סיפור בהמשכים סודות מן החדר

[איוליס]

פרק מאד יפה. כתוב באומנות וברגישות.

הערה קטנה, בדרך כלל בכתות- הכת נשמעת אמינה יותר בהתחלה, אחרת אף אדם רציונלי לא היה נכנס לכת מרצונו החופשי.
לכן, משפטים כמו:





נשמעו לי לא אמינים.
מנהלי כת, בתחילה, יתנו למגיעים תחושה כי הם יכולים ללכת כשירצו, אם המגיעים ירגישו כלואים לפני שיתחברו למקום- הם ילכו. רק לאחר מכן, כולאים אותם במשפטים כגון אלו.
הם גם לא יגידו להם שיש בעיה בהם אם הם לא מרגישים עד כמה "המקום קדוש"- מילים אלו תגענה לאחר שהקרבן שבוי בכת- לאחר שהאהבה שקבל, תחושת השייכות, ואולי גם הסודות שהפקיד- מונעים ממנו לצאת. אז תגענה המילים המאשימות כתגובה לשאלות וספיקות.

המשפטים האלו, לדוגמא, הרגישו לי מאד אמינים ומתאימים:









בהם הוא נתן לה אמון בטוב שבה- דבר שהיה חסר לה מאד, אמפטיה והכלה, הבנה- כש: "קרא את מחשבותיה", מה שגם עורר התחלה של הערצה כלפיו. המבטים שלו, והמשפט האחרון שציטטתי- נתנו לאפרת הרגשה שהיא שקופה, מה שגם מאד אופייני לכתות ומושך נפגעים בהתחלה.

מקווה שעזרתי לך, תודה ענקית על הפרק, מחכה כל סיום פרק מחדש לפרק הבא!

מסכימה עם שיבת ציון גם לי הציק
כמובן בלי קשר שהפרק מדהים
ומיוחד מאוד

 

[סבתא חביבה]

תגובה תספר לי הרבה יותר מוואו, דומע, צוחק או עצוב.

צודקת!! זה נכון בכל שיתוף לביקורת.
אבל לפעמים נשארים בלי מילים.. הרגשות עוד באמצע ערבול, הפרק מציף את הלב, ועוד לא "שקע" במוח.
סמליל זה מהיר וקל, סוג של תגובה "עזרה ראשונה" ואז לאט מתחילות להגיע גם תגובות מילוליות.
עד כאן דברי סנגוריה על כלל ישראל חחח

 

[הודיה לוי.]

פרק מאד יפה. כתוב באומנות וברגישות.

הערה קטנה, בדרך כלל בכתות- הכת נשמעת אמינה יותר בהתחלה, אחרת אף אדם רציונלי לא היה נכנס לכת מרצונו החופשי.
לכן, משפטים כמו:





נשמעו לי לא אמינים.
מנהלי כת, בתחילה, יתנו למגיעים תחושה כי הם יכולים ללכת כשירצו, אם המגיעים ירגישו כלואים לפני שיתחברו למקום- הם ילכו. רק לאחר מכן, כולאים אותם במשפטים כגון אלו.
הם גם לא יגידו להם שיש בעיה בהם אם הם לא מרגישים עד כמה "המקום קדוש"- מילים אלו תגענה לאחר שהקרבן שבוי בכת- לאחר שהאהבה שקבל, תחושת השייכות, ואולי גם הסודות שהפקיד- מונעים ממנו לצאת. אז תגענה המילים המאשימות כתגובה לשאלות וספיקות.

המשפטים האלו, לדוגמא, הרגישו לי מאד אמינים ומתאימים:









בהם הוא נתן לה אמון בטוב שבה- דבר שהיה חסר לה מאד, אמפטיה והכלה, הבנה- כש: "קרא את מחשבותיה", מה שגם עורר התחלה של הערצה כלפיו. המבטים שלו, והמשפט האחרון שציטטתי- נתנו לאפרת הרגשה שהיא שקופה, מה שגם מאד אופייני לכתות ומושך נפגעים בהתחלה.

מקווה שעזרתי לך, תודה ענקית על הפרק, מחכה כל סיום פרק מחדש לפרק הבא!

@שיבת ציון תודה רבה על הביקורת. מתנה בשבילי!

אני לגמרי מסכימה עם מה שכתבת. את כל הדיבורים של הרב לקחתי מדף הפייסבוק של ש' - מי שהיה בכת והצליח להימלט. בתחילה חיפשתי מקורות מכל מיני מאמרים למיניהם, אבל אז הבנתי ששום דבר לא באמת ייתן לי את המידע כמו שיתוף אישי של מי שבאמת היה שם.

משהו לא הסתדר לי אחרי שסיימתי לכתוב את הפרק, הרגיש לי לא מספיק אמין. אחרי התגובה שלך אני מבינה שהבעיה כאן היא בעיתוי. מתברר שזה באמת לא דברים שאומרים ממש בהתחלה.

מקווה שעזרתי לך,

עזרת לי מאוד. תודה! (מקווה לערוך אצלי בקרוב את הפרק, בעיקר את המשפטים שציינת)

את כותבת מדהים. אין לי שום תיקון או שיפוץ בשבילך.
התיאורים של הטבע, הירח והלילות מדהימים ומוסיפים כל כך הרבה.
התחושה בקריאה ובסיומה נעימה, זורמת, מסקרנת, וגם מלחיצה.

תמשיכי!

תודה: )

אבל לפעמים נשארים בלי מילים.. הרגשות עוד באמצע ערבול, הפרק מציף את הלב, ועוד לא "שקע" במוח.
סמליל זה מהיר וקל, סוג של תגובה "עזרה ראשונה" ואז לאט מתחילות להגיע גם תגובות מילוליות.
עד כאן דברי סנגוריה על כלל ישראל חחח

צודקת לגמרי, כתבתי כי לפעמים אני מקבלת תגובות בסגנון של אולי זה קטנוני אבל המשפט הזה נראה לי מיותר, או יש טעות כתיב במילה הזו וכו'. בעיני אין באמת ביקורת קטנונית או תגובה שטחית. כל תגובה כזו מועילה מאוד.

 

[שיבת ציון]

@שיבת ציון תודה רבה על הביקורת. מתנה בשבילי!

אני לגמרי מסכימה עם מה שכתבת. את כל הדיבורים של הרב לקחתי מדף הפייסבוק של ש' - מי שהיה בכת והצליח להימלט. בתחילה חיפשתי מקורות מכל מיני מאמרים למיניהם, אבל אז הבנתי ששום דבר לא באמת ייתן לי את המידע כמו שיתוף אישי של מי שבאמת היה שם.

תודה לך! הצפת הנושא הזה חשובה מאד, כל הכבוד שבחרת להכנס לנושא המורכב, ולהנגיש אותו על במה מוכרת.
ממיצה לך להכנס לאתר של "המרכז לנפגעי כתות". יש שם הרבה מידע והדרכה על הדרכים לזיהוי כת, על הסכנות ועל השיטות הפסיכולוגיות של מנהלי כתות. במיוחד מציעה לך לקרוא את הדף הזה: https://infokatot.com/מהי-כת/ . הוא מסכם בברור ובקצרה.

מחכה לפרק הבא, ולבי על אפרת...