דיון כשהטובים יפסיקו להיות כאלה טובים

א. פרי

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
הם היו שניים, שווים במראה, בנתונים, בשושלת הייחוסין. שני עיזים תמימים, חסרי בינה או יכולת בחירה.

גובהם זהה, אין בהם כל שוני, אחד מהם נבחר להתעטר, להיות קודש, השני – נבחר להיות טמא, ללכת לעזאזל.

וכאן השאלה: למה?

מה מפריד ביניהם? מה המטרה?

*

במשך שנים ארוכות היו לי מחשבות והתלבטויות סביב השאלה: מי אני?

האם אני טובה? האם אני רעה?

התנגדתי להמן, וגם את הנאצים שנאתי כמובן, אך מחשבה מרדנית היתה עולה בי: ומה אם הייתי נולדת חלילה ביתו של המן? ואם הייתי נולדת חלילה למשפחה גרמנית ועוברת את המסלול של נוער היטלרי ממוצע? גם אז הייתי שונאת? את מי? מה אשמים הרעים שנולדו להיות כאלה?

האם אני מנסה להצדיק את הרשע במחשבות הללו? לדון אותו לכף זכות? זה מותר?

השאלות היו קשות, ניסיתי להתעמת מולם.

מי מחליט מי יהיה רע? מי ייוולד למשפחה של 'רעים' ויקבל חינוך 'רע'?

מה אשם קים ג'ונג-און שהוא נולד עם נתונים של רודן מושחת ועם חשיבה של רודן ועם אמונות מסוימות וכו'?

השאלות היו קשות, כי התחלתי לחשוב על הרעים מתוך מקום של – מה היה אם אני הייתי שם? זאת אומרת – דנתי אותם מתוך נקודת מבט ששמה אותי חלילה במקומם.

התשובה לוקחת אותנו לשני עיזים – אחד מהם נבחר בגורל אקראי להתרסק בעזאזל והשני נבחר להגיע לפסגה הכי גבוהה ולהיות קודש לה'.

האמת היא שהם חסרי בחירה, ואין כאן חשיבות לא לעז הנבחר ולא לאף אחד אחר.

יש כאן את בורא עולם, אין טובים ואין רעים, יש את האינטרס של בורא עולם (חלילה, לא אינטרס רגיל כמובן אלא יש את הרצון של הבורא שיהיו חיים מתוקנים בעולמו ונזכה לעולם הבא)

וכדי שהתוכנית האלוקית תמומש העולם מתחלק לטובים ורעים. יש רוע ורשע והם צריכים להיות מושמדים בעזאזל, לכבוד הבורא יתברך.

לאנשים שדוגלים ברוע וברשע אין שום דבר בפני עצמם. אין בהם שלילה או חיוביות, הם נבחרו להיוולד לתוך מציאות כזו, גם לאלו שדוגלים בטוב ובחסד, אין שום דבר, אין בהם חיוביות ובטח לא שלילה, הם נבראו לשמש קונם.

אנחנו באמת כלום, המטרה היא להיות עבדי ה', לחיות בביטחון ובאמונה, להימנע מרגשות שליליים ולהכניס חשיבה חיובית של אמונה בטוב, שמחה, עין טובה וכו'.

ויחד עם זה לכופף את עצמנו ולהבין שאין בנו שום יתרון כלשהו. אנחנו בלי כלום, והמטרה היא שיהיה טוב בעולם, בשביל זה צריך למחות את עמלק, את הרע - גם בתוכנו.

ואז – כשהטובים יפסיקו להיות טובים אלא יבינו שהם צריכים לגייס את הרוע ולהיות מתוחכמים נגד הרע – אז גם הרע יפסיק להתקיים ומי שיזרוק את העז לעזאזל לא יטמא, כי גם עזאזל וגם הקודש – שניהם יהיו בעצם קודש כי רק ה' ימלוך.

כנראה שהדברים אינם פשוטים כמו שהוצגו, הם הרבה יותר רחבים ומשמעותיים, בטח יש הסבר לכל דבר, בכל מקרה כתבתי את הדברים מתוך זווית הראיה שלי.

חשוב לציין את המסקנה העולה מהדברים:

כשעם ישראל בכו במדבר בגלל חטא המרגלים ונענשו, הם לא היו רעים.

הם היו אנושיים, הם התנהגו באנושיות. גם הבורא לא כעס עליהם, העונש הוא התוצאה.

אין אדם שהוא 'צדיק' ואדם שהוא 'רשע'.

יש התנהלות שמובילה חלילה לאבדון, זו התנהלות שבדרך כלל נעשית מתוך אנושיות טובה, בלי מחשבה, מתוך אינסטינקט. בדרך כלל כולנו סובבים שם, במקום האנושי הזה, מדברים מתוך הרגל, מרגישים רע כל היום גם כשממש טוב לנו, מחפשים לעלות עוד ועוד, לזכות, להרוויח ושוכחים להנות מהרגע, מהטוב שיש לנו כבר עכשיו.

ויש התנהלות שמובילה לחיי עולם הבא, זו ההתנהלות בה אנחנו משקיפים בעיני השכל התכליתי: מה יצא לנו מכך? מה המניע? מה המטרה? מה בורא עולם מצפה מאיתנו ברגע זה? זו התנהלות בה אנחנו מבקשים עזרה מאת הבורא יתברך שיכוון אותנו לדרך הטובה, זו התנהלות בה אנחנו כל הזמן מחפשים את האיזון בין הרצון (האנושי) להרוויח רווח אישי מכל דבר, לבין הרצון האלוקי שחפץ שנחיה בטוב, נתרום לסביבה ונזכה גם להיתרם.
 

רואים שקוף

משתמש מקצוען
לאנשים שדוגלים ברוע וברשע אין שום דבר בפני עצמם. אין בהם שלילה או חיוביות, הם נבחרו להיוולד לתוך מציאות כזו, גם לאלו שדוגלים בטוב ובחסד, אין שום דבר, אין בהם חיוביות ובטח לא שלילה, הם נבראו לשמש קונם.
בכללות, יש בחז"ל שפרעה יבוא בקובלנה שהקב"ה הבטיח לאברהם 'ועבדום וענו אותם', אז מה פתאום מגיע לו עונש, ואמרו חז"ל, שהעונש הוא על מה שהוסיף פרעה רוע מעצמו יותר ממה שהובטח לאברהם, וכו'. כך שיש לפקפק בנכונות הדברים.

הכתיבה עצמה, ממש מחברת את הקורא לתוכן.
 

שיבת ציון

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
כתוב שעל כל אדם נגזר לפני שירד לעולם: אם יהיה עשיר או עני וכו'
אבל צדיק או רשע לא נגזר עליו.

לכל אדם ישנה בחירה, מכל מקום בו הוא נולד. אם נולד בסביבה רשעה- קבל את הכוחות לעשות טוב משם. ורבקה אמנו היא דוגמא אחת.
להגיד כי חלילה לבן האדם אין רשעות או צדיקות, טוב או רוע בפני עצמו- זו שלילת הבחירה.
בהחלט גם הנוער ההיטלרי ימ"ש יכלו לבחור להיות טובים, וכל אדם טוב שאנו מכירים- יכל לבחור להיות רע ח"ו.
גם כאשר הקב"ה גזר על תקופה מסוימת שתהיה בה עבודה זרה ל"ע- לא גזר על אדם פלוני, ולכל אחד הייתה בחירה, אם רצה להמנע- יכל.
כנ"ל אצל מצריים, גזר בכלליות שאומה תשעבד את ישראל, לא גזר על מצרי פלוני לעשות את זה, ואם רצה מצרי להמנע מכך- יכל.
הרמב"ם מרחיב על כך בהלכות תשובה. ממליצה לך לעיין.
 

א. פרי

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
כוונתי בפוסט לא היתה להצדיק את הרשעים, חלילה, אלא יותר להסביר שסך הכל כולנו בני אדם פשוטים עם רצונות – ומה שמבדיל את האדם מאותם חלקים של אנושיות – שהיא הרבה פעמים מתבטאת באופן אנוכי ורע – זה ההבנה שיש להביט על כל מעשה, מחשבה וכו' מזווית רחבה של רצון הבורא מעולמו, ולא מזווית צרה של שיקולים חברתיים או מתוך אינסטינקטים וגם לא מתוך 'אני ואפסי עוד'.

ואין כאן מקום קטן להצדיק את הרע או את הרשע, שחייבים להעלם ויפה שעה אחת קודם.

למשל – הקטע שהגויים הסגירו יהודים לנאצים עבור קילו סוכר – שזה צעד מזעזע – אם נסתכל על זה ממבט אנושי – הם בסך הכל רצו להמתיק את התה! לא היתה להם דרך אחרת להשיג סוכר. זה כל כך אנושי, לחיות את עצמך ולראות רק את עצמך.

או האמונה באלילים – זו היתה בסך הכל בריחה מפחדים לאמונה בדברים שיכולים לסייע. פחד זה אנושי מאוד.

רק שהאנושיות הזו היא כל כך לא נכונה. בני האדם צריכים להתעלות מעל האנושיות, או לגייס אותה לרצונות גבוהים יותר, כדי לזכות לעולם טוב יותר.

ורק האמונה במלך היחיד שהוא טוב ומיטיב וכל רצונו המוחלט שיהיה טוב לכולם!! רק היא מנחה את האמונה היהודית.

בהשגחה פרטית שמעתי הרצאה שמסבירה את הענין של בחירה וטובים ורעים: העולם מתנהל על ידי כח הרצון וההשתוקקות של הברואים - רצון שמעורר השלמה למלא אותו. זה האור שהקב"ה שולח לאותו רצון – וממלא אותו.

ז"א כשאדם רוצה הוא הופך לכלי שמגשים את הרצון הזה.

כך שכדי להיות רשעים אותם אנשים בחרו לרצות רע, וניתנו להם הזדמנויות להתממש.

ואם נרצה להיות טובים – ונתפלל לזכות לפעול לעשות טוב – אז האור ימלא את הרצון שלנו.

(ובסוגריים – אם נרצה שהעולם כולו ירצה טוב – נצטרך לכבוש את העולם ולהדהד מסרים של רצונות טובים, וזה יעשה אולי כשנבין שהייעוד שלנו הוא אמנם כשלב ראשון להתבדל מהגויים, אך כשלב נוסף לא להתבדל מהגויים אלא להתאחד איתם וללמד אותם לרצות טוב).

כך צריך להבין שגם המושג הזה – רשעים - וגם להבדיל הטובים כולם אמורים להוביל את העולם למטרה הזו שה' הוא המלך, והמלכות שלו תתבטא אם נמליך אותו באופן פרטי על כל אחד ואחד מאיתנו כי אין לנו יכולת להמליך אותו על העולם כולו. (מידותיו י"ג מידות רחמים כך שהדרך להמליך אותו זה להמליך את מידותיו עלינו).

חשוב לציין שכל התנהלות מצידנו יש בה פוטנציאל למשהו לא טוב ומשהו טוב – אין לנו יכולת להיות מושלמים.

ואיכשהו נראה לי שכשהטובים יפסיקו להיות טובים, אלא יתנהלו ביעילות בהתאמה למצב - אז גם הרעים יפסיקו להיות רעים.

ואני רוצה לציין משהו נוסף – אם אתם קוראים את דברי ומתעניינים אז אתם ממש ענווים, גם בגלל התוכן של הדברים וגם בגלל הסגנון שלי, כך שתודה רבה לכל הקוראים,

אני כותבת לציבור כי הגעתי למסקנה שכל אחד צריך להשתדל להעביר הלאה את ידיעותיו והחשיבה שלו – אך בכל זאת אין לי מושג איך היציאה-לאור שלי נתפסת בעיני הקוראים. כך שיישר כח על הקריאה (בסתר ליבי אני מתנגדת שתקראו כי לתפיסתי אין לי באמת מה להציע לקוראים, בכל מקרה זו סתם ענווה לא במקומה לחשוב שאין לי מה להציע, כי לכל אדם יש מה לתרום לעולם, וגם אם הוא לא תורם משהו כל כך חיובי, כי כאמור לכל מעשה יכולות להיות השלכות פחות רצויות, העיקר ההשתדלות והכוונה הטובה!)
 

mic003

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
עריכה תורנית
אני לא מצליח להבין את ההשוואה בין התיישים (שעיר עיזים - תיש. שעירה - עז) לבין בני אדם.
לבעלי חיים אין בחירה. לבני אדם כן.
שחיטה אינה פרס, והשלכה לעזאזל אינה עונש. זוהי לא זכות ולא חובה. אלו מושגים שאינם שייכים בבעלי חיים. לעומת זאת, בבני אדם בוודאי שייך מושג של שכר ועונש, של זכות וחובה, ולכן לא ניתן להשוות בין הדברים.
המושגים ׳צדיק׳ ו׳רשע׳, אלו מושגים ששייכים אצל בני בחירה. לא מצאנו בעל חיים שנקרא צדיק או רשע, ולא מצאנו בעלי חיים ששייך אצלם שכר או עונש. הדין היחיד שמצאנו שדומה למושגים אלו בבעל חיים, הוא ציווי התורה לסקול שור מועד שהרג אדם בנגיחתו. אבל כבר ביארו גדולי הדורות שאין זה עניין של עונש אלא עניין של מניעת הזק. וכמו שדרשו חז״ל - אין לו שמירה אלא סכין. כלומר: שור שהתרגל לנגוח, שוב אי אפשר לסמוך על בעליו שישמור אותו כראוי. מניעת הזק זו אין לה חיבור עם עונשים, והרי זה ככל ציווי שציוותה התורה למנוע הזק. וכי יעלה על הדעת שכיבוי אש המזיקה הוא בכלל עונש לאש? או כריתת עץ המזיק את בני רשות הרבים, האם יעלה על הדעת שהיא בכלל עונש לעץ?
בכל הנוגע לבני אדם, מצאנו מושגים של צדיק ורשע, ומצאנו מושגים של שכר ועונש. מושגים אלו הם משמעות ישירה של היות האדם בעל בחירה. מי שהוא בעל בחירה, שייך לחייבו כאשר בוחר הוא ברע.
המסקנה העולה מן המאמר היא, שיכולת הבחירה של האדם היא מוגבלת. הבורא מחליט כיצד יוולד האדם, ברצונו יהיה צדיק ויקבל שכר וברצונו יהיה רשע וייענש. עוד קובע המאמר, כי העונש הוא תוצאת המעשה ולא חיוב המוטל בשל מעשיו של האדם. בכך משווה המאמר את בעל הבחירה - קרי, האדם, למי שאינו בעל בחירה - כלומר: תיישים ודומיהם, אשר ברצונו של הבורא ייבחרו לעלות על המזבח וברצונו יושלכו אל פי תהום.
תשובה מפורשת לדבר מוצאים אנו בגמרא במסכת בבא בתרא (טז.) שם אומרת הגמרא כך: ״על דעתך כי לא ארשע ואין מידך מציל - אמר רבא, בקש איוב לפטור את כל העולם כולו מן הדין. אמר לפניו: רבונו של עולם, בראת שור פרסותיו סדוקות בראת חמור פרסותיו קלוטות בראת גן עדן בראת גיהנם בראת צדיקים בראת רשעים, מי מעכב על ידך? ומאי אהדרו ליה חבריה [דאיוב]: ״אף אתה תפר יראה ותגרע שיחה לפני אל״ ברא הקדוש ברוך הוא יצר הרע ברא לו תורה תבלין״.
מבואר בגמרא זו, שרוצה היה איוב לפטור את כל העולם מן הדין. ופירש רש״י: ״לפטור את כל העולם: מדינו של הקב"ה, לומר שאנוסין הן ע"י הקב"ה״.
מפתיע לגלות, שטענת איוב הייתה דומה מאוד לטענה שנטענה כאן. טען איוב: ״רבונו של עולם, בראת שור פרסותיו סדוקות בראת חמור פרסותיו קלוטות״. ופירש רש״י: ״את זה טהרת ואת זה טמאת הכל בא על ידך אתה בראת בו סימני הטומאה״. כלומר: שור וחמור, אין באמת סיבה שהאחד יהיה טמא והאחר טהור. אלא הכול בא על ידי רצון הבורא. רצה הבורא שיהיה השור בעל סימני טהרה והחמור בעל סימני טומאה. ובמילות המאמר: השור הוא טוב, עולה הוא על שולחן מלכים, קרב הוא על גבי המזבח, ואילו החמור נידון לזלזול ולקושי.
מוסיף איוב ואומר: ״בראת צדיקים בראת רשעים״ ופירש רש״י: ׳בראת צדיקים׳ ע״י יצר טוב, ׳בראת רשעים׳ - על ידי יצר הרע לפיכך אין ניצול מידך כי מי יעכב. אנוסין הן החוטאין.
ומשיבים לו חבריו ואומרים, שאין השוואה זו נכונה. לפי שהקב״ה שברא יצר הרע, ברא לו תורה תבלין.
ופירש רש״י: ״ברא לו תורה - הן תבלין שהיא מבטלת את הרהורי עבירה כדאמר בעלמא (קדושין דף ל: ) אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח כו' הלכך לאו אנוסין נינהו שהרי יכולין להציל עצמן״:
כלומר: ההשוואה בין בע״ח לבני אדם אינה נכונה. לפי שבעל החיים אין לו בחירה, ואין לו יכולת לשנות עצמו מטמא לטהור. אבל האדם - זכות בחירה יש לו, שיכול הוא לעסוק בתורה ולשנות עצמו מרשע לצדיק. ועל כן, אינו יכול לפטור עצמו מן העונש ולטעון אנוס הייתי. שאין טענה זו יפה אלא למי שאינו בעל בחירה. אבל בעל הבחירה מוכרח הוא לבחור בטוב ולהיות טוב, ומזה נגזרים גם השכר והעונש.
 

ר' יעקב ישראל

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
עריכה תורנית
עימוד ספרים
למשל – הקטע שהגויים הסגירו יהודים לנאצים עבור קילו סוכר – שזה צעד מזעזע – אם נסתכל על זה ממבט אנושי – הם בסך הכל רצו להמתיק את התה! לא היתה להם דרך אחרת להשיג סוכר. זה כל כך אנושי, לחיות את עצמך ולראות רק את עצמך.
לגבי הקטע הזה, זו ודאי לא דוגמא,
משום שההתנהגות הזאת היא גם לא אנושית במובנים האנושיים האונברסליים הכי בסיסיים.

ולגופו של כל העניין (חלק מהחידוד נוצר לי בעזרת @שמעון963852741 ):
ברור שישנה בחירה.
וברור גם שלא לכל אחד ישנה את אותה הבחירה.
התביעה היא על הטוב שיכלת לעשות ולא עשית,
ועל הרע שיכלת להימנע ממנו ולא נמנעת.
וכן על כך שלא התחלת בבחירות קטנות שיחזקו בך את כח הבחירה עד שתוכל לבחור בטוב הגמור.
כל מעשה שנעשה בבריאה במבט לאחור הוא היה מוכרח שיעשה, ויש לו חלק ומטרה בהבאת הבריאה לתכליתה (נושא למאמר בפני עצמו בל"נ)
אולם התביעה או השכר היא על הבחירה והרצון בטוב או ברע.
יש אכן שלבים נדירים שהבחירה נשללת מהאדם (כפרעה ודומיו) אולם גם זאת זה רק לאחר שרשרת בחירות רעות ארוכה מאוד, שפשוט הובילה את האדם ההוא למדרון שאין בו יכולת עצירה.
כתבתי יותר מחשבות, ופחות תזה מסודרת כרגע, אבל הרבה יותר ממה שכתבתי לפניכם יש כאן ;)
בל"נ עוד חזון למועד להרחיב את היריעה על כך.
 

רואים שקוף

משתמש מקצוען
(ובסוגריים – אם נרצה שהעולם כולו ירצה טוב – נצטרך לכבוש את העולם ולהדהד מסרים של רצונות טובים, וזה יעשה אולי כשנבין שהייעוד שלנו הוא אמנם כשלב ראשון להתבדל מהגויים, אך כשלב נוסף לא להתבדל מהגויים אלא להתאחד איתם וללמד אותם לרצות טוב).
מיותר לחלוטין.
ברור שכל עבודתנו היא בהיבדלותינו מהגויים, ואין שום עניין בעולם שננסה ללמד אותם לרצות טוב, זה לא תפקידנו ולא חובתינו.
הם מצד עצמם מוטל עליהם לרצות טוב, לכה"פ בקיום השבע מצוות שניתנו להם, אך אנו, לא זו היא העבודה המוטלת עלינו.
ומה שכן מוטל עלינו, זה היותינו נבדלים מן העמים, ומופרשים מהם, ועל ידי כך אמרו כל העמים כי מי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים.
וכמובן גם להתפלל לגילוי מלכותו ית' בעולם, ולהרבות כבודו ית' וית', וזה על ידי שכל הרשעה כולה כעשן תכלה, אך לא זו היא החובה המוטלת עלינו בקום ועשה.
כך צריך להבין שגם המושג הזה – רשעים - וגם להבדיל הטובים כולם אמורים להוביל את העולם למטרה הזו שה' הוא המלך, והמלכות שלו תתבטא אם נמליך אותו באופן פרטי על כל אחד ואחד מאיתנו כי אין לנו יכולת להמליך אותו על העולם כולו. (מידותיו י"ג מידות רחמים כך שהדרך להמליך אותו זה להמליך את מידותיו עלינו).
☝☝☝
 

א. פרי

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
תודה על התגובות

למען האמת במשך שנים התלבטתי אם יש בחירה ואיך היא מתבטאת,
כי בתורה כתוב שיש בחירה וזו האמת, רק שהמציאות לא תמיד מוכיחה זאת.
לאחר ששמעתי הרצאות של הרב יעקובזון שמסביר מעולה את העניין, הבנתי שיש בחירה.

המאמר לא בא לדון אם יש בחירה אלא בא לומר (ואולי לרמוז) שלמרות שאנחנו ממש
מזדהים עם עצמנו ועם האנושיות שלנו, הרי שאנושיות היא פעמים רבות אנושית מידי,
אנחנו לא יכולים להיות טובים, או רעים, ואנחנו גם לא יכולים לאפשר לעצמנו להיכנע לטבע,
כי יש את בורא עולם שנתן לנו יכולת לפעול מתוך מקום גבוה יותר.

כי להיות אנושי או טבעי זה לא נכון, אנחנו צריכים לפעול נגד הטבע, להתעמת ולא להסכים להכנע לו.

הטבע האנושי לימד אותנו שיש טוב, וסיפר לנו שלהיות טוב זה לוותר ולהיות ענווים, להיכנע, לעשות רושם חיובי.
האמת היא שאף אחד לא לימד אותנו שחובתנו להיות פחות טובים, להפסיק לחפש איך למצוא חן, ולהתחיל להאבק על הזכויות שלנו - שזה בעצם הזכויות של העולם כולו, כי כשאדם נאבק עבור הטוב - הוא צריך לגייס גם את הכוחות הרעים והטובים (שזה האנושיות) אך לא לדשדש באנושיות המטופשת.

אני מקווה שהדברים ברורים, כי הכוונה היתה להסביר שאנחנו לא נלחמים נגד בני אדם, אין אנשים רעים או טובים,
יש הלכי רוח.

אנחנו לא נלחמנו נגד היוונים - אלא נגד תרבות החיצוניות שהתבטאה בתחרות, כח ויופי, שהתלבשה בעם הזה שנקרא יוון.

גם כעת בדור שלנו אנחנו לא נלחמים נגד הערבים - אלא נגד תרבות השקר, העמדת פנים, תחושת המסכנות, האמונות הלא נכונות, העיוות המוסרי, ובעיקר נגד האגו והגאווה של בני ישמעאל. והמלחמה הזו תעשה בעיקר בתוכנו, כי כנראה שמדובר במלחמה שמקבלת ביטוי חיצוני, אך היא אמורה גם להתבטא במישור הרוחני, שזה אומר לזהות את אותם דברים בתוכנו.
 

ר' יעקב ישראל

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
עריכה תורנית
עימוד ספרים
אני מקווה שהדברים ברורים, כי הכוונה היתה להסביר שאנחנו לא נלחמים נגד בני אדם, אין אנשים רעים או טובים,
יש הלכי רוח.

אנחנו לא נלחמנו נגד היוונים - אלא נגד תרבות החיצוניות שהתבטאה בתחרות, כח ויופי, שהתלבשה בעם הזה שנקרא יוון.

גם כעת בדור שלנו אנחנו לא נלחמים נגד הערבים - אלא נגד תרבות השקר, העמדת פנים, תחושת המסכנות, האמונות הלא נכונות, העיוות המוסרי, ובעיקר נגד האגו והגאווה של בני ישמעאל. והמלחמה הזו תעשה בעיקר בתוכנו, כי כנראה שמדובר במלחמה שמקבלת ביטוי חיצוני, אך היא אמורה גם להתבטא במישור הרוחני, שזה אומר לזהות את אותם דברים בתוכנו.
הזדהתי בעיקר עם החלק הזה.
עם שחייבים לציין, שישנה גם מהות של רע כמו עמלק, ששם יש מצווה להשמיד ולשנוא גם כל פרט בעם ולא רק את השיטה.
 

א. פרי

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מיותר לחלוטין.
ברור שכל עבודתנו היא בהיבדלותינו מהגויים, ואין שום עניין בעולם שננסה ללמד אותם לרצות טוב, זה לא תפקידנו ולא חובתינו.
הם מצד עצמם מוטל עליהם לרצות טוב, לכה"פ בקיום השבע מצוות שניתנו להם, אך אנו, לא זו היא העבודה המוטלת עלינו.
ומה שכן מוטל עלינו, זה היותינו נבדלים מן העמים, ומופרשים מהם, ועל ידי כך אמרו כל העמים כי מי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים.
וכמובן גם להתפלל לגילוי מלכותו ית' בעולם, ולהרבות כבודו ית' וית', וזה על ידי שכל הרשעה כולה כעשן תכלה, אך לא זו היא החובה המוטלת עלינו בקום ועשה.
למען האמת נכון שהתנאי שלנו להיות עם סגולה הוא להיות מופרדים ולהתבדל מהגויים, "עם לבדד ישכון" - זה כשאנחנו צריכים לבנות את עצמנו.

לאחר מכן נהיה חייבים כנראה להיות אור לגויים, וזה גם על ידי הגברת האור שלנו, וגם על ידי להפיץ להם את הטוב.

שבוע שעבר כתבתי סיפור על ענין דומה, הייתי מעלה אותו אבל הקובץ נאבד לי בין כל הקבצים, אולי זה לא נשמר...


הסיפור הוא בערך על מנהל שהיה לו תלמיד מופרע והוא סירב לקבל אותו/סילק אותו מהלימודים בטענה שהמוסד שלו יוקרתי ולא מתאים.
לאחר עשרים שנה פרצה כנופיית גנבים לבית של הבת שלו שגרה בשכונה חדשה וגנבה לה כסף ותכשיטים, בנוסף לכך שערך הדירות באותו אזור ירד.
המנהיג של הכנופיה היה אותו תלמיד שהוא סירב ללמד.
המנהל חש שהוא צדק: תראו מה יצא ממנו.
אבל אפשר להבין שאילו היה התלמיד מקבל חינוך טוב אולי היה יוצא ממנו קצת יותר מראש כנופיה...

צריך להסתכל על המטרה: מה המטרה? שיהיה טוב? איך להשיג אותה?

ברור שהרעים לא רעים רק בגלל חינוך לקוי, ברור שיש מושג כזה להשמיד את עמלק ולא על זה הכוונה שלי, נגד הרוע צריך להשתמש בכל האמצעים, הכוונה כאן שבגלל שאנחנו באותו אזור - עלינו להבין שיש מקום להבין שכדאי לנו להעביר מסרים של טוב לעולם כולו, באופן מתוחכם שיגרום להם רצון לעשות טוב ולפעול מתוך נקודת מוצא כזו.

אגב, בספר הצעה לסדר יש התייחסות לעניין הזה של תעמולה חיובית שיכולה להשפיע טוב. האמת היא שהטרוריסטים קיבלו שטיפת מוח רצינית, לא מובן למה המדינה לא פועלת לשטוף להם את המוח בצורה חיובית.
אולי זו חשיבה נאיבית שאפשרל שנות טרוריסט על ידי תעמולה חיובית, כי מול נרקסיסט למשל אי אפשר לפעול על ידי אמירות, אם כי במחשבה נוספת אולי דווקא מול נרקיסיסט אפשר לשנות את החשיבה שלו על ידי אמירות חיוביות וחינוך טוב.
זה נשמע כמו חזון אחרית הימים, אבל צריך להבין שחובתנו להיות מודעים לכך שאנחנו אחראים על העולם. האחרויות הזו לא מיידית, אף אחד מאיתנו לא יכול לעשות כלום (אני רציתי לתרגם את הספר "קוד נפוליאון" ולמכור אותו באמזון, מתוך מחשבה שדמותו של נפוליאון תעורר עניין והספר יגיע לעולם הרחב שיקרא תוכן חיובי, אבל מדובר בהשקעה של למעלה מחמישים אלף שקל, לא כל דבר בידיים שלנו...)

אבל כן, צריך לשאוף להגיע למקום הזה בו האור של התורה יגיע למקומות נידחים בעולם כולו ויאיר את העולם. אמן!
 

א. פרי

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
(אני רציתי לתרגם את הספר "קוד נפוליאון" ולמכור אותו באמזון, מתוך מחשבה שדמותו של נפוליאון תעורר עניין והספר יגיע לעולם הרחב שיקרא תוכן חיובי, אבל מדובר בהשקעה של למעלה מחמישים אלף שקל, לא כל דבר בידיים שלנו...)

לגבי אמזון -

אם יש משקיעים עם כסף (אם כי בכנות לא ברור לי עד כמה זה ריווחי) ועם תחושת שליחות שרוצים להשקיע ואולי להרוויח אחוזים נכבדים מהרווחים במידה ויהיו - אשמח שתשלחו לי מייל לכתובת שבחתימה.

דיברתי כבר עם חברת הפקות גדולה באמזון, הם מוכנים לתרגם את הספר, לערוך ולשווק. יש להם הצלחות עם הוכחות.

מדובר בסכום לא גדול אותו אחזיר בתשלומים בעז"ה למשקיעים במידה ולא יהיו רווחים.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קלז

א עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן:ב עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ:ג כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ דִּבְרֵי שִׁיר וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן:ד אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר יְהוָה עַל אַדְמַת נֵכָר:ה אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי:ו תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי:ז זְכֹר יְהוָה לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלִָם הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ:ח בַּת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם לָךְ אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ:ט אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת עֹלָלַיִךְ אֶל הַסָּלַע:
נקרא  1  פעמים

לוח מודעות

למעלה