דרוש מידע טיפול רגשי בבעיית קשב וריכוז

בטרפליי

משתמש פעיל
צילום מקצועי
לאחר קריאת התגובות האחרונות-
ליבי נוקפני שתקפתי ככה על הנושא

יש נשים פה שמתמודדות עם ילדים מאתגרים
והריטלין הוא ההצלה שלהם ושל הילד...

אני לא נגד ריטלין!
הויכוח היה מאוד קונקרטי על האם זה מטפל בשורש הבעיה או בסימפטומים
בתפיסת העולם שלי הריטלין נתפס כמטפל בסימפטומים... והצלחתם לשנות אותה מעט ...
באמת בשביל הרבה אנשים ריטלין היא תרופה מצילת חיים!! על כל המשמעות...

לעניות דעתי כדאי לשלב עם טיפול רגשי/כישורי חיים שמקנה לילד הרגלים טובים לחיות לצד אתגר זה.

לגבי המלצתי על מינצברג
במקרה שלנו הטיפול מאוד התאים לילד וראינו מכך הצלחה.
אני רואה שיש כאן מתנגדות גדולות לשיטה...
אז לוקחת את המלצתי חזרה.. אולי היא לא תתאים לכל הילדים.

ושה' יתן כח לכולם!!
וכל הכבוד לכם
 

מירי כהן תיאטרון

מירי כהן - תיאטרון הבובות של צופי
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
הפקות ואירועים
חשוב להדגיש לכולם, שדווקא האנשים ה"חסרי קשב" הכי מוצלחים:)
תנו להם דוג' כמו ראשי ערים, ראשי ארגונים.
וכמובן,
רציתי לעשות על זה פרוייקט, על ראשי ישיבות, גדולי ישראל וכו'
שהיו להם קפיצים........ וגדלו בסוף ב"ה לגדולי ישראל.
אשמח אם מישהו אחר ירים את הכפפה ויעבד סיפורים כאילו לילדים,
ולא רק על רבנים שמרגע שהם נולדו לא היה להם בכלל קשיים בלימוד/ התנהגות וכו'


יש אחת מומחית לנושא שקוראת לאנשים הללו: נורמלי פלוס.......
כי יש להם הרבה יתרונות שאין לבנ"א רגיל, שמסוגל לעשות כל פעם רק דבר אחד.

אבל בבקשה, כדי שהם לא יפגעו, תתנו להם תרופות... הנזקים של ילדים שלא לקחו קשים מאד...
 

שירולט

משתמש חדש
לאחר קריאת התגובות האחרונות-
ליבי נוקפני שתקפתי ככה על הנושא

יש נשים פה שמתמודדות עם ילדים מאתגרים
והריטלין הוא ההצלה שלהם ושל הילד...

אני לא נגד ריטלין!
הויכוח היה מאוד קונקרטי על האם זה מטפל בשורש הבעיה או בסימפטומים
בתפיסת העולם שלי הריטלין נתפס כמטפל בסימפטומים... והצלחתם לשנות אותה מעט ...
באמת בשביל הרבה אנשים ריטלין היא תרופה מצילת חיים!! על כל המשמעות...

לעניות דעתי כדאי לשלב עם טיפול רגשי/כישורי חיים שמקנה לילד הרגלים טובים לחיות לצד אתגר זה.

לגבי המלצתי על מינצברג
במקרה שלנו הטיפול מאוד התאים לילד וראינו מכך הצלחה.
אני רואה שיש כאן מתנגדות גדולות לשיטה...
אז לוקחת את המלצתי חזרה.. אולי היא לא תתאים לכל הילדים.

ושה' יתן כח לכולם!!
וכל הכבוד לכם
אדייק:
הריטלין לסוגיו הוא כמו אקמול ולא מטפל בשורש הבעיה. יש לשלב בין נטילת התרופה לטיפול בילד כגו' טיפול רגשי, אימון מח, cbt וכד'.
 

ח.ג.ג'.

משתמש מקצוען
אדייק:
הריטלין לסוגיו הוא כמו אקמול ולא מטפל בשורש הבעיה. יש לשלב בין נטילת התרופה לטיפול בילד כגו' טיפול רגשי, אימון מח, cbt וכד'.
הריטלין מטפל בבעיה של מחסור בדופמין שהיא שורש הבעיה.
זה לא פותר אותה באופן קבוע, אבל זה כן מטפל בשורש. זה לא אקמול.
צריך בנוסף לשלב גם טיפולים אחרים, כי יש מיומנויות שצריך ללמוד ומתפספסות בגלל הבעיה. אם ניקח את האימפולסביות כדוגמה, אז התרופה מאפשרת את היכולת הפיסית לעצור רגע לפני שפועלים, אבל היא לא נותנת את ההרגל לנצל את הרגע הזה לחשוב. זה משהו שצריך ללמוד, ומי שעד עכשיו לא היה לו את הרגע הזה פשוט לא היה יכול ללמוד באופן טבעי ורגיל, ולכן צריך להשלים את הלמידה.
זה שהילד לא למד לשלוט באימפולסיביות זה לא שורש הבעיה. זה תוצאה של זה שלא היתה לו הזמדנות ללמוד את זה בגלל הפרעת הקשב. השורש הוא המבנה הנוירולוגי שגורם לזה, ובו מטפל הריטלין.
(לפעמים אחרי שהילד מרגיש איך זה לעצור לחשוב, ולומד לעשות את זה, הוא יהיה מסוגל לעשות את זה גם בלי הכדור בהמשך. לא תמיד)

מצד אחד מרגיש שזה ויכוח על סמנטיקה (מה זה משנה אם זה אקמול או לא, אם זה מטפל בשורש או בסימפטום, כל עוד זה עובד? אם נלך עד הסוף עם החיפוש אחרי השורש נגיע לגנטיקה, ובזה נכון להיום ממילא אין דרך לטפל) אבל מצד שני, אמירות כגון ההשוואה לאקמול גורמות לאנשים לא לתת לילדים ריטלין.
 

שירולט

משתמש חדש
הריטלין מטפל בבעיה של מחסור בדופמין שהיא שורש הבעיה.
זה לא פותר אותה באופן קבוע, אבל זה כן מטפל בשורש. זה לא אקמול.
צריך בנוסף לשלב גם טיפולים אחרים, כי יש מיומנויות שצריך ללמוד ומתפספסות בגלל הבעיה. אם ניקח את האימפולסביות כדוגמה, אז התרופה מאפשרת את היכולת הפיסית לעצור רגע לפני שפועלים, אבל היא לא נותנת את ההרגל לנצל את הרגע הזה לחשוב. זה משהו שצריך ללמוד, ומי שעד עכשיו לא היה לו את הרגע הזה פשוט לא היה יכול ללמוד באופן טבעי ורגיל, ולכן צריך להשלים את הלמידה.
זה שהילד לא למד לשלוט באימפולסיביות זה לא שורש הבעיה. זה תוצאה של זה שלא היתה לו הזמדנות ללמוד את זה בגלל הפרעת הקשב. השורש הוא המבנה הנוירולוגי שגורם לזה, ובו מטפל הריטלין.
(לפעמים אחרי שהילד מרגיש איך זה לעצור לחשוב, ולומד לעשות את זה, הוא יהיה מסוגל לעשות את זה גם בלי הכדור בהמשך. לא תמיד)

מצד אחד מרגיש שזה ויכוח על סמנטיקה (מה זה משנה אם זה אקמול או לא, אם זה מטפל בשורש או בסימפטום, כל עוד זה עובד? אם נלך עד הסוף עם החיפוש אחרי השורש נגיע לגנטיקה, ובזה נכון להיום ממילא אין דרך לטפל) אבל מצד שני, אמירות כגון ההשוואה לאקמול גורמות לאנשים לא לתת לילדים ריטלין.
כמו שאקמול מפחית כאב וחום כך הריטלין מטעין דופמין למס' שעות. אין ספק שכל הכתוב לעיל על מיומנויות שמתפספסות הוא נכון, אבל יש לזכור: נטילת ריטלין לסוגיו לא פותרת את שורש הבעיה! ואם יש הורים שמוותרים על הריטלין כי הוא כמו אקמול- שידעו שזה דיני נפשות, כמו שכתבתי באחת מתגובותי שהרב אמר לבעלי שלא ילך לכולל עד שהילדה תיטול ריטלין.
הריטלין כשהוא נחוץ זה פיקוח נפש ממש הן לילד והן לסביבתו.
 

ח.ג.ג'.

משתמש מקצוען
כמו שאקמול מפחית כאב וחום כך הריטלין מטעין דופמין למס' שעות. אין ספק שכל הכתוב לעיל על מיומנויות שמתפספסות הוא נכון, אבל יש לזכור: נטילת ריטלין לסוגיו לא פותרת את שורש הבעיה! ואם יש הורים שמוותרים על הריטלין כי הוא כמו אקמול- שידעו שזה דיני נפשות, כמו שכתבתי באחת מתגובותי שהרב אמר לבעלי שלא ילך לכולל עד שהילדה תיטול ריטלין.
הריטלין כשהוא נחוץ זה פיקוח נפש ממש הן לילד והן לסביבתו.
ההבדל הוא שכאב וחום הם לא הבעיה עצמה אלא נובעים מבעיה אחרת, כגון דלקת.
החוסר בדופמין הוא הבעיה עצמה. הפתרון אמנם זמני אבל הוא פתרון למקור הבעיה.
 

פירי

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
גם בעיניי, וזה גם מעביר מסר שגוי ביחס ליכולת שלנו לספוג ולהכיל גם כישלון.
הנושא הזה הוא אחד האזורים הקשים אצל אנשים עם הפרעת קשב. מבחינה פיזיולוגית, היכולת להכיל כישלון קשורה לתפקודים ניהוליים שכידוע 'מגמגמים' אצל אנשי קש"ר, ולזה מצטרך החלק הרגשי של הצטברות הרבה הרבה חויות כישלון.
מעניין אותי הנקודה הזאת, את יכולה להרחיב על זה או קישורים לקריאה?
 

mic003

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
עריכה תורנית
בחיים לא הייתי קוראת לריטלין תרופה!!
ֿמשקפיים הן תרופה?
לא. הן כלי עזר.
ילד או מבוגר, יכול להתמודד בלעדיהן?
תלוי מה המספר שלו. תלוי עד כמה הוא יכול לראות בלי משקפיים. יכול להיות שהוא לא יתפקד בכלל, יכול להיות שהוא יתפקד חלקית, ויכול להיות שהבעיה תפגוש אותו לעיתים נדירות.
ככל והבעיה תהיה חמורה יותר, זה יהיה קשה יותר.
אז לא ניתן לו משקפיים?
נאמר שרק ניתוח יפתור את הבעיה, כי הוא היחיד שבאמת מרפא ולא שם ׳פלסטר׳?
אולי. גישה מעניינת.
אבל בקוצר ראייה, עוד יש אפשרות לטפל באמת בבעיה, כי יש ניתוחים שמרפאים.
להפרעת קשב וריכוז, אין שום תרופה בדוקה. ולא לדבר דמגוגית על אימוני מוח. עברתי, ניסיתי, שמעתי הבטחות מכאן ועד צפון הגולן. מבחינתי, זה בדיוק כמו שיציעו לי גזר כתרופה לקוצר הראייה שלי. מי שיאמר לי שזה עוזר לו - כנראה מלכתחילה הבעיה שלו לא הפריעה לו להתמודד.
יש ילד עם מח מסוים פחות מתאים לריכוז בלימודים.
בבית ספר זה הופך לבעייתי כי צריך להקשיב
בחיים, באופן כללי, צריך להקשיב.
בעיית קשב וריכוז לא מופיעה רק בשעת הקשבה בשיעורים.
בחור ישיבה שרוצה ללמוד במקום נורמלי - יתקשה מאוד לעשות את זה אם הוא מתמודד.
נערה שמעוניינת ללמוד לימודי מקצוע מכל סוג שהוא, תיכשל כנראה כישלון חרוץ אם יש לה הפרעת קש״ר.
כדי לטפל בבעיה הזאת בבית ספר נותנים לו כדור שישתיק אותו ויגרום לו ללמוד.
׳ישתיק אותו׳ - לא. ׳יגרום לו ללמוד׳ - כן, והלואי שזה היה כל כך פשוט.
אין שום דבר ש׳גורם׳ לבן אדם ללמוד. בן אדם לומד כי הוא רוצה. אם היה כדור שגורם לבן אדם ללמוד, כולם היו גדולי הדור.
את קוראת לזה תרופה??
לעשות עבודה אמיתית עם אימון של המח זה מה שפותר!
ואז גם כשלא יהיה עם תרופה הוא ידע להקשיב/יהיה לו מוטיבציה.
׳עבודה אמיתית עם אימון של המוח׳!
הרבה מילים מפוצצות, לתאר שיטה שכנראה עובדת על מיעוט בני אדם, ועל רובם לא.
להתמכר לכדור לכל החיים זה תרופה??
זה להשתיק בעיות
א. לא מדובר בהתמכרות. ׳התמכרות׳ פירושה שכל העת יש צורך בהגברת המינון. שימוש בריטלין יכול להיות באותו מינון במשך שנים ארוכות.
ב. אני מבין שהכוונה היא כנראה למונח ׳תלות׳. פירוש: קושי לקיים שיגרת לימודים בלי תרופה.
אז נכון שזה מעצבן, אבל זה לא כזה נורא. אני, לשם הדוגמא, יכול להגדיר ׳תלות׳ שיש לי בשני דברים. משקפיים ואטנט.
משקפיים זו תלות פחות מעצבנת, אבל פעם הייתי מרכיב עדשות מגע, והאמינו לי - זה היה נ-ו-ר-א מעצבן. כל יום, להוציא עדשה, לדחוף אותה לתוך גלגל העין. שריפות, כאב, הקפדה על שריית העדשות בתמיסה מדי ערב, הקפדה על הנחה שלהם במקום נורמלי שלא יתהפכו ויתייבשו.
למרות כל זה, לא עשיתי ניתוח לייזר. למרות שהוא תרופה, ואין צורך להיות תלוי בשום דבר חיצוני.
ככה אני. לא אוהב שנוגעים לי בעין.
את זה כולם מבינים. אבל נטילת כדור על הבוקר, חצי שניה מאז שהוא על כף היד ועד שהוא בוושט - זה פתאום ׳התמכרות׳, ׳תלות׳, ׳לא טיפול׳, ׳לא יורד לשורש הבעיה׳. וכו׳.
נשגב מבינתי.
מי שאוהב חיים קלים כנראה זה הפתרון בשבילו...
אמת. אני בהחלט אוהב חיים קלים.
לא סתם אוהב. אני מכור לחיים קלים.
כשקשה לי בחיים - אני אוטומטית נהיה מודאג, עצבני, מתוסכל, כועס, נושך...
חיים קלים זו באמת התמכרות. כמה שהם לא יהיו קלים - אני רק רוצה שהם יהיו יותר קלים.
לכן, אני כנראה לא מדד, כי ממה שאני מבין - ההודעה הזו מכוונת למי שמחפש חיים קשים.
אז, מכיון שאני קצת בעל ניסיון, אני אתן המלצה גם לחובבי החיים הקשים בינינו.
אם אתם נהנים מאוד מימים של קושי ושל חוסר רגיעה. אם גם אתם מעדיפים את הקושי, את הבינוניות, את השיחות הזועמות מהצוות החינוכי, את הקושי החברתי של ילד שלא מצליח להשתלב במסגרת שלו כראוי.
אם אתם מעדיפים ימים ולילות של ניסוי ותעייה. שיטוט בין שיטות שונות, סיבובים בכל קליניקה שמציעה הבטחות מכאן ועד להודעה חדשה - אבל בסוף שולחת אתכם הביתה מאוכזבים ועם ארנק ריק, אני בהחלט מציע לכם...
אל תתנו ריטלין.
 

בטרפליי

משתמש פעיל
צילום מקצועי
@mic003

כדאי לקרוא את כל האשכול לפני שמגיבים...
נראה לי שסיימנו את ה"התנצחות" סביב זה.

לא באה נגד אף אחד.
כדאי גם לקרוא את התגובה האחרונה שכתבתי בראש העמוד.
לאחר קריאת התגובות האחרונות-
ליבי נוקפני שתקפתי ככה על הנושא

יש נשים פה שמתמודדות עם ילדים מאתגרים
והריטלין הוא ההצלה שלהם ושל הילד...

אני לא נגד ריטלין!
הויכוח היה מאוד קונקרטי על האם זה מטפל בשורש הבעיה או בסימפטומים
בתפיסת העולם שלי הריטלין נתפס כמטפל בסימפטומים... והצלחתם לשנות אותה מעט ...
באמת בשביל הרבה אנשים ריטלין היא תרופה מצילת חיים!! על כל המשמעות...

לעניות דעתי כדאי לשלב עם טיפול רגשי/כישורי חיים שמקנה לילד הרגלים טובים לחיות לצד אתגר זה.

לגבי המלצתי על מינצברג
במקרה שלנו הטיפול מאוד התאים לילד וראינו מכך הצלחה.
אני רואה שיש כאן מתנגדות גדולות לשיטה...
אז לוקחת את המלצתי חזרה.. אולי היא לא תתאים לכל הילדים.

ושה' יתן כח לכולם!!
וכל הכבוד לכם


תודה!
 
נערך לאחרונה ב:

שירולט

משתמש חדש
ֿמשקפיים הן תרופה?
לא. הן כלי עזר.
ילד או מבוגר, יכול להתמודד בלעדיהן?
תלוי מה המספר שלו. תלוי עד כמה הוא יכול לראות בלי משקפיים. יכול להיות שהוא לא יתפקד בכלל, יכול להיות שהוא יתפקד חלקית, ויכול להיות שהבעיה תפגוש אותו לעיתים נדירות.
ככל והבעיה תהיה חמורה יותר, זה יהיה קשה יותר.
אז לא ניתן לו משקפיים?
נאמר שרק ניתוח יפתור את הבעיה, כי הוא היחיד שבאמת מרפא ולא שם ׳פלסטר׳?
אולי. גישה מעניינת.
אבל בקוצר ראייה, עוד יש אפשרות לטפל באמת בבעיה, כי יש ניתוחים שמרפאים.
להפרעת קשב וריכוז, אין שום תרופה בדוקה. ולא לדבר דמגוגית על אימוני מוח. עברתי, ניסיתי, שמעתי הבטחות מכאן ועד צפון הגולן. מבחינתי, זה בדיוק כמו שיציעו לי גזר כתרופה לקוצר הראייה שלי. מי שיאמר לי שזה עוזר לו - כנראה מלכתחילה הבעיה שלו לא הפריעה לו להתמודד.

בחיים, באופן כללי, צריך להקשיב.
בעיית קשב וריכוז לא מופיעה רק בשעת הקשבה בשיעורים.
בחור ישיבה שרוצה ללמוד במקום נורמלי - יתקשה מאוד לעשות את זה אם הוא מתמודד.
נערה שמעוניינת ללמוד לימודי מקצוע מכל סוג שהוא, תיכשל כנראה כישלון חרוץ אם יש לה הפרעת קש״ר.

׳ישתיק אותו׳ - לא. ׳יגרום לו ללמוד׳ - כן, והלואי שזה היה כל כך פשוט.
אין שום דבר ש׳גורם׳ לבן אדם ללמוד. בן אדם לומד כי הוא רוצה. אם היה כדור שגורם לבן אדם ללמוד, כולם היו גדולי הדור.

׳עבודה אמיתית עם אימון של המוח׳!
הרבה מילים מפוצצות, לתאר שיטה שכנראה עובדת על מיעוט בני אדם, ועל רובם לא.

א. לא מדובר בהתמכרות. ׳התמכרות׳ פירושה שכל העת יש צורך בהגברת המינון. שימוש בריטלין יכול להיות באותו מינון במשך שנים ארוכות.
ב. אני מבין שהכוונה היא כנראה למונח ׳תלות׳. פירוש: קושי לקיים שיגרת לימודים בלי תרופה.
אז נכון שזה מעצבן, אבל זה לא כזה נורא. אני, לשם הדוגמא, יכול להגדיר ׳תלות׳ שיש לי בשני דברים. משקפיים ואטנט.
משקפיים זו תלות פחות מעצבנת, אבל פעם הייתי מרכיב עדשות מגע, והאמינו לי - זה היה נ-ו-ר-א מעצבן. כל יום, להוציא עדשה, לדחוף אותה לתוך גלגל העין. שריפות, כאב, הקפדה על שריית העדשות בתמיסה מדי ערב, הקפדה על הנחה שלהם במקום נורמלי שלא יתהפכו ויתייבשו.
למרות כל זה, לא עשיתי ניתוח לייזר. למרות שהוא תרופה, ואין צורך להיות תלוי בשום דבר חיצוני.
ככה אני. לא אוהב שנוגעים לי בעין.
את זה כולם מבינים. אבל נטילת כדור על הבוקר, חצי שניה מאז שהוא על כף היד ועד שהוא בוושט - זה פתאום ׳התמכרות׳, ׳תלות׳, ׳לא טיפול׳, ׳לא יורד לשורש הבעיה׳. וכו׳.
נשגב מבינתי.

אמת. אני בהחלט אוהב חיים קלים.
לא סתם אוהב. אני מכור לחיים קלים.
כשקשה לי בחיים - אני אוטומטית נהיה מודאג, עצבני, מתוסכל, כועס, נושך...
חיים קלים זו באמת התמכרות. כמה שהם לא יהיו קלים - אני רק רוצה שהם יהיו יותר קלים.
לכן, אני כנראה לא מדד, כי ממה שאני מבין - ההודעה הזו מכוונת למי שמחפש חיים קשים.
אז, מכיון שאני קצת בעל ניסיון, אני אתן המלצה גם לחובבי החיים הקשים בינינו.
אם אתם נהנים מאוד מימים של קושי ושל חוסר רגיעה. אם גם אתם מעדיפים את הקושי, את הבינוניות, את השיחות הזועמות מהצוות החינוכי, את הקושי החברתי של ילד שלא מצליח להשתלב במסגרת שלו כראוי.
אם אתם מעדיפים ימים ולילות של ניסוי ותעייה. שיטוט בין שיטות שונות, סיבובים בכל קליניקה שמציעה הבטחות מכאן ועד להודעה חדשה - אבל בסוף שולחת אתכם הביתה מאוכזבים ועם ארנק ריק, אני בהחלט מציע לכם...
אל תתנו ריטלין.
אתה אישית מאובחן ונוטל?
אם כן- ההודעה שלך נתנה לי ים כח עם ההתמודדות שלי בוקר בוקר עם ילדה שמסרבת ליטול תרופה ואנחנו מתעקשים איתה. (בכיות, צעקות....) כנראה שהכל שווה.
ואם הייתי מחפשת חיים קלים- לא הייתי נותנת. למי כיף לריב עם הילד שלו כל בוקר?
 

mic003

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
עריכה תורנית
אתה אישית מאובחן ונוטל?
מאובחן מגיל 12, נוטל מגיל 15.
היום בו לקחתי את התרופה לראשונה, הוא היום שבו הפכתי לעצמי את החיים.
קשה למצוא היום, במציאות המודעת יחסית, סיפורים מעין אלו. אבל זה היה לפני יותר מעשר שנים, ולמרות שזה לא הרבה זמן - מבחינת הסביבה זה היה קשה מאוד.
שנים לא הסכמתי לשימוש בתרופות, מסיבות חברתיות. כשנכנסתי לישיבה הבעיה החמירה, ופתאום - מצאתי את עצמי בעימותים לא נגמרים עם הצוות. במצב של חוסר תפקוד מוחלט. עם איומים לסילוק מיידי - כשהיה ברור לי ולכולם, שאם הם יתממשו - אני לא מחפש ישיבה אחרת.
הייתי על סף עזיבה של הכול, וזה היה הפיתרון האחרון.
שנה אחר כך, הייתי מהטובים בשיעור. התקבלתי לישיבה גדולה טובה (לא מעולה. סיפורים הם לא עד כדי כך טובים בחיים), ולאט לאט שיקמתי לעצמי את החיים.
היום אני לומד למעלה מעשר שעות ביממה. אני מג״ש, יש לי בין שניים לשלושה שיעורים שאני מוסר מדי יום. אני לא מסוגל לחשוב היכן הייתי בלי זה.
חשוב לי לספר את זה, כי יש הרבה שלא מבינים את ההבדל. אבל מי שחווה את זה על בשרו - לא מסוגל לחשוב אחרת.
אם כן- ההודעה שלך נתנה לי ים כח עם ההתמודדות שלי בוקר בוקר עם ילדה שמסרבת ליטול תרופה ואנחנו מתעקשים איתה. (בכיות, צעקות....) כנראה שהכל שווה.
אני מסכים עם זה שהמאמץ שווה את התוצאה, כמו שכתבתי.
עם זאת, חשוב להבין. הנטילה של התרופה, בפרט בשנים הראשונות ובפרט עבור ילדים, היא חוויה לא כל כך נעימה.
התרופה מלווה לעיתים בתופעות לוואי לא נעימות בכלל, כמו יתר ריכוז שאין לאן לנתב אותו, או רובוטיות מסוימת, שהיא קשה - בפרט בגיל צעיר כל כך.
חשוב מאוד לראות מדוע הילדה מסרבת לשתף פעולה, כי כפייה - בפרט של דבר מהותי כל כך, היא תמיד לא מומלצת.
אם מדובר בעניין טבעי - כמו הרצון הטבעי של הרבה ילדים שלא לשתף פעולה עם פעולות שגרתיות, או אם מדובר בקושי בבליעת התרופה - זה בסדר. אבל אם מדובר בקושי שנובע ממקום עמוק יותר, כמו ילדה שהייתה חברתית עד היום ופתאום היא יושבת בהפסקות כשחברות לא מבינות מה עובר עליה - כדאי לחשוב על דרך לפתור את זה. היום יש כל כך הרבה סוגי תרופות, מינונים, כמויות ורופאים מומחים, שהכי קל בעולם לסדר את זה.
 

DvoraVidman

משתמש סופר מקצוען
מצד אחד מרגיש שזה ויכוח על סמנטיקה (מה זה משנה אם זה אקמול או לא, אם זה מטפל בשורש או בסימפטום, כל עוד זה עובד? אם נלך עד הסוף עם החיפוש אחרי השורש נגיע לגנטיקה, ובזה נכון להיום ממילא אין דרך לטפל) אבל מצד שני, אמירות כגון ההשוואה לאקמול גורמות לאנשים לא לתת לילדים ריטלין.
מה שמוזר בזה, זה שאף פעם לא ראיתי שהשוואה לאקמול גורמת לאנשים לא לתת אקמול בעצמו כשיש חום גבוה :D
 

שירולט

משתמש חדש
@mic003
וואי איזה תגובה ארוכה...

כדאי לקרוא את כל האשכול לפני שמגיבים...
נראה לי שסיימנו את ה"התנצחות" סביב זה.

לא באה נגד אף אחד.
כדאי גם לקרוא את התגובה האחרונה שכתבתי בראש העמוד.



תודה!
מרגיש שהויכוח נהיה אישי.
ממש לא.
שכל אחד יעשה מה שטוב לו ולילדיו
מאובחן מגיל 12, נוטל מגיל 15.
היום בו לקחתי את התרופה לראשונה, הוא היום שבו הפכתי לעצמי את החיים.
קשה למצוא היום, במציאות המודעת יחסית, סיפורים מעין אלו. אבל זה היה לפני יותר מעשר שנים, ולמרות שזה לא הרבה זמן - מבחינת הסביבה זה היה קשה מאוד.
שנים לא הסכמתי לשימוש בתרופות, מסיבות חברתיות. כשנכנסתי לישיבה הבעיה החמירה, ופתאום - מצאתי את עצמי בעימותים לא נגמרים עם הצוות. במצב של חוסר תפקוד מוחלט. עם איומים לסילוק מיידי - כשהיה ברור לי ולכולם, שאם הם יתממשו - אני לא מחפש ישיבה אחרת.
הייתי על סף עזיבה של הכול, וזה היה הפיתרון האחרון.
שנה אחר כך, הייתי מהטובים בשיעור. התקבלתי לישיבה גדולה טובה (לא מעולה. סיפורים הם לא עד כדי כך טובים בחיים), ולאט לאט שיקמתי לעצמי את החיים.
היום אני לומד למעלה מעשר שעות ביממה. אני מג״ש, יש לי בין שניים לשלושה שיעורים שאני מוסר מדי יום. אני לא מסוגל לחשוב היכן הייתי בלי זה.
חשוב לי לספר את זה, כי יש הרבה שלא מבינים את ההבדל. אבל מי שחווה את זה על בשרו - לא מסוגל לחשוב אחרת.

אני מסכים עם זה שהמאמץ שווה את התוצאה, כמו שכתבתי.
עם זאת, חשוב להבין. הנטילה של התרופה, בפרט בשנים הראשונות ובפרט עבור ילדים, היא חוויה לא כל כך נעימה.
התרופה מלווה לעיתים בתופעות לוואי לא נעימות בכלל, כמו יתר ריכוז שאין לאן לנתב אותו, או רובוטיות מסוימת, שהיא קשה - בפרט בגיל צעיר כל כך.
חשוב מאוד לראות מדוע הילדה מסרבת לשתף פעולה, כי כפייה - בפרט של דבר מהותי כל כך, היא תמיד לא מומלצת.
אם מדובר בעניין טבעי - כמו הרצון הטבעי של הרבה ילדים שלא לשתף פעולה עם פעולות שגרתיות, או אם מדובר בקושי בבליעת התרופה - זה בסדר. אבל אם מדובר בקושי שנובע ממקום עמוק יותר, כמו ילדה שהייתה חברתית עד היום ופתאום היא יושבת בהפסקות כשחברות לא מבינות מה עובר עליה - כדאי לחשוב על דרך לפתור את זה. היום יש כל כך הרבה סוגי תרופות, מינונים, כמויות ורופאים מומחים, שהכי קל בעולם לסדר את זה.
באמת חיפשנו את התרופה הטובה ביותר המתאימה לה, הגענו לאטנט. יושב עליה מעולה, מרגיע אותה ולא מכבה. היא ילדה קטנה, בת 7, ולא יודעת לבלוע, אנחנו מרסקים ונותנים יחד עם מעדן והיא עדיין אומרת שזה מר, לכן מסרבת. אגב, היא ילדה סרבנית בכללי, וזה גם חלק מההפרעה. מנסים כל הזמן עם פרסים ומתנות.
שה' יהיה בעזרנו
 

תותחינוס

משתמש מקצוען
מנוי פרימיום
צילום מקצועי
כשילד מתנהג לא יפה ואז את לא מרשה לו ללכת לגינה. זה לא שהוא קיבל עונש! אלא זה פשוט התוצאה של זה שהוא לא התנהג יפה.
זה לא תוצאה, זה עונש.

תוצאה זה-
לא סידרתם את הבית אחרי המשחק, אמא היתה צריכה להתכופף להרים ולאסוף את כל המשחקים
ועכשיו אין לה כח לצאת לגינה.
היום נשאר בבית, מחר בע"ה תאספו את כל המשחקים ויהיה לנו זמן כח לצאת לגינה.
 

בטרפליי

משתמש פעיל
צילום מקצועי
מרגיש שהויכוח נהיה אישי.
הויכוח כאן ממש לא אישי...

אך לאחר מחשבה -
אני חוזרת בי מהתגובות ששמתי כאן.

אנשים מתמודדים שבאמת זה עזר להם!
ואני לא רוצה לתת פיק ברכיים לאף אחד!

לכן חבל לי שממשיכים לצטט תגובות ישנות שלי.
 

פצוץ

משתמש מקצוען
מנוי פרימיום
צילום מקצועי
הפקות ואירועים
נשמח לשמוע המלצות לטיפולים רגשיים לילד בן 6 שיש לו בעיית קשב וריכוז.
משהו כמו טיפול בבע''ח, או באומנות וכדו'.
למקרה שהומלץ ע''י הרופא לקחת ריטלין, אנחנו מחפשים משהו שייתר את הצורך ברטלין
תודה רבה
טיפול: נירו-פידבק" הוא המומלץ ביותר כיום, - מונע את הצורך בלקיחת תרופות כולל ריטלין.
הטיפול נעשה ללא מגע, (ע"י אלקטרודות שמוצמדות לראש-ולתכנת מחשב,
המטופל יושס על כורסא במהלך נטיפול - ומאזין למוזיקה.
הטיפול מיועד עבור:קש"ר,הפיר-אקטיביות,חרדה,כפיתיות,דיכאון ועוד.
שלחתי לכם מס' -בהודעה פרטית.
 

ח.ג.ג'.

משתמש מקצוען
מרגיש שהויכוח נהיה אישי.
ממש לא.
שכל אחד יעשה מה שטוב לו ולילדיו

באמת חיפשנו את התרופה הטובה ביותר המתאימה לה, הגענו לאטנט. יושב עליה מעולה, מרגיע אותה ולא מכבה. היא ילדה קטנה, בת 7, ולא יודעת לבלוע, אנחנו מרסקים ונותנים יחד עם מעדן והיא עדיין אומרת שזה מר, לכן מסרבת. אגב, היא ילדה סרבנית בכללי, וזה גם חלק מההפרעה. מנסים כל הזמן עם פרסים ומתנות.
שה' יהיה בעזרנו
נסו לשים את הכדור המרוסק בתוך משמש מיובש או תמר, ולהשתדל שזה יההי מפוזר באופן אחיד ולא מרוכז בגוש אחד.
זה מחביא את הטעם יותר ביעילות.
 

DvoraVidman

משתמש סופר מקצוען
מעניין אותי הנקודה הזאת, את יכולה להרחיב על זה או קישורים לקריאה?
 

בטרפליי

משתמש פעיל
צילום מקצועי
זה לא תוצאה, זה עונש.

תוצאה זה-
לא סידרתם את הבית אחרי המשחק, אמא היתה צריכה להתכופף להרים ולאסוף את כל המשחקים
ועכשיו אין לה כח לצאת לגינה.
היום נשאר בבית, מחר בע"ה תאספו את כל המשחקים ויהיה לנו זמן כח לצאת לגינה.
ודאי שנסביר לילד בשפה שלו (לא נכנסתי לרזולוציות האלה :D)

ילד שמקבל עונשים מרגיש כמו ילד שעושים לו רע כי לא התנהג יפה.

כשמסבירים לילד בשפה שלו שאמא ממש ממש רוצה לתת לו דברים אבל עכשיו היא לא יכולה כי ....
הוא מבין שפעם הבאה הוא ישפר את התנהגותו וזה לא יקרה!
והוא יבין עוד דבר והכי חשוב--
שאמא הכי אוהבת אותו בעולם!! והיא לא רוצה לעשות לו שום דבר רע!
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק צז

א יי מָלָךְ תָּגֵל הָאָרֶץ יִשְׂמְחוּ אִיִּים רַבִּים:ב עָנָן וַעֲרָפֶל סְבִיבָיו צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאוֹ:ג אֵשׁ לְפָנָיו תֵּלֵךְ וּתְלַהֵט סָבִיב צָרָיו:ד הֵאִירוּ בְרָקָיו תֵּבֵל רָאֲתָה וַתָּחֵל הָאָרֶץ:ה הָרִים כַּדּוֹנַג נָמַסּוּ מִלִּפְנֵי יי מִלִּפְנֵי אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ:ו הִגִּידוּ הַשָּׁמַיִם צִדְקוֹ וְרָאוּ כָל הָעַמִּים כְּבוֹדוֹ:ז יֵבֹשׁוּ כָּל עֹבְדֵי פֶסֶל הַמִּתְהַלְלִים בָּאֱלִילִים הִשְׁתַּחֲווּ לוֹ כָּל אֱלֹהִים:ח שָׁמְעָה וַתִּשְׂמַח צִיּוֹן וַתָּגֵלְנָה בְּנוֹת יְהוּדָה לְמַעַן מִשְׁפָּטֶיךָ יי:ט כִּי אַתָּה יי עֶלְיוֹן עַל כָּל הָאָרֶץ מְאֹד נַעֲלֵיתָ עַל כָּל אֱלֹהִים:י אֹהֲבֵי יי שִׂנְאוּ רָע שֹׁמֵר נַפְשׁוֹת חֲסִידָיו מִיַּד רְשָׁעִים יַצִּילֵם:יא אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה:יב שִׂמְחוּ צַדִּיקִים בַּיהוָה וְהוֹדוּ לְזֵכֶר קָדְשׁוֹ:
נקרא  8  פעמים

אתגר AI

ותשובה ותפילה וצדקה • אתגר 111

לוח מודעות

למעלה