בחזרה לנושא המרכזי של כותרת האשכול
ועכשיו סערה חדשה?
החברה החרדית | טור סופ"ש
באוצר וברשות המסים כבר הבינו: כך קונים דירה במגזר החרדי בלי הון עצמי
בזמן שהתקשורת סערה על הלבנות ההון והקומבינות מאחורי המשכנתאות בחברה החרדית, נראה שפספסנו את החידה האמיתית: איך הזוגות הצעירים מגרדים את ההון העצמי הדרוש • הם מדווחים על מחיר דירה הרבה יותר גבוה ומקבלים משכנתה בלי להוציא שקל
דרור מרמור13:00
שר האוצר בצלאל סמוטריץ’ / צילום: אלכס קולומויסקי-ידיעות אחרונות
התקשורת סערה לאחרונה סביב סוגיית המשכנתאות בחברה החרדית והניסיונות לאתר שם הלבנות הון וקומבינות, המערבבות בתוך סיר צ'ולנט אחד ענק עמותות, ישיבות, גמ"חים וזוגות שמנסים להגיע לדירה. רק שהשאלה המרכזית היא בכלל איך זוג חרדי צעיר מביא הון עצמי לרכישת דירה, לפני שהוא משלים את הכסף הדרוש במשכנתה. הרי לפי הוראות בנק ישראל, מי שרוכש דירה ראשונה יכול ליטול משכנתה בשיעור של עד 75% ממחירה. אם הוא מחליף דירה (משפרי דיור) המשכנתה מוגבלת לתקרה של 70%.
- פרסומת -
נניח שחיי סגפנות מאפשרים להחזיר שיעור גבוה יחסית מההכנסה הפנויה לטובת משכנתה, אבל איך מגרדים מאות אלפי שקלים הון עצמי? גם אם הגמ"ח (או גורמים חוץ בנקאיים אחרים) יתנו לזוג כמה עשרות אלפים כמענק או כהלוואה נוספת למשכנתה, זה בדרך כלל פירורים ממחיר דירה. על אחת כמה וכמה כשהנתונים מלמדים, כולל כאלה שפרסמו לפני שנה במכון הישראלי לדמוקרטיה, שפחות מרבע מההורים במגזר החרדי עדיין נושאים בנטל הכספי העיקרי הכרוך ברכישת דירה. רובם ככולם משאירים את האתגר לזוגות עצמם, שאיכשהו עדיין קונים דירות בשיעורים מעוררי פליאה.
השער פרוץ ואנחנו הסתכלנו על הסדק בגדר
ועכשיו תהיו איתי לחשיפת הטריק האמיתי, זה שככל הנראה אחראי לכך ששוק הדיור במגזר החרדי ממשיך להתגלגל כמעט כרגיל: פשוט לנפח את מחיר הדירה, ולדלג על הצורך בהון עצמי כלשהו. הנה לכם השער הפרוץ ממנו בורחים הסוסים, בזמן שרובנו התמקדנו בכמה שלבים שבורים בגדר. רבים באוצר וברשות המסים מודעים לקומבינה הגדולה, אבל אין להם כלים אמיתיים לטפל בה.
נסביר: הנחת המוצא היא שרוב בני האדם מדווחים על המחיר האמיתי של עסקאות. אם כבר, ברשות המסים בעיקר מכוונים (לא רק בעסקאות נדל"ן) למצוא רמאים שמדווחים על מחיר מופחת, בלי תוספת שעברה "מתחת לשולחן", כדי לחסוך במס.
אבל ברכישת דירת מגורים יש לָקוּנָה. עד למחיר של 1.92 מיליון שקל יש פטור ממס רכישה למי שאינו מחזיק בכמה דירות. מעל הסכום הזה יש מס מופחת, 3.5%, עד למחיר של 2.3 מיליון שקל. כלומר, אין באמת הבדל בין מס על דירה שעולה 90 אלף שקל, לדירה שעולה מיליון שקל יותר.
ונניח שאתם רוצים לקנות דירה ישנה במחיר של 750 אלף שקל, אבל אין לכם שקל בבנק. אם תדווחו שהיא עלתה מיליון שקל - תקבלו בהלוואה את כל מחיר הדירה (ל־30 שנה בריבית קבועה של 5%, תשלמו מדי חודש 4,000 שקל). כדי לקנות דירה שמחירה 1.45 מיליון שקל, אתם רק צריכים לדווח לרשות המסים ולבנק שמחירה 1.92 מיליון שקל. הבנק יאשר את העסקה (75% = מחיר הדירה האמיתי) ויסדר לכם את ההלוואה הכי נוחה שיש - משכנתה.
לכולם יש אינטרס לגלגל את השקר
ומה לגבי זה שכתוב בחוזה 1.9 מיליון שקל והמוכר מקבל פחות מ־1.5 מיליון? למעשה, אין אף אחד שהפער הזה אמור להקפיץ אותו. להבדיל כמובן ממקרה הפוך, אז כל הנורות יהבהבו בחשד להעלמות מס. למוכר זה נותן 400 אלף שקל שהוא יוכל מתישהו להכניס לחשבון העו"ש מבלי שמישהו אפילו ישאל שאלות ("מאיפה הכסף? מהדירה שמכרתי").
גם לשמאי, שמאשר את העסקה מול הבנק, קל לזרום ולגלגל את הבלוף. עיקר עבודת השמאים, ודאי בתחום המגורים, הוא לערוך השוואה לעסקאות אחרות. כלומר, אחרי תמחור היתר הראשון, יש למה להשוות. באותו אופן, גם לבנק נוח לעצום עיניים, למרות שהוא מממן דה־פקטו עסקה מסוכנת במינוף ענק. המגזר החרדי ידוע בהחזר חוב כמעט ללא שום תקלה.
מי שרמז על כך מזמן היה השמאי הממשלתי. עד 2016 הוציאו שם דוח רבעוני שהציג את השינוי במחירי הדירות ב־16 הערים הגדולות בישראל. אבל בני ברק לא הופיעה ברשימה, למרות שהיא העיר העשירית בגודלה. לא לציטוט, במשרד המשפטים הודו שהם פשוט לא סומכים על הנתונים המדווחים. גם בגלל המון עסקאות מתחת לשולחן, וגם כי לפחות לאחד הצדדים יש כאמור אינטרס לבלף בנוגע למחיר האמיתי. לא רק שזה מעוות את הנתונים, זה מאפשר לשוק להמשיך להתגלגל הלאה.