דרוש מידע האם יש פה קבוצה להורים שכולים?

MAM-TINA

משתמש רשום
משום מה איבדתי אמון באנשי מקצוע, (במחילה מכל המקצוענים למינהם, חלילה לא מזלזלת בעבודה שלכם)
כי נכון שלפרוק זה טוב ומצוין, אבל דוקא גם בהתמודדות של החולי וגם של הפטירה הרגשתי שיש יותר מקום בלפרוק לאנשים שחוו את מה שעובר עלינו, ופחות לאנשי מקצוע.
כנ"ל ביחס למשפחה הקרובה, כמה שהם עוטפים ואוהבים ושותפים מלאים בכל, עדיין, זר לא יבין תחושות שרק מי שעבר מסוגל להרגיש.
תחושות כמו- להכנס לחדר טיפול נמרץ ולהעביר מבט בין הילד לבין המדדים של המסך, ולצאת חסרי אונים ולחזור שוב לחדר ולקוות לטוב. וכולם סביבך אומרים שהם מתפללים ויהיה בסדר, ואת יודעת טוב מאד את המצב...
להדליק נרות כל שבת, כולל לבן שאיננו, ולסיים את הדמעות מיד אחרי שמורידים את הידיים מהעיניים, כי שבת... שמחים... מה קשור לבכות עכשיו... וחוץ מזה, מה? גם אחרי כמה שנים עושה לך צביטה שאת מדליקה גם נר בשבילו...

ואפרופו בריאות נפש--- לעניות דעתי זה הכי בעולם בריא ליפול ולקום, לחיות את הכאב, לתת את המקום, ולהמשיך לצד זה שגרה מלאה בשמחה וחיוכים ואנרגיות טובות. בכל זאת, לא מדובר כאן ברובוטים או מלאכים. אנו בני אדם!
 

H. Clin

משתמש מקצוען
ח"ו לא באתי ממקום של ביקורת או שיפוטיות ואת בטח בריאה בנפשך
איך אומרים במצב לא נורמלי כל התנהגות היא נורמלית
רק אמרתי מניסיון אישי מה שלי עזר כשהלכתי לפרוק וזה מאוד שיחרר אותי
הכל טוב. לא הרגשתי שאת שופטת אותי.
 

מריומה~

מהמשתמשים המובילים!
משום מה איבדתי אמון באנשי מקצוע, (במחילה מכל המקצוענים למינהם, חלילה לא מזלזלת בעבודה שלכם)
כי נכון שלפרוק זה טוב ומצוין, אבל דוקא גם בהתמודדות של החולי וגם של הפטירה הרגשתי שיש יותר מקום בלפרוק לאנשים שחוו את מה שעובר עלינו, ופחות לאנשי מקצוע.
כנ"ל ביחס למשפחה הקרובה, כמה שהם עוטפים ואוהבים ושותפים מלאים בכל, עדיין, זר לא יבין תחושות שרק מי שעבר מסוגל להרגיש.
תחושות כמו- להכנס לחדר טיפול נמרץ ולהעביר מבט בין הילד לבין המדדים של המסך, ולצאת חסרי אונים ולחזור שוב לחדר ולקוות לטוב. וכולם סביבך אומרים שהם מתפללים ויהיה בסדר, ואת יודעת טוב מאד את המצב...
להדליק נרות כל שבת, כולל לבן שאיננו, ולסיים את הדמעות מיד אחרי שמורידים את הידיים מהעיניים, כי שבת... שמחים... מה קשור לבכות עכשיו... וחוץ מזה, מה? גם אחרי כמה שנים עושה לך צביטה שאת מדליקה גם נר בשבילו...

ואפרופו בריאות נפש--- לעניות דעתי זה הכי בעולם בריא ליפול ולקום, לחיות את הכאב, לתת את המקום, ולהמשיך לצד זה שגרה מלאה בשמחה וחיוכים ואנרגיות טובות. בכל זאת, לא מדובר כאן ברובוטים או מלאכים. אנו בני אדם!
צר לי על זה שנפלת כנראה בידי אנשי מקצוע לא מקצוענים מספיק שלא היטיבו לתת את תחושת ההבנה ולעזור להתרומם.
אין ספק שאנשים שעברו את אותה החוויה יבינו יותר מכל אדם אחר ולפעמים גם ממטפל, אבל מה,הבעיה היא שצריך להיזהר מהשתבללות ומהמקום הזה של הפחתת הכאב כי רק שלו, ומהמקום הזה שאפשר להיכנס למסכנות במקום לצמוח ולהמשיך הלאה.
מטפל טוב גם אם לא עבר או יותר נכון מטפל טוב לא אמור לעבור את כל מאורעות החיים היכולים להיות בכדי לחוש את המטופל שלו ולתת לו כוחות. זה יכולת וצורת קשר שאם יודע לעשות זאת אז יוכל לעשות זאת בעזה.
הוספה-
ומתייחסת לקטע האחרון שכתבת. דווקא בגלל שאנחנו בני-אדם לפעמים אנחנו צריכים מישהו שיעזור לנו לקום וחבר לא תמיד יכול לעשות זאת לפעמים זה רק מטפל טוב.
 

H. Clin

משתמש מקצוען
משום מה איבדתי אמון באנשי מקצוע, (במחילה מכל המקצוענים למינהם, חלילה לא מזלזלת בעבודה שלכם)
כי נכון שלפרוק זה טוב ומצוין, אבל דוקא גם בהתמודדות של החולי וגם של הפטירה הרגשתי שיש יותר מקום בלפרוק לאנשים שחוו את מה שעובר עלינו, ופחות לאנשי מקצוע.
אני לגמרי מסכימה שרק אנשים שחוו את זה יכולים להבין את זה ולאורך כל המחלה של הבן שלי ההורים האחרים בבי"ח הם אלה שנתנו לנו כח.
וכולם סביבך אומרים שהם מתפללים ויהיה בסדר, ואת יודעת טוב מאד את המצב...
ואת רוצה לצעוק "אתם לא מבינים ששום דבר לא בסדר כאן?!" אבל את מרגישה צורך להשאר חזקה בשבילם כשבפנים את רוצה רק ליפול.
להדליק נרות כל שבת, כולל לבן שאיננו, ולסיים את הדמעות מיד אחרי שמורידים את הידיים מהעיניים, כי שבת... שמחים... מה קשור לבכות עכשיו... וחוץ מזה, מה? גם אחרי כמה שנים עושה לך צביטה שאת מדליקה גם נר בשבילו...
וחלילה שהילדים יראו שבכית כי את האמא החזקה שצריכה להיות שם בשביל כולם.
אפרופו בריאות נפש--- לעניות דעתי זה הכי בעולם בריא ליפול ולקום, לחיות את הכאב, לתת את המקום, ולהמשיך לצד זה שגרה מלאה בשמחה וחיוכים ואנרגיות טובות. בכל זאת, לא מדובר כאן ברובוטים או מלאכים. אנו בני אדם!
בדיוק. תודה על ההבנה.
 

MAM-TINA

משתמש רשום
וחיייבים!!!! להשאר חזקים!!!
כי עיני כולם נשואות אליכם, אתם החזקים, אתם נבחרתם כי רק אתם מסוגלים לעמוד בנסיון הזה...
אז חלילה מלאכזב מישהו..
אז להיות חזקים לאורך המחלה, ולחזק את כולם. וכולם מאחורי הגב אומרים וואו , איזה כוחות יש להם....כשבפנים את יודעת טוב מאד מה קורה כשאת צונחת על הכרית בלילה....
להיות חזקים אחרי הפטירה, למען הילדים שבבית... והכי כדאי שתמשיכו הלאה... ואם קצת קשה, אז, אווויייי את שוקעת בכאב וחבל....סתם מתמסכנת...
ולכל אלה- שדואגים להגיד שהקב"ה מנסה רק את הקנקנים החזקים, תדעו, אנחנו מיכלי ענק חזקים וגיבורים!! ולא נחליף בחיים את האתגרים שהקב"ה נתן לנו, אבל כן, מותר גם לבכות, לכאוב, וזה לא אומר שאנו צונחים למסכנות ומשתבללים בכאב סתם...אלא תמיד בצמיחה...
 

H. Clin

משתמש מקצוען
וחיייבים!!!! להשאר חזקים!!!
כי עיני כולם נשואות אליכם, אתם החזקים, אתם נבחרתם כי רק אתם מסוגלים לעמוד בנסיון הזה...
אז חלילה מלאכזב מישהו..
אז להיות חזקים לאורך המחלה, ולחזק את כולם. וכולם מאחורי הגב אומרים וואו , איזה כוחות יש להם....כשבפנים את יודעת טוב מאד מה קורה כשאת צונחת על הכרית בלילה....
להיות חזקים אחרי הפטירה, למען הילדים שבבית... והכי כדאי שתמשיכו הלאה... ואם קצת קשה, אז, אווויייי את שוקעת בכאב וחבל....סתם מתמסכנת...
ולכל אלה- שדואגים להגיד שהקב"ה מנסה רק את הקנקנים החזקים, תדעו, אנחנו מיכלי ענק חזקים וגיבורים!! ולא נחליף בחיים את האתגרים שהקב"ה נתן לנו, אבל כן, מותר גם לבכות, לכאוב, וזה לא אומר שאנו צונחים למסכנות ומשתבללים בכאב סתם...אלא תמיד בצמיחה...
וואו. כל מילה.

אני חוששת שהרבה אנשים יצטרכו טיפול רגשי אחרי שהם יקראו את הפוסטים שלנו...
אולי עדיף שנחכה לקבוצה הסגורה כדי לא להכניס את כולם לטראומה
 
נערך לאחרונה ב:

טווינס

משתמש מקצוען
עיצוב גרפי
אני חוששת שהרבה אנשים יצטרכו טיפול רגשי אחרי שהם יקראו את הפוסטים שלנו...
אולי עדיף שנחכה לקבוצה הסגורה כדי לא להכניס את כולם לטראומה
נכון מאד,
לכן אני בינתיים משתדלת לא להגיב כאן ומחכה לקבוצה הסגורה,

רק מציינת לגבי טיפול,
יש טיפולים שעוזרים,
צריך להתפלל על זה ולהגיע למטפלת טובה
אבל כשהנפש לא מצליחה להתמודד לבד כדאי ומומלץ לקחת עזרה
 

מה שאני

משתמש מקצוען
יש אמרה בשם מרן הסטייפלער זיע"א שאם הורים היו יודעים את הזכות הגדולה שיש בלגדל נשמה קדושה של ילד שנפטר ללא חטא היה תור מהבית שלי (רשב"ם 10) עד לדרמן (למי שמכיר) כדי לבקש את זה
ובאותו ענין כתוב במסכת גרים שכשמשכנעים גוי שבא להתגייר שלא כדאי לו אומרים לו שזו אומה שקוברים את בניהם..
 

גרפיקהil

משתמש סופר מקצוען
מנהל קבוצה
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
להדליק נרות כל שבת, כולל לבן שאיננו, ולסיים את הדמעות מיד אחרי שמורידים את הידיים מהעיניים, כי שבת... שמחים... מה קשור לבכות עכשיו... וחוץ מזה, מה? גם אחרי כמה שנים עושה לך צביטה שאת מדליקה גם נר בשבילו...
רק בשביל זה לבד שווה לפתוח קבוצה.
כל כך מזדהה איתך! וממש קשה לשתף אחרים בתחושות האלו.

לפעמים אני כל כך מתגעגעת להדלקת נרות לפני, שרק מזה לבד אני יכולה לבכות...

ב"ה הקבוצה הולכת ונבנית ובעז"ה והלוואי תעזור לכולנו להיבנות עוד קצת.
יש לכם רעיון לשם לקבוצה?
חשבתי אולי "ילד שבלב"? שתפו בבקשה דעתכם.
 
נערך לאחרונה ב:

book

משתמש צעיר
מרגישה צורך לבקש סליחה על שאני מתערבת,
זה אשכול מקודש...

לגבי השם, אם את חושבת על ילד שבלב, נראה לי שעדיף להוריד את האות ש' ולהשאר עם "ילד בלב" או "ילד ולב"
חשבתי גם על "ילד ונר"

הקב"ה יחזק כל אחד ואחת מכם ויקוים בכם "שמחנו כימות עיניתנו"...
 

Harmonyapro

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
סאונד והפקות אולפן
מוזיקה ונגינה
צילום מקצועי
עריכה והפקת סרטים
אני חוששת שהרבה אנשים יצטרכו טיפול רגשי אחרי שהם יקראו את הפוסטים שלנו...
אולי עדיף שנחכה לקבוצה הסגורה כדי לא להכניס את כולם לטראומה
דווקא אני חושבת שאתם ספר מוסר מהלך.
בתור ילדה צעירה חוויתי מהצד טרגדיה משפחתית מורכבת שהיה בה גם שכול.
אני זוכרת מצוין כל מה שהיה שם עד לפרטים הכי קטנים ומוזרים.
מה שכן כשאני מסתכלת על זה מהצד היה לזה אולי נקודת התחלה כלשהי אבל גם כיום יותר מ15 שנה אחרי אין לזה סוף.

השכול לא היה במשפחה הגרעינית שלי אבל כיוון שהאסון היה נרחב חווינו אותו כולנו, מה שכן הוא עם כל הכאב נשאר בסופו של דבר להורים בלבד.
הם חווים אותו עד היום כל רגע, ונכון הם חזקים אבל בתור משפחה מי שרוצה לראות ייראה מצוין את ההתמודדות.
ולשמוע משפטים כאלו מאנשים כמוכם זה הרבה יותר מסדר מוסר אולי אפילו סטירת לחי...
לא נורא אם גם אנחנו האנשים הפשוטים נכנס קצת יותר לפרופורציה באמונה.
 

פ.נ

משתמש סופר מקצוען
משום מה איבדתי אמון באנשי מקצוע, (במחילה מכל המקצוענים למינהם, חלילה לא מזלזלת בעבודה שלכם)
כי נכון שלפרוק זה טוב ומצוין, אבל דוקא גם בהתמודדות של החולי וגם של הפטירה הרגשתי שיש יותר מקום בלפרוק לאנשים שחוו את מה שעובר עלינו, ופחות לאנשי מקצוע.
כנ"ל ביחס למשפחה הקרובה, כמה שהם עוטפים ואוהבים ושותפים מלאים בכל, עדיין, זר לא יבין תחושות שרק מי שעבר מסוגל להרגיש.
תחושות כמו- להכנס לחדר טיפול נמרץ ולהעביר מבט בין הילד לבין המדדים של המסך, ולצאת חסרי אונים ולחזור שוב לחדר ולקוות לטוב. וכולם סביבך אומרים שהם מתפללים ויהיה בסדר, ואת יודעת טוב מאד את המצב...
להדליק נרות כל שבת, כולל לבן שאיננו, ולסיים את הדמעות מיד אחרי שמורידים את הידיים מהעיניים, כי שבת... שמחים... מה קשור לבכות עכשיו... וחוץ מזה, מה? גם אחרי כמה שנים עושה לך צביטה שאת מדליקה גם נר בשבילו...

ואפרופו בריאות נפש--- לעניות דעתי זה הכי בעולם בריא ליפול ולקום, לחיות את הכאב, לתת את המקום, ולהמשיך לצד זה שגרה מלאה בשמחה וחיוכים ואנרגיות טובות. בכל זאת, לא מדובר כאן ברובוטים או מלאכים. אנו בני אדם!
הפרופו ההודעה שלך
דעתי
מטפל טוב שה דווקא מטפל שחווה ארוע מסוג כזה או אחר
שדווקא בא מהמקום הזה
 

מתגעגע

משתמש מקצוען
עריכה תורנית
נפגשתם עם כזו תופעה?
שבנוסף לשכול, עוד יש לך לפעמים איזשהו הרגשה של כעס על המת?
או שזה רק אני???
 

H. Clin

משתמש מקצוען
נפגשתם עם כזו תופעה?
שבנוסף לשכול, עוד יש לך לפעמים איזשהו הרגשה של כעס על המת?
או שזה רק אני???
שמעתי על תופעה כזאת ואני חושבת שזה לא חריג. אולי אני טועה אבל אני מאמינה שזה מאוד תלוי בסיבת הפטירה.
אם זה ילד שחלה ונפטר, לא חושבת שיש על מה לכעוס כי זה לא היה בידיים שלו בכלל.
אם זה היה בעקבות תאונה, אז אולי הוא כן יכל להתנהג בצורה אחרת ולמנוע את מה שקרה (כמובן שה' גזר שזה מה שיהיה אבל בהגיון אפשר לחשוב ככה) אז זה בהחלט טבעי לכעוס לפעמים.
מתנצלת אם אני לא בכיוון בכלל.
אישית אני לא מרגישה כעס. הבן שלי היה תינוק שכהוא חלה ושום דבר לא היה בשליטה שלו.
 

ששונית

משתמש מקצוען
נפגשתם עם כזו תופעה?
שבנוסף לשכול, עוד יש לך לפעמים איזשהו הרגשה של כעס על המת?
או שזה רק אני???

אני לא אם שכולה אבל ממש בקטנה עברתי לידה שקטה והופתעתי מאוד למצוא בי כל כך הרבה כעס (על מי בדיוק?.... בפרט שזה כבר נכנס לשאלות אמוניות שמעולם לא הייתי צריכה להתמודד איתן) כשקראתי על חמשת שלבי האבל נרגעתי קצת (ולא כל אחד עובר את כולם)
 

שרה וין

משתמש רשום
לגבי שם לקבוצה- ילד בלב זה לדעתי שם מושלם
לגבי כעס על הנפטר זה לא קל בכלל אבל כמו שכבר כתבתי
במצב לא נורמלי כל התנהגות היא נורמלית
כדאי מאוד לגשת לטיפול כי לא קל להתמודד גם עם זה בנוסף לאובדן
וזה בוודאי לא נותן מנוח
לגבי טיפול-כואב לשמוע שנפלת על מטפלת לא טובה
אבל אם היא מספיק מקצועית ויש כימיה טובה זה יכול מאוד לעזור
יש משהו בזה שכשאת מדברת עם כאלה שעברו את זה ומתומדדים עם זה
את מרגישה הכי מובנת ומשוחררת , אולי באמת הקבוצה שנקים פה בע"ה יוכל לתת מענה טוב לכולנו
אני הלכתי לטיפול ופרקתי הכל גם מה שהיה לפני שנפטר וכו'
והרגשתי שזה מה שנתן לי כח לחזור ולהמשיך בחיים
תוכלי לפנות אלי באישי ואוכל להמליץ לך על מישהי
 

מתגעגע

משתמש מקצוען
עריכה תורנית
לגבי שם לקבוצה- ילד בלב זה לדעתי שם מושלם
לגבי כעס על הנפטר זה לא קל בכלל אבל כמו שכבר כתבתי
במצב לא נורמלי כל התנהגות היא נורמלית
כדאי מאוד לגשת לטיפול כי לא קל להתמודד גם עם זה בנוסף לאובדן
וזה בוודאי לא נותן מנוח
לגבי טיפול-כואב לשמוע שנפלת על מטפלת לא טובה
אבל אם היא מספיק מקצועית ויש כימיה טובה זה יכול מאוד לעזור
יש משהו בזה שכשאת מדברת עם כאלה שעברו את זה ומתומדדים עם זה
את מרגישה הכי מובנת ומשוחררת , אולי באמת הקבוצה שנקים פה בע"ה יוכל לתת מענה טוב לכולנו
אני הלכתי לטיפול ופרקתי הכל גם מה שהיה לפני שנפטר וכו'
והרגשתי שזה מה שנתן לי כח לחזור ולהמשיך בחיים
תוכלי לפנות אלי באישי ואוכל להמליץ לך על מישהי
לא חושב שבכל דבר צריך לגשת לטיפול.
אני רואה הרבה תגובות בפורומים השונים, ומיד קופץ ענין הטיפול.
לדעתי זה מוגזם (למרות שאני מאמן אישי).
 

שרה וין

משתמש רשום
לא חושב שבכל דבר צריך לגשת לטיפול.
אני רואה הרבה תגובות בפורומים השונים, ומיד קופץ ענין הטיפול.
לדעתי זה מוגזם (למרות שאני מאמן אישי).
פטירה של ילד זה לא כל דבר זה אחד הדברים.....
ענין הטיפול היא לתת מקום לדברים כדי להרגע עד כמה שאפשר ולא לשקוע יותר מידי
כל אחד שימצא את הדרך שלו לעשות את זה
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכו

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יי אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים:ב אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה:ג הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים:ד שׁוּבָה יי אֶת (שבותנו) שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב:ה הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ:ו הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו:
נקרא  105  פעמים

אתגר AI

תאומים • אתגר 145

לוח מודעות

למעלה