חיכיתי לשאלה הזו.
כרגע אני עובד על משהו בז'אנר המתח-הרפתקאות.
יש לי מסמך מיוחד עם רעיונות שעולים לי לספרים שונים, אני יכול לומר שיש לי בערך 3 תקצירים שונים מוכנים, בז'אנר פנטזיה, ועוד כמה רעיונות גולמיים.
התחלתי לעבוד על רעיון אחד, אבל נתקפתי במשבר כתיבה והנחתי אותו בצד. מתישהו אני אחזור אליו.
אגב, יש סיכוי שאני אעלה אחד מהם בתור סיפור בהמשכים, גם יחידאי פורסם בעבר כאן...
מתח מצמרר הוא סופרלטיב משומש. ואימה היא מילה זולה כדי לתאר אקשן. בואו, אפילו בזירות המתח האמיתיות של הארי פוטר אף אחד מאיתנו לא נמתח עד כדי צמרמורת. מפתיע אותי שיונה ספיר, שבדרך כלל בורחת מסופרלטיבים כמו מאש - ולמען האמת היא זו שגרמה לי להפסיק להשתמש בהם בעצמי - תיפול בתחום הזה.
אני עכשיו לומדת לעומק את כל נושא הז'אנרים. הספר בהחלט משלב את זאנר האימה בתור ז'אנר משני בספר. יש לו הרבה מוטיבים של אימה (אחוזה רדופה, עלילה שמתקדמת לעבר סוף רע, ועוד. בגלל שזה ז'אנר משני האימה פחות מפחידה ומאיימת, אבל היא קיימת בצורה עדינה.
אני עכשיו לומדת לעומק את כל נושא הז'אנרים. הספר בהחלט משלב את זאנר האימה בתור ז'אנר משני בספר. יש לו הרבה מוטיבים של אימה (אחוזה רדופה, עלילה שמתקדמת לעבר סוף רע, ועוד. בגלל שזה ז'אנר משני האימה פחות מפחידה ומאיימת, אבל היא קיימת בצורה עדינה.
אימה לאו דווקא הולכת לכיוון של סוף טראגי (למרות שזה רעיון מצויין), לא יש 'טוב' בעולם / במסגרת של 'רע'.
סתם דוגמא, ז'אנר שוד. בד"כ הגיבורים הם השודדים, והקוראים מתרגשים ושמחים איתם כשהם נוחלים הצלחה, למה? במבט כללי 'הם החבר'ה הרעים', אלא תלוי באיזה מבט אנו מסתכלים על זה.
פעם כתבתי סיפור קצר (שגם פורסם בפרוג, ובו 'כיסחו' אותי בביקורות על הסתירות הרבות בו, אבל הוא נכתב אך ורק כדי שיהיה בו)עם סוף רע. הרעיון נולד ממחשבה של 'למה כל הסיפורים נגמרים עם 'סוף טוב, הכל טוב'? מה עם הסוף הרע?. קישור לסיפור.
יש עוד הרבה ז'אנרים שאין כמעט במגזר שלנו, וזה קצת חבל. שאפו גדול ל @יונה ספיר שעשתה את הצעד ופרסמה ספר פנטזיה, דבר שמניע ויניע עוד אומנים, אני לדוגמא. סתם הערת שוליים, אחרי ש'הארי פוטר' פורסם, צצו אלפי סיפורי פנטזיה כהשראה או 'פאנפייק'. אפילו יצאה סדרת 'הארי פוטר' פאנפייק בשם 'הארי פוטר והשיטה הרציונאלית', אגב, כתב אותה סופר יהודי
יש עוד ז'אנרים שעם הרבה מאמץ וגם אומץ אפשר לפרסם.
יש עוד דברים לא נפוצים כמו, סדרת 'מוש-מוש קפיץ' של @אבימי (מאוד אהבתי), משתייכת (להערכתי) לסטימפאנק, אין הרבה כאלו. (וחבל).
אימה בהחלט הולכת לכיוון סוף טראגי. במובן הזה האימה היא ההיפך הגמור מפנטזיה - פנטזיה מראה את החיים היפים, הקסומים, אימה מראה את החוסר אונים, את חוסר היכולת להימלט מפני המוות שאורב בסוף....
לכן זה אומנות להצליח לשלב את שני הז'אנרים יחד, וזה מה שיונה ספיר עשתה פה: מצד אחד הז'אנר העיקרי הוא פנטזיה והגיבור איכשהו יצא מנצח, הציל את חבריו וקיבל את שלו, מצד שני הז'אנר המשני הוא אימה , ואכן גם הנבל ניצח, והעולם כולו הולך לקראת כאוס בעקבות מעשיו של הגיבור. (מה שיוצר סקרנות ועניין רב מאוד לקרוא את הכרך הבא בסדרה. אהבתי! מצד אחד הקוראים יוצאים עם סיפוק שהגיבור הצליח, ומצד שני יוצאים עם מתח וסקרנות בוערת.)