מייל שקבלתי היום ממישהי שאני מכירה, וכך היא כותבת:
חברות יקרות,
אתן לא מבינות מה עובר עלינו כמעט כל יום,
הבית שלי ממוקם בדיוק ממול הר הרצל ובית העלמין הצבאי.
כמעט כל יום יש כאן מולנו הלוויה או שתיים ולפעמים יותר,
אני יושבת בסלון מול המחשב והלב נקרע ובוכה,
שומעים כאן את האל מלא רחמים, את הקדיש, ואת הבכיות תוך כדי ההספדים, את הצעקות הכואבות,
אמנם אני לא מצליחה לשמוע את המילים ממש, (חוץ מהקדיש שהרבה פעמים אפשר לשמוע מילה במילה כי המילים מוכרות)
אבל שומעים את הכאב הכאב..... ואת הבכיות....
גם עכשיו בעת כתיבת השורות יש הלוויה,
ומדובר על אנשים בתחילת החיים, אנשים שנקרעו מההורים, מהילדים, מהאשה, מהחברים , מהשכנים, מארץ החיים..
צריך לקרוע רחמי שמים, שה' יאמר לצרותנו די!!!!!!!!!!!
הרי אין לנו על מי להישען אלא רק עליו, רק הוא יוכל להושיע אותנו,