פרק 22
גונן שלף סיגריה מכיסו והצית אותה תוך כדי שיצא מן התחנה.
רועי הוא המחפש הראשי אחר איתי. הוא, ונתן - אביו של החשוד. אבל זה לא הגיוני. רועי נפגש עם רם מילר בכל יום כמעט, בזמן שחקרו אחר היעלמו של איתי. לא הגיוני שהוא הצליח לפזז בין איתי לתחנת המשטרה בצורה כזאת.
ואולי כן?
"הי, גונן?" קול נשמע לידו.
הוא הסתובב, והופתע לראות את ידידו. "עמית?"
"אני". עמית התקרב אליו בחיוך, "למה אתה נראה ככה? חקירה הסתבכה?"
"כן". הוא פלט עננת עשן בנשיפה ארוכה.
עמית עיקם את פיו, "איכס, תעיף את הסיגריה הזאת מכאן".
"וואלה?" לא ככה הכיר את עמית. הוא השליך את הסיגריה לרצפה ומחץ אותה תחת נעלו. "אתה לא מעשן?"
עמית חייך ונשען על גדר האבן, "רק עכשיו לא... התחלתי סדנת גמילה, בוא נראה כמה זה יחזיק". הוא התרצן והביט בגונן, שנשען גם הוא לצידו, "אבל מה הסיפור שלך?"
עמית בכיר מספיק? רם הביט בו מהצד. ההכרות העמוקה בינהם, לאחר שנים של עבודה משותפת, גרמו לו והכריע לחיוב. הוא חוקר. כמוהו. התיק הולך להיות מורכב, אבל האמת שלא אמורה להיות בעיה לשתף אותו בפרטי הסיפור. הוא תמצת את הדברים בראשו ואמר אותם לעמית.
"מעניין", עמית כיווץ את גבותיו, "יש לך כיוון?"
"רק קצת", הודה.
"נראה לי שיש לי", אמר עמית בהרהור.
זה היה מהיר. "איזה?"
"נעשה את זה הכי פשוט. אולי רועי באמת חטף את איתי, וכדי שלא יחשדו בו הוא הודיע שאיתי נעלם. הוא גם חיפש, במירכאות, אחריו, וככה הסיר כל חשד שאולי יתעורר. הייתי אומר שזה גאוני".
"לא הגיוני בעיניי", התנגד גונן. "חשבתי שאולי שניהם סוחרי סמים, ורועי בכיר יותר מאיתי. אולי הם תכננו להמציא את הסיפור המוזר הזה כדי לצאת נקיים, וגם עכשיו, להפיל הכול אחד על השני ולצאת בלי נזק. על זה הייתי אומר גאוני".
"גם יכול להיות", הסכים עמית, "בכל מקרה, שנינו מסכימים שרועי לא תמים כל כך. שלח אליו ניידת".
גונן הנהן ונכנס לבניין. אבל הניידת נשארה בתחנה. רועי כבר היה שם.
•
"אוקי", החוקר הביט באיתי באדישות. הוא נכנס לפתע והקפיץ את דפיקות הלב שלו בפעם המאה לאותו יום. מזל שהוא ישב על כיסא הנחקרים כשהוא נכנס. לא שהוא יודע מה היה קורה אם היה מסתובב בחדר, אבל לא כדאי להסתבך. "הגרסה שמסרת נבדקת עכשיו. אתה עצור עד תום ההליכים".
מה??? "ע... עד מתי?" גמגם, "כמה זמן?"
"יום, שבוע, חודש", החוקר הרים את גבותיו, "כמה שנצטרך".
אגרוף הוטח בליבו של איתי, הימם אותו. הוא לא הצליח להניע את שפתיו. חודש??? הוא היה בטוח שעכשיו הוא הולך הביתה. ש... אבא שלו, שיושב חיוור כל כך וכואב, ש... אולי הם... ישלימו.
"יש לך דקה אחת להיפרד", אמר החוקר. קולו אפף את איתי, אבל לא נכנס לאוזניו. מה הם הולכים לעשות לו? זה גם סוג של חטיפה. זה גם, לא? הם מחזיקים אותו בניגוד לרצונו, אז...
"איתי", יד קרה נגעה בו. הוא נרתע בבהלה. אבא. "תהיה חזק. ואל תדאג". מבטו היה יציב, אבל ידיו רעדו. "אני אנסה לשחרר אותך".
איתי עפעף. תהיה חזק. למה אבא שלו מתכוון? מה הולך לקרות? גרוע יותר מלהיות כאן, אהמ... כלוא? מה יכול להיות???
"קום". ציווה החוקר. הוא התרומם בהיסוס, ושוטר אחר הוליך אותו לחדר קטן. אפור, מוזנח, קר. כמעט כמו המרתף שבביתו של רועי.
החוקר עזב את ידו והוא התיישב על קצה מיטה ריקה. הביט סביבו.
לא גרוע מידי, האמת. זאת אומרת, לא יותר מהמקום בו היה בשבוע האחרון. כי כאן, למרות שהוא עצור, הוא לא בידי רועי, האויב הגדול של חייו.
עוד שלושה נערים היו אתו בחדר. הם תלו בו מבטים מוזרים.
"אתה בסדר?" השוטר הביט בו באדישות.
איתי הנהן קלושות. ברור שהוא בסדר, אלה מה?
"יש אפשרות לביקורי משפחות", שוב האדישות הזאת. הם אפילו חסרי הבעה, השוטרים האלו. כולם אדישים כמו צבים.
"לאפשר להם את זה?"
את מה? איתי הרים מבט תמה לשוטר. הוא לא מרוכז. אה, כן, הוא דיבר על ביקורי משפחות. איתי התקשח. "לא".
השוטר יצא ללא אומר, ואיתי נשכב על הסדין הדהוי. הוא צריך קצת שקט.
•
"איך הלך?" שאל עמית. מיד כשגמר לחקור את רועי מיהר לעבר חדרו של ידידו.
גונן נשך את שפתו, ואז נשם עמוק. "מוזר. רועי נראה תמים לגמרי. בדקתי לעומק, ואני לא חושב שזה משחק".
"טוב, זה לא אומר הרבה". עמית אסף את ניירותיו, "אולי הוא פשוט טוב יותר ממה שחשבנו. שכחת שהוא כנראה עבד על איתי?"
"נכון. אבל היה משהו מעניין שהוא אמר. משהו שמסובב את כל החקירה".
עמית כיווץ את גבותיו, "מה?"
גונן היה כבר במיליון מצבים כאלה. הוא זכר את המקרה שהיה בשנה שעברה, בו גונן הסתבך עם פושע כבד. העבריין הצליח להערים עליו בכל פעם מחדש. רגע לפני שהתיק עבר מידיו הצליח גונן לעלות על האמת. בהודאה. מאז הוא נהיה אימת הנחקרים.
"עמית", אמר גונן, "הוא אומר שיש לו אח תאום".
"מה?" עמית זינק מכיסאו. "לא יכול להיות!"
"כן, גם אני לא יודע מה לחשוב על זה".
"זה היה נראה אמין?"
גם גונן שאל את עצמו את השאלה הזו ברגע הראשון. "מאוד. המסקנה הייתה שהתאום שלו חטף את איתי".
עמית עיוות את שפתיו, "זה בטח הניסיון שלו להיראות תמים ולהאשים מישהו אחר."
גונן התיישב על יד השולחן מול עמית וסובב לכיוונו את המחשב. הוא התחיל לעיין בתיקיות במחשב. כשהגיע לתיקייה הנכונה הופיעו לפניו שתי תמונות.
שתי תעודות זהות.
על אחת היה כתוב רועי.
על השנייה אמיר.
אז מה אתם אומרים??
היה ניחוש קטנטן? ספרו לי על זה. ואם אהבתם - גם בלייק!
נועה לבין
הנושאים החמים
הנושאים החמים
)...
