אני משתמשת רק במלח ורוד - מלח הימלאיה, נחשב למלח המומלץ ביותר.
כשמו כן הוא -
מלח סלעים מהרי ההימלאיה בנפאל, זהו מחצב טבעי, שעמוס בעשרות מינרלים טובים.
בניגוד למלח הלבן הרגיל שעובר תהליכי עיבוד, הלבנה ושימור שמוציאים ממנו כל דבר טוב שיש בו, ומכיל רק שני מינרלים: נתרן וכלור (ששניהם לא רצויים במיוחד, בתזונה שלנו הם נמצאים בעודף קיצוני).
@מירי. ו. @java @21309
וכל מי שמתעניינת בנושא -
לגבי מי-חומוס (או אקווה-פבה) -
הייתה לי תקופה של ניסויים עם החומר המעניין הזה.
פשוט כי אני מבשלת הרבה חומוס.
לא משתמשת בביצים חיות.
בטח שלא בריץ' וחבריו
....
וחיפשתי תחליף לקצפת (קוקוס לא הלך, יש לי ילד שלא אוהב קוקוס).
אה, כן
הרפתקנית, אמרנו?
אז דבר ראשון -
צריך שהמים יהיו סמיכים, ממש במרקם
צמיגי. אפשר אחרי סינון החומוס להמשיך לצמצם.
דבר שני -
לקרר היטב, רצוי לילה במקרר, זה מסמיך עוד יותר.
דבר שלישי -
הקצפה ארוכה ונודניקית. לפעמים אפילו רבע שעה.
בפעם הראשונה שניסיתי זה לא הלך, בשניה - זה הלך ותפח, וכמעט מילא את כל המטבח....
מכוס אחת יוצאת כמות ענקית.
רק צריך סבלנות.
דבר רביעי -
הקצף נראה מהמם! אבל ממש לא יציב.
גם אם הכנת ממנו קצפת - אחרי שעה במקרר הוא מתחיל להתפרק.
חייב הקפאה.
או כמויות ענק של
אבקת סוכר.
לא סוכר רגיל, האבקה מכילה עמילן שזה מה שלדעתי מייצב אותו.
אחרי כל ההקדמה הזו -
הכנתי ממנו גלידת שוקולד וגלידת בננה.
אנחנו לא משתמשים בסוכר, או שוקולד מהחנות, והמממ... ממש לא באבקת סוכר.
אז אני כנראה לא הכתובת למתכון סטנדרטי......