נכון, אבל אפשר וצריך להדליק אותו שוב ושוב ושוב ושוב.
זה נכון גם לגבי עבודת ה' ולגבי כל תחום בחיים, אותו המעשה יכול להיות חלק מרוטינה מרגיזה, ויכול להיות מתוך רצון בוער.
אין להשוות, בין הסיפוק, ההנאה, והשמחה, שיש ל'רוצה', לבין זה שעסוק בלגרור עוד יום ועוד יום.
אבל זו הטעות.
שגרה לא אמורה להיות מונעת מכוח רצון שמודלק שוב ושוב ושוב ושוב,
(ובין לבין נכבה שוב ושוב ושוב ושוב)
המחשבה שצריך כל החיים לחיות בהתגברות ובתדלוק כוח הרצון,
מייאשת ומתסכלת עוד לפני שמתחילים.
(או אחרי שמתחילים בשיא ההתלהבות, ומתרסקים ולא מבינים מאיפה זה בא)
אומר את זה ברור יותר:
אם 'כוח הרצון' היה השיטה הנכונה - לא היו שמנים בעולם.
שמנים לא רוצים להיות שמנים. הם רוצים להיות רזים.
אנשים עם משקל עודף הם לא אנשים חלשי אופי, זה עוול לומר ככה.
הם רוצים להיות קלילים, חטובים, בריאים, מה זה רוצים - מתעלפים מרוב רצון!
משלמים הון תועפות כל תקופת מה לכל דיאטה חדשה שצצה!
זה לא כוח רצון זה?
אבל זה לא עובד! זה לא עובד כבר שנים.
הגישה שהתחילה להתפתח ממש בעשור האחרון,
היא זוחלת לאט.. אבל היא תשתלט בסוף, כי היא התשובה היחידה ההגיונית והנכונה -
היא ההבנה שבשביל לייצר אורח חיים בריא קבוע ויציב לאורך זמן ושנים,
חייב לבוא
שינוי התנהגותי עמוק ויסודי,
והשינוי לא יבוא בדמות תפריט מוגבל-קלוריות כזה או אחר.
תחשבי על כל הדברים שאת עושה היום כהרגל.
הרגלים... האם הם לוקחים לך כוח? אנרגיה?
את זקוקה עבורם ל'כוח רצון'? לתדלוק?
ממש לא, הם אוטומט.
השאיפה צריכה להיות לסלול אורח חיים שאינו דורש מאבק ומלחמה קבועה,
אלא משריש הרגלים שנכנסים לאוטומט ולפשטות בלי צורך במחשבה והתגברות כל פעם מחדש.
(אם רוצים עוד נאומים על איך נוצרים הרגלים במוח, איך מייצרים הרגל חדש, ועד כמה המוח משוגע על הרגלים, אפשר לומר.. לא רוצה להגזים באורך
)
שמעתי דימוי שאהבתי - אם תלכי לשדה קוצים,
ויש שם שביל סלול, דרוך, מעוך, כבר כל הקוצים שם רמוסים וקל ללכת.
את 'תחשבי' האם ללכת בשביל או שמא להכנס דוך לתוך הקוצים הגבוהים העומדים מימין ומשמאל?
לא
את תלכי ברור בשביל הסלול.
זה ההרגל.
בשביל ליצור הרגל חדש, צריך לרמוס קוצים באפיק אחר,
לסלול שם שביל,
וזה דבר ש:
אורך זמן
דורש הבנה של התהליך
מכיל, סבלן וסלחן לחזרות הטבעיות לשביל הישן מדי פעם,
מתוך הבנה שזה חלק מתהליך של סלילת מסלול חדש
ובעיקר עובד על הכנת השביל החדש
בשיתוף מלא ונכון של השכל
ושל הרגש
(אם למשל בשכל את חושבת שאת אוכלת מעט, ורעבה, כי ככה זה - את שמנה,
ואת חייבת כוח רצון, ואין ברירה, זה
שיתוף, אבל
לא נכון של השכל. זה תסכול-על-חלל.)
וכשמפתחים כלים שכליים ורגשיים למעבר בין השבילים,
זה משהו שהולך ומתחזק ומתפתח, מתעבה, ועם הזמן הופך להרגל.