דרוש מידע שלום, טיטול – על חוויית פרידה מטיטולים

מצב כפית · 2/9/20

@Ruty Kepler
הסברת כ''כ ברור וקל-
שאי אפשר לנהוג אחרת....
אני עדיין בלי ילדים.
שיזדרזו פליז. לפני שאשכח...

רב פעלים · 2/9/20

@אסנת כהן, אני כל כך מכירה את זה מקרוב, אצל הבן שלי זה היה ממש ככה, אבל יום אחד שניתי גישה וזה עבד, פשוט בעלי אמר שאנחנו בדרך הזאת עוד נגרום לילד בעיה ריגשית... אז החלטנו להרפות לחלוטין ורק לפרגן לו (על מלא דברים שהוא 'גדול' בהם באמת) ולהבטיח מתנות כשירצה, אבל רק מזה בלי 'המקל', וראי זה פלא תוך חודשיים הבנאדם גמול, מקווה שזה יעזור לך... בהצלחה.

ירוק בהיר · 2/9/20

תודה לך רותי קפלר על האשכול החשוב הזה, חידשת לי המון דברים. בזכות זה היתה גמילה קלה וכיפית אצל הבן שלי בן שנתיים ושמונה, שבכלל לא הסכים לשמוע על הרעיון. ניסיתי לגמול אותו המון פעמים קודם וזה פשוט לא הלך.. עשיתי מה שכתבת, ותוך יומיים היינו אחרי הכל.

שירי הופמן · 23/9/20

@Ruty Kepler
כמה ימים זה נורמלי שילד מפספס?
יומיים? שלוש?
אני מדגישה ימים שלא רואים בהם שום התקדמות,
אלא רק פספוסים....
תודה!

Ruty Kepler · 23/9/20

נכתב ע"י שירי הופמן:
@Ruty Kepler
כמה ימים זה נורמלי שילד מפספס?
יומיים? שלוש?
אני מדגישה ימים שלא רואים בהם שום התקדמות,
אלא רק פספוסים....
תודה!

הימים בלי שום-שום התקדמות, אצל הילדים שהכרתי, היו בערך יומיים-שלושה.
אחר כך כבר נהיו מרווחים והתחילה להתפתח מודעות ראשונית למה שקורה.

שירי הופמן · 23/9/20

נכתב ע"י Ruty Kepler:
הימים בלי שום-שום התקדמות, אצל הילדים שהכרתי, היו בערך יומיים-שלושה.
אחר כך כבר נהיו מרווחים והתחילה להתפתח מודעות ראשונית למה שקורה.

אז לפני שלושה ימים אין מה להתייאש

חני גרינשטיין · 23/9/20

נכתב ע"י שירי הופמן:
אז לפני שלושה ימים אין מה להתייאש

גם אחרי עשר לא.
אין ילד (נורמלי) שנשאר עם טיטול.
אבל בד"כ זה באמת לא לוקח יותר משלושה ימים

ממתינה · 24/9/20

שאלה לבעלות נסיון עם ילדים בגילאים צעירים:
התחלתי לערוך לבן השנה ושבעה שלי הכרות עם הענין,
לשיים + לקחת לשירותים בתחנות קבועות (פעמיים ביום).
תכננתי תהליך הדרגתי מאד איטי אבל הילד קלט מאד יפה וכבר רץ עם זה קדימה.
הוא משיים בעצמו, אפילו לפני, וכמה פעמים כבר ביקש והלך בעצמו לשירותים.
הבעיה היא שבשירותים הוא מפחד לשבת (קניתי לו מקטין אסלה אבל נראה לי לא מספיק יציב לו)
קניתי לו סיר קטן ובתחילה הוא ישב שם יפה, אבל אחרי יומיים התחיל לסרב לשבת.
אני מושיבה אותו, הוא קם כמעט מיד, מסתובב סמוך לסיר ומפספס (בצורה מאד מתוכננת ומודעת)
כבר כמעט שבועיים כך ואני מתלבטת איך להמשיך.
בינתיים רק הצעתי לו וכשקם - הנחתי לו לקום ולהסתובב חופשי כרצונו.
האם אני צריכה יותר לשכנע אותו להמשיך לשבת? (סיפור לא עזר, הוא קם, התישב על הרצפה ליד והקשיב)
אולי להמשיך כך ולחכות שיפול לו האסימון לבד?
יש עוד רעיון שאפשר לנסות?
או פשוט להניח לענין ולחכות שיגדל?

ממתינה · 24/9/20

הקפצה למשמרת אחה''צ-ערב

דובונים · 24/9/20

נכתב ע"י ממתינה:
שאלה לבעלות נסיון עם ילדים בגילאים צעירים:
התחלתי לערוך לבן השנה ושבעה שלי הכרות עם הענין,
לשיים + לקחת לשירותים בתחנות קבועות (פעמיים ביום).
תכננתי תהליך הדרגתי מאד איטי אבל הילד קלט מאד יפה וכבר רץ עם זה קדימה.
הוא משיים בעצמו, אפילו לפני, וכמה פעמים כבר ביקש והלך בעצמו לשירותים.
הבעיה היא שבשירותים הוא מפחד לשבת (קניתי לו מקטין אסלה אבל נראה לי לא מספיק יציב לו)
קניתי לו סיר קטן ובתחילה הוא ישב שם יפה, אבל אחרי יומיים התחיל לסרב לשבת.
אני מושיבה אותו, הוא קם כמעט מיד, מסתובב סמוך לסיר ומפספס (בצורה מאד מתוכננת ומודעת)
כבר כמעט שבועיים כך ואני מתלבטת איך להמשיך.
בינתיים רק הצעתי לו וכשקם - הנחתי לו לקום ולהסתובב חופשי כרצונו.
האם אני צריכה יותר לשכנע אותו להמשיך לשבת? (סיפור לא עזר, הוא קם, התישב על הרצפה ליד והקשיב)
אולי להמשיך כך ולחכות שיפול לו האסימון לבד?
יש עוד רעיון שאפשר לנסות?
או פשוט להניח לענין ולחכות שיגדל?

אחרי תקופת גמילה קשה ומתישה וזה היה ממש תקופה...
נראה לי שהייתי מתעלמת ופשוט מאפשרת לו לפספס.
אבל כל פעם אחר כך אומרת לו ברוגע אבל ממש ברוגע :
הכי כיף שעושים בשרותים. ככה לא מתלכלכים וגם הרצפה נשארת נקיה. וזהו.
אבל אולי כדאי שגם מנוסות ממני יביעו את דעתן כי בסוף הצלחנו, אבל היה קשה קשה קשה.

ממתינה · 25/9/20

נכתב ע"י דובונים:
אחרי תקופת גמילה קשה ומתישה וזה היה ממש תקופה...

באיזה גיל התחלת?

אסתי ש · 26/9/20

@Ruty Kepler אני צריכה עזרה...
התחלתי ביום שני תהליך פרידה עם הבן שלי בן שעה ועשרה חודשים
הוא ילד מפותח כרגיל לגילו, אבל מבין הכל.
3 ימים ראשונים הוא רק פספס
מיום שישי התחלתי לקחת אותו לשירותים כשהתחיל לפספס-
אני אומרת לו להתאפק כשהוא מתחיל, הוא עוצר וממשיך לשירותים
באופן כללי נראה שהוא שולט על עצמו (ריווח בין היציאות וכו' ובהתחלה היה עושה צפוף יותר)
והוא גם מודע לזה שהוא מרטיב וכו'.
אבל-נראה שהענין לא מזיז לו,
אני מרגישה שאני האקטיבית הסיפור וזו שלוקחת את האחריות,
והוא פסיבי יותר, כלומר זורם איתי ומגיע לשירותים,
אבל לא תופס יוזמה מעצמו.
חשוב לי להגיד שהייתי איתו כל הזמן בבית, השתדלתי לא להלחיץ, אלא רק להסביר כל פעם-
בקיצור-לפי ההדרכה...
והוא גם מאד גאה בענין השירותים ומבסוט מזה, לא נראה מפוחד או שמהו בסגנון
השאלה מה עכשיו?
להמשיך ככה? לא לקחת אותו לשירותים כשמתחיל ושימשיך לפספס על הרצפה?
אני ממש בדילמה... מקווה שהובנתי

תודה!

ישראל 2020 · 26/9/20

הי
אני אמא ירוקה עם בת בכורה בת שנה ועשרה.
מתאים בגיל הזה לגמול גם בלילה ביחד עם יום?
ואם כן איך עושים את זה?

מבורכת · 26/9/20

נכתב ע"י Ruty Kepler:
אני מצדיעה לכל אמא לתאומים... אין לי מושג איך הייתי עושה את זה עם שניים בבת אחת. ילד אחד בתהליך פרידה מטיטול, מספק תעסוקה די והותר לכל היום.

מי יכול להמליץ לי אם להתחיל עם 2 ביחד או להתחיל עם אחד ואח"כ עוד אחד
מה שבטוח ב"סגר" זה די משתלב.........

תמי פ · 26/9/20

נכתב ע"י אסתי ש:
@Ruty Kepler אני צריכה עזרה...
התחלתי ביום שני תהליך פרידה עם הבן שלי בן שעה ועשרה חודשים
הוא ילד מפותח כרגיל לגילו, אבל מבין הכל.
3 ימים ראשונים הוא רק פספס
מיום שישי התחלתי לקחת אותו לשירותים כשהתחיל לפספס-
אני אומרת לו להתאפק כשהוא מתחיל, הוא עוצר וממשיך לשירותים
באופן כללי נראה שהוא שולט על עצמו (ריווח בין היציאות וכו' ובהתחלה היה עושה צפוף יותר)
והוא גם מודע לזה שהוא מרטיב וכו'.
אבל-נראה שהענין לא מזיז לו,
אני מרגישה שאני האקטיבית הסיפור וזו שלוקחת את האחריות,
והוא פסיבי יותר, כלומר זורם איתי ומגיע לשירותים,
אבל לא תופס יוזמה מעצמו.
חשוב לי להגיד שהייתי איתו כל הזמן בבית, השתדלתי לא להלחיץ, אלא רק להסביר כל פעם-
בקיצור-לפי ההדרכה...
והוא גם מאד גאה בענין השירותים ומבסוט מזה, לא נראה מפוחד או שמהו בסגנון
השאלה מה עכשיו?
להמשיך ככה? לא לקחת אותו לשירותים כשמתחיל ושימשיך לפספס על הרצפה?
אני ממש בדילמה... מקווה שהובנתי
תודה!

אני ממש עם מקרה דומה, ורק לקחתי ולקחתי (ובעלי לקח)
רק רוצה לומר שבסוף זה עובר, ב"ה היום הוא כבר חלק מהפעמים מבקש, ובגן הוא מבקש, עדין צריכים לשאול מדי פעם, אבל מתאזרת בסבלנות

הדס ט · 27/9/20

הבן שלי סוף סוף התחיל להיות גמול,
הוא עלה לגן חיידר, ובגלל שלא הצלחנו לגמול בחופש - המשכנו עם הגמילה אחרי צהרים, ובגן הוא עם טיטול
עכשיו הוא מודע לגמרי אך ורק בבית (ואך ורק ליציאות מים בלבד

מה לעשות, לא מצליחה ללמד אותו מעבר לזה....)
אבל כשמדובר על מחוץ לבית - נאדה, לא אוחז בכלל שהוא צריך לשים לב,
בלילות הוא עם טיטול (חובה, בקבוק לפני השינה, ואז כשלא נרדמים שותים עוד....) ככה שאני לא יכולה לומר לטיטול שלום ולא להתראות

אני גם לא יכולה לתת לו לפספס בלי סוף בגן (מה יעשו הגננות המסכנות, כבר פעמיים פספס שם בלי שהצליח אפילו פעם אחת, החזירו לטיטול)
וגם לא יכולה לתת לו לפספס אצל סבתא, כי היא מדי הסטרית לפספוסים,
ולא לפספס בגינה כי לא יוצאים לשם (קורונה)
ובבית הוא גמול
מה עושים? איך מלמדים אותו שבשירותים עושים תמיד, לא רק בבית?
(וגם,
איך מלמדים אותו להיות מודע לפני כל יציאה, לא רק יציאת מים?)

שבי ש · 27/9/20

יש לי בת 'גמולה' בת 2.10
היא גמולה חודש וחצי
והיא עדיין מפספסת פיספוסים פה ושם וגם מלוכלך
שהורדנו את הטיטול הורדנו גם לילה
והיא קמה יבשה כל בוקר ויכלוה לפספס אח"כ
לפעמים בשרותים ולעיתים גם בסלון

את האמת שאם היא לא הייתה יבשה לילה הייתי מחזירה לה את הטיטול
אבל ניראה שיש לה את היכולת

למי יש פתרון?

Ruty Kepler · 27/9/20

נכתב ע"י אסתי ש:
אני מרגישה שאני האקטיבית הסיפור וזו שלוקחת את האחריות,
והוא פסיבי יותר, כלומר זורם איתי ומגיע לשירותים,
אבל לא תופס יוזמה מעצמו.

ברור. כל מנחת הורים תספר לך שאם צד אחד לוקח אחריות, הצד השני מתנער ממנה.

נכתב ע"י אסתי ש:
והוא גם מאד גאה בענין השירותים ומבסוט מזה, לא נראה מפוחד או שמהו בסגנון
השאלה מה עכשיו?
להמשיך ככה? לא לקחת אותו לשירותים כשמתחיל ושימשיך לפספס על הרצפה?

קשה לדעת בלי להכיר מקרוב את הילד... אבל אם את מסוגלת נפשית לראות את הרצפה האהובה שלך רטובה, אולי שווה לך לנסות פעם-פעמיים לתת לו להמשיך איפה שהתחיל.

ואז לכרכם פנים בצער על הרצפה הבוכה, לנגב אותה, ולהסביר שוב מה עושים איפה.

(והכי חשוב - לזכור שאין שום חובה להפרד מטיטול בכזה גיל, ואפשר גם לחכות לזמן פחות לחוץ).

ברכי H · 27/9/20

@Ruty Kepler המדהימה
את לא מבינה כמה פרסום עשיתי למאמר הזה.
כל מי שפגשה אותי בחודש של הגמילה של בני היתה חייבת לשמוע אותו מהתחלה...
הבן שלי היה בן שנה ועשרה כשקראתי את המאמר והתרשמתי ממנו מאוד,
ואכן לאחר חודש התחלתי ליישם...
היה לנו פשוט חויה, נכון היה מלא פיספוסים אבל הכל בכיף...
אני לא מאמינה שיש לי ילד בן שנתיים גמול לגמרי, כל פעם אני נדהמת מחדש...
(אמא שלי אף פעם לא ניסתה לפני גיל שלוש)
אז תודה רבה
ושתזכי להמשיך לעזור

אסתי ש · 27/9/20

נכתב ע"י Ruty Kepler:
ברור. כל מנחת הורים תספר לך שאם צד אחד לוקח אחריות, הצד השני מתנער ממנה.

קשה לדעת בלי להכיר מקרוב את הילד... אבל אם את מסוגלת נפשית לראות את הרצפה האהובה שלך רטובה, אולי שווה לך לנסות פעם-פעמיים לתת לו להמשיך איפה שהתחיל.

ואז לכרכם פנים בצער על הרצפה הבוכה, לנגב אותה, ולהסביר שוב מה עושים איפה.

(והכי חשוב - לזכור שאין שום חובה להפרד מטיטול בכזה גיל, ואפשר גם לחכות לזמן פחות לחוץ).

נתתי רצפה רטובה... ועדיין נותנת, ואני מתטערת כל פעם על הרצפה וכו'
לא נראה שמזיז לו משום כיוון

נראה לי שאם היה תלוי בו לא אכפת לו להמשיך לפספס עד מאה ועשרים.