הנושאים החמים
הנושאים החמים
נתקלתי בספר על הרב יעקב משה חרל"פ (שירת הי"ם) וקראתי שם סיפור אחד שמאד נהניתי ממנו, אולי גם אתם תיהנו, ואולי גם תקבלו ממנו השראה.
בשכונת שערי חסד בירושלים, שבה כהן הרב חרלפ כרב, היה בחור אחד ש'התקלקל', גזר את הפאות העיף ת'כיפה הצטרף להגנה, ועם הזמן עשה חיל התקדם ונעשה מפקד.
שבת אחת הזדעזעה שערי חסד לראותו נוסע להנאתו ברחובות השכונה ('רחובות'! ובכן הייתם שם פעם? גם המונח 'סמטא' גדול עליהם).
זה חצה כל גבול!
שערי חסד היתה (ונדמה לי שעדיין) שכונה דוסית דוסית מהישוב הישן והתושבים פשוט רתחו מזעם.
האבא התחנן לבנו שלא יסע בשבת לפחות לא בשכונה, אך האזנים היו ערלות.
במוצאי השבת עלה האב אל הרב והלה בקש שישלח אליו את הבחור.
כששמע הבחור את הבקשה, סרב.
כל השבוע הפציר האב בבנו ללא הועיל וביום שישי כשדחק בו ביותר נעתר הבן והלך, לא לפני שהפטיר
"אבל שלא יהיו לך ציפיות, אני לא שם על הרב, ולא פוחד מאיומים"
הרב לא היה בבית, הרבנית הושיבה אותו עם כוס תה ופרוסת עוגה טריה להמתין לרב שיחזור מהמקוה.
בשלב זה עצרתי, וניסיתי לנחש מה יהיה ההמשך.
"הרב נכנס לבית לבוש בלבן, פיאותיו רטובות, ואור בוקע מעיניו המלאכיות "שבת" קרא הרב בקול נורא וכמו אש אחזה בפינות הבית, הבחור קפא כמו חתול בפנסי אוטו ואז השתטח ארצה והבטיח ש
או:
פרץ הרב בבכי בלתי נשלט "אוי שבת שבת" ולא הצליח להרגע, והבחור הנרעש שלא ידע איפה לשים את עצמו הבטיח לא ליסוע "רק שתפסיק להתייפח כבר..."
או:
הרב פתח בדרשה מופלאה על שבת וכבוד הורים והתחשבות בזולת בשילוב קבלה ומדרשים מופלאים וסחף אתו את הנער אל הרקיע השביעי, משם היה לו כבר קשה לרדת.
יש לי עוד הרבה (אתם מוזמנים גם לנסות) אבל נו דיי, בואו נחזור לסיפור
הרב חזר מהמקוה התנצל על שהטריח את הבחור אליו, ואמר:
"שמעתי עליך דברים גדולים, נודע לי שאתה מפקד בהגנה ועוסק בהצלת חיי יהודים, יהי חלקי עם מי שזכה להגן בגופו על עם ישראל אין לשער את גודל המצוה שבידך!
אבל יש אנשים בשכונתינו שאינם מודעים למצוה הגדולה שאתה עוסק בה, מצוה הדוחה גם שבת. ספרו לי כי בשבת שעברה נסעת במכוניתך בחוצות השכונה, מן הסתם יהודי הנוסע בשבת זה לצורך פקוח נפש, מה שהופך את הנסיעה לא רק למותרת אלא גם למצוה,
אבל אלה שאינם יודעים זאת זוממים לפגוע בך ולהפריע למלאכת הקדש שלך.
לכן אני מבקש ממך שאם תצטרך מחר בשבת לנסוע לצורך הצלת חיי יהודים, תדפוק אצלי בבית ואני אכנס אתך לרכב וניסע יחד, כדי שכולם יבינו שאנחנו עסוקים במצוה ולא יפריעו.
לא יודע מה קשור פה לבכות, אבל כשסיימתי את הספור הייתי צריך לנגב את המשקפיים.
מין מחשבה הוליסטית התרקמה בי, נוכחתי לראות שצדקות אהבה וחכמה הם בעצם שלשה צדדים של אותה מטבע
בשכונת שערי חסד בירושלים, שבה כהן הרב חרלפ כרב, היה בחור אחד ש'התקלקל', גזר את הפאות העיף ת'כיפה הצטרף להגנה, ועם הזמן עשה חיל התקדם ונעשה מפקד.
שבת אחת הזדעזעה שערי חסד לראותו נוסע להנאתו ברחובות השכונה ('רחובות'! ובכן הייתם שם פעם? גם המונח 'סמטא' גדול עליהם).
זה חצה כל גבול!
שערי חסד היתה (ונדמה לי שעדיין) שכונה דוסית דוסית מהישוב הישן והתושבים פשוט רתחו מזעם.
האבא התחנן לבנו שלא יסע בשבת לפחות לא בשכונה, אך האזנים היו ערלות.
במוצאי השבת עלה האב אל הרב והלה בקש שישלח אליו את הבחור.
כששמע הבחור את הבקשה, סרב.
כל השבוע הפציר האב בבנו ללא הועיל וביום שישי כשדחק בו ביותר נעתר הבן והלך, לא לפני שהפטיר
"אבל שלא יהיו לך ציפיות, אני לא שם על הרב, ולא פוחד מאיומים"
הרב לא היה בבית, הרבנית הושיבה אותו עם כוס תה ופרוסת עוגה טריה להמתין לרב שיחזור מהמקוה.
בשלב זה עצרתי, וניסיתי לנחש מה יהיה ההמשך.
"הרב נכנס לבית לבוש בלבן, פיאותיו רטובות, ואור בוקע מעיניו המלאכיות "שבת" קרא הרב בקול נורא וכמו אש אחזה בפינות הבית, הבחור קפא כמו חתול בפנסי אוטו ואז השתטח ארצה והבטיח ש
או:
פרץ הרב בבכי בלתי נשלט "אוי שבת שבת" ולא הצליח להרגע, והבחור הנרעש שלא ידע איפה לשים את עצמו הבטיח לא ליסוע "רק שתפסיק להתייפח כבר..."
או:
הרב פתח בדרשה מופלאה על שבת וכבוד הורים והתחשבות בזולת בשילוב קבלה ומדרשים מופלאים וסחף אתו את הנער אל הרקיע השביעי, משם היה לו כבר קשה לרדת.
יש לי עוד הרבה (אתם מוזמנים גם לנסות) אבל נו דיי, בואו נחזור לסיפור
הרב חזר מהמקוה התנצל על שהטריח את הבחור אליו, ואמר:
"שמעתי עליך דברים גדולים, נודע לי שאתה מפקד בהגנה ועוסק בהצלת חיי יהודים, יהי חלקי עם מי שזכה להגן בגופו על עם ישראל אין לשער את גודל המצוה שבידך!
אבל יש אנשים בשכונתינו שאינם מודעים למצוה הגדולה שאתה עוסק בה, מצוה הדוחה גם שבת. ספרו לי כי בשבת שעברה נסעת במכוניתך בחוצות השכונה, מן הסתם יהודי הנוסע בשבת זה לצורך פקוח נפש, מה שהופך את הנסיעה לא רק למותרת אלא גם למצוה,
אבל אלה שאינם יודעים זאת זוממים לפגוע בך ולהפריע למלאכת הקדש שלך.
לכן אני מבקש ממך שאם תצטרך מחר בשבת לנסוע לצורך הצלת חיי יהודים, תדפוק אצלי בבית ואני אכנס אתך לרכב וניסע יחד, כדי שכולם יבינו שאנחנו עסוקים במצוה ולא יפריעו.
לא יודע מה קשור פה לבכות, אבל כשסיימתי את הספור הייתי צריך לנגב את המשקפיים.
מין מחשבה הוליסטית התרקמה בי, נוכחתי לראות שצדקות אהבה וחכמה הם בעצם שלשה צדדים של אותה מטבע
