דרוש מידע הִרְהוּרִים אַחֲרֵי הָאוֹר (על ובעקבות הספר "שניה לפני האור")

[כתר מלוכה]

הדיון קיים ולא ננעל הוי אומר שיש במה לכל הרגשות והתחושות וגם לכאלו שסותרים אותם.
וזכותו של הסופר לומר למה הוא התכוון
כשהתקדמו עם הרגשות הלאה לכיוון של טענה ודאי שזכותו של הסופר להציע שלא יקראו.
דיון מכיל ופתוח אין פירושו אימוץ כל דעה ובטח לא כל טענה.

והנה עוד דוגמה למילים שנכתבות לכאורה מתוך מקום שכל אחד יכתוב את הביקורת שלו וכו'...
אבל הרוח מאחורה אומרת - אם אתם לא חושבים כמוני - אין מקום להרגשות שלכם.

 

[shira bira]

והנה עוד דוגמה למילים שנכתבות לכאורה מתוך מקום שכל אחד יכתוב את הביקורת שלו וכו'...
אבל הרוח מאחורה אומרת - אם אתם לא חושבים כמוני - אין מקום להרגשות שלכם.

דווקא רציתי להביא את תגובתך הקודמת כדוגמא לכך שכתבת מה את הרגשת ופירשת ולא באת בטענות לסופרת עצמה.

 

[מריומה~]

דווקא רציתי להביא את תגובתך הקודמת כדוגמא לכך שכתבת מה את הרגשת ופירשת ולא באת בטענות לסופרת עצמה.

תראי
במידה ואדם מדברר את הסופר ומגן עליו באופן אישי בלי לזוז מעט הצידה ולתת לסופר לענות לשאלות כנות אז הוא מביא את הצד השני גם הוא קצת לחרוג מגבולות
צריך הדדיות וכבוד לשני צדדים בצורה שווה.

 

[shira bira]

תראי
במידה ואדם מדברר את הסופר ומגן עליו באופן אישי בלי לזוז מעט הצידה ולתת לסופר לענות לשאלות כנות אז הוא מביא את הצד השני גם הוא קצת לחרוג מגבולות
צריך הדדיות וכבוד לשני צדדים בצורה שווה.

פורשת מהדיון
לא מוכנה להידיין מול מי שהחליטה על דעת עצמה בלי שום הוכחה שאני מדבררת את הסופרת.
היא לא מינתה אותי לתפקיד הזה.
וממילא ברגע שזו נקודת המוצא שלך הדיון מגיע לנקודה חסרת תוחלת מבחינתי.

 

[אם אין אני לי]

לא קוראת הרבה ספרים, לא מגיעה לזה, (ב''ה עומס חיובי...)
אני אברכית, ואמא לילד ADD.
קראתי את ילדה נוף וקראתי את שניה לפני האור.
שני הספרים מציגים התמודדויות.
משום מה הספר ילדה נוף הוציא אותי מחוזקת, הוא הציג הכל - אבל ממקום נותן כח, ממקום של אור. ספר שנמצא לי קבוע בפינת המיטה, וכשאני רוצה כח להמשיך הלאה - אני פשוט פותחת איפה שנפתח וקוראת.
והספר השני, גם הוא מציג התמודדות, אבל משום מה כשגמרתי את הספר סגרתי והנחתי בארון.
הכתיבה - מיוחדת ,אין חולק. לא הפסקתי באמצע, הייתי חייבת לגמור עד הסוף.
אבל כשגמרתי - לא פתחתי שוב.
זה הציג את האברכים כתמימים, את החניוקים כמעצבנים.
ודווקא מי שלכאורה סטה מהדרך - הוא הטוב, שמחליק עניינים, שחושב ודואג....

אם את אוהבת את סגנון הכתיבה , ממליצה מאוד לנסות לקרוא לפחות עוד פעם אחת
יש הרבה דברים שיראו לך שונה
מנסיון
אחרי הפעם הראשונה התעצבנתי
קראתי שוב
ושוב
ואני נהנית כל פעם מחדש ...


(בלי קשר, יש משהו בכך שהספרים שהופיעו בלבית הרבה פחות צובטים מהספרים שנכתבו במשפחה... ויתכן שיש כאלו שפחות מתחברים לצובט הזה... )

 

[גברת חוקרת]

@shira bira ו @מריומה ♧
נראה לי שתפתחו אשכול חדש לצורך הדיון, אולי אפילו בפורום כתיבה ששתיכן חברות בו...

 

[מריומה~]

פורשת מהדיון
לא מוכנה להידיין מול מי שהחליטה על דעת עצמה בלי שום הוכחה שאני מדבררת את הסופרת.
היא לא מינתה אותי לתפקיד הזה.
וממילא ברגע שזו נקודת המוצא שלך הדיון מגיע לנקודה חסרת תוחלת מבחינתי.

כרצונך
אבל מותר לאנשים לא להתחבר ולא לאהוב כרצונם וזה ממש ממש לא משהו אישי כנגד רותי.לא מכירה אישית בכלל.

 

[shira bira]

כרצונך
אבל מותר לאנשים לא להתחבר ולא לאהוב כרצונם וזה ממש ממש לא משהו אישי כנגד רותי.לא מכירה אישית בכלל.

את שוב מוציאה מהקשר. אני לא אחליט לאנשים מה לאהוב ולמה להתחבר. כל היופי בדיונים ספרותיים הוא הגיוון והענייניות.
פשוט נוח לך להציג ככה את דברי.
יום נעים והמשך דיונים פוריים וקצת פחות אישיים.

 

[אמא ועוד..]

אבל משום מה כשגמרתי את הספר סגרתי והנחתי בארון.​

בכנות- אם את רוצה למכור אשמח לקנות. לא פרגנתי לעצמי עד כה.

 

[Ruty Kepler]

זה שאדם מנסה לשכנע שבאמת זה מה שהתכוון לתת אפשר להאמין לו אבל גם מותר להאמין לאילו שמספרים שהחוויה שלהם היתה אחרת.
כי אולי היתה כוונה כזו אבל זה לא בהכרח בטוח שכך זה יצא. היה רצון.

לכאורה, החוויה של רוב הקוראים, וכך אפשר לראות גם באשכול, הייתה תואמת למטרת הספר.
לכל היתר, שהחוויה שלהם הייתה אחרת - אני מאמינה להם בלב שלם ובנפש חפצה, לא אמרתי שהם משקרים או ממציאים. על חוויות אי אפשר להתווכח, אבל החוויה שלהם מקריאת הספר הייתה ש'חיי אברכות הם קשים ומרים', זה אומר - שהספרים שלי לא נועדו בשבילם, וגם לא ייועדו בעתיד.
כי בספר הזה היו שיר וניגון בנויים ומכוונים, ומי שלא שמע אותם - באמת עלול לחשוב שיש פה סתם סיפור על אברכית מקטרת.

אז אולי מצידכם הייתם רוצים שאפסיק לכתוב בכלל, אבל נראה שהגיוני יותר להחליט שאמשיך לכתוב, ואתם תוכלו לבחור לא לקרוא. כי זה תדר שפחות מתאים לכם.

והספרניות יוכלו להמליץ לכם על הרבה ספרים אחרים שיש על המדפים. יבול מבורך שהולך וגדל כל חג. שם תוכלו לקרוא את מה שאתם אוהבים ולחוות את החוויות שמתאימות לכם.

 

[מריומה~]

לכאורה, החוויה של רוב הקוראים, וכך אפשר לראות גם באשכול, הייתה תואמת למטרת הספר.
לכל היתר, שהחוויה שלהם הייתה אחרת - אני מאמינה להם בלב שלם ובנפש חפצה, לא אמרתי שהם משקרים או ממציאים. על חוויות אי אפשר להתווכח, אבל החוויה שלהם מקריאת הספר הייתה ש'חיי אברכות הם קשים ומרים', זה אומר - שהספרים שלי לא נועדו בשבילם, וגם לא ייועדו בעתיד.
כי בספר הזה היו שיר וניגון בנויים ומכוונים, ומי שלא שמע אותם - באמת עלול לחשוב שיש פה סתם סיפור על אברכית מקטרת.

אז אולי מצידכם הייתם רוצים שאפסיק לכתוב בכלל, אבל נראה שהגיוני יותר להחליט שאמשיך לכתוב, ואתם תוכלו לבחור לא לקרוא. כי זה תדר שפחות מתאים לכם.

והספרניות יוכלו להמליץ לכם על הרבה ספרים אחרים שיש על המדפים. יבול מבורך שהולך וגדל כל חג. שם תוכלו לקרוא את מה שאתם אוהבים ולחוות את החוויות שמתאימות לכם.

נכון לגמרי מסכימה איתך
בהחלט יש תמיד אופציה כזו ויש גם אופציה כשבנאדם מספר משהו שונה לשאול אותו ולהקשיב לו ולדון איתו באמת למה הוא חש כך
וזה לא חייב בכלל להיות כאן.
האמירה הספר לא היה מיועד אליך היא קצת מעקצצת. זאט אול. אני חושבת שמותר לבנאדם שיש לו ביקורת שיתייחסו אליו בכבוד ויסכימו לדון איתו.
סופר כותב לקהל ורוצה אהדה ורוצה שדבריו ישמעו וזה בסדר לגמרי והכי אנושי ואם יש קורא מאוכזב אז זה גם בסדר שרוצה לאמר את אכזבתו ולקבל יחס בהתאם.
הוא אכן לא חייב לקבל את כל מבוקשו ולא חייבים בכלל למלא את מבוקשו אבל רק לאמר באיזה שהוא מקום ובנימה שנשמעת מהרבה אנשים - זה בעיה שלך. זה באמת לא נעים.

 

[אננס צלול]

אני חושבת שהטעות נמצאת בשורשו של הדיון.
כאילו -
אברכית שמעיזה לחשוב על הקשיים שיש לה ואפילו להרגיש אותם = סיפור על אברכית מקטרת.
והנכון בעיניי -
סיפור שמבטא את הקשיים של אשת אברך כמו שוע = סיפור אמיתי, סיפור שמשקף מציאות.
אפשר אמנם להתייחס רק לחלק הפוטוגני של החיים, אבל זה לא חכם ואפילו רדוד.

 

[כחול רויאל]

אז אולי מצידכם הייתם רוצים שאפסיק לכתוב בכלל, אבל נראה שהגיוני יותר להחליט שאמשיך לכתוב, ואתם תוכלו לבחור לא לקרוא. כי זה תדר שפחות מתאים לכם.

זה מוקצן....
גם מי שהבין את הספר אחרת, בקש רק שיהיו תאורים חיים ורבים יותר של חיי האור של האברכות.

 

[אם אין אני לי]

אני חושבת שהטעות נמצאת בשורשו של הדיון.
כאילו -
אברכית שמעיזה לחשוב על הקשיים שיש לה ואפילו להרגיש אותם = סיפור על אברכית מקטרת.
והנכון בעיניי -
סיפור שמבטא את הקשיים של אשת אברך כמו שוע = סיפור אמיתי, סיפור שמשקף מציאות.
אפשר אמנם להתייחס רק לחלק הפוטוגני של החיים, אבל זה לא חכם ואפילו רדוד.

לא זה הדיון
הדיון הוא מה מודגש בספר , הרגשות שלה בזמן הקשיים או הרגשות של האור והחיבור לחיי תורה מוארים
לדעתי הצנועה
יש משהו שקושי , הרבה יותר קל לתאר במילים כתובות ולחוש אותו מיד כשקוראים
לעומת זאת ההרגשות של החיבור והאור לחיי תורה(כמו כל רגש רוחני אחר) הם הרבה יותר עמוקים ועדינים
ולכתוב עליהם, ולהעביר את עומק ועדינות הרגשות, מורכב יותר
וזה גם ההבדל בזמן הקריאה,
לתיאורי ההתמודדויות מתחברים מיד, הם מתוארים חד וברור לתיאור העונג והחויה הפנימית , צריך התעמקות .
לכן
המסקנה שלי לגבי כל ספר עמוק הוא -
לא להסתפק בקריאה ראשונה.
החוויה של קריאה ראשונה בד"כ לא מדוייקת כי הרבה מהקוראים(כמוני) מרוכזים בעלילה והתפתחויותיה ומצפים לראות מה יהיה בסוף
קריאה שניה ושלישית וכן הלאה, נותנים את היכולת להתרכז במסר והתובנות

אם אהבתם את הז'אנר, תקראו שוב , בטוחה שראו את האור ....

 

[מריומה~]

אני חושבת שהטעות נמצאת בשורשו של הדיון.
כאילו -
אברכית שמעיזה לחשוב על הקשיים שיש לה ואפילו להרגיש אותם = סיפור על אברכית מקטרת.
והנכון בעיניי -
סיפור שמבטא את הקשיים של אשת אברך כמו שוע = סיפור אמיתי, סיפור שמשקף מציאות.
אפשר אמנם להתייחס רק לחלק הפוטוגני של החיים, אבל זה לא חכם ואפילו רדוד.

זה נכון והאמירה היתה של נשים שהרגישו שיצאו חלשות ולא מחוזקות ואכפת היה להן.

 

[מריומה~]

זה מוקצן....
גם מי שהבין את הספר אחרת, בקש רק שיהיו תאורים חיים ורבים יותר של חיי האור של האברכות.

בדיוק. זה הענין.

 

[Ruty Kepler]

כרצונך
אבל מותר לאנשים לא להתחבר ולא לאהוב כרצונם וזה ממש ממש לא משהו אישי כנגד רותי.לא מכירה אישית בכלל.

ומותר לאנשים להגיד לאנשים האלה שמי שלא מתחבר ולא אהב, שישאיר את הספר בחנות, גם את הספר הבא. אני לא מתכוננת להתחיל לכתוב בסגנון שטוח יותר. כך שהמצב רק ילך ויחמיר, לכאורה.

מרגיש כמו מפיק מוזיקלי שבכל הופעה שלו מחדש מגיעים - חוץ מהקהל הרגיל שאוהב את הז'אנר - גם כמה אנשים שלא סובלים את ההרכב הזה ולא נהנים מהעיבודים, וכמה שמנסים להסביר להם שאם כך, המופעים של המפיק הזה לא בשבילם - הם ממשיכים ובאים גם לקונצרט הבא ומקטרים גם עליו.

סופר כותב לקהל ורוצה אהדה ורוצה שדבריו ישמעו וזה בסדר לגמרי והכי אנושי ואם יש קורא מאוכזב אז זה גם בסדר שרוצה לאמר את אכזבתו ולקבל יחס בהתאם.

סופר כותב לקהל מסויים. מי שקרא את הספר בנחת ובישוב הדעת, ועדיין חושב ומרגיש שמה שיש בו זה 'חיי אברכות קשים ואברכית מקטרת' - אינו כלול בקהל שלי. גם לא בעתיד. (כנ"ל מי שחושב שמתוארים שם 'פרומר רשע ומודרני צדיק').
מה אעשה. עם כל הרצון הטוב והיחס האוהד. אני מוכנה לדון עם אותו אחד על ספרים אחרים. מוכנה סתם כך להתכתב איתו על ספרות.
בקהל היעד של הספרים שלי הוא לא נכלל, כי הקהל הזה מורכב מכאלו שרוצים ומסוגלים ואוהבים לראות מורכבויות, לראות תהליכים איטיים ומציאותיים של בניה והתכווננות.

ואם אי פעם בעתיד לא יהיה די קהל כזה, אז אעשה הסבת מקצוע סוף סוף, כי את האמת, אף פעם לא רציתי להיות סופרת.

 

[עיתונאית במשקפי שמש]

לכאורה, החוויה של רוב הקוראים, וכך אפשר לראות גם באשכול, הייתה תואמת למטרת הספר.
לכל היתר, שהחוויה שלהם הייתה אחרת - אני מאמינה להם בלב שלם ובנפש חפצה, לא אמרתי שהם משקרים או ממציאים. על חוויות אי אפשר להתווכח, אבל החוויה שלהם מקריאת הספר הייתה ש'חיי אברכות הם קשים ומרים', זה אומר - שהספרים שלי לא נועדו בשבילם, וגם לא ייועדו בעתיד.
כי בספר הזה היו שיר וניגון בנויים ומכוונים, ומי שלא שמע אותם - באמת עלול לחשוב שיש פה סתם סיפור על אברכית מקטרת.

אז אולי מצידכם הייתם רוצים שאפסיק לכתוב בכלל, אבל נראה שהגיוני יותר להחליט שאמשיך לכתוב, ואתם תוכלו לבחור לא לקרוא. כי זה תדר שפחות מתאים לכם.

והספרניות יוכלו להמליץ לכם על הרבה ספרים אחרים שיש על המדפים. יבול מבורך שהולך וגדל כל חג. שם תוכלו לקרוא את מה שאתם אוהבים ולחוות את החוויות שמתאימות לכם.

חבל שזאת החוויה... כמשקיפה מהצד לא ראיתי ביקורת ודרישה שתפסיקי לכתוב...
אנשים שתפו כאן את התובנות שעלו מהספר בצורה מאד כנה וידידותית שנכתבה מתוך שיתוף אישי ובלי התהלמות או הטחת ביקורת, לא נעים שהתגובות האלו מתפרשות, בפרט כמו ש @shira bira הציגה את זה, כאילו היתה כאן השתלחות מכוונת לא עניינית. זאת לא הייתה ההתרשמות ולקחת את זה למקום כזה זה עושה רושם שטחי קצת...
וגם הטענה שרוב התגובות כן הבינו את הסיפור והמסר - אני אישית יכולה לומר שלמרות שהיו לי תגובות שונות, חששתי לכתוב אותם, כדי לא להיחשב כאחת שסתם מעבירה ביקורת לא עניינית. למרות שגם אני נתקלתי בהרבה נשים ובנות שחוו את הספר דומה לחלק מהנשים שכתבו כאן.
וכמו שאחת כתבה כאן שהיא ספרנית ופוגשת תגובות כאלה... אני מאמינה שהיא רואה גם מדגם מייצג
אז להגיד: לא אוהבים אל תקראו את הספרים שלי, זה נכון אם היינו באים וצועקים עליך על העוול שאת עושה עם הספרות החרדית ואיך שאת הורסת את החינוך של כולם
אבל זה לא מה שנאמר, נאמרה ביקורת יפה, שיתופים אישיים של נשות אברכים (שבשניות החופשיות הבודדות שלהן הן בחרו לקרוא ספר שלך ) ורצון בסך הכל לנסות להשפיע על הכתיבה של הספרים הבאים שבטוח נקרא אותם גם. כי הם יפים למרות הביקורת. אבל תמיד אפשר להשביח. זכותך להחליט לא לקבל את הביקורת ואני מאמינה שכמוני רוב הנשים יעדיפו להמשיך לקרוא גם אם לא יהיה שינוי. אבל לשתף, בטח בפורום ציבורי, נראה לי מותר והוגן

 

[:)Rachel]

מרגיש לי כאילו הדיון ירד לגמרי מהספר....
השמעת טענות ענו לכם
ואתם ממשיכים להחזיק בהם ולענות שוב שוב את אותו דבר....
השמעתם את מה שיש לכם הטן תמשיכו הלאה....
ורותי באמת עונה פה יפה מאד ובעניניות לכל שאלה והערה

 

[Rivki.]

אז אעשה הסבת מקצוע סוף סוף, כי את האמת, אף פעם לא רציתי להיות סופרת.

רק זה לא!
אל תפסיקי לכתוב ותמשיכי להיות סופרת