הנושאים החמים
הנושאים החמים
גלי בת חורין היא שמאלנית לשעבר, שהגיעה למסקנה שהשמאל הוא מתנשא ומחנך לשנאת האחר. היא עשתה מהפך בחייה, וכיום היא מנסה להשפיע מתוך זווית הראיה שלה והניסיון שצברה.
היא אמרה פעם משפט שסיכם לי פחות או יותר את מה שקורה במישור התקשורתי של הרשתות החברתיות והתקשורת. משהו שנשמע כמו (ניסוח חופשי שלי מזיכרוני): "מה שקורה היום זה מלחמה על התודעה. כל צד מנסה לומר את דעתו, אנחנו מחליפים בינינו דעות כל הזמן".
מדובר באמירה חשובה מאוד, שמסבירה בצורה פשוטה מה שקורה היום, מתנגדי הרפורמה, שונאי החרדים, מצדדי הרפורמה, שמאלנים, אוהדי ביבי, ימניים, וכו' – כולם מנסים להשמיע את קולם, להשפיע, לתת את האמירות שלהם, לתת ביטוי לחשיבה שלהם.
כמה פשוט. המאבק הוא על התודעה שלנו, כי כל המעשים נפעלים לאחר שהתודעה מסכימה בנכונותם.
שם נמצאת המלחמה האמיתית.
כעת אעבור לכותרת ולמטרה של הפוסט:
איך לצרוך תוכן ואיך להגיש תוכן?
איך לצרוך תוכן -
אנחנו כל הזמן צורכים תוכן, בכל מקום.
פרסומות, ויקיפדיה, כתבות, פוסטים, הרצאות, ואפילו הפוסט הזה
כולם מעוניינים להיות רלוונטים עבורנו.
השאלה כיצד צריך להתייחס לכל התכנים האלה כדי לא להיות מוצפים בתוכן שאינו רלוונטי עבורנו, ויחד עם זה להיות מעודכנים ולקבל תוכן שיכול לקדם אותנו?
התשובה נמצאת במטרה בה אנחנו צורכים את התוכן.
אם אנחנו באים מתוך מקום של: יש חכמים, יש מבינים, יש טיפשים.. אני קורא כדי להיות חכם כמותם או כדי להעביר ביקורת – אז באיזשהו מקום 'שכחנו' את עצמנו ואת המטרה.
אם אנחנו באים מתוך מקום של: אני מבין, אני חכם, כולם פה משרתים אותי, הם שליחים של הבורא עבורי – באופן הזה נוכל לקרוא את התכנים מתוך מקום מחובר לעצמנו, נדע לסנן מה שלא רלוונטי לנו, נצליח לכבד את הדעות של הזולת מתוך הבנה שהם לא שייכים אלינו באופן אישי אלא מותר לכל אדם לחשוב אחרת ולהביע את דעתו – ואולי נזכה לסוג של חירות פנימית שלא קשורה בדעת הסביבה.
בהערת אגב, יש לפעמים תוכן שצריך לקרוא אבל בלתי אפשרי לקרוא את כל המידע, למשל בויקיפדיה.
אני מצאתי טכניקה שממש עוזרת לי והיא לקרוא את הפסקה של ההתחלה, של האמצע, ואת הסיכום, ולנסות לדלות פה ושם מילים חשובות במהלך הקטע, ולהתעכב על קריאתן.
איך נגיש תוכן -
בזווית קצת אישית:
בשנים האחרונות אני מנסה ליצור תוכן גם לציבור הכללי, מתוך אחריות וחשיבה שמוטלת על כולנו החובה לנסות להשפיע על העולם בכל האמצעים העומדים לרשותנו.
עבורי זה קצת מורכב כי אני עם ערך עצמי נמוך, וגם יש לי פחד קהל וכו',
בכל זאת השתדלתי להוציא לאור פודקאסטים והיה לי אומץ לעלות אותם במקומות חינמיים פתוחים לקהל.
בגלל שהיתה לי הזדהות עם התוכן שהעברתי – הייתי בטוחה שיהיו לי צפיות רבות.
אבל זה לא קרה.
פה ושם היו צפיות, לפעמים כלום, לפעמים הקשיבו כמה שניות וזהו. פה ושם קיבלתי תגובות על הקלטות נבחרות – אבל ממש מעטות. (כיום המצב מעט השתפר ויש יותר האזנות).
בהתחלה ניסיתי להבין מה הולך פה.
כיצד יש אנשים שאומרים דיבורים כמוני ולהם יש אלפי צפיות ואילו לי אין כלום?
ואז הבנתי בתהליך איטי שאני צריכה לשחרר לגמרי את הכל.
ליצור תוכן – לפעמים מדובר בחידושים מעניינים שגרמו לי לשינוי בחשיבה – ולהבין שאין לתוכן הזה דורש.
ולהמשיך ליצור.
בלי לצפות להאזנה או בלי לצפות לפירות, או לתשומת לב מהקהל.
ולמה?
כי לכל אחד מאיתנו, וגם לי, מגיע ליצור, בלי קשר לקהל.
עצם היצירה היא חידוש, עצם הפרי הרוחני הוא חידוש.
ולא משנה אם אף אחד לא מתענין בחידוש הזה, או אם יש ממש מעט עניין.
זה לא משנה, אלא להיפך, ככל שיש מעט הצלחה יש ערך אחר.
מה שנדרש מאיתנו זה ללמוד, להפנים, לקבל תוכן ואחר כך ליצור אותו בעצמנו.
זה לא חייב כמובן להיות רק ביצירת תוכן, אלא הדגש פה הוא לאפשר לעצמינו לעשות מה שאנחנו מאמינים בו ובלי קשר לתוצאות.
ומקסימום – התוצאות יכולות לכוון אותנו בדרך.
המסקנה שלי היא שצריך ליצור תוכן ולהגיש אותו כי מותר לנו להביא לידי ביטוי מה שאנחנו רוצים - בלי קשר לתוצאה כלל וכלל. זה מעט קשה ומאתגר אבל הגיוני סך הכל.
המלך צ'ארלס שמוכתר למלך זקוק לקהל שיריע לו. עם כל הכבוד - מדובר במלוכה מיושנת ומצועצעת. אנחנו בני מלכים והדבר היחיד שאמור לעניין אותנו זה רצונו של אבינו מלכנו.
וכעת, כדי לתת לכם ערך מוסף לקריאה של הפוסט, אוסיף איזו אמירה שחשבתי עליה: (חשבתי לעלות את זה בדיון נפרד, אך כתבתי זאת פה)
יתכן שכמו שיש נחלת גויים גשמית, יש גם נחלת גויים רוחנית, ואם משתמשים בחומרים של גויים לצורך עבודת הבורא זה לא נחשב גניבה ספרותית...
זאת אומרת, כמובן שאסור לגנוב, ואף אחד לא מצדיק גניבות, אבל כמו שהתורה כתבה שהבורא נתן לגויים את ארץ כנען ואחר כך לקח להם ונתן לנו כדי שנעבוד אותו אז יש סיכוי שגם את היצירות הרוחניות הבורא נתן לגויים כדי שנשתמש בהם להגברת האור של היהדות...
כך שאיך שזה נראה אם המטרה טובה אין בעיה בפלגיאט. (חוץ מזה שיש כאן אולי פחיתות כבוד למי שעושה זאת, כי אין כמו יצירה אותנטית, אבל אם המטרה טובה אז האדם לא מתייחס לכבוד של עצמו אלא משקיע בהגברת האור של האמונה היהודית בכל דרך שמתאימה לו).
היא אמרה פעם משפט שסיכם לי פחות או יותר את מה שקורה במישור התקשורתי של הרשתות החברתיות והתקשורת. משהו שנשמע כמו (ניסוח חופשי שלי מזיכרוני): "מה שקורה היום זה מלחמה על התודעה. כל צד מנסה לומר את דעתו, אנחנו מחליפים בינינו דעות כל הזמן".
מדובר באמירה חשובה מאוד, שמסבירה בצורה פשוטה מה שקורה היום, מתנגדי הרפורמה, שונאי החרדים, מצדדי הרפורמה, שמאלנים, אוהדי ביבי, ימניים, וכו' – כולם מנסים להשמיע את קולם, להשפיע, לתת את האמירות שלהם, לתת ביטוי לחשיבה שלהם.
כמה פשוט. המאבק הוא על התודעה שלנו, כי כל המעשים נפעלים לאחר שהתודעה מסכימה בנכונותם.
שם נמצאת המלחמה האמיתית.
כעת אעבור לכותרת ולמטרה של הפוסט:
איך לצרוך תוכן ואיך להגיש תוכן?
איך לצרוך תוכן -
אנחנו כל הזמן צורכים תוכן, בכל מקום.
פרסומות, ויקיפדיה, כתבות, פוסטים, הרצאות, ואפילו הפוסט הזה
כולם מעוניינים להיות רלוונטים עבורנו.
השאלה כיצד צריך להתייחס לכל התכנים האלה כדי לא להיות מוצפים בתוכן שאינו רלוונטי עבורנו, ויחד עם זה להיות מעודכנים ולקבל תוכן שיכול לקדם אותנו?
התשובה נמצאת במטרה בה אנחנו צורכים את התוכן.
אם אנחנו באים מתוך מקום של: יש חכמים, יש מבינים, יש טיפשים.. אני קורא כדי להיות חכם כמותם או כדי להעביר ביקורת – אז באיזשהו מקום 'שכחנו' את עצמנו ואת המטרה.
אם אנחנו באים מתוך מקום של: אני מבין, אני חכם, כולם פה משרתים אותי, הם שליחים של הבורא עבורי – באופן הזה נוכל לקרוא את התכנים מתוך מקום מחובר לעצמנו, נדע לסנן מה שלא רלוונטי לנו, נצליח לכבד את הדעות של הזולת מתוך הבנה שהם לא שייכים אלינו באופן אישי אלא מותר לכל אדם לחשוב אחרת ולהביע את דעתו – ואולי נזכה לסוג של חירות פנימית שלא קשורה בדעת הסביבה.
בהערת אגב, יש לפעמים תוכן שצריך לקרוא אבל בלתי אפשרי לקרוא את כל המידע, למשל בויקיפדיה.
אני מצאתי טכניקה שממש עוזרת לי והיא לקרוא את הפסקה של ההתחלה, של האמצע, ואת הסיכום, ולנסות לדלות פה ושם מילים חשובות במהלך הקטע, ולהתעכב על קריאתן.
איך נגיש תוכן -
בזווית קצת אישית:
בשנים האחרונות אני מנסה ליצור תוכן גם לציבור הכללי, מתוך אחריות וחשיבה שמוטלת על כולנו החובה לנסות להשפיע על העולם בכל האמצעים העומדים לרשותנו.
עבורי זה קצת מורכב כי אני עם ערך עצמי נמוך, וגם יש לי פחד קהל וכו',
בכל זאת השתדלתי להוציא לאור פודקאסטים והיה לי אומץ לעלות אותם במקומות חינמיים פתוחים לקהל.
בגלל שהיתה לי הזדהות עם התוכן שהעברתי – הייתי בטוחה שיהיו לי צפיות רבות.
אבל זה לא קרה.
פה ושם היו צפיות, לפעמים כלום, לפעמים הקשיבו כמה שניות וזהו. פה ושם קיבלתי תגובות על הקלטות נבחרות – אבל ממש מעטות. (כיום המצב מעט השתפר ויש יותר האזנות).
בהתחלה ניסיתי להבין מה הולך פה.
כיצד יש אנשים שאומרים דיבורים כמוני ולהם יש אלפי צפיות ואילו לי אין כלום?
ואז הבנתי בתהליך איטי שאני צריכה לשחרר לגמרי את הכל.
ליצור תוכן – לפעמים מדובר בחידושים מעניינים שגרמו לי לשינוי בחשיבה – ולהבין שאין לתוכן הזה דורש.
ולהמשיך ליצור.
בלי לצפות להאזנה או בלי לצפות לפירות, או לתשומת לב מהקהל.
ולמה?
כי לכל אחד מאיתנו, וגם לי, מגיע ליצור, בלי קשר לקהל.
עצם היצירה היא חידוש, עצם הפרי הרוחני הוא חידוש.
ולא משנה אם אף אחד לא מתענין בחידוש הזה, או אם יש ממש מעט עניין.
זה לא משנה, אלא להיפך, ככל שיש מעט הצלחה יש ערך אחר.
מה שנדרש מאיתנו זה ללמוד, להפנים, לקבל תוכן ואחר כך ליצור אותו בעצמנו.
זה לא חייב כמובן להיות רק ביצירת תוכן, אלא הדגש פה הוא לאפשר לעצמינו לעשות מה שאנחנו מאמינים בו ובלי קשר לתוצאות.
ומקסימום – התוצאות יכולות לכוון אותנו בדרך.
המסקנה שלי היא שצריך ליצור תוכן ולהגיש אותו כי מותר לנו להביא לידי ביטוי מה שאנחנו רוצים - בלי קשר לתוצאה כלל וכלל. זה מעט קשה ומאתגר אבל הגיוני סך הכל.
המלך צ'ארלס שמוכתר למלך זקוק לקהל שיריע לו. עם כל הכבוד - מדובר במלוכה מיושנת ומצועצעת. אנחנו בני מלכים והדבר היחיד שאמור לעניין אותנו זה רצונו של אבינו מלכנו.
וכעת, כדי לתת לכם ערך מוסף לקריאה של הפוסט, אוסיף איזו אמירה שחשבתי עליה: (חשבתי לעלות את זה בדיון נפרד, אך כתבתי זאת פה)
יתכן שכמו שיש נחלת גויים גשמית, יש גם נחלת גויים רוחנית, ואם משתמשים בחומרים של גויים לצורך עבודת הבורא זה לא נחשב גניבה ספרותית...
זאת אומרת, כמובן שאסור לגנוב, ואף אחד לא מצדיק גניבות, אבל כמו שהתורה כתבה שהבורא נתן לגויים את ארץ כנען ואחר כך לקח להם ונתן לנו כדי שנעבוד אותו אז יש סיכוי שגם את היצירות הרוחניות הבורא נתן לגויים כדי שנשתמש בהם להגברת האור של היהדות...
כך שאיך שזה נראה אם המטרה טובה אין בעיה בפלגיאט. (חוץ מזה שיש כאן אולי פחיתות כבוד למי שעושה זאת, כי אין כמו יצירה אותנטית, אבל אם המטרה טובה אז האדם לא מתייחס לכבוד של עצמו אלא משקיע בהגברת האור של האמונה היהודית בכל דרך שמתאימה לו).
