סיפור משותף בהמשכים - נספח

[תמרוז]

ובוא נגיע, שלא יקרה כלום אם יעבור שלוש חודשים מאז שלא נגעו באשכול. אף אחד לא מקפיד על זה)

חוזרת בי מזה.
אם צריך, נפתח אשכול חדש. עם קישור לישן.
@yael305 רק תזכורת. או שאת מעדיפה שמישהו אחד יעשה את זה?

 

[תמרוז]

@שיבת ציון מה עם זה?

 

[שיבת ציון]

@שיבת ציון מה עם זה?

לא היה מתנדב לקחת את החבילה העוברת לידיו...
אפשר לחדש את המיזם, עם הדגשה: לחדש. אם ירצו, ויהיה לי זמן... אנסה בל"נ לחשוב על רעיון למשהו מעניין להכניס לזה, שיגרום לכותבים לקחת חלק.
יש עניין?

 

[yael305]

יש עניין?

כן

 

[תמרוז]

כן!
אני אולי אכתוב. אני צריכה לקרוא אתה סיפור שוב.
אבל לא בזמן הקרוב. כניראה.

 

[.B.B]

לכל אוהדי, חובבי ומשתתפי הסיפור
יש לי פרק שכתבתי ממש ממש מזמן
לא בטוח שזה עדיין רלוונטי אבל אני מעלה בכל זאת.
מוזמנים בשמחה להגיב, להעיר ולהאיר.

פרק י"ח

החדר היה ממוזג והוילון הצל מפני השמש הניו יורקית הטיפוסית. אייב מתח את ידיו, העייפות גומרת אותו. כבר 15 שעות הוא במשרד, מטפל בכל העניינים הלא פתורים שהצטברו בשבוע האחרון על שולחנו. ספלאש. הקפה החם לשעבר, שמחכה כבר חצי שעה לתשומת ליבו, נשפך על ערימת המסמכים שלפניו. נפלא. עכשיו צריך להדפיס הכל שוב, ולמיין מחדש את הערמה. הוא עובר על המסמכים, אופס, יש כאן גם מסמך חתום שנרטב. הוא יצטרך שוב לרדוף אחרי ספק הציוד המשרדי, ולהחתים אותו מחדש על החוזה. אוף. אוף. אוף.

אבל הוא ידע שלא זה מה שמפריע לו. הוא לא היה מתעצבן כל כך על כזה דבר. מה שמפריע לו, זה הנושא שאסור לו לחשוב עליו. עוד לפני שנכנס לעסק הזה, כבר ידע שאין דרך חזור. יש רק 2 דרכי יציאה: לכלא במקרה הטוב, אם אתה בר מזל, או לשמיים אם אתה לא. למה עשיתי את זה?! מה היה חסר לי בחיים? האמת שזה לא היה בשליטתו. לפחות לא מאה אחוז בשליטתו, אם להיות כנה עם עצמו. זה התחיל כבדיחה לא מוצלחת שנאמרה במקום הלא נכון, והמשיך בסוכני סי אי איי שהגיעו לביתו לביקור נימוסין, והתנהגו בחוסר נימוס משווע. הציגו הוכחות להעלמת מיסים של חברת המתכות S.B.G שבבעלותו ודרשו ממנו לשתף איתם פעולה. ולא, הוסיפו במתיקות, אתה יודע מה העונש בארה"ב על עבירות כאלו. ברור לו שכל אחד היה בוחר באפשרות הטובה יותר, או אולי נכון יותר לומר: הגרועה פחות. הם התעקשו לחייך כל הזמן ולנהוג כאורחים, למרות שאיימו בפה מלא על בעל הבית. זה הרגיז אותו. ה"תודה" ו"סליחה" שאמרו כל הזמן, בחיוך מתנשא. הם שולטים בחייו, או כמו שנראה כרגע- במותו, אבל לא מתביישים לחייך ולהתנצל. אנטישמים.

עד היום הוא שיתף איתם פעולה, לא היתה לו ברירה. וכך, בכאב לב, התעלם משתי בקשותיו האחרונות של אביו ממנו, כפי שכתב לו בצוואתו: "אייב יקרי תמשיך לדאוג לעולם התורה בישראל, ואייב, תמשיך לדאוג ליהודי ואנשי הונגריה, בבקשה תבטיח לי אייב" . מבקשת סוכני הCIA לא יכול היה להתפטר, וכך הכניס עלם חמודות מישיבה בישראל לכלא ההונגרי. וכך גם קידם, בעל כורחו, את ניקולט מיקלוס שונא הישראלים לתפקידו הנוכחי בממשלה ההונגרית. קול אוושת המעלית שנפתחה בקצה הקומה הסב את תשומת ליבו, וקול צחוקו של שמיל שלו, בן ה14, החזיר אותו לעולם המעשה. בדקירת כאב חשב על כך ששימי, הבחור שהופלל בעזרתו שלו, גדול מסמי - שמיל שלו רק בשש שנים. זה כאב לו. אבל איזו ברירה היתה לו? הם הכריחו אותו לשלוח את החבילה לידיו של בועז, שמצא כקרבן דווקא את שימי. איזה עניין הם מצאו בו, בשימי? אין לו מושג. הוא דווקא ניסה לשאול אותם, אך נענה ב"זה לא עניינך".

טוב, עכשיו זה לא הזמן לחרטה. את זה יהיה לו הרבה זמן לעשות, אחרי שיסיים עם הבאלגן הזה שנקלע לחיקו. הוא מחייך לסמי חיוך מאיר פנים, מקבל אותו במזגן צונן ובכוס מים מהמיניבר שמאחוריו. מנגב את השולחן משאריות הקפה ושולח הודעה למזכירה להדפיס העתק מהמסמכים שנרטבו. לאחר שסמי עוזב את חדרו הוא מרים את שפופרת הטלפון המשרדי דווקא, ומחייג. בניגוד לפעם הקודמת שחייג אליו, הפעם הוא לא מנתק את השיחה בפחד לפני שמרימים מהצד השני אלא ממתין בחוסר סבלנות שיענה. "הלו?" זהו, עכשיו כבר אין לו דרך חזרה. "כאן אייב", הוא עונה בקול יציב, וזיעה זולגת על עורפו. אחרי שהחליט לעשות משהו- הוא ילך איתו עד הסוף ובכל הכח. זה לא הזמן לגמגם עכשיו. שתיקה מעבר לקו. "התקשרתי מהטלפון המשרדי שלי, ולא מזה המאובטח. ההוא נעלם לי" שיקר אייב, למרות שחשש מהרגע שיגלו שאינו דובר אמת. אבל החשש מאיומים גבר עליו, והוא העדיף שהשיחה תתקיים מהמשרד, כך שהשיחה תהיה מוקלטת. השתיקה מעבר לקו המשיכה. אייב ספר בליבו 30 שניות לפני ששב לדבר.

"אני חושב שאני יוצא מהעסק הזה". הפעם ההוא דווקא ענה, להקלתו של אייב שכבר התקשה לנשום.

ניפגש בבית ילדותך שבפלטבוש, אמר הקול מעבר לקו. בעוד שעתיים בדיוק מעכשיו.

 

[.B.B]

בגלל שזה קטע ראשון בסגנון הזה שכתבתי, אשמח ממש להערות.

 

[תמרוז]

@.B.B ברוך שובך.
פרק מיוחד! כתיבה זורמת.
אני חושבת שכבר אסור לכתוב ב"סיפור בהמשכים" אז תפתח אשכול חדש ותשים בו את הפרק כשבראש יש קישור לאשכול הקודם.
(אולי כדאי לרווח את הפרק, שיהיה נוח לקריאה)