הנה עוד פרק לשבוע זה, לפי החשבון שלי אנחנו בפרק כ"ג (או 23? מה יותר מתאים לדעתכם? ענו לי!) אשמח לקבל את התיקונים וההערות שלכם, אשמח גם לדעת מה דעתכם על
זה, אבל את זה כתבו במקום המתאים כמובן.
פרק כ"ג
מרק הצביע על שני כיסאות עם ריפוד סגול, פיטר והנריק התיישבו ופוקקו את אצבעותיהם במבוכה, בעוד אביהם מתיישב על כורסתו בצידה השני של המכתבה.
"כן בנים, הבה נשמע מה רצונכם ממני" פתח מרק.
"האמת היא שהנריק היה צריך לדבר ראשון" פתח פיטר את השיחה, "כי בעצם הוא זה שרוצה לברר כמה דברים, אבל מכיוון שאחי ביישן מטבעו, ובימים האחרונים נהייתי איש סודו" צחקק, "הוא סומך עלי ואני אדבר במקומו"...
מרק הביט בהם בדממה, "הנריק רוצה לברר כמה דברים?!" משהו לא 'הריח' לו, פיטר המשיך:
"אתמול בלילה לפני שנרדמנו, סיפר לי הנריק, שהוא נזכר לפתע מה קרה ביום בו הבאתם אותו לביתנו. ברגע שעליתם, אתה ומאמא לרכבת, אז יהודי מוזר התחיל לצעוק ולהגיד שהוא אביו, וכשראיתם שהוא לא נרגע, תפסתם את הנריק וירדתם מהרכבת בריצה".
"אז" הצטרף גם הנריק, "בהיותי ילד קטן לא הבנתי שמשהו איום קרה, מיד אחר כך פג הדבר מזיכרוני, אבל השבוע, נסענו עם הכיתה לבקר בספרייה, שם ראיתי עיתון מלפני כמה שנים, ובו הייתה תמונתו של היהודי הזה, וזה הזכיר לי את כל הסיפור, זה הכניס אותי לתוך מערבולת רגשות. כעת פאפא, ספר לי את האמת, האם היהודי ברכבת דיבר דברים נכונים?".
מרק התאמץ להיראות טבעי, בשתי ידיו הוא עשה תנועת ביטול חדה, גיחך וקרא בקול "הנריק, נזכרת בדבר שאפילו אני שכחתי אותו מזמן, האם אינך יודע שישנם משוגעים בעולם, אשר מפעם לפעם תוקף אותם השיגעון? אולי תיקח ללב מעכשיו כל צעקה של אדם משוגע שיעבור לידך ברחוב?!".
"למה אתה כל כך בטוח שהאיש היה משוגע? האם יש לך מידע ברור בקשר להורי?".
"כעת אני מצטער שמעולם לא סיפרתי לך עליהם, אבל כשבמוחך מסתובבות פנטזיות ומחשבות, אספר לך, הוריך מתו! כן הנריק" השפיל מרק את מבטו ובחן בזווית עינו את הנריק החיוור, "הם נהרגו במלחמת העולם השנייה, עליהם נפל הגורל האכזר ליפול חלל במלחמה הנוראה שעשתה שמות בכל אירופה. כעת, עקור מראשך את המחשבות הללו, אל תתייחס כלל לצעקותיו של המשוגע".
הנריק התעקש "אם אותו אחד היה אכן משוגע, אז למה מיהרתם לרדת מן הרכבת? אם משוגע צועק, עוזבים אותו לנפשו ומתעלמים ממנו, ואם הוא נראה אלים, מערבים את המשטרה, למה ירדתם מהרכבת?!"...
מרק נוכח שהנריק מאוד ממולח ואי אפשר 'למרוח' אותו בתשובות, הוא דמם לדקה ארוכה ואז הוא ענה:
"אז הייתי חייב לעשות זאת, כי זאת הייתה הפעם הראשונה בה נפגשנו, והצעקות הללו יכלו לשבור אותך לגמרי, היית מתחיל לבכות, אתה הלא רואה שעד עכשיו אתה זוכר את מה שקרה שם"...
הנריק התבונן בעיני אביו ועקב בדקדוק אחר כל ריצוד שלהן, מנסה להבחין האם אביו דיבר כעת אמת. במוחו השנון חשש שדברי אביו האחרונים לא היו אמיתיים, לפיכך כלל לא נרגע, אך הוא החליט כרגע לוותר.
כאן פנה פיטר לאביו ושאלו "אם כבר פתחנו את הנושא, תוכל גם לספר לי על הורי, מי הם היו, איפה הם גרו, והאם הם עוד חיים?!"...
"אספר לך גם מה שידוע לי על הוריך, פיטר, כאשר נגמרה המלחמה, נפוצו על פני כל הארץ, עשרות אלפי יתומים שהוריהם נהרגו במלחמה, השלטונות בנו למענם עשרות בתי יתומים שם הם גדלו, היו גם אנשים שרצו לאמץ ילדים, רובם חפצו בכך מפני שהם לא זכו לילדים עד אז, הוחלט בממשלה למסור את הילדים הללו לאימוץ, כך גם היה איתך, זהו בנים, קצתי לדבר על נושא הרגיש הזה, נושא ששייך להיסטוריה, חיו את ההווה וחלמו על העתיד, אל תשקעו בביצת העבר" התפייט מרק וסיים "ליל מנוחה".
פיטר והנריק אף הם מיהרו לישון, יותר הם לא דברו דבר, רק משפט אחד שמע פיטר מהנריק כאשר שניהם כבר שכבו במיטותיהם מצטמררים קלות מצינת הלילה בבודפשט האביבית, הנריק לחש כדי שרק פיטר ישמע אותו:
"פיטר, עדיין לא נרגעתי, עוד לא שמענו מאבא את כל האמת"...
"אני מסכים איתך" לחש בחזרה פיטר ושני האחים נרדמו...
* * *
פיטר והנריק עברו את כיכר הגיבורים ונכנסו בשערי הפארק העירוני במרכז בודפשט, הם הלכו לאטם בדרכי הפארק המטופח.
הם הגיעו עד היציאה מהפארק שברחוב אולוף פאלמה (לא פאלמט, סליחה) מול רחוב סטפניה בדיוק במקום בו נאמר להם לחכות. הם חיכו במקום בסבלנות והביטו בפני כל עובר אורח שחלף במקום, כל אדם בלתי מוכר שהתקרב למקום הקפיץ אותם, אולי זה הוא...
בינתיים שוחחו ביניהם האחים, פיטר אמר להנריק:
"אם האיש שרוצה לפגוש אותי, עומד לדבר על הנושא שמציק לנו מאז הביקור בספרייה, זה יכול להיות מאוד מעניין, שבדיוק כשאנחנו מתחילים לרחרח בעניין, אולי נצליח גם לדעת את האמת".
"אתה צודק בקשר לעבר שלך, אולי זה ייחשף לעינינו, אבל העבר שלי יישאר מסתורי, אני לא רואה דרך בה נוכל לברר את האמת בקשר להורי".
הם שוחחו בנעימות עוד זמן רב, פיטר הביט לפתע בשעונו ונוכח לדעת שהשעה מאוחרת, הדבר היה מוזר להם, שכותב המכתב עדיין לא הגיע, הם הרי מחכים בדיוק בזמן ובמקום הדרוש?
"אולי זה שאני יושב גם כן על הספסל, מונע מהאיש להתגלות אלינו" חשב הנריק בקול "אולי הוא צופה עלינו ומחכה שאלך לי, אז אולי אלך הביתה, או אעבור לספסל אחר?"...
"לא נראה לי שמפריע לו שאתה יושב כאן" ענה פיטר וכבר אחז בהנריק שלא יעבור למקום אחר, אך הנריק השתמט מאחיזתו ועבר לספסל לא רחוק, שם ישב והשקיף על המתרחש...
לפיטר לא הייתה ברירה, הוא נותר לבדו...
ואז, ממש כמו בסיפורים, התקרב לספסל איש זר...
"הנה הוא!" חלפה מחשבה משותפת בין שני האחים...
פיטר ברוב התרגשותו לא חיכה שהלה ידבר, הוא קם ממקומו ניגש אל האיש ואמר לו "זה נראה כאילו אדוני מחפש מישהו, אני יכול לעזור?".
"תוכל בהחלט לעזור לי, אני מחפש נער בגילך בערך בשם פיטר קסטלר, מישהו מחכה לו ברכב מחוץ לפארק".
"אני פיטר קסטלר, תודה לך" אמר פיטר ויצא מהפארק במהירות, שוכח לגמרי מהנריק שישב על הספסל והסתכל בעיניים כלות על פיטר הממהר החוצה.
פיטר הבחין במכונית החונה וניגש אליה בספק, הנהג צפר ופיטר נכנס אל הרכב שפתח בנסיעה מהירה..
פניו של הנהג לא היו מוכרות כלל לפיטר, הוא הביט בו אך לא זיהה בו מישהו מוכר.
הנהג חצה במהירות רחובות עמוסי אדם וכבישים ראשיים. לאחר נסיעה של רבע שעה הגיע לאזור שקט יותר והחנה את הרכב באמצע סמטה קטנה. הבתים בסמטה הזאת היו חדשים ולא מיושבים, גם הרחובות הסמוכים היו שקטים ודוממים.
הנהג סובב את פניו אל פיטר ובעדינות קילף מעל פניו מסכת גומי, הוא פתח ואמר:
"אני משער שאתה מאוד מבולבל, לא מובן לך למה עטיתי על פני מסכה, ברצוני לומר לך, שאם מישהו יראה את פני ויזהה אותי, הסכנה יכולה להיות גדולה מאוד לי וגם לך, תגיד, אתה מזהה אותי?".
פיטר הנבוך נעץ את עיניו עמוק בפניו של הנהג, הוא מיד זיהה שהפנים הללו מוכרות לו מאן שהו, הפנים מונחות בזיכרונו כמו בחלום ישן, אך הוא לא הצליח להיזכר מהיכן מוכר לו האיש הזה.
"אני מרגיש שאתה מוכר לי, זה בודאי משנות הילדות שלי, אני זוכר את דמותך כמו בחלום".
"יש לך זיכרון טוב נערי. אם אתה זוכר אותי כמו מתוך חלום, אתה אמור לזכור עוד משהו כמו מתוך חלום, אולי אם אגיד את שמי, ירענן הדבר את זיכרונך, מה?! פישטו קלרפילר, השם הזה אומר לך משהו? אולי גם הוא מוכר לך כמו מתוך חלום?".
פיטר נענע בראשו, "לא, אינני זוכר את שמך, אבל מה עוד אני אמור לזכור?" שאל תמה.
"היית אמור לזכור שאני גידלתי אותך!"...
פיטר שתק, לאחר דקה פלט בלחש:
"אבל מר קלרפילר, אבי, מרק קסטלר, סיפר לי שהוא רכש אותי מבית יתומים אחרי המלחמה"...
"בית יתומים?! אהה"...
פישטו קלרפילר השתתק, הוא הבין שמרק קסטלר שיקר לנער ולא גילה לו מי היו הוריו "המידע שקיבלת על הוריך שקרי" אמר לבסוף.
"אולי תוכל להסביר לו יותר בפרוטרוט, מאוד מסקרן אותי לדעת סוף סוף את האמת על עברי" התחנן פיטר.
אך עוד לפני שפישטו פתח את פיו, קפץ פיטר ואמר:
"סליחה רגע, לפני שאתה מתחיל רציתי לבקש ממך משהו. יחד איתי גדל עוד ילד, גם לו יש הרבה ספקות בקשר להוריו, הנער אמין בעיני במאת האחוזים, שמו הנריק. אולי נחזור לפארק לקחת אותו?".
"מיד נחזור לפארק ותוכל לקרוא לו".
המכונית סבה וחזרה לפארק, פיטר ירד ממנה ורץ במהירות.
הוא הבחין בהנריק כבר בשערי הפארק מתכונן לחזור הביתה, הנריק שהסתובב מופתע לשמע צעדי הריצה המוכרים של אחיו, שמח מאוד להצטרף לנסיעה.
פיטר והנריק נכנסו לרכב ופישטו התניע ונסע במהירות, הפעם הוא נסע לבית קפה קטן בקצה העיר, הם בחרו שולחן צדדי, פישטו הזמין לעצמו בקבוק בירה ולנערים כוסות קקאו חם ומתוק.
פישטו לחץ את ידו הקרה של הנריק ובירך אותו לשלום.
"טוב, ראשית אספר לכם על עצמי. שמי, כמו שכבר אמרתי לפיטר, הוא פישטו קלרפילר ואני מגיע מהעיר מישקולץ, לפני המלחמה גר ברחוב מגורי אדם נחמד שגר בבית קטן יחד עם אשתו ובנו היחיד. האיש הזה, היה אביך, פיטר. אחרי שכבשו הנאצים את הונגריה, העביר אותך אביך אלי, הוא חשש שאתה תיהרג כמוהו, כמו שאר היהודים"...
"מה אמרת עכשיו?" פיטר חשב שתקרתו הרעועה של הפונדק הקטן תקרוס עליו. הוא התרומם לאיטו, "כמו שאר היהודים, מה, הורי היו יהודים?? אני יהודי?!?!"..
הנושאים החמים
הנושאים החמים
