דרוש מידע האם יש פה קבוצה להורים שכולים?

[MAM-TINA]

משום מה איבדתי אמון באנשי מקצוע, (במחילה מכל המקצוענים למינהם, חלילה לא מזלזלת בעבודה שלכם)
כי נכון שלפרוק זה טוב ומצוין, אבל דוקא גם בהתמודדות של החולי וגם של הפטירה הרגשתי שיש יותר מקום בלפרוק לאנשים שחוו את מה שעובר עלינו, ופחות לאנשי מקצוע.
כנ"ל ביחס למשפחה הקרובה, כמה שהם עוטפים ואוהבים ושותפים מלאים בכל, עדיין, זר לא יבין תחושות שרק מי שעבר מסוגל להרגיש.
תחושות כמו- להכנס לחדר טיפול נמרץ ולהעביר מבט בין הילד לבין המדדים של המסך, ולצאת חסרי אונים ולחזור שוב לחדר ולקוות לטוב. וכולם סביבך אומרים שהם מתפללים ויהיה בסדר, ואת יודעת טוב מאד את המצב...
להדליק נרות כל שבת, כולל לבן שאיננו, ולסיים את הדמעות מיד אחרי שמורידים את הידיים מהעיניים, כי שבת... שמחים... מה קשור לבכות עכשיו... וחוץ מזה, מה? גם אחרי כמה שנים עושה לך צביטה שאת מדליקה גם נר בשבילו...

ואפרופו בריאות נפש--- לעניות דעתי זה הכי בעולם בריא ליפול ולקום, לחיות את הכאב, לתת את המקום, ולהמשיך לצד זה שגרה מלאה בשמחה וחיוכים ואנרגיות טובות. בכל זאת, לא מדובר כאן ברובוטים או מלאכים. אנו בני אדם!

 

[H. Clin]

ח"ו לא באתי ממקום של ביקורת או שיפוטיות ואת בטח בריאה בנפשך
איך אומרים במצב לא נורמלי כל התנהגות היא נורמלית
רק אמרתי מניסיון אישי מה שלי עזר כשהלכתי לפרוק וזה מאוד שיחרר אותי

הכל טוב. לא הרגשתי שאת שופטת אותי.

 

[מריומה~]

משום מה איבדתי אמון באנשי מקצוע, (במחילה מכל המקצוענים למינהם, חלילה לא מזלזלת בעבודה שלכם)
כי נכון שלפרוק זה טוב ומצוין, אבל דוקא גם בהתמודדות של החולי וגם של הפטירה הרגשתי שיש יותר מקום בלפרוק לאנשים שחוו את מה שעובר עלינו, ופחות לאנשי מקצוע.
כנ"ל ביחס למשפחה הקרובה, כמה שהם עוטפים ואוהבים ושותפים מלאים בכל, עדיין, זר לא יבין תחושות שרק מי שעבר מסוגל להרגיש.
תחושות כמו- להכנס לחדר טיפול נמרץ ולהעביר מבט בין הילד לבין המדדים של המסך, ולצאת חסרי אונים ולחזור שוב לחדר ולקוות לטוב. וכולם סביבך אומרים שהם מתפללים ויהיה בסדר, ואת יודעת טוב מאד את המצב...
להדליק נרות כל שבת, כולל לבן שאיננו, ולסיים את הדמעות מיד אחרי שמורידים את הידיים מהעיניים, כי שבת... שמחים... מה קשור לבכות עכשיו... וחוץ מזה, מה? גם אחרי כמה שנים עושה לך צביטה שאת מדליקה גם נר בשבילו...

ואפרופו בריאות נפש--- לעניות דעתי זה הכי בעולם בריא ליפול ולקום, לחיות את הכאב, לתת את המקום, ולהמשיך לצד זה שגרה מלאה בשמחה וחיוכים ואנרגיות טובות. בכל זאת, לא מדובר כאן ברובוטים או מלאכים. אנו בני אדם!

צר לי על זה שנפלת כנראה בידי אנשי מקצוע לא מקצוענים מספיק שלא היטיבו לתת את תחושת ההבנה ולעזור להתרומם.
אין ספק שאנשים שעברו את אותה החוויה יבינו יותר מכל אדם אחר ולפעמים גם ממטפל, אבל מה,הבעיה היא שצריך להיזהר מהשתבללות ומהמקום הזה של הפחתת הכאב כי רק שלו, ומהמקום הזה שאפשר להיכנס למסכנות במקום לצמוח ולהמשיך הלאה.
מטפל טוב גם אם לא עבר או יותר נכון מטפל טוב לא אמור לעבור את כל מאורעות החיים היכולים להיות בכדי לחוש את המטופל שלו ולתת לו כוחות. זה יכולת וצורת קשר שאם יודע לעשות זאת אז יוכל לעשות זאת בעזה.
הוספה-
ומתייחסת לקטע האחרון שכתבת. דווקא בגלל שאנחנו בני-אדם לפעמים אנחנו צריכים מישהו שיעזור לנו לקום וחבר לא תמיד יכול לעשות זאת לפעמים זה רק מטפל טוב.

 

[H. Clin]

משום מה איבדתי אמון באנשי מקצוע, (במחילה מכל המקצוענים למינהם, חלילה לא מזלזלת בעבודה שלכם)
כי נכון שלפרוק זה טוב ומצוין, אבל דוקא גם בהתמודדות של החולי וגם של הפטירה הרגשתי שיש יותר מקום בלפרוק לאנשים שחוו את מה שעובר עלינו, ופחות לאנשי מקצוע.

אני לגמרי מסכימה שרק אנשים שחוו את זה יכולים להבין את זה ולאורך כל המחלה של הבן שלי ההורים האחרים בבי"ח הם אלה שנתנו לנו כח.

וכולם סביבך אומרים שהם מתפללים ויהיה בסדר, ואת יודעת טוב מאד את המצב...

ואת רוצה לצעוק "אתם לא מבינים ששום דבר לא בסדר כאן?!" אבל את מרגישה צורך להשאר חזקה בשבילם כשבפנים את רוצה רק ליפול.

להדליק נרות כל שבת, כולל לבן שאיננו, ולסיים את הדמעות מיד אחרי שמורידים את הידיים מהעיניים, כי שבת... שמחים... מה קשור לבכות עכשיו... וחוץ מזה, מה? גם אחרי כמה שנים עושה לך צביטה שאת מדליקה גם נר בשבילו...

וחלילה שהילדים יראו שבכית כי את האמא החזקה שצריכה להיות שם בשביל כולם.

אפרופו בריאות נפש--- לעניות דעתי זה הכי בעולם בריא ליפול ולקום, לחיות את הכאב, לתת את המקום, ולהמשיך לצד זה שגרה מלאה בשמחה וחיוכים ואנרגיות טובות. בכל זאת, לא מדובר כאן ברובוטים או מלאכים. אנו בני אדם!

בדיוק. תודה על ההבנה.

 

[MAM-TINA]

וחיייבים!!!! להשאר חזקים!!!
כי עיני כולם נשואות אליכם, אתם החזקים, אתם נבחרתם כי רק אתם מסוגלים לעמוד בנסיון הזה...
אז חלילה מלאכזב מישהו..
אז להיות חזקים לאורך המחלה, ולחזק את כולם. וכולם מאחורי הגב אומרים וואו , איזה כוחות יש להם....כשבפנים את יודעת טוב מאד מה קורה כשאת צונחת על הכרית בלילה....
להיות חזקים אחרי הפטירה, למען הילדים שבבית... והכי כדאי שתמשיכו הלאה... ואם קצת קשה, אז, אווויייי את שוקעת בכאב וחבל....סתם מתמסכנת...
ולכל אלה- שדואגים להגיד שהקב"ה מנסה רק את הקנקנים החזקים, תדעו, אנחנו מיכלי ענק חזקים וגיבורים!! ולא נחליף בחיים את האתגרים שהקב"ה נתן לנו, אבל כן, מותר גם לבכות, לכאוב, וזה לא אומר שאנו צונחים למסכנות ומשתבללים בכאב סתם...אלא תמיד בצמיחה...

 

[H. Clin]

וחיייבים!!!! להשאר חזקים!!!
כי עיני כולם נשואות אליכם, אתם החזקים, אתם נבחרתם כי רק אתם מסוגלים לעמוד בנסיון הזה...
אז חלילה מלאכזב מישהו..
אז להיות חזקים לאורך המחלה, ולחזק את כולם. וכולם מאחורי הגב אומרים וואו , איזה כוחות יש להם....כשבפנים את יודעת טוב מאד מה קורה כשאת צונחת על הכרית בלילה....
להיות חזקים אחרי הפטירה, למען הילדים שבבית... והכי כדאי שתמשיכו הלאה... ואם קצת קשה, אז, אווויייי את שוקעת בכאב וחבל....סתם מתמסכנת...
ולכל אלה- שדואגים להגיד שהקב"ה מנסה רק את הקנקנים החזקים, תדעו, אנחנו מיכלי ענק חזקים וגיבורים!! ולא נחליף בחיים את האתגרים שהקב"ה נתן לנו, אבל כן, מותר גם לבכות, לכאוב, וזה לא אומר שאנו צונחים למסכנות ומשתבללים בכאב סתם...אלא תמיד בצמיחה...

וואו. כל מילה.

ספוילר

אני חוששת שהרבה אנשים יצטרכו טיפול רגשי אחרי שהם יקראו את הפוסטים שלנו...
אולי עדיף שנחכה לקבוצה הסגורה כדי לא להכניס את כולם לטראומה

 

[טווינס]

אני חוששת שהרבה אנשים יצטרכו טיפול רגשי אחרי שהם יקראו את הפוסטים שלנו...
אולי עדיף שנחכה לקבוצה הסגורה כדי לא להכניס את כולם לטראומה

נכון מאד,
לכן אני בינתיים משתדלת לא להגיב כאן ומחכה לקבוצה הסגורה,

רק מציינת לגבי טיפול,
יש טיפולים שעוזרים,
צריך להתפלל על זה ולהגיע למטפלת טובה
אבל כשהנפש לא מצליחה להתמודד לבד כדאי ומומלץ לקחת עזרה

 

[מה שאני]

יש אמרה בשם מרן הסטייפלער זיע"א שאם הורים היו יודעים את הזכות הגדולה שיש בלגדל נשמה קדושה של ילד שנפטר ללא חטא היה תור מהבית שלי (רשב"ם 10) עד לדרמן (למי שמכיר) כדי לבקש את זה
ובאותו ענין כתוב במסכת גרים שכשמשכנעים גוי שבא להתגייר שלא כדאי לו אומרים לו שזו אומה שקוברים את בניהם..

 

[גרפיקהil]

להדליק נרות כל שבת, כולל לבן שאיננו, ולסיים את הדמעות מיד אחרי שמורידים את הידיים מהעיניים, כי שבת... שמחים... מה קשור לבכות עכשיו... וחוץ מזה, מה? גם אחרי כמה שנים עושה לך צביטה שאת מדליקה גם נר בשבילו...

רק בשביל זה לבד שווה לפתוח קבוצה.
כל כך מזדהה איתך! וממש קשה לשתף אחרים בתחושות האלו.

לפעמים אני כל כך מתגעגעת להדלקת נרות לפני, שרק מזה לבד אני יכולה לבכות...

ב"ה הקבוצה הולכת ונבנית ובעז"ה והלוואי תעזור לכולנו להיבנות עוד קצת.
יש לכם רעיון לשם לקבוצה?
חשבתי אולי "ילד שבלב"? שתפו בבקשה דעתכם.

 

[book]

מרגישה צורך לבקש סליחה על שאני מתערבת,
זה אשכול מקודש...

לגבי השם, אם את חושבת על ילד שבלב, נראה לי שעדיף להוריד את האות ש' ולהשאר עם "ילד בלב" או "ילד ולב"
חשבתי גם על "ילד ונר"

הקב"ה יחזק כל אחד ואחת מכם ויקוים בכם "שמחנו כימות עיניתנו"...

 

[Harmonyapro]

אני חוששת שהרבה אנשים יצטרכו טיפול רגשי אחרי שהם יקראו את הפוסטים שלנו...
אולי עדיף שנחכה לקבוצה הסגורה כדי לא להכניס את כולם לטראומה

דווקא אני חושבת שאתם ספר מוסר מהלך.
בתור ילדה צעירה חוויתי מהצד טרגדיה משפחתית מורכבת שהיה בה גם שכול.
אני זוכרת מצוין כל מה שהיה שם עד לפרטים הכי קטנים ומוזרים.
מה שכן כשאני מסתכלת על זה מהצד היה לזה אולי נקודת התחלה כלשהי אבל גם כיום יותר מ15 שנה אחרי אין לזה סוף.

השכול לא היה במשפחה הגרעינית שלי אבל כיוון שהאסון היה נרחב חווינו אותו כולנו, מה שכן הוא עם כל הכאב נשאר בסופו של דבר להורים בלבד.
הם חווים אותו עד היום כל רגע, ונכון הם חזקים אבל בתור משפחה מי שרוצה לראות ייראה מצוין את ההתמודדות.
ולשמוע משפטים כאלו מאנשים כמוכם זה הרבה יותר מסדר מוסר אולי אפילו סטירת לחי...
לא נורא אם גם אנחנו האנשים הפשוטים נכנס קצת יותר לפרופורציה באמונה.

 

[פ.נ]

משום מה איבדתי אמון באנשי מקצוע, (במחילה מכל המקצוענים למינהם, חלילה לא מזלזלת בעבודה שלכם)
כי נכון שלפרוק זה טוב ומצוין, אבל דוקא גם בהתמודדות של החולי וגם של הפטירה הרגשתי שיש יותר מקום בלפרוק לאנשים שחוו את מה שעובר עלינו, ופחות לאנשי מקצוע.
כנ"ל ביחס למשפחה הקרובה, כמה שהם עוטפים ואוהבים ושותפים מלאים בכל, עדיין, זר לא יבין תחושות שרק מי שעבר מסוגל להרגיש.
תחושות כמו- להכנס לחדר טיפול נמרץ ולהעביר מבט בין הילד לבין המדדים של המסך, ולצאת חסרי אונים ולחזור שוב לחדר ולקוות לטוב. וכולם סביבך אומרים שהם מתפללים ויהיה בסדר, ואת יודעת טוב מאד את המצב...
להדליק נרות כל שבת, כולל לבן שאיננו, ולסיים את הדמעות מיד אחרי שמורידים את הידיים מהעיניים, כי שבת... שמחים... מה קשור לבכות עכשיו... וחוץ מזה, מה? גם אחרי כמה שנים עושה לך צביטה שאת מדליקה גם נר בשבילו...

ואפרופו בריאות נפש--- לעניות דעתי זה הכי בעולם בריא ליפול ולקום, לחיות את הכאב, לתת את המקום, ולהמשיך לצד זה שגרה מלאה בשמחה וחיוכים ואנרגיות טובות. בכל זאת, לא מדובר כאן ברובוטים או מלאכים. אנו בני אדם!

הפרופו ההודעה שלך
דעתי
מטפל טוב שה דווקא מטפל שחווה ארוע מסוג כזה או אחר
שדווקא בא מהמקום הזה

 

[מתגעגע]

נפגשתם עם כזו תופעה?
שבנוסף לשכול, עוד יש לך לפעמים איזשהו הרגשה של כעס על המת?
או שזה רק אני???

 

[H. Clin]

נפגשתם עם כזו תופעה?
שבנוסף לשכול, עוד יש לך לפעמים איזשהו הרגשה של כעס על המת?
או שזה רק אני???

שמעתי על תופעה כזאת ואני חושבת שזה לא חריג. אולי אני טועה אבל אני מאמינה שזה מאוד תלוי בסיבת הפטירה.
אם זה ילד שחלה ונפטר, לא חושבת שיש על מה לכעוס כי זה לא היה בידיים שלו בכלל.
אם זה היה בעקבות תאונה, אז אולי הוא כן יכל להתנהג בצורה אחרת ולמנוע את מה שקרה (כמובן שה' גזר שזה מה שיהיה אבל בהגיון אפשר לחשוב ככה) אז זה בהחלט טבעי לכעוס לפעמים.
מתנצלת אם אני לא בכיוון בכלל.
אישית אני לא מרגישה כעס. הבן שלי היה תינוק שכהוא חלה ושום דבר לא היה בשליטה שלו.

 

[ששונית]

נפגשתם עם כזו תופעה?
שבנוסף לשכול, עוד יש לך לפעמים איזשהו הרגשה של כעס על המת?
או שזה רק אני???

מודל קובלר-רוס – ויקיפדיה

he.wikipedia.org

אני לא אם שכולה אבל ממש בקטנה עברתי לידה שקטה והופתעתי מאוד למצוא בי כל כך הרבה כעס (על מי בדיוק?.... בפרט שזה כבר נכנס לשאלות אמוניות שמעולם לא הייתי צריכה להתמודד איתן) כשקראתי על חמשת שלבי האבל נרגעתי קצת (ולא כל אחד עובר את כולם)

 

[שרה וין]

לגבי שם לקבוצה- ילד בלב זה לדעתי שם מושלם
לגבי כעס על הנפטר זה לא קל בכלל אבל כמו שכבר כתבתי
במצב לא נורמלי כל התנהגות היא נורמלית
כדאי מאוד לגשת לטיפול כי לא קל להתמודד גם עם זה בנוסף לאובדן
וזה בוודאי לא נותן מנוח
לגבי טיפול-כואב לשמוע שנפלת על מטפלת לא טובה
אבל אם היא מספיק מקצועית ויש כימיה טובה זה יכול מאוד לעזור
יש משהו בזה שכשאת מדברת עם כאלה שעברו את זה ומתומדדים עם זה
את מרגישה הכי מובנת ומשוחררת , אולי באמת הקבוצה שנקים פה בע"ה יוכל לתת מענה טוב לכולנו
אני הלכתי לטיפול ופרקתי הכל גם מה שהיה לפני שנפטר וכו'
והרגשתי שזה מה שנתן לי כח לחזור ולהמשיך בחיים
תוכלי לפנות אלי באישי ואוכל להמליץ לך על מישהי

 

[מתגעגע]

נפגשתם עם כזו תופעה?
שבנוסף לשכול, עוד יש לך לפעמים איזשהו הרגשה של כעס על המת?
או שזה רק אני???

תיקון טעות: כעס על הנפטר

 

[מתגעגע]

לגבי שם לקבוצה- ילד בלב זה לדעתי שם מושלם
לגבי כעס על הנפטר זה לא קל בכלל אבל כמו שכבר כתבתי
במצב לא נורמלי כל התנהגות היא נורמלית
כדאי מאוד לגשת לטיפול כי לא קל להתמודד גם עם זה בנוסף לאובדן
וזה בוודאי לא נותן מנוח
לגבי טיפול-כואב לשמוע שנפלת על מטפלת לא טובה
אבל אם היא מספיק מקצועית ויש כימיה טובה זה יכול מאוד לעזור
יש משהו בזה שכשאת מדברת עם כאלה שעברו את זה ומתומדדים עם זה
את מרגישה הכי מובנת ומשוחררת , אולי באמת הקבוצה שנקים פה בע"ה יוכל לתת מענה טוב לכולנו
אני הלכתי לטיפול ופרקתי הכל גם מה שהיה לפני שנפטר וכו'
והרגשתי שזה מה שנתן לי כח לחזור ולהמשיך בחיים
תוכלי לפנות אלי באישי ואוכל להמליץ לך על מישהי

לא חושב שבכל דבר צריך לגשת לטיפול.
אני רואה הרבה תגובות בפורומים השונים, ומיד קופץ ענין הטיפול.
לדעתי זה מוגזם (למרות שאני מאמן אישי).

 

[מתגעגע]

יש לכם רעיון לשם לקבוצה?
חשבתי אולי "ילד שבלב"? שתפו בבקשה דעתכם.

אפשר עוד רעיונות
"הפיקדון שלי" או "נשמה שנתת לי"

 

[שרה וין]

לא חושב שבכל דבר צריך לגשת לטיפול.
אני רואה הרבה תגובות בפורומים השונים, ומיד קופץ ענין הטיפול.
לדעתי זה מוגזם (למרות שאני מאמן אישי).

פטירה של ילד זה לא כל דבר זה אחד הדברים.....
ענין הטיפול היא לתת מקום לדברים כדי להרגע עד כמה שאפשר ולא לשקוע יותר מידי
כל אחד שימצא את הדרך שלו לעשות את זה