נכתב ע"י HP10;2407391:אני חושבת שכולם צודקים, תלוי כל מקרה לגופו,
הילד לא גדל עם משקעים ממכה קטנה, אבל הוא כן גדל עם שנאה לרב'ה. (ברוב המקרים)
מי שצריך להשתמש בהרמת יד זה ההורים ולא הצוות החינוכי.
הילד מבין יודע וחש שההורים שלו אוהבים אותו בכל מצב ואם הוא חטף זה מעשה ותוצאה.
אבל כשהרבה מרים יד זה כנראה מחוסר שליטה וייאוש מהמצב העכשווי. הילד לא מבין שהרבה באמת אוהב אותו ורק כדי לחנך הוא מכה אותו!!
במקרה כזה הייתי מציעה לרב'ה, אחרי שניסית את כל האפשרויות והברירה היחידה שנראית לך זה מכה, ברגע הזה בדיוק תשלח למנהל/ מפקח/ תקרא להורים
וילד שמאובחן בבעיות קשב גם אם ביקשתי שירד מהחלון, והוא לא שמע לי, הייתי נותנת לו להמשיך ולהסתכל ופשוט להתעלם. (או שאפשר לתת לו זמן קצוב, עוד 3 דק' אתה מתיישב)
אולי הייתי קוראת לו בצורה מלהיבה " אני צריך את העזרה שלך... תביא מהמזכירות... משהו שיגרום לו לרדת בצורה מכובדת,
עימות גורר סירוב!!
הדברים נאמרים מתוך ניסיון וב"ה הצלחה עם כיתת בנים קשה במיוחד.
אני אישית, בתור אמא הייתי נשברת כשהילד היה מספר לי מקרה כזה.
ויש לי ילד מתוק וחכם שהוא גם שובב מאוד!!! עם רעיונות הזויים!
לא מאובחן בשום דבר ב"ה, ואני יודעת על מעשים שלו בחיידר (דיווח מהבן שמעליו...)
והרב'ה מסתדר איתו ומתמודד בצורה יוצאת מגדר הרגיל!!
לדוג': הילד ספר שהרב'ה הרים אותו על הכתפיים, והיה בעננים, שאלתי אותו לכבוד מה?
הוא סיפר, עליתי על השולחן ולא שמעתי לרב'ה אז הוא עשה לי סיבוב על הכתפיים.
הרב'ה בחוכמתו הבין שבקשה רגילה כנראה תגרור סירוב או עקשנות הוריד אותו בצורה נחמדה תוך כדי שהוא אומר לו : אצלינו, לא עולים על שולחנות! שולחן זה כמו מזבח!
ומאז (הרב'ה מספר) הוא לא מעיז לעלות על שולחן!!
הרוויח חינוך ואהבת הילד כלפיו.
הדור שלנו צריך הרבה סבלנות!
אף אחד לא אמר שזה קל, בשביל זה יש פתרונות.
יצא ארוך....סורי...
זה בדיוק מה שהצעתי לרבה.
ומלפפון נראה לי שכדאי שתקראי את הנ"ל
לדעתי זה הפיתרון.
ילד בכתה ג' יכול לקרות לו מצב שהוא ממש מתעניין בחוץ ולפעמים צריך לתת לו ולהתעלם. או למצוא שיטה אחרת . לא ראש בראש וכמובן בלי סיבובי ידיים.
יש לי חבורת בנים צפופים ומאד שובבים ולא זכור לי מתי פעם אחרונה עשיתי כזה דבר.