בחיים לא הייתי קוראת לריטלין תרופה!!
ֿמשקפיים הן תרופה?
לא. הן כלי עזר.
ילד או מבוגר, יכול להתמודד בלעדיהן?
תלוי מה המספר שלו. תלוי עד כמה הוא יכול לראות בלי משקפיים. יכול להיות שהוא לא יתפקד בכלל, יכול להיות שהוא יתפקד חלקית, ויכול להיות שהבעיה תפגוש אותו לעיתים נדירות.
ככל והבעיה תהיה חמורה יותר, זה יהיה קשה יותר.
אז לא ניתן לו משקפיים?
נאמר שרק ניתוח יפתור את הבעיה, כי הוא היחיד שבאמת מרפא ולא שם ׳פלסטר׳?
אולי. גישה מעניינת.
אבל בקוצר ראייה, עוד יש אפשרות לטפל באמת בבעיה, כי יש ניתוחים שמרפאים.
להפרעת קשב וריכוז, אין שום תרופה בדוקה. ולא לדבר דמגוגית על אימוני מוח. עברתי, ניסיתי, שמעתי הבטחות מכאן ועד צפון הגולן. מבחינתי, זה בדיוק כמו שיציעו לי גזר כתרופה לקוצר הראייה שלי. מי שיאמר לי שזה עוזר לו - כנראה מלכתחילה הבעיה שלו לא הפריעה לו להתמודד.
יש ילד עם מח מסוים פחות מתאים לריכוז בלימודים.
בבית ספר זה הופך לבעייתי כי צריך להקשיב
בחיים, באופן כללי, צריך להקשיב.
בעיית קשב וריכוז לא מופיעה רק בשעת הקשבה בשיעורים.
בחור ישיבה שרוצה ללמוד במקום נורמלי - יתקשה מאוד לעשות את זה אם הוא מתמודד.
נערה שמעוניינת ללמוד לימודי מקצוע מכל סוג שהוא, תיכשל כנראה כישלון חרוץ אם יש לה הפרעת קש״ר.
כדי לטפל בבעיה הזאת בבית ספר נותנים לו כדור שישתיק אותו ויגרום לו ללמוד.
׳ישתיק אותו׳ - לא. ׳יגרום לו ללמוד׳ - כן, והלואי שזה היה כל כך פשוט.
אין שום דבר ש׳גורם׳ לבן אדם ללמוד. בן אדם לומד כי הוא רוצה. אם היה כדור שגורם לבן אדם ללמוד, כולם היו גדולי הדור.
את קוראת לזה תרופה??
לעשות עבודה אמיתית עם אימון של המח זה מה שפותר!
ואז גם כשלא יהיה עם תרופה הוא ידע להקשיב/יהיה לו מוטיבציה.
׳עבודה אמיתית עם אימון של המוח׳!
הרבה מילים מפוצצות, לתאר שיטה שכנראה עובדת על מיעוט בני אדם, ועל רובם לא.
להתמכר לכדור לכל החיים זה תרופה??
זה להשתיק בעיות
א. לא מדובר בהתמכרות. ׳התמכרות׳ פירושה שכל העת יש צורך בהגברת המינון. שימוש בריטלין יכול להיות באותו מינון במשך שנים ארוכות.
ב. אני מבין שהכוונה היא כנראה למונח ׳תלות׳. פירוש: קושי לקיים שיגרת לימודים בלי תרופה.
אז נכון שזה מעצבן, אבל זה לא כזה נורא. אני, לשם הדוגמא, יכול להגדיר ׳תלות׳ שיש לי בשני דברים. משקפיים ואטנט.
משקפיים זו תלות פחות מעצבנת, אבל פעם הייתי מרכיב עדשות מגע, והאמינו לי - זה היה נ-ו-ר-א מעצבן. כל יום, להוציא עדשה, לדחוף אותה לתוך גלגל העין. שריפות, כאב, הקפדה על שריית העדשות בתמיסה מדי ערב, הקפדה על הנחה שלהם במקום נורמלי שלא יתהפכו ויתייבשו.
למרות כל זה, לא עשיתי ניתוח לייזר. למרות שהוא תרופה, ואין צורך להיות תלוי בשום דבר חיצוני.
ככה אני. לא אוהב שנוגעים לי בעין.
את זה כולם מבינים. אבל נטילת כדור על הבוקר, חצי שניה מאז שהוא על כף היד ועד שהוא בוושט - זה פתאום ׳התמכרות׳, ׳תלות׳, ׳לא טיפול׳, ׳לא יורד לשורש הבעיה׳. וכו׳.
נשגב מבינתי.
מי שאוהב חיים קלים כנראה זה הפתרון בשבילו...
אמת. אני בהחלט אוהב חיים קלים.
לא סתם אוהב. אני מכור לחיים קלים.
כשקשה לי בחיים - אני אוטומטית נהיה מודאג, עצבני, מתוסכל, כועס, נושך...
חיים קלים זו באמת התמכרות. כמה שהם לא יהיו קלים - אני רק רוצה שהם יהיו יותר קלים.
לכן, אני כנראה לא מדד, כי ממה שאני מבין - ההודעה הזו מכוונת למי שמחפש חיים קשים.
אז, מכיון שאני קצת בעל ניסיון, אני אתן המלצה גם לחובבי החיים הקשים בינינו.
אם אתם נהנים מאוד מימים של קושי ושל חוסר רגיעה. אם גם אתם מעדיפים את הקושי, את הבינוניות, את השיחות הזועמות מהצוות החינוכי, את הקושי החברתי של ילד שלא מצליח להשתלב במסגרת שלו כראוי.
אם אתם מעדיפים ימים ולילות של ניסוי ותעייה. שיטוט בין שיטות שונות, סיבובים בכל קליניקה שמציעה הבטחות מכאן ועד להודעה חדשה - אבל בסוף שולחת אתכם הביתה מאוכזבים ועם ארנק ריק, אני בהחלט מציע לכם...
אל תתנו ריטלין.
הנושאים החמים
הנושאים החמים
