הנושאים החמים
הנושאים החמים
גמילות חסד
משתמש צעיר
הראשונה הייתה דבורהלה.
היא פשוט... לא קמה.
אחריה הייתה שרית
ולמחרת אביגיל,
בעצם,
אני אתחיל את הסיפור
מההתחלה.
. *
קשה לי קצת לשחזר, איך הכול התחיל.
בהתחלה,
רצינו רק לשפץ , את הבית.
אולי קצת להרחיב.
להוסיף עוד חדר או שניים.
בהמשך אמרנו,
אולי נעשה את זה כמו שצריך.
ופשוט נבנה בית ממש גדול,
כמו שתמיד חלמנו.
מצד אחד היה לנו ממש הרבה צוות,
ולא היינו עצלניות.
אבל המלכה
במחילה מכבודה.
לא הפסיקה להטיל ביצים,
ונולדו עוד ועוד נמלים,
שהיינו צריכות לדאוג גם להם.
כך שכנראה,
הגזמנו במקצת.
ותקופת השיפוצים,
התארכה והתארכה.
יעידו הערמות חול,
מחוץ לבית.
ידענו שאנו מותחים את החבל
אולי... קצת יותר מדי,
ואנשים לא מסתכלים בעין יפה,
כשאנו עושים את זה ממש בגדול.
אבל לא ידענו,
לא שיערנו ,
מה גדול יהיה המחיר.
שנשלם.
ציפינו, חששנו, מסופת צונאמי,
בנוסח שפונז'ה רצינית.
של עקרת בית / עובדת ביום חופשי.
והפסימיים שביננו,
הזהירו אפילו על התקפה כימית,
כדוגמת 600K
מבקבוק מ מ ש חדש.
אבל התנחמנו,
כבר עברנו דברים כאלו.
עשינו קצת תרגילים,
הזהרנו את הקטנים שביננו.
אבל...
התוכנית שלהם הייתה .
כה אכזרית.
בהתחלה הגיע מאנשהו ערמות של דבש,
בטעם נפלא,
האמת .
ממש התלקקנו עם זה.
אני נזכרת
שסבתי ניסתה לצעוק , להתחנן,
שלא נאכל שלא נתפתה.
היא מכירה את המלכודות האלו.
אבל אנחנו,
נמלות צעירות.
חרוצות ספורטיביות.
צחקנו על שמרנותה,
אז מה אם זה חדש ולא מוכר?
דווקא זה נותן את העניין.
אבל היא צדקה,
ובאמת,
היא, שתהיה בריאה.
חוץ מעיוורון חלקי ,
ושיעול מטריד.
יצאה מכל הסיפור הזה בחיים.
אבל בל נקדים את המאוחר.
אחרי שאכלנו מזה,
הרגשנו נהדר,
תארו לעצמכם!
כזו מן סעודה מפנקת,
ועוד בלי לעמול על זה?
ועוד מגישים לך את זה עד הבית,
אפילו,
לקחנו הביתה.
שיהיה .
למלכה , לתינוקים.
ואפילו שמרנו בצד,
לביצים.
ואז ה כ ל התהפך.
התחילה השואה.
הראשונה הייתה דבורהלה.
היא פשוט לא קמה.
אחריה הייתה שרית,
הרוח החיה שביננו.
איך הצטערנו על מותה...
כל כך בכינו.
ולמחרת אביגיל,
ואז חדוה.
ונעמה.
הסתובבתי ,
ואז ראיתי את כולן,
שיפשפתי את עיניי.
שהתמלאו דמעות,
כל חברותיי!
שכנותיי.
אחיותי ....
מעדתי,
קמתי.
פסעתי חלושות לתוך הבית.
בדפיקות לב, נכנסתי הביתה.
המלכה היקרה.
היא שכבה כמו מלאכית,
מלכה שכמותה.
אבל גם היא...
כבר לא הייתה איתנו.
ראיתי. היא לא נשמה.
שקט.
חושך.
יצאתי חזרה לחוץ,
לדממה האיומה.
פגשתי את חנה.
היא הספיקה ללחוש לי ,
בחיוך עצוב.
אהבתי אותך...
ואז .
פתאום הרגשתי את הצביטה.
חושך.
הכל נגמר.
אי ....
הג'ל שכבש את השוק,
וגם אותנו.
היא פשוט... לא קמה.
אחריה הייתה שרית
ולמחרת אביגיל,
בעצם,
אני אתחיל את הסיפור
מההתחלה.
. *
קשה לי קצת לשחזר, איך הכול התחיל.
בהתחלה,
רצינו רק לשפץ , את הבית.
אולי קצת להרחיב.
להוסיף עוד חדר או שניים.
בהמשך אמרנו,
אולי נעשה את זה כמו שצריך.
ופשוט נבנה בית ממש גדול,
כמו שתמיד חלמנו.
מצד אחד היה לנו ממש הרבה צוות,
ולא היינו עצלניות.
אבל המלכה
במחילה מכבודה.
לא הפסיקה להטיל ביצים,
ונולדו עוד ועוד נמלים,
שהיינו צריכות לדאוג גם להם.
כך שכנראה,
הגזמנו במקצת.
ותקופת השיפוצים,
התארכה והתארכה.
יעידו הערמות חול,
מחוץ לבית.
ידענו שאנו מותחים את החבל
אולי... קצת יותר מדי,
ואנשים לא מסתכלים בעין יפה,
כשאנו עושים את זה ממש בגדול.
אבל לא ידענו,
לא שיערנו ,
מה גדול יהיה המחיר.
שנשלם.
ציפינו, חששנו, מסופת צונאמי,
בנוסח שפונז'ה רצינית.
של עקרת בית / עובדת ביום חופשי.
והפסימיים שביננו,
הזהירו אפילו על התקפה כימית,
כדוגמת 600K
מבקבוק מ מ ש חדש.
אבל התנחמנו,
כבר עברנו דברים כאלו.
עשינו קצת תרגילים,
הזהרנו את הקטנים שביננו.
אבל...
התוכנית שלהם הייתה .
כה אכזרית.
בהתחלה הגיע מאנשהו ערמות של דבש,
בטעם נפלא,
האמת .
ממש התלקקנו עם זה.
אני נזכרת
שסבתי ניסתה לצעוק , להתחנן,
שלא נאכל שלא נתפתה.
היא מכירה את המלכודות האלו.
אבל אנחנו,
נמלות צעירות.
חרוצות ספורטיביות.
צחקנו על שמרנותה,
אז מה אם זה חדש ולא מוכר?
דווקא זה נותן את העניין.
אבל היא צדקה,
ובאמת,
היא, שתהיה בריאה.
חוץ מעיוורון חלקי ,
ושיעול מטריד.
יצאה מכל הסיפור הזה בחיים.
אבל בל נקדים את המאוחר.
אחרי שאכלנו מזה,
הרגשנו נהדר,
תארו לעצמכם!
כזו מן סעודה מפנקת,
ועוד בלי לעמול על זה?
ועוד מגישים לך את זה עד הבית,
אפילו,
לקחנו הביתה.
שיהיה .
למלכה , לתינוקים.
ואפילו שמרנו בצד,
לביצים.
ואז ה כ ל התהפך.
התחילה השואה.
הראשונה הייתה דבורהלה.
היא פשוט לא קמה.
אחריה הייתה שרית,
הרוח החיה שביננו.
איך הצטערנו על מותה...
כל כך בכינו.
ולמחרת אביגיל,
ואז חדוה.
ונעמה.
הסתובבתי ,
ואז ראיתי את כולן,
שיפשפתי את עיניי.
שהתמלאו דמעות,
כל חברותיי!
שכנותיי.
אחיותי ....
מעדתי,
קמתי.
פסעתי חלושות לתוך הבית.
בדפיקות לב, נכנסתי הביתה.
המלכה היקרה.
היא שכבה כמו מלאכית,
מלכה שכמותה.
אבל גם היא...
כבר לא הייתה איתנו.
ראיתי. היא לא נשמה.
שקט.
חושך.
יצאתי חזרה לחוץ,
לדממה האיומה.
פגשתי את חנה.
היא הספיקה ללחוש לי ,
בחיוך עצוב.
אהבתי אותך...
ואז .
פתאום הרגשתי את הצביטה.
חושך.
הכל נגמר.
אי ....
הג'ל שכבש את השוק,
וגם אותנו.
