שיתוף - לביקורת הרב חרלפ מושיט לב לנער מידרדר

[הווה פשוט]

נתקלתי בספר על הרב יעקב משה חרל"פ (שירת הי"ם) וקראתי שם סיפור אחד שמאד נהניתי ממנו, אולי גם אתם תיהנו, ואולי גם תקבלו ממנו השראה.


בשכונת שערי חסד בירושלים, שבה כהן הרב חרלפ כרב, היה בחור אחד ש'התקלקל', גזר את הפאות העיף ת'כיפה הצטרף להגנה, ועם הזמן עשה חיל התקדם ונעשה מפקד.
שבת אחת הזדעזעה שערי חסד לראותו נוסע להנאתו ברחובות השכונה ('רחובות'! ובכן הייתם שם פעם? גם המונח 'סמטא' גדול עליהם).
זה חצה כל גבול!
שערי חסד היתה (ונדמה לי שעדיין) שכונה דוסית דוסית מהישוב הישן והתושבים פשוט רתחו מזעם.
האבא התחנן לבנו שלא יסע בשבת לפחות לא בשכונה, אך האזנים היו ערלות.
במוצאי השבת עלה האב אל הרב והלה בקש שישלח אליו את הבחור.
כששמע הבחור את הבקשה, סרב.
כל השבוע הפציר האב בבנו ללא הועיל וביום שישי כשדחק בו ביותר נעתר הבן והלך, לא לפני שהפטיר
"אבל שלא יהיו לך ציפיות, אני לא שם על הרב, ולא פוחד מאיומים"
הרב לא היה בבית, הרבנית הושיבה אותו עם כוס תה ופרוסת עוגה טריה להמתין לרב שיחזור מהמקוה.

בשלב זה עצרתי, וניסיתי לנחש מה יהיה ההמשך.

"הרב נכנס לבית לבוש בלבן, פיאותיו רטובות, ואור בוקע מעיניו המלאכיות "שבת" קרא הרב בקול נורא וכמו אש אחזה בפינות הבית, הבחור קפא כמו חתול בפנסי אוטו ואז השתטח ארצה והבטיח ש

או:
פרץ הרב בבכי בלתי נשלט "אוי שבת שבת" ולא הצליח להרגע, והבחור הנרעש שלא ידע איפה לשים את עצמו הבטיח לא ליסוע "רק שתפסיק להתייפח כבר..."

או:
הרב פתח בדרשה מופלאה על שבת וכבוד הורים והתחשבות בזולת בשילוב קבלה ומדרשים מופלאים וסחף אתו את הנער אל הרקיע השביעי, משם היה לו כבר קשה לרדת.

יש לי עוד הרבה (אתם מוזמנים גם לנסות) אבל נו דיי, בואו נחזור לסיפור

הרב חזר מהמקוה התנצל על שהטריח את הבחור אליו, ואמר:
"שמעתי עליך דברים גדולים, נודע לי שאתה מפקד בהגנה ועוסק בהצלת חיי יהודים, יהי חלקי עם מי שזכה להגן בגופו על עם ישראל אין לשער את גודל המצוה שבידך!
אבל יש אנשים בשכונתינו שאינם מודעים למצוה הגדולה שאתה עוסק בה, מצוה הדוחה גם שבת. ספרו לי כי בשבת שעברה נסעת במכוניתך בחוצות השכונה, מן הסתם יהודי הנוסע בשבת זה לצורך פקוח נפש, מה שהופך את הנסיעה לא רק למותרת אלא גם למצוה,
אבל אלה שאינם יודעים זאת זוממים לפגוע בך ולהפריע למלאכת הקדש שלך.
לכן אני מבקש ממך שאם תצטרך מחר בשבת לנסוע לצורך הצלת חיי יהודים, תדפוק אצלי בבית ואני אכנס אתך לרכב וניסע יחד, כדי שכולם יבינו שאנחנו עסוקים במצוה ולא יפריעו.

לא יודע מה קשור פה לבכות, אבל כשסיימתי את הספור הייתי צריך לנגב את המשקפיים.

מין מחשבה הוליסטית התרקמה בי, נוכחתי לראות שצדקות אהבה וחכמה הם בעצם שלשה צדדים של אותה מטבע

 

[שולמית רוז]

סיפור מטורף.
אבל זה נשמע שהרב עשה ממנו צחוק... לא כך הבחור הרגיש כשהרב אמר לו שהוא יסע איתו בשבת?

 

[הווה פשוט]

סיפור מטורף.
אבל זה נשמע שהרב עשה ממנו צחוק... לא כך הבחור הרגיש כשהרב אמר לו שהוא יסע איתו בשבת?

הרב היה אישיות רצינית מאד, זקן וכבד ראש ורחוק מלהתלוצץ, ובכלל האוירה באותם ימים לא היתה קלילה ובדוחה כמו היום, אז הנושאים הבוערים היו אידיאלים והתפלספויות ולא וורטים ושנינויות.
אבל מעבר לכל זה, הרב באמת לא התכוון לעשות ממנו צחוק. מה שהוא עשה זה מה שנקרא בפסיכולוגיה רפריימינג, מיסגור מחדש, נתינת כותרת אחרת למאורע, או משמעות שונה להתנהגות. הבחור שהרגיש בתוך ליבו פושע מקולקל שהלך לצבא לחטוא, פתאום הבין שהוא בעצם צדיק שמקיים מצוות. האמת לא משנה פה העיקר מה אתה מספר לעצמך,
אדם שהוא פראייר יכול פתאום להרגיש בעל חסד,
אדם שהוא עצלן יכול לההפך למחושב
ילד היפראקטיבי הוא ילד נמרץ וחרוץ
וכו'

 

[במה]

סיפור מטורף.
אבל זה נשמע שהרב עשה ממנו צחוק... לא כך הבחור הרגיש כשהרב אמר לו שהוא יסע איתו בשבת?

סיפור מדהים עם פרשנות יפה.
לדעתי בשביל להבין את הסיפור הזה צריך להכיר את הגותו ומשנתו של הרב חרל"פ שבאמת חשב כמו מה שאמר.
לא נראה לי שמישהו שלא חושב ששירות בהגנה זה מצווה וכו', היה יכול לשכנע.
הוא הצליח לשכנע רק כי הוא אכן האמין לדברים או לפחות לרוח הדברים שאמר.