סיפור בהמשכים גורלו של הרב גלנץ ❕

[אפרת תהל]

ואוו, תענוג של ממש!

תודה רבה על הסיפור הנפלא.
העלילה מצויינת, אני מוצאת את עצמי לאחר סיום הסיפור מהרהרת בו שוב ושוב.
הכתיבה היא תענוג בפני עצמה, כתיבה יפה ושנונה ועם זאת חלקה וכיפית לקריאה.

מעניין אותי מהיכן הגיחה העלילה לעולם ואיך היא נבנתה בצורה מושלמת שכזו (אני מתכוונת לפרטים הקטנים שזורים בין הפרקים ומשלימים זה את זה).

כשאני כותבת עלילה אני מתעלמת מפרקים 8-9.

האם כתבת את הפרקים בסדר שהעלית או שכל חלק נכתב בנפרד ואח"כ תפרת את החלקים?

יש בפורום אפשרות לשיתוף תהליך של כתיבת סיפור, יהיה מעניין אם תשתף את התהליך.

תודה רבה על דקות הקריאה שהסבו לי עונג רב.

מעניין אותי- למה בין הפסקות יש - "ששש" בצבע לבן?

 

[מירי11111]

אז סוף סוף הצלחתי לסיים לקרא את הסיפור הזה

בזמן מלחמה מותר לצחוק?
אולי הרב גלנץ היה צריך לארגן להם גם פלפול על זה

מעניין אותי- למה בין הפסקות יש - "ששש" בצבע לבן?

יש מצב באשמתי
ביקשתי קצת רווח בין השורות וכנראה רווח רגיל לא נקלט
(אבל למה דווקא להשתיק? )

 

[הווה פשוט]

ואוו, תענוג של ממש!

תודה רבה על הסיפור הנפלא.
העלילה מצויינת, אני מוצאת את עצמי לאחר סיום הסיפור מהרהרת בו שוב ושוב.
הכתיבה היא תענוג בפני עצמה, כתיבה יפה ושנונה ועם זאת חלקה וכיפית לקריאה.

מעניין אותי מהיכן הגיחה העלילה לעולם ואיך היא נבנתה בצורה מושלמת שכזו (אני מתכוונת לפרטים הקטנים שזורים בין הפרקים ומשלימים זה את זה).

כשאני כותבת עלילה אני מתעלמת מפרקים 8-9.

האם כתבת את הפרקים בסדר שהעלית או שכל חלק נכתב בנפרד ואח"כ תפרת את החלקים?

יש בפורום אפשרות לשיתוף תהליך של כתיבת סיפור, יהיה מעניין אם תשתף את התהליך.

תודה רבה על דקות הקריאה שהסבו לי עונג רב.

מעניין אותי- למה בין הפסקות יש - "ששש" בצבע לבן?

תודה על המחמאות

קשה לזכור בדיוק, כתבתי אותו לפני חצי שנה בערך.
אני רק זוכר שהסיפור הוא בעצם הרכבה של שני סיפורים שרצו לי בראש, האחד סיפור של משגיח שהיה מאד מצומצם בדעתו, ושקוע בתוך המותר אסור, ראוי לא ראוי, שחור לבן. אלוקים היה מונח בכיסו, וכל העולם היה מעין משחק טטריס שצוברים בו נקודות. ובסיפור הוא יוצא יום אחד למסע התפכחות, הוא מגיע איכשהו לים, ומרחיב את נקודת המבט שלו, הוא רואה אלקים אוניברסלי, והוא חש פתאום ברוחניות אמיתית, במצב תודעה אחר, הוא מרגיש את אפסיותו ואת נוכחות הא-ל הממלאה את הכל הכל. ומתוכו מתפרצת-נולדת מנגינה, מנגינה שהוא מלחין מתוך החויה. והסיפור מסתיים במין דרמה ביזארית, כשהוא מגיע ביום שהוא רגיל לומר שיחה בהיכל הישיבה, ועומד ליד הדוכן ושותק וכולם שותקים ומביטים בו, ואז הוא אומר, בואו ואלמד אתכם ניגון...

הסיפור השני היה על קבוצת אברכים מחופשת שמתחברת לנערי שוליים ומראה להם את האור האלוקי המסתתר גם בשאול שלהם, מלמדת אותם דתיות שאינה קשורה בדווקא לקודי לבוש התנהגות ותרבות, הם עושים "מצוות של חילונים" (מונח שטבע יחיאל יעקובזון).

הקונספט היה דומה למרות שכל סיפור מתחיל בקצה האחר של הרצף, ובסוף איחדתי אותם, ואני לא בטוח שהזיווג עלה יפה.
וגם המעטתי בפירוט הרעיון שלא ייהפך מסיפור למאמר, וגם מחשש לעגבניות מהשמרניים.

כתבתי את הכל מהתחלה עד הסוף, כשנרטיבים נוספים מתפתחים תוך כדי הכתיבה,
ומידי פעם כשעולים לי רעיונות לפרטים שיכולים לחזור על עצמם שוב בהמשך, אני כותב לי תזכורת בצד, ולפעמים אני חוזר אחורה ו-מצייר את המטרה מסביב לחץ התקוע באופן שתיראה אמיתית יותר, יש בי פרפקציוניזם והוא מבזבז לי הרבה זמן בהגהות ותיקונים.

איך ראית את הששש הלבן??
כמו ש @מירי11111 כתבה, זה לצורך ריווח שורות , אני מבסוט מעצמי שמצאתי את הפטנט הזה, ותמה איך הוא נחשף

 

[forty thousand feet]

אפילו אם רק חצי מהם יקנו את הספר שלי אוכל לחתן שתי בנות.

בכל אופן, הפרק הזה הוא פרי גחמה,
וקורא שפוי ומאוזן יעשה טובה לעצמו אם ידלג עליו

בדיוק כמו ב'אושר עד' - ככל שתתחנן יותר לאנשים שלא יקראו ולא יסתכלו ולא יתעניינו, כך תגדל ותצמח ותעלה ההתעניינות עדי מרום. וזה סוד קסמו של מקבץ הסיפורת הלזה.
לא נותר לי אלא להרהר, מה היה קורה אילו היית שָׂם את מודעת הג'ינג'י ההוא מבאר שבע בפרסומת לספרך החדש, בתוספת הודעה בנוסח "אני משעמם! אני קיטשי ומוזר! אל תקנו אותי"! או משהו כזה.
ההסתערות שתיווצר בחנויות, לבטח תעזור לך לחתן את שתי בנותיך כולל התחייבות לדירה, פסנתר ופחיות קולה. (דיאט כמובן..)

 

[tmr]

וואו יפה מאד.
כמה מידע וניסיון נכנס ב10 פרקים האלו. מדהים.

@הווה פשוט אני מוכרחה לציין שבשיטת הרווח אותיות לבנות הקדמתיך. בחרתי את פפפ אגב.
הפתרון הוא עיצוב של הטקסט כפסקה ואז הורדת גודל הגופן

אהבתי את הקונספט. תודה.