סיפור בהמשכים אויב כפול

נועה לבין (Tamar)

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
צילום מקצועי
אוקי, אז אני מבינה שהדעות כאן הן יותר בקטע של לגמור את הסיפור.
(אהממ, @נועה noa , את בצד השני? אשמח לשמוע;))

אז השאלה שלי היא: האם בא לכם לקרוא את המשך הפרקים?
אגב, הפרק הבא קופץ ל4 חודשים מאוחר יותר.

אז בואו נעשה את ההצבעה שלנו מימים ימימה!
הנידון: האם לעלות את 3-4 הפרקים הנותרים ולסגור סוף סוף מעגל עם החברים שמאחור, או שעדיף לגמור כאן, וכמו שאומר הפתגם העתיק: קצר וקולע?

סמנו "ואוו"

סמנו "לייק"

תודה רבה!
באמת:)
 

נועה לבין (Tamar)

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
צילום מקצועי
קודם כל, תודה לכולם על כל ה"ואווים", ול @מימיי :)
כיף לראות ולקרוא...
אוקי, אז השתכנעתי לעלות (למרות שאני לא חובבת סיפורים נמרחים מדי...:sne:) בעיקר שכאן זה 'פרוג', וכן, מעלים גם קצת בשביל הכיף;)
הפרק לא יעלה היום (אולי אולי אני אספיק---) אבל כן יעלה בקרוב!
מחכה כבר לתגובות שלכם אחר כך!!
 

Chaya Lea

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
לדעתי זה הסיום.
אפשר לעשות אפילוג.
אבל זו רק דעתי ואת הסופרת, מה שתכתבי יהיה טוב כי הסיפור פשוט מהמם!
ישר כח!
נ.ב. עכשיו ראיתי שכבר החלטת אז אני שמחה שיש המשך ולא נצטרך להיפרד מהסיפור עכשיו...
 

~שפרה~

משתמש מקצוען
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
מוזיקה ונגינה
צילום מקצועי
תכתבי את ההמשך, אין בעיה ואני אשמח לקרוא עוד. רק בשביל ספר זה כבר יהיה חסר טעם. אולי בתור 'כמה דברים שקרו אחרי הסוף', אז זה יהיה יפה.

בשבילנו ברור שאין בעיה ;)
 

נועה לבין (Tamar)

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
צילום מקצועי
לדעתי זה הסיום.
אפשר לעשות אפילוג.
תכתבי את ההמשך, אין בעיה ואני אשמח לקרוא עוד. רק בשביל ספר זה כבר יהיה חסר טעם.
אוקי, אני ממש מקבלת.
אולי בתור 'כמה דברים שקרו אחרי הסוף', אז זה יהיה יפה.
האמת שזה סוג של 'כמה דברים אחרי הסוף', אבל את זה תוכלו כבר לשפוט בעצמכם...
אבל זו רק דעתי ואת הסופרת, מה שתכתבי יהיה טוב כי הסיפור פשוט מהמם!
ישי כח!
נ.ב. עכשיו ראיתי שכבר החלטת אז אני שמחה שיש המשך ולא נצטרך להיפרד מהסיפור עכשיו...

תודה על המילים המחזקות! :)

בשבילנו ברור שאין בעיה ;)
:geek: :geek:
 

נועה לבין (Tamar)

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
צילום מקצועי
פרק 26


כעבור ארבעה חודשים.


איתי הביט על הבית הגדול מבחוץ. הכול היה נקי. הסלון בפנים היה ענק, ועשרות חדרים היו מעליו.

משמאלו ראה חלון נפתח. הבית של רועי היה ממש לידם. אביו החליט להיות כאן, קרוב לטבריה ולרועי, לחיים שלו.

לא הגיוני לחשוב על זה, אבל הוא כבר לא ילד רחוב.

לא אפשרי.

יהודה נופף לו בשתי ידיים מהחלון. איתי חייך. הגיע הרגע.

"שניכנס?" אבא עמד לידו, על פניו חיוך שהפך לכרוני בחודשים האחרונים.

"לא". עלה נשר לידם. "אני נוסע לקרוא לחברים שלי".



הדרך המוכרת חלפה על פניו. הוא ירד מן הרכב בקפיצה.

מימינו צבע הדשא את הרחובות בירוק. ניצני פרחים ראשונים הודיעו על האביב שבפתח.

מרחוק נראתה דלת הצריף. העץ המשופשף, הדלת הישנה. כמה זמן לא היה כאן, בבית שלו.

מכאן צעד לפני כמה חודשים במטרה למצוא עתיד טוב יותר, וחזר שבוע אחר כך כשהוא מרוט ומוזנח. והנה הוא שוב בא, איתי גלעד. והפעם ממקום שונה.

ההתרגשות פרפרה בו. הוא פתח את הדלת, ונרתע.

הצריף נראה איום ונורא.

הבגדים של כולם היו על הרצפה, המיטות היו מלוכלכות כמו שמעולם לא ראה, עליהן היו צלחות ושאריו אוכל. בוץ וחול בכל מקום, ושלושה נערים ענקיים. איפה טום?

"איתי???" מישהו קפץ עליו מאחורה.

"טום!" הוא הסתובב והחזיר חיבוק לבגדים הבלויים.

"איתי??" גבותיו של יאיר כמעט הגיעו לסוף מצחו, "איך... מאיפה באת? אני..."

טום רפה את ידיו, ואיתי הסתובב.

גיל וגיא ישבו אחד ליד השני באחדות שקופה ותקעו בו מבטים עוינים.

איתי שאף אוויר. כבר אין כאן משפחה. יש את טום ויאיר ויש את גיא וגיל. ולך תדע מאיפה לטום וליאיר יש אוכל.

אבל בשביל זה הוא בא לכאן. "יש לי הפתעה קטנה להראות לכם".

טום חייך, עיניו הבהירות עמוקות פתאום, "איזו?"

איתי העביר את עיניו לגיל ולגיא, "הפתעה גדולה, בעצם. מאוד גדולה".

"היא כאן?" שאל טום שוב, סקרנות בוערת בקולו.

"לא". שוב הביט בשני חברים האדישים, המוזנחים. הלוואי שהיה בעיניהם בדל סקרנות. אבל היה בעיניהם שעמום. הוא המשיך להביט בהם, "אנחנו ניסע אליה".

"אוקי", טום התייצב לידו. יאיר חיקה אותו. "לפקודתך, המפקד".

איתי בלע את רוקו. הוא פנה לגיל וגיא.

"בואו", הקול יצא לו מתחנן משהתכוון, אבל לא היה לו אכפת. "כדאי לכם. אני נסעתי עד לכאן בשבילכם".

גיא נשף בזלזול, סוף סוף. "ואוו, כמה קשה! באמת מסובך לנסוע ברכב מחומם ונוח. כמה אני מתרגש ש'באת עד לכאן'!" במילים האחרונות הוא חיקה את איתי.

"מה אכפת לכם?" גער בהם טום. גבוה פתאום, עצמאי, "כמו שאמרת, גיא. תיסע ברכב מחומם, ומקסימום תרוויח טיול".

היסוס עבר בעיני גיל. הוא פזל לרגע אל גיא שישב לצידו, וקם.

התרגשות פרפרה שוב באיתי כשראה את חברו צועד לעבר טום. זה הולך לקרות.

גיא ישב עדיין באותה תנוחה ותקע בו עיניים קרות. איתי התלבט מה לעשות. לפתע הבריק בו רעיון.

הוא צעד עד לגיא, ולחש לו באוזן. לא נורא אם חבר אחד יידע.

גיא קם בהחלטיות. "בואו", אמר, "הולכים".

והם יצאו כולם. בדרך לחיים חדשים.



הרכב חנה בעצירה שקטה. איתי הביט לרגע אחד ברועי, שישב במושב הנהג. רועי חייך אליו בעידוד.

הם יצאו מהרכב.

הבית בן ארבעת הקומות נישא לידם, חבריו הרימו את עיניהם ובחנו אותו בהשתהות.

"זה הבית שלך?" קולו של טום היה פתאום קר.

בין השאר... "כן".

"אז..." טום עפעף. לרגע חזר להיות טום של לפני ארבעת החודשים האלו, אבל מיד הרים את עיניו בכעס, "רצית שנבוא כדי להוציא לנו את העיניים? זהו? שכחת שאנחנו חברים?!"

"התחשק לך להסתלבט, אה?" כעס היה גם בקולו גיל, החינניות הרגילה נעדרה ממנו. "איזה טיול נהדר".

יאיר השפיל את עיניו. שפתיו רעדו.

"לא", איתי התעשת באיחור, "לא. אני פשוט... בואו ניכנס".

"אני לא נכנס", הודע גיל, "בוא, גיא. חוזרים".

"לא". הסנוביות המעצבנת באה הפעם לטובת איתי, "אנחנו נכנסים".

גיל הרים את גבותיו, "וואלה?" הוא העביר את עיניו לאיתי, ושוב ראה בהן איתי את הניצוץ הקונדסי, החינני. "אוקי, בואו ניכנס".

טום ויאיר החליטו כנראה להיכנס גם, והם עלו אחרי איתי לקומה השלישית.

הקומה הייתה מעוצבת כמו בית. סלון, מטבח, ארבעה חדרים.

"מה זה?" שאל גיל, עיניו משוטטות בחלל הדירה.

"אפרטמנט". אמר איתי בשובבות. הוא הלך לכיוון דלתות החדרים וסימן להם ללכת אחריו.

שתי דלתות עמדו מולם. בצבע שמנת, כמו דלת החדר שלו.

על אחת מהן שלט עליו כתוב "גיא, איתי ויאיר", ועל שלט שתולה על הדלת השנייה, "טום וגיל".

הפיות שלהם נפתחו בבת אחת. אחד אחרי השני הם העבירו אליו את עיניהם.

איתי חייך.






נועה לבין
 
נערך לאחרונה ב:

~שפרה~

משתמש מקצוען
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
מוזיקה ונגינה
צילום מקצועי
יפה מאוד.
שימי לב שבמשפט הזה לא ברור מי אמר. זה נראה המשך לתיאור על גיא.
גיא ישב עדיין באותה תנוחה ותקע בו עיניים קרות. איתי הוא התלבט מה לעשות. לפתע הבריק בו רעיון.
הדגשתי איפה להוסיף.
 

RIVKA W

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
יפה, אבל כמו @Chaya Lea גם אני חושבת שבספר זה יהיה יותר מידי.
(כאן את חייבת להמשיך! כבר סקרנת...;))
בקשר לזה:
"בואו", הקול יצא לו מתחנן משהתכוון, אבל לא היה לו אכפת. "כדאי לכם. אני נסעתי עד לכאן בשבילכם".
ההיתי מורידה את- "כדאי לכם. אני נסעתי עד לכאן בשבילכם".
 

~שפרה~

משתמש מקצוען
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
מוזיקה ונגינה
צילום מקצועי
יכול להיות. רק שהמשפט הזה נראה לי מתאים יותר לילדים קטנים.
אבל כמובן את הכותבת...
גיל 14 זה קטן.
את ה'כדאי לכם' הייתי משמיטה, את ה'באתי עד...' אפשר להשאיר, זה יכול להיות יפה.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכו

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יי אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים:ב אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה:ג הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים:ד שׁוּבָה יי אֶת (שבותנו) שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב:ה הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ:ו הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו:
נקרא  108  פעמים

אתגר AI

תאומים • אתגר 145

לוח מודעות

למעלה