תגובה למשמיץ הפריפריה:
ברצוני להזכיר נשכחות:
פעם כולם גרו בבני ברק וירושלים
מי שהלך אז לקרית ספר / ביתר / ואפילו אלעד
היה נחשב למסכן, התחבורה בקרית ספר למשל היתה גרועה מאוד, ולא סדירה כלל. התעסוקה בעיר עצמה שאפה לאפס, רובן של הנשים היו צריכות לצאת יום יום מחוץ לעיר, בתחבורה מקרטעת. גם המוסדות לא צמחו ביום אחד.
אבל אני יכול לעדכן אתכם: שדור האברכים המיסדים: שהקים קהילות שכונתיות, בתי כנסת, חידרים, וישיבות קטנות. רוב האברכים הטובים שבדור זה, הם כיום רמי"ם, משיבים, מו"צים, מנהלי חידר, ועוד, באחוז גבוה יותר מאותם שהלכו לערים המרכזיות.
צריך לדעת דבר אחד:
- מי שנתן לחם במדבר, יכול לתת פרנסה גם בצפון וגם בדרום, לחשוב אחרת זו פשוט כפירה.
- אברך שבונה מקום, יש לו הרבה יותר יכולת התעלות והצלחה, ממי שנמצא במקום שכבר יש בו הכל, והוא עוד אחד מאלף [עם הרבה אלפים של חובות].
- זוג שלא חי כל היום קרוב לסינר של אמא, יכול לבנות את עצמו טוב יותר.
- לא ראינו שבאותם ערים חרדיות שיש בהם מבחר גדול של ת"ת, ומוסדות לבנות, צמחו פחות מקולקלים, מאותם שגדלו בערים חילוניות שיש בהם רק מוסד אחד לבנים ואחד לבנות, תעשו סקר אצל בוגרי הערים המעורבות כמו - פתח תקוה, רחובות, ועוד, ותשוו תתפלאו לראות שההיפך הוא הנכון.
אל תשכחו שכיום מתוך חוסר ברירה, הפריפריה עוד תצמח ותגדל, לכן כל אותם שגרים במרתפים ובמחסנים במרכז, צאו לנשום אויר פסגות הצפון, והרחיבו אופקים בדרום, ותצליחו גם בגשמיות, וכ"ש ברוחניות.
הנושאים החמים
הנושאים החמים
