דבר לא יעצור בעדו. שימי נאנח בשקט.

דוד שמעון התקרב אליו יותר ולחש על אוזנו: "לכמה טיולים בחור זקוק על מנת לחוש מאוורר כל צרכו? לכמה? אבא דבר איתי לפני שנסענו-" כעת זו כבר נראתה שיחת מוסר רצינית וארוכה, ושימי חשב איך לרמוז לדוד שכעת, ליד מסוע המזוודות וליד יענקי ונתי, זהו לא זמן מתאים. "הנה המזוודה שלי!" קפץ נתי וקטע את שיחת המוסר באיבה, גורם להם להביט קדימה ולחכות ביתר כוננות לשלהם.

שימי הרגיש את הציפיה מטפסת ועולה בו. במטוס היה מעט מתוח, אפילו כמה מחשבות על חבילתו של בועז קופרשטיין ותכולתה הטרידו אותו. אבל כעת, כשהוא עומד על קרקע יציבה לצד שני חבריו ודודו, פתאום שום דבר לא נראה מאיים כל כך. להפך, האוויר ההונגרי שינשום תיכף והנופים שיענקי לא הפסיק לדבר עליהם כל הנסיעה, גרמו לו להמתין ולצפות בהתרגשות לבאות ולשכוח לגמרי מכל הספיקות והחששות שליוו את הנסיעה הזאת. עכשיו הכל מאחוריו.

"הו, הנה שלי" שימי הושיט יד וחלץ את המזוודה הכבדה. שלוש דקות נוספות הם חיכו עד שהפציעו גם מזוודותיהם של דוד שמעון ושל יענקי ולאחר מכן התקדמו לכיוון המכס. נתי אחז ביד אחת במזוודה וביד השניה במצלמה, לוחץ על הכפתור העליון אחת למספר שניות.

"תגיד, נתי" ברר יענקי בעליזות "כמה תמונות כבר צילמת מאז שנחתנו?". נתי חייך בתגובה ולא ענה.

הדוד שמעון הצביע קדימה על המעבר הירוק: "משם אנחנו צריכים לעבור",

"נס שאתה איתנו" לחש נתי וחייך שוב.

"כן, אחרת איך היינו מסתדרים?" המשיך יענקי.

דוד שמעון חייך בקורת רוח. "אתם בחורים טובים, אבל באמת צריך ללמוד לבקש עזרה כשצריכים, חבל שתכננתם לנסוע לבד".

יענקי ונתי הנהנו. "תראה את המתחם הענק הזה," הפנה יענקי את תשומת ליבו של נתי לשטח שמסביבם, "כמה נוסעים היו אתנו במטוס?!" והשיחה החלה לגלוש למחוזות נעימים. שימי לא הצטרף, עיניו שייטו במרחבי שדה התעופה, גומאות את הנופים הלא מוכרים בהתרגשות.

"בואו" אמר שוב דוד שמעון וכוון את השלושה לעבר האור הירוק, כשלפתע רחש עבר בין כל הצועדים מסביבם והם חדלו מללכת. דוד שמעון, יענקי, נתי ושימי נעמדו אף הם, מסתכלים אחד על השני ואז לכיוון לעברו הביטו כולם.

שלושה שוטרים חמושים התקדמו הישר לכיוונם, מסמנים להם להישאר במקומם, ולכל שאר הנוסעים להמשיך.

"תפתחו את המזוודות שלכם!" הורה הגבוה שביניהם באנגלית מעט משובשת.

"סליחה, כבר עברנו בדיקה ב..." ניסה דוד שמעון,

"תפתחו, אמרתי" ולמקרה שלא הובן מספיק סימן לשני השוטרים שאיתו והם משכו את המזוודות מידיהם ופתחו באגרסיביות, מושכים את תכולתן ומשליכים על הרצפה ללא התייחסות או כבוד. לאחר שרוקנו את המזוודות ונראה היה שלא מצאו את מבוקשם, סגרו אותן והחלו לבדוק בכיסיהן החיצוניים, מוציאים שלוש חפיסות אקמול ממזוודתו של דוד שמעון ומטען ונרתיק למצלמה מזו של נתי.

כשאחזו במזוודה של שימי והשחילו את ידיהם מבעד לרוכסנה החיצוני, נראה היה שמצאו את שחיפשו. הם הוציאו באיטיות שקית קטנה של חנות ספרים ידועה ונפנפו בה אל מול עיניו של שימי.

שימי הביט בה מבולבל, השקית של בועז קופרשטיין. מה הם רוצים ממנה? מה הם רוצים ממנו?!

השקית עברה בפנים חתומות לידיו של הגבוה, והוא הוציא מתוכה חבילה קטנה עטופה בנייר חום. השקית נשרה על הרצפה בדממה כאשר קישוריה של החבילה נפתחו למול עיניו הגדלות של שימי. הוא רצה להתפלל, אבל שום מילה לא יצאה לו מהפה. הלב שלו כבר לא הרגיש שום דבר, הוא לא הצליח לחשוב כלום. הוא הרגיש לרגע כצופה מן הצד ורק החרדה שהציפה אותו בבת אחת גרמה לו להבין שהוא- הוא גיבור המחזה.

השוטר הגבוה נער קלות את העטיפה וקבוצת דפים המאוגדים בגומיה נגלתה לעיניו. הוא נעץ בשימי עיניים שברקו בברק מוזר וחיוך שטני התעקל על פניו. הוא העביר את ערימת הדפים לשוטר העומד לימינו, השוטר עיין בהם מספר שניות בריכוז ולאחר מכן הביט במפקדו והנהן הנהון קצר.

"אתה" הצביע הגבוה לכיוון שימי "בוא אתנו". שימי קפא על מקומו, משותק מאימה. יענקי ונתי הביטו בו ובמסמכים לסירוגין. הדוד שמעון צעד קדימה באומץ מזויף: "לאן אתם רוצים לקחת אותו? מה הוא עשה?" השוטר הגבוה לא חנן את הדוד שמעון ולו במבט קצר: "הוא עצור" אמר בקול קפוא, שני השוטרים שבצדדיו התקדמו ותפסו את שימי בזרועותיו. "למה?" פחד השתלט על קולו של דוד שמעון. שני השוטרים עקרו את שימי ממקומו והחלו לפסוע אל הכיוון ממנו באו. "תעצרו אותי איתו" רדף אחריהם דוד שמעון, מתחנן. הם המשיכו ללכת כאילו לא שמעו אותו.
 
נערך לאחרונה ב:

שיבת ציון

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
האויבים של אייב, בעצם, "הלשינו" למשטרה על בואו של המרגל מטעם חברת S.B.G השקעות בע"מ ותיארו להם בערך את מראו, וכך הם ידעו להגיע ולחפש בחפציהם.
המסמכים היו מסמכי טרום ריגול, כאילו שימי שליח מטעמו של אייב כדי לרגל לטובת עסקיו של אייב בהונגריה, ואלו הם מסמכים שכאילו עליו למלאות בזמן שהותו שם.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכו

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יי אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים:ב אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה:ג הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים:ד שׁוּבָה יי אֶת (שבותנו) שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב:ה הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ:ו הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו:
נקרא  58  פעמים

לוח מודעות

למעלה