1
תשרי תשמ"ד - בורו פארק - ניו יורק ארה"ב.
זה היה יומיים אחרי ראש השנה, באמצעם של עשרת ימי תשובה, בבית הכנסת היה מלא ביהודים ועל פניהם ניכרת רצינות כלשהי, האם הדבר אינו מובן?, כאלו ימים גורליים ומלאי תשובה וחרטה, כולם מבינים את המצב הרגיש, כל אחד יודע שזה זמן מתאים לחשבון נפש, זה לא כמו כל השנה, זה כאילו כולם נמצאים באטמוספרה אחרת...
על לוח המודעות של בית הכנסת, תלויה מודעה, בה כתוב שהיום ידרוש הרב דרשת התעוררות מיוחדת לעשרת ימי תשובה, כמו כל שנה בזמן זה, שבה יקרא הרב לציבור לחזור בתשובה ולתקן את מעשיהם.
בשעה שבה הוכרז על פתיחת הדרשה, כבר התאספו בבית המדרש קהל גדול של מאות יהודים שחיכו בקוצר רוח לכניסתו של הרב לבית המדרש, הדרשה הייתה הדבר שאליה חיכה כל הציבור שנה תמימה...
הרב איחר בכמה דקות, ברגע שבו הוא נכנס לבית המדרש ניכרה רצינות מאוימת על פניו...
בצעדים מהירים עלה הרב ונעמד ליד ארון הקודש, המקום הקבוע לדרשותיו, והחל לדרוש.
הדרשה נמשכה מעבר לשעה, הרב פתח בנושא הלכתי ועבר במהירות לענייני דרוש ומוסר, בהמשך עבר לדבר דברי התעוררות שלא הותירו בבית הכנסת עין אחת יבשה, הרב שהיה דרשן נפלא, בדבריו הנרגשים היוצאים מן הלב, ריגש את כלל הציבור, בחלק ההתעוררות הוא הרחיב את הדיבור על חובותיו של כל יהודי בימים אלו.
ר' מאיר פרייליך היה אף הוא בין מאות הנוכחים בדרשה, והוא התרגש עד למאוד, במיוחד מדברי הרב שבימים אלו יש לדקדק, לחפש ולהרבות במצוות ומעשים טובים, כי בזכויות אלה ניגש לפני הקב"ה ביום כיפור הקרב ובא.
והכי חזק חדר לליבו של ר' מאיר המשפט האחרון של הרב:
"אני בטוח שהיהודים שנמצאים כאן יתעוררו ממה שנאמרו כאן, הם ירצו מיד לקבל על עצמם תשובה, אבל, ההתעוררות צריכה להיכנס לתוך כלי, כדי שזה לא יאבד ברגע שהדרשה תסתיים, מהי העצה לשמר את ההתעוררות?, כתוב ברמב"ן שאם נפש יהודי מתעוררת, שיעשה מיד מצווה, כדי להכניס את ההתעוררות לתוך כלי, ושיהיה לזה קיום, לכן, אני מציע לכל אחד מאיתנו, שיחליט לעשות מיד בגמר הדרשה מעשה טוב, וכך תשתמר אצלו ההתעוררות".
אחד הדברים שהרב עורר עליהם במיוחד, היה, שבזמן כזה, כדאי מאוד לעשות חסד איש עם רעהו, לכן, החליט ר' מאיר, לעשות מעשה חסד מיד אחר הדרשה, משהו שישאיר אצלו את ההתעוררות מהדרשה.
הוא יצא מבית המדרש, ניגש למכונית ונסע לבית החולים "בית ישראל" במנהטן...
הוא מצא במהירות מפתיעה מקום חניה ונכנס לבית החולים.
הוא עלה במעלית לקומה הראשונה, הוא נכנס למחלקות השונות, ובכל חדר שהוא זיהה בו יהודי שוכב על מיטת חוליו, הוא ניגש אליו, חיזק אותו בדבורים חמים, והחיה את נפשו, הוא יצק רוח חיים בלבבות הנשברים, הוא השתדל בעיקר לבקר אצל החולים היהודיים שלא היה אף אחד ליד מיטתם, חולה כזה שרואה שמישהו הגיע לבקר אותו, זה מכניס בליבו שמחה ועידוד.
הוא עלה לקומה הרביעית ונכנס למחלקת גריאטריה, הוא ידע שבמחלקה זו יהיה לו הרבה עבודה, לעודד את היהודים המבוגרים שראו כה הרבה צער בחייהם, חלק ניכר מהם גם סבלו בודאי רבות בשואה האיומה, מאידך, הוא קיווה למצוא במחלקה יהודים מבוגרים עם שמחת חיים כשל ילד רך, בכל מקרה, המחלקה הזאת תהיה שונה מכל המחלקות האחרות...
הוא נכנס כעת לחדר מספר 12, במיטה שבקצה החדר, שכב קשיש עם זקן ארוך וצח כשלג, הוא ניסה לעיין בספר קטן שהוא בקושי החזיק בידו, על פניו הוא היה נראה כעדין מאוד, ר' מאיר ניחש שיהיה מאוד מעניין לשוחח עם יהודי כזה...
"שלום עליכם ר' איד!" קרא מאיר בחיוך בעודו פונה לכיוון מיטתו.
"עליכם השלום" הרים היהודי את עיניו מהספר ובחן בחיוך ובהנאה את הצעיר שהגיע לבקר אותו, "שב בבקשה" הוא הורה לו על כסא סמוך.
"מה שלומך?" שאל בחיוך, הוא הקדים שלום לר' מאיר, ולא חיכה שר' מאיר יציג את עצמו.
"ברוך ה', שה' יעזור גם הלאה, איך אתה מרגיש?" התעניין ר' מאיר.
"אתה בודאי רואה שאני חלש, אני כבר לא אברך צעיר, אני מאוד מבוגר, עד מאה ועשרים, שה' יעזור לי גם הלאה".
שיחה ארוכה נמשכה ביניהם, ר' מאיר, שתמיד היה מסוקרן לשמוע חוויות חיים מהעבר, דיבר עם הקשיש על עברו ועל שנותיו המוקדמות.
הקשיש סיפר בהרחבה, איפה הוא למד בתור בחור, הוא סיפר בלהט רב מספר מאורעות מחיי רבו בישיבה, כמה חזק היה הקשר שלו ושל שאר חבריו עם רבותיהם, בקשר שלא יימוט.
דמעה נשרה מעיניו כאשר הוא אמר בקול נרגש:
"אוי, זמנים קשים עברו עלי, אוי!!, אביגדור היקר שלי... עכשיו אין לי אף אחד"...
וכאן התחיל להיאנח ולא יכול להמשיך הלאה...
ר' מאיר, שגם כך בקושי הצליח להבין את דיבוריו של הקשיש, היו המלים האחרונות, ממש סתומות.
אביגדור היקר שלי... עכשיו אין לי אף אחד....
"מה הוא יכול להתכוון בכך?, בוודאי היה לו קשר רגשי וחזק עם אותו אביגדור, שהוא אחר כך עזב אותו" הרהר לעצמו בשקט ר' מאיר.
ר' מאיר הבחין לפתע שהזקן מאוד נחלש, המחשבות על אותו אביגדור ריגשו אותו והתישוהו, הוא הרגיש שהוא חייב מיד לקום וללכת ולתת לקשיש לנוח, הוא קם, איחל בשקט "ערב טוב" והתחל ללכת לכיוון דלת החדר.
ברגע שהקשיש שם לב שהוא בדרכו החוצה, סימן לו בידיו שיישאר עמו עוד מעט.
ר' מאיר התיישב בחזרה על הכיסא והמתין לשמוע את דבריו של הזקן, הוא ניחש שהוא יסיים את דבריו ויסביר מיהו אביגדור.
הקשיש מחט את אפו לתוך ממחטת משי צחורה, ניגב את עיניו הבוכיות, ר' מאיר עזר לו להירגע, הוא הוריד מעט את מסעד המיטה שהזקן יוכל לנוח, הזקן נח עוד כמה דקות ולאחר מכן המשיך בדבריו
קולו היה מאד קשה לשמיעה והבנה, והיה קשה לר' מאיר להבין את הנאמר, הוא הטה את ראשו מעל המיטה והשתדל לשמוע ולהבין כל מילה, וכך סיפר היהודי הקשיש:
"יש לי משהו מאד חשוב לדבר עליו איתך, אני יודע שקצת קשה לך להבין אותי, אז תתכופף אלי בבקשה".
ר' מאיר הצמיד את הכיסא למיטת החולה וקירב יותר ויותר את אוזניו לפי הזקן.
"תקשיב לי יונגערמן (אברך צעיר), אני יהודי מבוגר למדי, כבר ברוך ה' אני בשנות התשעים המוקדמות שלי, אינני יודע באיזה יום אצטרך להשיב את נשמתי ליוצרה ואז אעבור לעולם שכולו טוב, לכן ברצוני לבקש ממך טובה קטנה, תוכל לבצע אותה בשבילי?".
"אם אני אוכל לעשות את זה, בשמחה אעשה את זה בשבילך" ענה ר' מאיר.
הקשיש הראה את הנאתו מהתשובה, ומיד המשיך בדבריו:
"מכיוון שאין לי אף אחד בעולם, אני יהודי בודד, לכן אני רוצה לבקש ממך טובה, במשך השנים קניתי לעצמי הרבה ספרי קודש, כל ספר קודש שיצא, קניתי, והשתמשתי בכל הספרים כל חיי בהנאה רבה, ספרי הקודש שבביתי, שוויים מגיע לעשרות אלפי דולרים, וכעת, כאשר אני עוזב את העולם הזה, ועובר לעולם הבא, עולם שכולו טוב ומאיר" זהרו עיניו של הזקן, "ואני לא משאיר אחרי שום יורש לספרי הקודש הללו, סתם חבל שכה הרבה כסף ילך לריק וטמיון, אז אני חשבתי לתרום אותם לבתי כנסת, שאנשים ילמדו בהם, זה יהיה בודאי לעילוי נשמתי, זכות גדולה היא לנשמה שבזכותה יתרבה הלימוד, אבל אני צריך אדם שייקח את העול הזה על עצמו, אתה מוכן לעשות בשבילי את הטובה הזאת?"...
ר' מאיר לא חשב לרגע, הוא הרי רוצה לעשות חסד עם יהודים, מה גם שכאן מדובר בחסד של אמת.
ללא היסוס הוא השיב מיד:
"בשמחה, זאת זכות גדולה בשבילי לעשות לך טובה כזו, וכך גם לי תהייה זכות גדולה בלימוד התורה של מאות יהודים שיהגו בספרי הקודש שלך, טובה גדולה תצא מזה גם ללומדי בתי המדרש בעירנו, ובודאי וודאי לנשמתך" סיים ר' מאיר בנועם.
האיש הודה נרגשות:
"תודה רבה לך, תודה שאתה מסכים לבקשתי, אפילו שזה יהיה לך קצת קשה, אבל אני רוצה לבקש ממך עוד טובה, שעליה אשלם כראוי".
"חלילה" זינק ר' מאיר, "אני רוצה לעשות טובה, בשביל מצווה אני לא רוצה כסף".
הזקן שהדיבור היה קשה עליו, היה צריך שוב לנוח כמה דקות ואחר כך המשיך בדבריו:
"יש לי עוד בקשה אליך, אין לי מי שיגיד אחרי פטירתי קדיש, היית מוכן לקבל זאת על עצמך?".
"כן, בשמחה, אני מקבל על עצמי להגיד עליך קדיש בשנה הראשונה, וכן ללמוד משניות, תגיד לי רק את שמך ושם אביך?".
"שמי הוא, אברהם בן ר' אביגדור אפטר".
"טוב, אני גם לוקח על עצמי בלי נדר לחלק את ספריך לבתי הכנסיות בעיר" קרא ר' מאיר.
הזקן אמר לר' מאיר את כתובתו, הוא גר ברחוב קטן ושקט בבורו פארק, הוא גם העביר לר' מאיר את מפתחות ביתו, ובמאמץ רב הוא אמר לו:
"אני לא יודע איך להודות לך, אתה ממש החיית אותי, אני ממש מתנצל על הטרחה הגדולה שיהיה לך".
"זאת זכות גדולה בשבילי לקיים בזכותך כה הרבה מצוות, על זה נאמר "מצווה גוררת מצווה", על ידי שקיימתי מצוות ביקור חולים, זכיתי לקיים עוד מצוות, ושה' יעזור שאני לא אצטרך לעשות את בקשותיך, כי תזכה לחיות עד ביאת המשיח ועד בכלל" סיים ר' מאיר.
ר' מאיר נפרד בחום מהזקן, הוא הושיט לו את ידו והזקן נענע אותה זמן ממושך ואמר לר' מאיר:
"בזכות המצווה שקיימת איתי, יהי רצון שתזכה לקבל מלמעלה הרבה השפעות בעולם הזה ובעולם הבא, ולרוות הרבה נחת מכל ילדיך".
"אמן!, ויהי רצון שאתה תזכה בעזרת ה' לרפואה שלימה!, ושתהיה בריא וחזק ושתחיה עד ביאת המשיח ועד בכלל!!" בירך ר' מאיר בחזרה.
"אמן!" אמר הזקן באנחה והניד את ראשו קלות.
ר' מאיר הציץ בשעון, הא ראה שכבר מאוד מאוחר, הגיע הזמן לחזור הביתה.
* * *
שבוע עבר מאז הביקור של ר' מאיר בבית החולים, ואז נפוצה הידיעה המרה דרך מודעות שנתלו על לוחות המודעות בעיר על פטירתו של ר' אברהם אפטר.
ידידיו הגיעו למרות הימים הלחוצים של ערב סוכות, וליוו אותו למנוחתו האחרונה, בין הקהל הרב הלך גם ר' מאיר פרייליך, כל מכריו דיברו והספידו אותו, הם דרשו בשבחו, יהודי תלמיד חכם ואוהב ספר.
כבר בבית הקברות, לאחר סתימת הגולל, נשמע ברמה קדיש מפיו של ר' מאיר, כמו שהוא הבטיח, זה היה הקדיש הראשון, ואחריו הגיעו עוד מאות, בסוף כל תפילה עד סיום השנה.
מיד אחר סיום ההלוויה, ניגש ר' מאיר לקיים את הבטחתו הנוספת לר' אברהם אפטר ז"ל, לנדב את ספריו לבתי הכנסיות בעיר, זאת אכן לא הייתה עבודה קלה, להתעסק בכה הרבה ספרים, אבל ר' מאיר עשה זאת בשמחה.
ר' מאיר הזמין חותמת, ועל כל ספר שנתרם, הוחתמה החותמת.
הספר הזה נלקח מעיזבונו של אוצר הספרים של הרה"ח ר' אברהם ב"ר אביגדור אפטר ז"ל שלא הניח אחריו זש"ק ל"ע, ועל פי צוואתו מתבקשים הלומדים בספר, לומר לפני הלימוד, "יהי רצון שהלימוד בספר הזה יהא לעילוי נשמת ר' אברהם בן ר' אביגדור ז"ל ת. נ. צ. ב. ה.
הנושאים החמים
הנושאים החמים
