הנושאים החמים
הנושאים החמים
ב"ה
יצר הרע מציג לנו מצג שווא של חרדה
של תקיפות של דרישות של דקדקנות ואפילו של כעס.
אבל האמת היא שהנעימות היא הדרך והשביל כדי להגיע אליך,
כדי לגעת בקדושה.
"אם תתפללו בריכוז, המון שעות, אז אולי תצאו זכאים בדין", מלחיץ אותנו היצר הרע.
חשוב לבדל בין הקולות, כי הקול של יצר הטוב הוא קול רך ונעים, קול שמביא אותנו לשמחה ליצירה, לנעימות.
ראש השנה הוא יום של תפילות, יש לנו צפיות רבות מהיום הזה, יום קדוש יום תחילת מעשינו, כל אחד במקומו הוא, וכל אחד במצבו הוא רוצה להתקרב בימים גדולים אלו אל בוראו.
אבל הרבה מאוד אנשים מרגישים עומס וכבדות, גם משעות רבות של עמידה בתפילה, וגם מהדרישות שהם מציבים לעצמם ביחס לתפילה.
כדי להגיע לתפילה צריך להבין את המהות והיסוד של התפילה.
כשתהיה לנו הבנה מהי תפילה אנחנו נבחר לרצות אותה
התפילה נועדה לקשר אותנו לבורא עולם, התפילה באה כדי לתת לנו לבטא את הרגשות של הלב שלנו.
תפילה היא קשר, תפילה היא חיבור, תפילה היא מנגינת הלב.
אם כך מדוע כשמגיע זמן התפילה אנחנו לפעמים חשים כבדות, חוסר ריכוז, ומי בכלל מדבר על ביטוי של רגשות?
אותם הרגשות שאנחנו חיים אותם בכל רגע, דווקא בשעת התפילה מתות, נעלמות, ולא קיימות כלל.
כדי להגיע למצב של רגש, צריך להיות בתוך העניין, אם אתם מחוץ לעניין כמובן שלא תרגישו.
אז איך נכנסים לעניין?
קודם לכל הרבה מאוד פעמים אנחנו מרוכזים בהמון דברים ואז אנחנו מכריחים את עצמינו לחזור ולהתרכז במילות התפילה, מתרכזים איזה שהוא זמן, ואז המחשבה שלנו שוב סוטה מן הריכוז, וחוזר חלילה.
כדי להיות בתפילה צריך באמת להיות שם, מה שאומר, להתנתק לחלוטין מהסביבה, להיות מרוכזים בתוכן מילות התפילה.
אם לא התנתקתם מהסביבה, הרי שאתם עדיין לא שקועים בשיח עם הבורא.
כדי להיות שקוע בשיח עם הבורא אתם צריך לצייר כאילו אתם עומדים לפניו.
לכן לפני שאתם מתחילים לפצוח בשיח, תעברו למוד אחר, מצב חדש, אני כרגע עם סידורי, ומילות תפילתי ואתה בורא עולם כנגדי, חשוב ממש להרגיש את "נוכח פני ה'", אני מדבר עם מישהו שנמצא כאן, פה כנגדי.
ועכשיו מילות התפילה הרגילות, כדי לשים לב מה אומרים צריך לחשוב על המילה, רק ככה אפשר להרגיש אותה.
אם אתם מרגישים שיש מילים שיותר מדברות אליכם, במילים הללו תתעוררו,
תתעוררו בניגון שלכם, בכיסופים, במנגינה, בצעקה, ובדמעות.
כשאתם תהיו בתוך התפילה, התפילה תהיה בתוככם.
כשאתם תהיו מרוכזים ושקועים השקיעות תיתן לכם מתנה, אתם תהיו מחוברים.
צריך קודם כל להתחבר ורק אחר כך התפילה זורמת, מילות התפילה זורמות,
הרגש מגיע.
ועכשיו שוב חזרו למילות התפילה הרגילות, כדי לשים לב מה אומרים צריך לחשוב על המילה, רק ככה אפשר להרגיש אותה.
כי איך אפשר להתפלל ולא להיות בתוך העניין, ולא להיות שקוע, לשפוך שיח, ולא להיות בשיחה?
התפילה היא מתנה בשבילנו אבל כדי לקבל את המתנה הזאת צריך ללמוד אותה, צריך ללמוד איך להיות בתוך התפילה, איך לדעת לדבר, איך לרצות לשיר בנעימה, איך להחשיב את המילים.
כל מה שאנחנו רוצים נמצא בתפילה, קשר עמוק ורוחני, יכולת לבטא את רגשותינו העמוקים כלפי יוצרינו, היכולת להתבטא.
אם כך מדוע אנחנו חוסמים את עצמינו ומגבילים את תפילתנו, מדוע אנחנו נלחצים מהמשימה ומדוע היא מרגישה לפעמים כמשקל כבד?
אין זאת אלא שלא הבנו את משמעות התפילה, אין זאת אלא שלא נתנו לעצמינו להיות אנחנו עצמינו, היכולת לאפשר לעצמינו להיות אנחנו, לבטא את הפנימיות שלנו, זאת זכות.
וכדי לזכות בה, כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה לאפשר לעצמינו לשקוע, להתרכז, להיות בעניין.
כי אי אפשר להיות בעניין אם אתם לא בתוך העניין.
לאפשר לעצמכם להיות בעניין זו מתנה שאתם מעניקים לעצמכם, מתנה של קשר, מתנה של רגש, מתנה של חוויה עמוקה שאין כמוה.
לכן קחו צעד אחד קדימה ופשוט תכנסו, כנסו לתוך עולם הרגש, לתוך עולם הקשר.
כל זמן שלא עשיתם את הצעד של התנתקות מהעולם החיצוני, ושקיעות בעולם הפנימי לא יצרתם קשר, לא יצרתם שיח, לא יצרתם חיבור.
אבל אם בחרתם לשכוח לרגע את עולמכם, ולשקוע בעולם התפילה, פתחתם את השער לתפילה שלכם לעלות למעלה.
לא חידשתי דבר, רובנו זוכים בימות ראש השנה להתרכזות בתפילה, לקשר לחיבור, לנעימה ולנעימות, אבל אם לרגע שוב חשתם בקושי זכרו שיש לכם הזדמנות לדבר, לנגן, לשיר בתחנונים בשפיכת שיח.
אבל רק אם תתנו את החיבור תזכו לקבל אותו.
יצר הרע מציג לנו מצג שווא של חרדה
של תקיפות של דרישות של דקדקנות ואפילו של כעס.
אבל האמת היא שהנעימות היא הדרך והשביל כדי להגיע אליך,
כדי לגעת בקדושה.
"אם תתפללו בריכוז, המון שעות, אז אולי תצאו זכאים בדין", מלחיץ אותנו היצר הרע.
חשוב לבדל בין הקולות, כי הקול של יצר הטוב הוא קול רך ונעים, קול שמביא אותנו לשמחה ליצירה, לנעימות.
ראש השנה הוא יום של תפילות, יש לנו צפיות רבות מהיום הזה, יום קדוש יום תחילת מעשינו, כל אחד במקומו הוא, וכל אחד במצבו הוא רוצה להתקרב בימים גדולים אלו אל בוראו.
אבל הרבה מאוד אנשים מרגישים עומס וכבדות, גם משעות רבות של עמידה בתפילה, וגם מהדרישות שהם מציבים לעצמם ביחס לתפילה.
כדי להגיע לתפילה צריך להבין את המהות והיסוד של התפילה.
כשתהיה לנו הבנה מהי תפילה אנחנו נבחר לרצות אותה
התפילה נועדה לקשר אותנו לבורא עולם, התפילה באה כדי לתת לנו לבטא את הרגשות של הלב שלנו.
תפילה היא קשר, תפילה היא חיבור, תפילה היא מנגינת הלב.
אם כך מדוע כשמגיע זמן התפילה אנחנו לפעמים חשים כבדות, חוסר ריכוז, ומי בכלל מדבר על ביטוי של רגשות?
אותם הרגשות שאנחנו חיים אותם בכל רגע, דווקא בשעת התפילה מתות, נעלמות, ולא קיימות כלל.
כדי להגיע למצב של רגש, צריך להיות בתוך העניין, אם אתם מחוץ לעניין כמובן שלא תרגישו.
אז איך נכנסים לעניין?
קודם לכל הרבה מאוד פעמים אנחנו מרוכזים בהמון דברים ואז אנחנו מכריחים את עצמינו לחזור ולהתרכז במילות התפילה, מתרכזים איזה שהוא זמן, ואז המחשבה שלנו שוב סוטה מן הריכוז, וחוזר חלילה.
כדי להיות בתפילה צריך באמת להיות שם, מה שאומר, להתנתק לחלוטין מהסביבה, להיות מרוכזים בתוכן מילות התפילה.
אם לא התנתקתם מהסביבה, הרי שאתם עדיין לא שקועים בשיח עם הבורא.
כדי להיות שקוע בשיח עם הבורא אתם צריך לצייר כאילו אתם עומדים לפניו.
לכן לפני שאתם מתחילים לפצוח בשיח, תעברו למוד אחר, מצב חדש, אני כרגע עם סידורי, ומילות תפילתי ואתה בורא עולם כנגדי, חשוב ממש להרגיש את "נוכח פני ה'", אני מדבר עם מישהו שנמצא כאן, פה כנגדי.
ועכשיו מילות התפילה הרגילות, כדי לשים לב מה אומרים צריך לחשוב על המילה, רק ככה אפשר להרגיש אותה.
אם אתם מרגישים שיש מילים שיותר מדברות אליכם, במילים הללו תתעוררו,
תתעוררו בניגון שלכם, בכיסופים, במנגינה, בצעקה, ובדמעות.
כשאתם תהיו בתוך התפילה, התפילה תהיה בתוככם.
כשאתם תהיו מרוכזים ושקועים השקיעות תיתן לכם מתנה, אתם תהיו מחוברים.
צריך קודם כל להתחבר ורק אחר כך התפילה זורמת, מילות התפילה זורמות,
הרגש מגיע.
ועכשיו שוב חזרו למילות התפילה הרגילות, כדי לשים לב מה אומרים צריך לחשוב על המילה, רק ככה אפשר להרגיש אותה.
כי איך אפשר להתפלל ולא להיות בתוך העניין, ולא להיות שקוע, לשפוך שיח, ולא להיות בשיחה?
התפילה היא מתנה בשבילנו אבל כדי לקבל את המתנה הזאת צריך ללמוד אותה, צריך ללמוד איך להיות בתוך התפילה, איך לדעת לדבר, איך לרצות לשיר בנעימה, איך להחשיב את המילים.
כל מה שאנחנו רוצים נמצא בתפילה, קשר עמוק ורוחני, יכולת לבטא את רגשותינו העמוקים כלפי יוצרינו, היכולת להתבטא.
אם כך מדוע אנחנו חוסמים את עצמינו ומגבילים את תפילתנו, מדוע אנחנו נלחצים מהמשימה ומדוע היא מרגישה לפעמים כמשקל כבד?
אין זאת אלא שלא הבנו את משמעות התפילה, אין זאת אלא שלא נתנו לעצמינו להיות אנחנו עצמינו, היכולת לאפשר לעצמינו להיות אנחנו, לבטא את הפנימיות שלנו, זאת זכות.
וכדי לזכות בה, כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה לאפשר לעצמינו לשקוע, להתרכז, להיות בעניין.
כי אי אפשר להיות בעניין אם אתם לא בתוך העניין.
לאפשר לעצמכם להיות בעניין זו מתנה שאתם מעניקים לעצמכם, מתנה של קשר, מתנה של רגש, מתנה של חוויה עמוקה שאין כמוה.
לכן קחו צעד אחד קדימה ופשוט תכנסו, כנסו לתוך עולם הרגש, לתוך עולם הקשר.
כל זמן שלא עשיתם את הצעד של התנתקות מהעולם החיצוני, ושקיעות בעולם הפנימי לא יצרתם קשר, לא יצרתם שיח, לא יצרתם חיבור.
אבל אם בחרתם לשכוח לרגע את עולמכם, ולשקוע בעולם התפילה, פתחתם את השער לתפילה שלכם לעלות למעלה.
לא חידשתי דבר, רובנו זוכים בימות ראש השנה להתרכזות בתפילה, לקשר לחיבור, לנעימה ולנעימות, אבל אם לרגע שוב חשתם בקושי זכרו שיש לכם הזדמנות לדבר, לנגן, לשיר בתחנונים בשפיכת שיח.
אבל רק אם תתנו את החיבור תזכו לקבל אותו.
