דרוש מידע זוג צעיר והבית של אבא ואמא :)

[צחית]

זה טעות לכתוב כותרת כזו
לזוג הספציפי הזה זה היה טעות ואפשר לנתח למה להם ספציפית זה היה טעות
אני מכירה מ-ל-א זוגו שגרים מההורים רחוק גם בשנה הראשונה
במקום שגם הבעל וגם האישה לא מכירים, או במקו שרק האישה לא מכירה
וזה לא היה טעות עבורם
ולדעתי למשל זה ממש מוזר וגם לא נכון לגור קרוב להורים- במיוחד בשנים הראשונות.

קצת משפט תמוה??

כל אחד כותב לפי מה שחווה בחייו שלו
ויש כאלה שההורים רק פינקו כל היום ולא מבינים
איך אפשר בהתחלה להסתדר בלי ההורים
ויש כאלה שההורים רק חפרו להם כל הזמן ולא מבינים
איך אפשר לגור ליד ההורים
ויש שקצת פינקו וקצת חפרו אז זה תלוי באייך מסתכלים
על החיים אם חיובי אז יכתבו שכדאי לגור ליד
ואם שלילי אז יכתבו שעדיף רחוק

 

[סווצ'אר.]

תמוה מבחינת מה?

שכתבת שזה מוזר...
בעוד שרוב מוחלט מי שאני מכיר כן גר לפחות בהתחלה ליד ההורים 99.9%
לכתוב פה בפורום זה נחמד על עצמאות למעשה זה מה שרובם/כולם עושים אז זה לא מוזר!

 

[שרהלוי]

ההכרה בקושי של המרחק וההתנתקות יכולה לבוא גם ממרחק.
אולי אם לא מכירים בזה, אז זה הסיבה שמרגישים שלגור רחקו מאבא ואמא זה אסון טבע (בערך)
אבא ואמא בשלב הזה יכולים בהחלט ללוות מרחוק.

טוב מאוחר כבר
רק ניסיתי להביא את הצד של רוב המקרים שבסביבתי
לא חושבים שזה אסון טבע, אבל כן, מעדיפים במידת האפשר לרכך את ההתנתקות

יש איזה עיקרון שאומר שהזוג צריך לגור דוקא רחוק? אם הם עצמאיים , אין שום בעיה שיגורו קרוב, ואם לא , ק"ו...

 

[BIZZARC- עשירה]

שכתבת שזה מוזר בעוד שרוב מוחלט מי שאני מכיר כן גר לפחות בהתחלה ליד ההורים 99.9%
לכתוב פה בפורום זה נחמד על הצמעות למעשה זה מה שרובם/כולם עושים אז זה לא מוזר!

כמו שכתבתי לי זה מוזר.
כי גדלתי אחרת ורוב מי שאני מכירה מקרוב גר במרחק מההורים מתחילת הנישואין.

כל אחד כותב לפי מה שחווה בחייו שלו
ויש כאלה שההורים רק פינקו כל היום ולא מבינים
איך אפשר בהתחלה להסתדר בלי ההורים
ויש כאלה שההורים רק חפרו להם כל הזמן ולא מבינים
איך אפשר לגור ליד ההורים
ויש שקצת פינקו וקצת חפרו אז זה תלוי באייך מסתכלים
על החיים אם חיובי אז יכתבו שכדאי לגור ליד
ואם שלילי אז יכתבו שעדיף רחוק

חוץ מהחוויה האישית שלי, אני כותבת מתוך חינוך לזה ומתוך אמירה של הרבה מאלה שסביבתי (הורים וילדים) ממש לא רק מחוויה אישית שלי בלבד.
ולמרבה הפלא זה לא בגלל שההורים חפרו לפני, ולא בגלל שהם לא פינקו, ולא בגלל קשר לא טוב בין ההורים לילד
ולא תלוי גיל ולא יודעת מה עוד.
פשוט הבנה שונה ומחשבה בסיסית שבשנים הראשונות לבנין הבית החדש צריך סיבה למה כן לגור קרוב ולא סיבה למה לא לגור קרוב.

 

[סווצ'אר.]

ורוב מי שאני מכירה מקרוב גר במרחק מההורים

מאוד מוזררר!!!
לא סתם השכונות החרדיות מפוצצות ביחידות רק בשביל הזוגות שרוצים להיות קרוב לא?

 

[%IOO]

מעניין - אני רואה את הדברים בדיוק הפוך!!!

נכון מאד.
בקהילות בהן נהוג לחתן בגיל צעיר, בני הזוג הם חסרי ידע, ניסיון, ואישיות מבוססת.

אני התחתנתי בגיל 20 (צעיר לא?) - לא הייתי חסרת ידע - ידעתי לבשל ולאפות (עשיתי את זה מגיל 12-13) הסתדרתי אפילו מצוין עם הטוסטר אובן שהיה לי לא היה לי תנור בכלל ואפיתי עוגות וחלות כל שבוע!!

תהליך ההתקשרות בין בני הזוג יכול להיות מורכב.

ההפך הוא הנכון, את כל הזמן עם בעלך ובונה קשר אמיתי!!

זאת בנוסף למורכבויות שנופלות עם תחילת הנישואים : עול בית, עול כלכלי, ולעיתים גם עול הורי (הריון)
הקרבה להורים, במידה והקשר איתם נכון וטוב, יכולה לרכך את המעבר, ולסייע במעבר לקראת עצמאות של בני הזוג.
סיוע טכני, כלכלי, רגשי, "מוריד מהראש", ומאפשר לבני הזוג להשקיע בתקשורת הנבנית ביניהם, בגוף הזוגי המתפתח,

הסתדרתי יופי עם כל המורכביות שכתבת - בע"ה כמובן - תמיד הקרבה להורים יכולה לעזור, אבל זה יכול להיות גם בטלפון - הם עוזרים מצוין!!
הכל בע"ה כמובן


דרך אגב - אני בעד לגור ליד ההורים בשנה הראשונה - לא חייב להיות באותו רחוב אבל באיזור......

 

[בואו נעצב את זה ביחד]

אני מאלה שמתחתנים מוקדם , אבל ידעתי לעשות הכל כולל טיפול בתינוק

חחח
המשפט הזה הצחיק אותי משומה
אני גם מהאלה שהמתחתנים מוקדם אבל תכל'ס עברתי את הגיל הזה ועוד לא התארסתי.

את צריכה פשוט לכתוב - אני התחתנתי מוקדם

 

[BIZZARC- עשירה]

מאוד מוזררר!!!
לא סתם השכונות החרדיות מפוצצות ביחידות רק בשביל הזוגות שרוצים להיות קרוב לא?

צודק
ועדיין זה מוזר לי
עם כל זה שאני יודעת עד כמה זה מפוצץ
מוזר לי כל העניין הזה ומוזר לי עד כמה זה נפוץ.

 

[S234]

בעז"ה את ילדיי אשתדל להרחיק בשנה הראשונה בעדינות,

ממליצה לך לעודד לזה לפני השנה הראשונה
אבל בשנה הראשונה עצמה, תהיי שם בשבילם בלי לנסות להרחיק אותם.

 

[נחמי3]

ממליצה ממש בתקופה הראשונה, שיכולה להמשך אף יותר משנה... לגור באזור של ההורים, כלומר מרחק הליכה, אבל ממש ממש לא צמוד צמוד וכו'
וגם הגב' הצעירה צריכה לשים לעצמה את גבול הטעם הטוב מבחינתה ומבחינת הוריה
וגם תמיד להגיע בתאום ולא פשוט לקבוע עובדות ולהרגיש שהיא לא התחתנה, רק היא מלווה בזוג, כי לפעמים זה ממש לא נוח להורים, בקיצור כל הזמן לבדוק את עצמה ואת הוריה, שהיא יודעת להלך בין הטיפות לטובת שתי הצדדים

 

[מחזיק מפתחות]

בלת"ק-מחויה אישית שלי- כזו"צ מייד לאחר החתונה גרנו בעיר מרוחקת מההורים של 2 הצדדים,
נכון, לא היה את הפינוקים של לאכול אצל ההורים ולקפוץ לביקורים ובהחלט זכורים לי גם כמה ימי געגועים
אבל- הבניה האישית היא מטורפת! בונים קשר נכון, יציב, נבנים מקשיים, נהיים עצמאים, החוויות הן הרבה יותר משמעותיות מלקפוץ שוב לביקור בבית ההורים.......
כ"כ כייף להיזכר בימי חמישי היינו יוצאים לקניות ביחד , מחשבנים מחירים וכמויות, מתפנקים
זו תקופה שכייף להיזכר בה!!
לא מתחרטים לרגע על הבחירה הזו.

 

[Harmonyapro]

איזה קטנים?
אנחנו לא דורכים שם בסעודות.
אם אנחנו שם בשבת, אז אוכלים לבד ורק בעלי ואני יושבים עם אבא שלי בסעודה שלו.

אם לא שהייתי מכירה את המציאות הזו כמעט מקרוב הייתי בטוחה שאת הוזה או כותבת יצירתית.
יש לי דוד יקר כזה!
אין סיכוי שהוא אביך כי אומנם יש שם נשואים רבים אבל הצעירה עדיין לא,
הם קבוע מתחילים סעודות מאוחר ממש, לא כמו שתארת אבל מאוחר מאד ביחד לנורמה.
זה קשה, אין ספק, לא פעם דברתי עם הבנות שם והם באמת התרגלו לסדר יום משולב בשבת, אין ברירה.
אבל עדיין קשה שלא להעריץ את הבנ''א, זה אולי נשמע הזוי, אבל אילו אנשים מיוחדים באמת!
ובכלל אם גם אביך מגיע מאותו מקום -קרי, עדה מגזר,
אילו אנשים עם המון תוכן שקשה שלא להתמגנט אליהם.
ולמרות שאנחנו שונים מהם, (מהצד השני של מתרס ההעדות) תמיד בכל מפגש משפחתי אחד הדברים האהובים עליי זה לשמוע את השיחות שלו.

מקווה שלא נסחפתי מידיי,
אבל ההודעה שלך הדליקה אצלי פרוז'קטור רב עוצמה ולא הצלחתי להתאפק..

 

[החכמה צודקת]

נער/ה שמגיעים הישר מהישיבה או מהסמינר, מחינוך מאד- מאד קונפורמי, האישיות שלהם עדיין לא בנויה, ובהחלט יש כאן סימן שאלה של בשלות לנישואים

נס שהוספת -

בעיניי.

אולם , כאמור, יש צדדים נוספים לנישואים מוקדמים, מלבד בשלות

תוסיפי גם פה -
בעיניי.

וחוסר בשלות משלמים מחיר.

מעניין אותי מאד איזה, לדעתך?

 

[ר.ב.ב.ש]

עד כמה שזכור לי זאת הייתה ההוראה של הרב שך זצ''ל.
ואולי אמר הפוך - שהחמות לא תוכל להגיע עם חלוק ...

מצאתי הבוקר מאמר של הרב שמחה כהן - עם הגדרה מעט שונה, אבל מבית ההורים אל בית הזו''צ -

הרב שך זצ"ל נתן פעם הגדרה מעניינת ב'דרך בדיחותא' למושג "צמידות" ואמר כי המרחק צריך להיות לא כזה שיאפשר להגיע עם נעלי בית מבית ההורים לבית הזוג הצעיר, ולא צריך להיות רחוק עד כדי כך שצריך להיעזר באוטובוס כדי להגיע אליהם.​

והעתק הוא מתוך המאמר שלו האם לגור ליד ההורים או במרחק.

קרוב או רחוק? | מרכז י.נ.ר ללימודי נישואין ומשפחה

ועכשיו אפשר ללכת ללמוד

 

[אהבת הבריות]

לדעתי מדובר בויכוח עקר,
תלוי בסגנון ההורים, בסגנון הזוג, בעיר מגורי ההורים,
אצלנו חלק מהמשפחה היותר עצמאי פרש כנפיים וחלקם נשארו קרוב כפי טבעם,
רק המלצה קטנה-אם האלטרנטיבה היא להצטופף ביחידת דיור בירושלים או בני ברק,
אנא-תנסו לגלות את העולם, מנסיון, אין כמעט א' שמתחרט מהמעבר לערים החדשות והמתחדשות,
גם לטובת הבעל שהוא לא 'עוד' אברך, אלא כל אחד הוא בורג מרכזי בהקמת השכונות,
וגם מבחינת כל המשפחה שחיים ברחבות ובשקט בלי סירנות ורעש עד השעות הקטנות, וכמובן
בלי הלחץ שנמצא באויר----כולם רצים, מצטופפים, אוטובוסים עמוסים... תנסו-לא תתחרטו.

 

[ילילי]

מכל האשכול הזה לא הבנתי למה כולם חושבים שלגור ליד ההורים = השענות, פינוק, בריחה עזרה.......

מה הבעיה לגור כמה רחובות מההורים וללכת 5 דקות ברגל לסעודת שבת.
זה הישענות ועזרה? אנשים פה מגזימים.

למה זה ברור שמי שגר קרוב להורים שורץ אצלם ואוכל אצלם ו"קונה" אצלם?

 

[ה. בקר]

למשל כלה בת 25 עצמאית, לעומת צעירה בת 20 שיודעת להכין רק חביתה..

ואיך היא תלמד להכין מעבר לחביתה?



אני חושבת שזה משהו של הדור האחרון
כשאני התחתנתי, לפני חסית הרבה שנים, הדבר הזה לא היה נפוץ.
שבת כן באו שבוע לכאן שבוע לשם [אישית אנחנו לא, גרנו במרחק הליכה של כ- 20-25 דקות, ובאנו בשבתות ברגל לסעודה, נדיר שבאנו לשבת שלימה ואני לא מתחרטת על זה לרגע], אבל צהריים? ממש לא.
וגם אנחנו עבדנו במשרות מלאות עד 4.

מי שלא ידעה לבשל- למדה תוך כדי.
ככה זה היה. וכך לדעתי הכי נכון והכי בריא גם לזוג.
אני לא אומרת שאי אפשר לבוא מדי פעם, אבל כל הזמן זה בעיני מוגזם.
אני גם אכתוב משהו שאולי יקומם את הצעירות, אבל המבוגרות יותר ביננו, אני מאמינה שתכמנה איתי-
הדור הקודם היה יותר בוגר מהדור של היום. היתה לו יותר נכונות להשקיע מאמצים אמיתיים בבנית הבית גם כשזה היה ממש קשה.
יש משהו בדור של היום שהוא הרבה יותר מפונק.
זה לא משהו שאני אומרת. אלו דברים שאמרו גדולים ממני.

עם זאת,
במידה וכשהבת שלי תינשא בעז"ה היא תרצה לבוא כל יום- אקבל את הזוג בשמחה.
אני מבינה שזה צורך כנראה של הדור הזה.
לא יודעת מה הצורך בדיוק.
אבל אכבד את הצורך.

 

[יענקי יעקבוביץ]

בלי להאריך אבל נראה לי שלאשכנזיים אפשר לגור ליד ההורים אבל לספרדים כדאי להיבנות עצמאית, ואיני רוצה להאריך בזה......

 

[רפרפת]

בלי להאריך אבל נראה לי שלאשכנזיים אפשר לגור ליד ההורים אבל לספרדים כדאי להיבנות עצמאית, ואיני רוצה להאריך בזה......

נשמע קצת יומרני
בפרט שאתה יעקובוביץ

 

[ראש ישר]

ואיך היא תלמד להכין מעבר לחביתה?



אני חושבת שזה משהו של הדור האחרון
כשאני התחתנתי, לפני חסית הרבה שנים, הדבר הזה לא היה נפוץ.
שבת כן באו שבוע לכאן שבוע לשם [אישית אנחנו לא, גרנו במרחק הליכה של כ- 20-25 דקות, ובאנו בשבתות ברגל לסעודה, נדיר שבאנו לשבת שלימה ואני לא מתחרטת על זה לרגע], אבל צהריים? ממש לא.
וגם אנחנו עבדנו במשרות מלאות עד 4.

מי שלא ידעה לבשל- למדה תוך כדי.
ככה זה היה. וכך לדעתי הכי נכון והכי בריא גם לזוג.
אני לא אומרת שאי אפשר לבוא מדי פעם, אבל כל הזמן זה בעיני מוגזם.
אני גם אכתוב משהו שאולי יקומם את הצעירות, אבל המבוגרות יותר ביננו, אני מאמינה שתכמנה איתי-
הדור הקודם היה יותר בוגר מהדור של היום. היתה לו יותר נכונות להשקיע מאמצים אמיתיים בבנית הבית גם כשזה היה ממש קשה.
יש משהו בדור של היום שהוא הרבה יותר מפונק.
זה לא משהו שאני אומרת. אלו דברים שאמרו גדולים ממני.

עם זאת,
במידה וכשהבת שלי תינשא בעז"ה היא תרצה לבוא כל יום- אקבל את הזוג בשמחה.
אני מבינה שזה צורך כנראה של הדור הזה.
לא יודעת מה הצורך בדיוק.
אבל אכבד את הצורך.

זה מעניין.
כי אומנם אני צעירה, אבל דווקא חושבת שיש משהו בדור של היום הרבה פחות מפונק מהדור הקודם.
לפחות אצלינו במשפחה, גם אני וגם אחיותי מתמודדות עם דברים שבכלל לא היו בדור הקודם.
עבודה במלאה מלאה, משכנתאות גדולות (ב"ה אלף פעמים שיש משכנתא...) יחד עם גידול ילדים ב"ה שדורשים וערים בדיוק כמו בדור הקודם (שעוד היה אפשרות לחלום על השנצ)
אולי בגלל עומס החיים או אולי אפילו בגלל ההיסחפות לקריירה (גם בלי היסחפות, ברוב העבודות לא מקבלים כסף חינם ועבודה דורשת את שלה...) יש קצת פחות פניות לדברים חשובים יותר ומשקיעים פחות בזוגיות. זה עצוב וטעון שיפור, אבל בכל אופן מנקודת המבט שלי, אני ממש לא חושבת שאני והסביבה שלי מפונקים יותר הדור הקודם.
(כמובן שזה קשור לקהילות וסגננות, אבל אפילו המציאות הזאת של ילדים שעוזרים להורים כלכלית יותר מאשר נעזרים - קיימת יותר היום מאשר בדור ההוא...)

לגבי המגורים קרוב, מנקודת המבט שלי - גרנו קרוב יחסית, דווקא כי יש בזה היבטים משמעותיים יותר של עצמאות - קופצים לסעודות (שבת) וחוזרים הביתה. מבקרים קצר ועוזבים. נעים לנו וקל להורים...
בגלל שהורי גרים במיקום מרכזי, במעבר מיחידה עברנו למקום רחוק יותר וזול יותר.