סיפור בהמשכים עתניאל- המשך ממלכה במבחן

[שמואל י]

איזה שמות יפים

רעואל ברגיל בן 18.
שחריה בן 16
מהיטבאל בת 15
דנאל בן 13
עלווה בת 10
וידידיה בן 8

 

[רוח פרצים]

איזה שמות יפים

חן חן.
(גם מהיטבאל?)

 

[שמואל י]

חן חן.
(גם מהיטבאל?)

במיוחד!

 

[רוח פרצים]

במיוחד!

מה עם עלווה???
(פשוט... אני המצאתי אז אני מתלהבת...)

 

[Chaya Lea]

מה עם עלווה???

אהבתי

 

[רוח פרצים]

...

 

[הודיה בן חיים]

הבנתם, אגב, מה הסיפור של שחריה?

אני לא ממש.

 

[הודיה בן חיים]

רעואל ברגיל בן 18.
שחריה בן 16

הוספת בעצם בן בין רעואל לשלמה?
[כזכור, רעואל בן 4 בפדהאל]

 

[רוח פרצים]

אני לא ממש.

לא נורא.
יתבאר בהמשך
נראה לי שאני אהרוס לאנשים את החלומות עם הסיפור שלו...

הוספת בעצם בן בין רעואל לשלמה?
[כזכור, רעואל בן 4 בפדהאל]

זכור, זכור.
לא לדאוג.
זה בכוונה.
אתם תהרגו אותי עם מה שאני מתכננת להם...
אני הולכת להתעלל בגיבורים...

 

[Chaya Lea]

אני הולכת להתעלל בגיבורים...

רק תיזהרי באמת שלא יסקלו אותך בטעות כמו שעושים למיה על יקוואל

 

[רוח פרצים]

רק תיזהרי באמת שלא יסקלו אותך בטעות כמו שעושים למיה על יקוואל

יסקלו.
וגם יוסיפו עוד כמה מיתות בית דין

 

[הודיה בן חיים]

אני הולכת להתעלל בגיבורים...

מרשה לי להתלהב?
סוף סוף אני מוצאת עוד מישהי שמתעללת בגיבורים שלה.

פעם מישהי אמרה לי שככל שהקטע שלי טרגדי יותר, ככה אני מרוצה יותר

 

[רוח פרצים]

מרשה לי להתלהב?
סוף סוף אני מוצאת עוד מישהי שמתעללת בגיבורים שלה.

פעם מישהי אמרה לי שככל שהקטע שלי טרגדי יותר, ככה אני מרוצה יותר

כנ"ל
כשאני עצבנית אני מוציאה את זה על הגיבורים בסיפורים.
לכן אני מאיימת על החברות שלי שאם הם יעצבנו אותי אני אתעלל בגיבורים שהן אוהבות...

 

[הודיה בן חיים]

לכן אני מאיימת על החברות שלי שאם הם יעצבנו אותי אני אתעלל בגיבורים שהן אוהבות...

שלי נראלי כבר התייאשו...

 

[רוח פרצים]

שלי נראלי כבר התייאשו...

את לא יודעת כמה הגיבורים שלי חמודים... קשה להתייאש מהם...

 

[הודיה בן חיים]

את לא יודעת כמה הגיבורים שלי חמודים... קשה להתייאש מהם...

לא מהגיבורים...
ממני.

 

[רוח פרצים]

לא נאה להבדיל אותו מבין הילדים האחרים

והוא אינו יכול לדעת ,שחריה, כמה הוא מזכיר לו כך את אביו,

הוא מתגעגע לאביו של המתבגר הצעיר, מתגעגע ממש.

עוד לא מובן?
הוא ילד מאומץ.

 

[הודיה בן חיים]

הוא ילד מאומץ.

המשפט של הלה גרם לי לחשוב על זה...
אבל למה שמלך יאמץ ילד?

 

[משולש ברמודה]

קטעים יפים ממש! אני אוהבת את הכתיבה שלך.
אפשר לתת ביקורת קטנה? יש קצת קטע של קפיצה מהירה למסקנות:

"אני מלך, הלה, אני לא יכול להביע את רגשותיי בצורה עממית כל כך... אני" הוא העביר יד על עיניו."אני לא רגיל לזה, הלה, זה מרתיע אותי." הוא הודה בשקט. הלה העריכה את זה. מכירה בערכה של ההודאה הפשוטה הזו.

"אתה מלך." הסכימה איתו הלה. עקשנות בקולה. "אבל קודם כל אתה אבא."

ובפעם השלישית הוא הרים את מבטו. עיניו בהירות מאי פעם. "אני אעשה את זה."

איסתרק מודה כאן בבעיה. מול אשתו. בפעם הראשונה. לפי מה שהצלחתי להבין קשה לו להביע רגשות אהבה וחום לילדיו.
אגב קצת סותר את הקטע עם אלרון שהיה רגשי מאד, אפשר אולי להסביר שזה רק הילדים.
יותר הגיוני להשאיר את הקטע ככה. איסתרק מודה במשהו בפעם ראשונה, הלה מקשיבה, נדהמת קצת מהשיתוף. וזהו.
תדמייני שזאת סצנה לצילום:
נכנסנו עם מצלמה נסתרת לחיים של מישהו. כל הסיפור הזה לא נולד עכשיו - הוא היה קיים תמיד לפני השטח, מבצבץ מידי פעם... והנה איסתרק והלה מעיזים לדבר על זה...
זה מספיק לסצנה אחת רצינית וגדולה.
זום אאוט -> המצלמה יוצאת מהסצנה, בפעם השנייה, איסתרק עם הילדים לבד, מנסה להביע קצת יותר רגש.
אולי לא מצליח? אולי לתאר את הקושי מנקודת מבט שלו? (POV של איסתרק).
ורק בסצנה נוספת (או לפחות לוקיישן אחר) הוא מספר לה, שהוא משתדל לשנות את זה.
הדמות עוברת כאן שינוי משמעותי מאד בכמה משפטים בודדים בלבד. (אגב אהבתי את הכוון עלילה, מתאים שיהיה לאיסתרק קשה יותר לבטא רגשות, אחרי מערכת היחסים שלו עם אבא שלו)
בסופו של דבר יש כאן כיוון עלילה יפה ממש וכתיבה משובחת!

"הוא פצצה של רגש. הוא צריך יחס אחר."

בתקופתה של כוזר לא נראה לי המציאו עדיין את הפצצה...

 

[שמואל י]

עוד לא מובן?
הוא ילד מאומץ.

הגיוני...
אני חשבתי שבאביו הכוונה למלך רעואל,אבל נשמע שאת צודקת.