היום הבריק לי רעיון, איך לגרום לילד את ההתניה הזו בלי כאב הראש של הפספוסים.השלב הראשון הוא הכי חשוב, כי אז הילד מפספס להנאתו. וזה משמעותי להמשך התהליך, כי כך הוא לומד, לראשונה בחייו החמודים, לקשר בין סיבה לתוצאה.
הפספוסים אינם תקלה מצערת – הם דרך נהדרת בה הפעוט יכול ללמוד הרגלים חדשים. התחושה הרטובה והמלוכלכת תלמד אותו בדרך הכי טובה, מה קורה לו.
המציאות היא מורה מצויינת.
עשינו היום בדיקת שתן לפעוט בן השנה ושמונה.
כשהשקית נרטבה. הוא מייד הצביע על הטיטול ואמר טיטול.
הבנתי שהוא עשה ולא נח לו.
אז היצר הרע שלי התחיל לעבוד במחשבה להתחיל לגמול עכשיו אותו עם הטריק הזה.
לשים שקית. והיא תתרטב. התחושה לא נוחה. - נוצרת התניה.
ואז לבצע את התהליך בדיוק כמו שהסברת.
נראה לך ילך?
או שמא לא?