משום מה איבדתי אמון באנשי מקצוע, (במחילה מכל המקצוענים למינהם, חלילה לא מזלזלת בעבודה שלכם)
כי נכון שלפרוק זה טוב ומצוין, אבל דוקא גם בהתמודדות של החולי וגם של הפטירה הרגשתי שיש יותר מקום בלפרוק לאנשים שחוו את מה שעובר עלינו, ופחות לאנשי מקצוע.
כנ"ל ביחס למשפחה הקרובה, כמה שהם עוטפים ואוהבים ושותפים מלאים בכל, עדיין, זר לא יבין תחושות שרק מי שעבר מסוגל להרגיש.
תחושות כמו- להכנס לחדר טיפול נמרץ ולהעביר מבט בין הילד לבין המדדים של המסך, ולצאת חסרי אונים ולחזור שוב לחדר ולקוות לטוב. וכולם סביבך אומרים שהם מתפללים ויהיה בסדר, ואת יודעת טוב מאד את המצב...
להדליק נרות כל שבת, כולל לבן שאיננו, ולסיים את הדמעות מיד אחרי שמורידים את הידיים מהעיניים, כי שבת... שמחים... מה קשור לבכות עכשיו... וחוץ מזה, מה? גם אחרי כמה שנים עושה לך צביטה שאת מדליקה גם נר בשבילו...
ואפרופו בריאות נפש--- לעניות דעתי זה הכי בעולם בריא ליפול ולקום, לחיות את הכאב, לתת את המקום, ולהמשיך לצד זה שגרה מלאה בשמחה וחיוכים ואנרגיות טובות. בכל זאת, לא מדובר כאן ברובוטים או מלאכים. אנו בני אדם!
כי נכון שלפרוק זה טוב ומצוין, אבל דוקא גם בהתמודדות של החולי וגם של הפטירה הרגשתי שיש יותר מקום בלפרוק לאנשים שחוו את מה שעובר עלינו, ופחות לאנשי מקצוע.
כנ"ל ביחס למשפחה הקרובה, כמה שהם עוטפים ואוהבים ושותפים מלאים בכל, עדיין, זר לא יבין תחושות שרק מי שעבר מסוגל להרגיש.
תחושות כמו- להכנס לחדר טיפול נמרץ ולהעביר מבט בין הילד לבין המדדים של המסך, ולצאת חסרי אונים ולחזור שוב לחדר ולקוות לטוב. וכולם סביבך אומרים שהם מתפללים ויהיה בסדר, ואת יודעת טוב מאד את המצב...
להדליק נרות כל שבת, כולל לבן שאיננו, ולסיים את הדמעות מיד אחרי שמורידים את הידיים מהעיניים, כי שבת... שמחים... מה קשור לבכות עכשיו... וחוץ מזה, מה? גם אחרי כמה שנים עושה לך צביטה שאת מדליקה גם נר בשבילו...
ואפרופו בריאות נפש--- לעניות דעתי זה הכי בעולם בריא ליפול ולקום, לחיות את הכאב, לתת את המקום, ולהמשיך לצד זה שגרה מלאה בשמחה וחיוכים ואנרגיות טובות. בכל זאת, לא מדובר כאן ברובוטים או מלאכים. אנו בני אדם!