דרוש מידע הִרְהוּרִים אַחֲרֵי הָאוֹר (על ובעקבות הספר "שניה לפני האור")

[החכמה צודקת]

אני לא מתכוננת להתחיל לכתוב בסגנון שטוח יותר. כך שהמצב רק ילך ויחמיר, לכאורה.

המשפט הזה עלול לתת הרגשה לאלה שיש להם ביקורת שזה נובע משטחיות.....
נקודה למחשבה.

 

[כחול רויאל]

המשפט הזה עלול לתת הרגשה לאלה שיש להם ביקורת שזה נובע משטחיות.....

יפה. זו בדיוק ההרגשה שמתקבלת כאן באשכול. מי שמספר על תחושות שעלו בו במהלך קריאת הספר,
לא זכאי לקבל הבנה או כבוד לרגשותיו. יש בו בעיה/ שטחיות/ חוסר הבנה

 

[Ruty Kepler]

זה מוקצן....
גם מי שהבין את הספר אחרת, בקש רק שיהיו תאורים חיים ורבים יותר של חיי האור של האברכות.

לא זה הדיון
הדיון הוא מה מודגש בספר , הקשיים או האור

הספר מתחיל ברגעי השבר הכי גדולים (נחמי מתמוטטת עם שלושה ילדים קטנים בלילה סוער), ומשם מנגן לאט לאט, בקרשנדו מאוד מאוד מחושב, את הדיוקים וההבנות, את המניעות והסרתן, ולאט לאט האור נכנס עוד ועוד, כשמו של הספר, כמו זריחה שקורית בהדרגה.
ולא לחינם זמן ההווה של הסיפור מתחיל בחורף, ממשיך עד ליום שוויון האביב, בו היום והלילה שווים, ומסיים בחמימות של אייר. הכל מתואם ומקביל. יש שם תהליך שמתקדם וזוהר.

בפרק האחרון נחמי שטופה באור, כפשוטו, לא יודעת איך אפשר לכתוב על אושר יותר מזה, איך אפשר לעשות תיאור חי מזה של חיי אברכות, באמת שאני לא יודעת. אם לא הצלחתם לזהות שם את החוויה, אז באמת, בבקשה, ובלי תלונה או כעס, בבקשה תקראו ספרים אחרים של סופרות שיודעות לכתוב על אושר של חיי אברכות יותר ממני, כי בפרק ההוא בבר מצווה, כשהם עומדים בין המטבח למעבר באולם בית הכנסת, ושוע מוציא את התכשיט המוזר ומסביר לה על הכדכוד והישפה, הגעתי לקצה גבול היכולת האפשרית לתאר אור זורח.

לא אוכל לכתוב יותר מזה, גבוה מזה, טוב מזה. מה לעשות. אנחנו מוגבלים.

 

[אמא ועוד..]

הודעה שקיבלתי באישי מניקית:

אם את רוצה להגיב בשמי, כי אני לא אוהבת לכתוב בפורום הכללי, בפרט שאני מזוהה-
שאני אשת אברך ב"ה אמא לילדים, ומפרנסת יחידה, והזדהיתי והתחזקתי עם הספר מאד, קראתי אותו פעמיים ברציפות ואחר כך עוד פעם.
אשת אברך שלא יצאה ממנו מחוזקת אולי צריכה לבדוק עם עצמה אם היא מלכתחילה שלמה עם המקום שלה, כי אם כן, היא יודעת שהקשיים שיש לנחמי בסיפור לא מייצגים את כל האברכיות.​

אם כבר דווקא לבחורה אני לא בטוחה שאתן לקרוא את הספר, כי אמנם מבחינתי השאלות של חיה נפתרות בסוף, אבל לא יודעת אם בחורה תצליח לקלוט אותן עד הסוף​

באופן אישי אני מתחברת לדבריה
אולי באמת יש הבדל בין אברכית חסידית לליטאית כי שתינו חסידיות ומוקפות במשפחות שבחרו אחרת
ואני מוסיפה שיתכן שאם הייתי קוראת את הסיפור בשלב מוקדם יותר בחיי אברכותי הייתי חווה אותו אחרת, בשלבים בהם אני עצמי הייתי בתוך אותם דילמות של נחמי
כיום הספר מחזק אותי, והלוואי שאצליח להגיע לדרגה של נחמי​

 

[shira bira]

בפרט כמו ש @shira bira הציגה את זה, כאילו היתה כאן השתלחות מכוונת לא עניינית. זאת לא הייתה ההתרשמות ולקחת את זה למקום כזה זה עושה רושם שטחי קצת...

מרגיש לי כאילו הדיון ירד לגמרי מהספר....
השמעת טענות ענו לכם
ואתם ממשיכים להחזיק בהם ולענות שוב שוב את אותו דבר....
השמעתם את מה שיש לכם הטן תמשיכו הלאה....

 

[Ruty Kepler]

המשפט הזה עלול לתת הרגשה לאלה שיש להם ביקורת שזה נובע משטחיות.....
נקודה למחשבה.

למה רק הרגשה? הנה אומר זאת בפירוש: מי שמרגיש שב'שניה לפני האור' הפרומר רשע והמודרני צדיק וחיי האברכות קשים, קרא אותו בצורה מאוד שטחית ולא מעמיקה.

אין לי מושג איך אפשר לסנן קוראים כאלה בלי לפגוע. כי הם אנשים חמודים וטובים כנראה, אבל... אהממ... בלי להוריד ממעלתם... הייתי מעדיפה להמשיך ולכתוב לאלו שכן מתחברים ואוהבים חוויות רבות-מימדים.

 

[במבונה]

חבל שזאת החוויה... כמשקיפה מהצד לא ראיתי ביקורת ודרישה שתפסיקי לכתוב...
אנשים שתפו כאן את התובנות שעלו מהספר בצורה מאד כנה וידידותית שנכתבה מתוך שיתוף אישי ובלי התהלמות או הטחת ביקורת, לא נעים שהתגובות האלו מתפרשות, בפרט כמו ש @shira bira הציגה את זה, כאילו היתה כאן השתלחות מכוונת לא עניינית. זאת לא הייתה ההתרשמות ולקחת את זה למקום כזה זה עושה רושם שטחי קצת...
וגם הטענה שרוב התגובות כן הבינו את הסיפור והמסר - אני אישית יכולה לומר שלמרות שהיו לי תגובות שונות, חששתי לכתוב אותם, כדי לא להיחשב כאחת שסתם מעבירה ביקורת לא עניינית. למרות שגם אני נתקלתי בהרבה נשים ובנות שחוו את הספר דומה לחלק מהנשים שכתבו כאן.
וכמו שאחת כתבה כאן שהיא ספרנית ופוגשת תגובות כאלה... אני מאמינה שהיא רואה גם מדגם מייצג
אז להגיד: לא אוהבים אל תקראו את הספרים שלי, זה נכון אם היינו באים וצועקים עליך על העוול שאת עושה עם הספרות החרדית ואיך שאת הורסת את החינוך של כולם
אבל זה לא מה שנאמר, נאמרה ביקורת יפה, שיתופים אישיים של נשות אברכים (שבשניות החופשיות הבודדות שלהן הן בחרו לקרוא ספר שלך ) ורצון בסך הכל לנסות להשפיע על הכתיבה של הספרים הבאים שבטוח נקרא אותם גם. כי הם יפים למרות הביקורת. אבל תמיד אפשר להשביח. זכותך להחליט לא לקבל את הביקורת ואני מאמינה שכמוני רוב הנשים יעדיפו להמשיך לקרוא גם אם לא יהיה שינוי. אבל לשתף, בטח בפורום ציבורי, נראה לי מותר והוגן

מעבר ללייק.
מצטרפת לכל מילה.

 

[מריומה~]

הספר מתחיל ברגעי השבר הכי גדולים (נחמי מתמוטטת עם שלושה ילדים קטנים בלילה סוער), ומשם מנגן לאט לאט, בקרשנדו מאוד מאוד מחושב, את הדיוקים וההבנות, את המניעות והסרתן, ולאט לאט האור נכנס עוד ועוד, כשמו של הספר, כמו זריחה שקורית בהדרגה.
ולא לחינם זמן ההווה של הסיפור מתחיל בחורף, ממשיך עד ליום שוויון האביב, בו היום והלילה שווים, ומסיים בחמימות של אייר. הכל מתואם ומקביל. יש שם תהליך שמתקדם וזוהר.

בפרק האחרון נחמי שטופה באור, כפשוטו, לא יודעת איך אפשר לכתוב על אושר יותר מזה, איך אפשר לעשות תיאור חי מזה של חיי אברכות, באמת שאני לא יודעת. אם לא הצלחתם לזהות שם את החוויה, אז באמת, בבקשה, ובלי תלונה או כעס, בבקשה תקראו ספרים אחרים של סופרות שיודעות לכתוב על אושר של חיי אברכות יותר ממני, כי בפרק ההוא בבר מצווה, כשהם עומדים בין המטבח למעבר באולם בית הכנסת, ושוע מוציא את התכשיט המוזר ומסביר לה על הכדכוד והישפה, הגעתי לקצה גבול היכולת האפשרית לתאר אור זורח.

לא אוכל לכתוב יותר מזה, גבוה מזה, טוב מזה. מה לעשות. אנחנו מוגבלים.

הודעה שקיבלתי באישי מניקית:

אם את רוצה להגיב בשמי, כי אני לא אוהבת לכתוב בפורום הכללי, בפרט שאני מזוהה-

שאני אשת אברך ב"ה אמא לילדים, ומפרנסת יחידה, והזדהיתי והתחזקתי עם הספר מאד, קראתי אותו פעמיים ברציפות ואחר כך עוד פעם.

אשת אברך שלא יצאה ממנו מחוזקת אולי צריכה לבדוק עם עצמה אם היא מלכתחילה שלמה עם המקום שלה, כי אם כן, היא יודעת שהקשיים שיש לנחמי בסיפור לא מייצגים את כל האברכיות.




אם כבר דווקא לבחורה אני לא בטוחה שאתן לקרוא את הספר, כי אמנם מבחינתי השאלות של חיה נפתרות בסוף, אבל לא יודעת אם בחורה תצליח לקלוט אותן עד הסוף​

באופן אישי אני מתחברת לדבריה
אולי באמת יש הבדל בין אברכית חסידית לליטאית כי שתינו חסידיות ומוקפות במשפחות שבחרו אחרת
ואני מוסיפה שיתכן שאם הייתי קוראת את הסיפור בשלב מוקדם יותר בחיי אברכותי הייתי חווה אותו אחרת, בשלבים בהם אני עצמי הייתי בתוך אותם דילמות של נחמי
כיום הספר מחזק אותי, והלוואי שאצליח להגיע לדרגה של​

זה כבר מתחיל שיח אחר
כשיש תפיסות שונות באמת אבל באמת למושג של תורה של חיי אברכות אז צריך להדגיש את זה ולאמר. זאת התפיסה שלי וזאת החוויה שלי ואני מדברת בדיוק עליה.
ברגע שמתייחסים למושג ושמים אותו באותה שורה שווה לכולם יוצרים דילמה וחילוקי דעות.

 

[אבא תודה על הכל]

אצלנו בסמינר, היו טענות שהמורות מדברות רק על הקושי, הבדידות, הצמצום, ההסתפקות במועט וכו' שקיימים בבית של תורה.
כשקראתי את הספר- הרגשתי את האור. העוצמה, הנגיעה, הטוב והגובה של התורה.

 

[:)Rachel]

למה רק הרגשה? הנה אומר זאת בפירוש: מי שמרגיש שב'שניה לפני האור' הפרומר רשע והמודרני צדיק וחיי האברכות קשים, קרא אותו בצורה מאוד שטחית ולא מעמיקה.

אין לי מושג איך אפשר לסנן קוראים כאלה בלי לפגוע. כי הם אנשים חמודים וטובים כנראה, אבל... אהממ... בלי להוריד ממעלתם... הייתי מעדיפה להמשיך ולכתוב לאלו שכן מתחברים ואוהבים חוויות רבות-מימדים.

רק לבקש אל תפסיקי לכתוב!!!!
אין בנמצא הברה ספירם כתובים טוב ועל נושאים ברמה
רק מחכים שתתחילי סיפור חדש בבתוך....

 

[Ruty Kepler]

ורצון בסך הכל לנסות להשפיע על הכתיבה של הספרים הבאים שבטוח נקרא אותם גם. כי הם יפים למרות הביקורת. אבל תמיד אפשר להשביח. זכותך להחליט לא לקבל את הביקורת ואני מאמינה שכמוני רוב הנשים יעדיפו להמשיך לקרוא גם אם לא יהיה שינוי. אבל לשתף, בטח בפורום ציבורי, נראה לי מותר והוגן

כתבת מאוד יפה, אבל ניסיתי לענות, שמבחינתי - ההצעות שעלו כאן לא נחשבות ל'השבחה'.
בספר הזה הייתה אברכית פרפקציוניסטית ושאפתנית, שנמצאת ברגעי שבר וקושי, ומגיעה למצבי קצה שפוגעים בה ובסביבתה (כמו אחותה שמהרהרת למה לה חיים כאלו).
הסיפור הוא 'איך היא מתקדמת משם בתהליך של שנים, בצורה מציאותית שמתאימה לאופי שלה ושל בעלה ושל הבית שבנו יחד'.
להוסיף עוד תיאורי הוד על חיי אברכות בשלבים המוקדמים, לא היה משביח את הסיפור לדעתי, אלא רק מרדד אותו.

 

[אמא ועוד..]

זה כבר מתחיל שיח אחר
כשיש תפיסות שונות באמת אבל באמת למושג של תורה של חיי אברכות אז צריך להדגיש את זה ולאמר. זאת התפיסה שלי וזאת החוויה שלי ואני מדברת בדיוק עליה.
ברגע שמתייחסים למושג ושמים אותו באותה שורה שווה לכולם יוצרים דילמה וחילוקי דעות.​

קראתי פעמיים ולא הצלחתי להבין-
מי שם באותה שורה?

 

[אננס צלול]

רק לבקש אל תפסיקי לכתוב!!!!

רק לומר,
היא לא מתכוונת לעשות זאת.
אני מאמינה שכבר מתבשל בתוכה הסיפור הבא.

 

[ה_מעצבת]

יפה. זו בדיוק ההרגשה שמתקבלת כאן באשכול. מי שמספר על תחושות שעלו בו במהלך קריאת הספר,
לא זכאי לקבל הבנה או כבוד לרגשותיו. יש בו בעיה/ שטחיות/ חוסר הבנה

אני פשוט חושבת שמי שמספר על תחושות מסוימות, כנראה שלא הבין לעומק את הספר
אישית, אני חושבת שכדאי לקרוא את הספר כמה פעמים
זה ספר עם כ״כ הרבה רבדים ועומקים, שכמה שאני קוראת אותו עוד אני לא מפסיקה לגלות דברים חדשים
וכבר קראתי אותו מספיק פעמים בשביל להגיד את זה (יותר מ-10.... בלי הגזמה! פשוט ספר מושלם!)

 

[החכמה צודקת]

אין לי מושג איך אפשר לסנן קוראים כאלה בלי לפגוע.

כנראה שאי אפשר.
וכנראה שגם לא צריך
אפשר להשאיר אותם להתבשל עם ביקורת, אין צורך להתנצל......
נ.ב. - לא קראתי את הספר.

 

[מריומה~]

קראתי פעמיים ולא הצלחתי להבין-
מי שם באותה שורה?

בואי נשים את הדברים בצורה הכי פשוטה שלהם וזה מתחדד לי יותר ויותר בדיון שקורה כאן.
אברכית ליטאית ואברכית חסידית זה פשוט שני יצירות שונות לחלוטין. כמעט בלתי אפשרי להשוות ביניהן.

 

[אננס צלול]

בואי נשים את הדברים בצורה הכי פשוטה שלהם וזה מתחדד לי יותר ויותר בדיון שקורה כאן.
אברכית ליטאית ואברכית חסידית זה פשוט שני יצירות שונות לחלוטין. כמעט בלתי אפשרי להשוות ביניהן.

כתבת משהו,
נשמח שתסבירי ותרחיבי.

 

[מריומה~]

כתבת משהו,
נשמח שתסבירי ותרחיבי.

המושג אברכית הוא לא שווה ערך בין ליטאית לחסידית כי פשוט זה עולמות אחרים.
זה כמו להשוות גבר חסידי לגבר ליטאי, איש לאישה, ילד לזקן ובני ברקי לפפואדי.

אני מקצינה מקצינה מאד אבל זה בכוונה בכדי להבין.

 

[אמא ועוד..]

בואי נשים את הדברים בצורה הכי פשוטה שלהם וזה מתחדד לי יותר ויותר בדיון שקורה כאן.
אברכית ליטאית ואברכית חסידית זה פשוט שני יצירות שונות לחלוטין. כמעט בלתי אפשרי להשוות ביניהן.​

נו, כבר דנו בזה לעיל...
מה החידוש?

 

[מריומה~]

נו, כבר דנו בזה לעיל...
מה החידוש?

אם זה היה ברור לכולם הדיון היה אחר.