דרוש מידע האם יש פה קבוצה להורים שכולים?

[H. Clin]

אשמח להצטרף לקבוצת גברים

התייעצות - יש פה אבות שכולים?

או מי שמכיר גברים שכולים שרוצים קבוצת תמיכה לנשים כבר פותחים כאן https://www.prog.co.il/posts/12474417/ ואני מרגיש מקופח אז אם יש עוד מישהו אז נפתח עוד קבוצה

www.prog.co.il

 

[ח"מ]

אשמח להצטרף

 

[שרה וין]

אשמח להצטרף
יכול להיות מאוד מועיל
אחרי שהבן שלי נפטר פתחתי קבוצה כזאת פיזית של מקרים שקרו באותה תקופה
וזה היה מאוד מועיל לכולנו היינו נפגשות ומדברות על הכל....
בדר"כ הצורך הכי חזק זה קרוב יותר לזמן האסון אבל חיזוקים זה תמיד דבר טוב
לצערנו יש הרבה מקרים ולדעתי מבחינת כמות לא יהיה בעיה לפתוח
כמובן שזה לא יכול להיות מעורב כי זה מאוד רגשי כל ההתמודדות הזאת

 

[עוד שושנה]

הצורך הכי חזק זה קרוב יותר לזמן האסון

לא מסכימה בכלל
התכוונת בוודאי: הצורך הכי חזק שלי

 

[שרה וין]

לא מסכימה בכלל
התכוונת בוודאי: הצורך הכי חזק שלי

את לגמרי צודקת

 

[MAM-TINA]

הי,
גמני אשמח להצטרף.
למרות שעברו כבר 3 שנים...
הכאב הוא חד ועמוק, ואם אומרים גזירה על המת שישתכח מהלב...
כנראה זה לא תקף על ילדים, כיון שזה לא טבע העולם שהורה קובר את בנו.
ולכן, שרה מה שכתבת שהצורך הכי חזק זה קרוב לזמן האסון, זה לא בהכרח, זה תקופות שונות.
והקושי הוא שונה, יש את הקושי סביב האסון- של עצם חווית הטרגדיה, כולל כל המסתעף בתקופה שקדמה ואחריה.
ויש את הקושי לאחר שנים, בחסר, בחלל, בנוכחות והאי נוכחות של הילד...
הדמיון שהיום היה בן... והיינו חוגגים איתו כך וכך...
וכמו שאחת כתבה בצדק, השאלות השגרתיות של היום יום, כמה ילדים יש לכם... וכו..

 

[טכנאית רפואית]

כ"כ עצוב לי להכנס לאשכול הזה ולראות מה כותבים,
אני בעבודה ופשוט דומעת לי כאן

 

[H. Clin]

אצלי עברו הרבה יותר מ3 שנים... ואני זו שחיפשתי קבוצה כזאת.
זה לא משהו שעובר עם הזמן.

 

[שרה וין]

התמודדות מטורפת
הגעגועים ,וגם עם הילדים בבית ועוד ועוד...
לי אישית היה קשה יותר בשנה הראשונה
כל יום חג ושבת בלעדיו קורע את הלב
כמובן זו התמודדות יומיומית אבל אצלי מה שקשה מאוד כיום כמה שנים אחרי
כשמתקרב יום היארצייט הכל עולה וצף
וזה עצוב וק-ש-ה מאוד...............

 

[אוריגמי]

אולי נשמור את השיתופים האלו לקבוצה הסגורה?

(לא מתכוונת לאף אחת ספציפית)

בטח תיתרמו מאד בקבוצה הסגורה
אבל תראו איך אנשים מבחוץ קולטים את זה אחרת כשמשתפים את הקושי של היומיום.
זה מאפשר להבין קצת יותר ולהיות רגישים יותר.
אז תודה למי ששיתפו,
ונחמה גדולה ואמיתית לכולם.

 

[הכלבויניק]

הקבוצה תיפתח בעז"ה בקרוב.
האשכול פה נועד לפרסם על הקבוצה למי שטרם שמעה על כך,
פשוט תעקובנה אחר האשכול, ונפרסם פה בל"נ את דרכי ההצטרפות.

אין לכתוב פה שמות ותיוגים, ולעשות אאוטינג למי שאינה מעוניינת בכך.

 

[מתגעגע]

הכאב הוא חד ועמוק, ואם אומרים גזירה על המת שישתכח מהלב...
כנראה זה לא תקף על ילדים, כיון שזה לא טבע העולם שהורה קובר את בנו.

יש לי שכן יקר, רב מקובל, הוא הגיע לנחם (לפני קצת יותר משנה), הוא סיפר שגם לו נפטרה בת, בחורה, הכאב והגעגוע לא עזבו אותו עד לרגע זה, הוא הסביר שמה שאמרו חז"ל (רש"י וישב לז, לה; פסחים נד "גזירה על המת שישתכח מן הלב", הכוונה, שבשנה הראשונה הכאב חד כמו כאשר סכין נעוצה בבשר החי, לאחר שנה הסכין נעלמת, הכאב כמובן נשאר, אבל לא כמו הכאב כשהסכין הייתה נעוצה בבשר.

 

[H. Clin]

יש לי שכן יקר, רב מקובל, הוא הגיע לנחם (לפני קצת יותר משנה), הוא סיפר שגם לו נפטרה בת, בחורה, הכאב והגעגוע לא עזבו אותו עד לרגע זה, הוא הסביר שמה שאמרו חז"ל (רש"י וישב לז, לה; פסחים נד "גזירה על המת שישתכח מן הלב", הכוונה, שבשנה הראשונה הכאב חד כמו כאשר סכין נעוצה בבשר החי, לאחר שנה הסכין נעלמת, הכאב כמובן נשאר, אבל לא כמו הכאב כשהסכין הייתה נעוצה בבשר.

אני ממש מזדהה עם זה. עד שהבן שלי נפטר, אני לא ידעתי שאפשר להרגיש כאב רגשי בצורה פיזית ממש. עם הזמן זה נהיה פחות, אבל גם אחרי שנים מדי פעם אני מרגישה שמישהו תוקע את הסכין בחזרה, בד"כ כשאני בכלל לא מוכנה לזה. זה יכול להיות מישהו שהזכיר לי אותו, משהו בבית שהיה שלו... היום זה היה ערמה של תמונות שלו שבעלי מצא באיזה מגרה שבחיים לא ראיתי... וזהו, הלך לי הבוקר.

 

[שרה וין]

אני ממש מזדהה עם זה. עד שהבן שלי נפטר, אני לא ידעתי שאפשר להרגיש כאב רגשי בצורה פיזית ממש. עם הזמן זה נהיה פחות, אבל גם אחרי שנים מדי פעם אני מרגישה שמישהו תוקע את הסכין בחזרה, בד"כ כשאני בכלל לא מוכנה לזה. זה יכול להיות מישהו שהזכיר לי אותו, משהו בבית שהיה שלו... היום זה היה ערמה של תמונות שלו שבעלי מצא באיזה מגרה שבחיים לא ראיתי... וזהו, הלך לי הבוקר.

מזדהה
עצוב מאוד
לפעמים טוב פשוט להיות ולתת לזה מקום

 

[H. Clin]

מזדהה
עצוב מאוד
לפעמים טוב פשוט להיות ולתת לזה מקום

אני נותנת לזה מקום כי זה כבר לא בשליטה שלי
אבל יש לזה השלכות

 

[מתגעגע]

הוא הסביר שמה שאמרו חז"ל (רש"י וישב לז, לה; פסחים נד "גזירה על המת שישתכח מן הלב"

יש להוסיף: ברכות נח:

 

[ynf]

הי,
גמני אשמח להצטרף.
למרות שעברו כבר 3 שנים...
הכאב הוא חד ועמוק, ואם אומרים גזירה על המת שישתכח מהלב...
כנראה זה לא תקף על ילדים, כיון שזה לא טבע העולם שהורה קובר את בנו.
ולכן, שרה מה שכתבת שהצורך הכי חזק זה קרוב לזמן האסון, זה לא בהכרח, זה תקופות שונות.
והקושי הוא שונה, יש את הקושי סביב האסון- של עצם חווית הטרגדיה, כולל כל המסתעף בתקופה שקדמה ואחריה.
ויש את הקושי לאחר שנים, בחסר, בחלל, בנוכחות והאי נוכחות של הילד...
הדמיון שהיום היה בן... והיינו חוגגים איתו כך וכך...
וכמו שאחת כתבה בצדק, השאלות השגרתיות של היום יום, כמה ילדים יש לכם... וכו..

קורא את ההודעות של כולם וליבי נצווט לחשוב שמאחורי כל הודעה עומדים כאן אנשים גיבורי כח
ומאחל להם את כל הטוב שבעולם מכל הלב

בתור אחד שהתייתם מאמו הצדקת ע''ה בתור בחור - ובוודאי לא מתקרב למה שאתם חווים ועברתם.

שמעתי פעם מרב חשוב בנוגע למה הכוונה מצוה על המת שיתשכח מן הלב לאחר י''ב חודש
והרי כל מי שעבר מקרה של שכול וכדו' (ומאחל שמהיום כבר לא נשמע כאלו סיפורים ושלא נדע ח''ו)
יודע שזה לא כך, כי גם אחרי י''ב חודש זה לא יוצא מהראש מהמוח
והסביר כך: אדם לאחר שמאבד מישהו קרוב אליו אין לו לב ללכת לקנות ממתקים, אין לו לב ללכת לקנות בגדים יפים, אין לו לב ללכת לקנות משחקים מעניינים וכדו'
וכל זה כי אין לו לב אבל אחרי תקופה הוא כבר מתחיל להתשחרר וקונה פה וקונה שם מה שצריך וזה הכוונה שישתכח מן הלב
אבל לא מן המוח מהמוח זה לא נעלם

בשורות טובות
בריאות ונחת

 

[שרה וין]

אני נותנת לזה מקום כי זה כבר לא בשליטה שלי
אבל יש לזה השלכות

אם כבר עבר הרבה זמן זה ממש משתלט ויש לזה השלכות על החיים כדאי מאוד ללכת לאשת מקצוע ולפרוק הכל
כי מוות של ילד זה הצער הכי גדול שאבא/אמא יכולים לעבור
בנוסף לזה לפעמים המוות הגיע עם התמודדות קשה לפני זה כמו מחלה וכדומ'
ומרוב שהיינו עסוקים בלשרוד לא נתנו מקום לקושי
או שהמוות היתה בפתאומיות או בצורה טראגית לא משנה מה ולא עשנו שם אף פעם עיבוד של הרגשות
וזה יכול ליצור לנו פוסט טראומה בלי שאנחנו מודעים לזה
ולפעמים המוות של אדם קרוב זה "הקש ששבר" ז"א
יש כל מיני דברים בחיים שהם לא קלים ואז כשקורה סיפור כזה קשה
אז כבר לנפש קשה להתמודד עם עומס ודורשת את שלה ז"א עיבוד של הרגשות ומקום לפרוק הכל
והכי חשוב שד' יתן לנו כח להמשיך למרות הכל.......ושכל אחת תמצא את הדרך שלה לחזק את עצמה

 

[H. Clin]

אם כבר עבר הרבה זמן זה ממש משתלט ויש לזה השלכות על החיים כדאי מאוד ללכת לאשת מקצוע ולפרוק הכל

בשלב הזה זה רק לעיתים רחוקות שזה משלתט עלי, וההשלכות הם בד"כ קצרות. כבר התייעצתי ופרקתי והוגדרתי בריאה בנפשי ונאמר לי לתת לזמן לעשות את שלו... ובגדול הוא עושה אבל מדי פעם יש יום כזה שהכל מתחיל לדמם מחדש.

בנוסף לזה לפעמים המוות הגיע עם התמודדות קשה לפני זה כמו מחלה וכדומ'
ומרוב שהיינו עסוקים בלשרוד לא נתנו מקום לקושי

הגדרת את זה נכון, ובמקרה שלנו התמודדות היתה ארוכה מאוד... אז שרדנו ושרדנו ואחרי שזה נגמר התמוטטנו.

והכי חשוב שד' יתן לנו כח להמשיך למרות הכל.......ושכל אחת תמצא את הדרך שלה לחזק את עצמה

אמן וגם לך.

 

[שרה וין]

כבר התייעצתי ופרקתי והוגדרתי בריאה בנפשי ונאמר לי לתת לזמן לעשות את שלו... ובגדול הוא עושה אבל מדי פעם יש יום כזה שהכל מתחיל לדמם מחדש.

ח"ו לא באתי ממקום של ביקורת או שיפוטיות ואת בטח בריאה בנפשך
איך אומרים במצב לא נורמלי כל התנהגות היא נורמלית
רק אמרתי מניסיון אישי מה שלי עזר כשהלכתי לפרוק וזה מאוד שיחרר אותי