לכאורה, החוויה של רוב הקוראים, וכך אפשר לראות גם באשכול, הייתה תואמת למטרת הספר.
לכל היתר, שהחוויה שלהם הייתה אחרת - אני מאמינה להם בלב שלם ובנפש חפצה, לא אמרתי שהם משקרים או ממציאים. על חוויות אי אפשר להתווכח, אבל החוויה שלהם מקריאת הספר הייתה ש'חיי אברכות הם קשים ומרים', זה אומר - שהספרים שלי לא נועדו בשבילם, וגם לא ייועדו בעתיד.
כי בספר הזה היו שיר וניגון בנויים ומכוונים, ומי שלא שמע אותם - באמת עלול לחשוב שיש פה סתם סיפור על אברכית מקטרת.
אז אולי מצידכם הייתם רוצים שאפסיק לכתוב בכלל, אבל נראה שהגיוני יותר להחליט שאמשיך לכתוב, ואתם תוכלו לבחור לא לקרוא. כי זה תדר שפחות מתאים לכם.
והספרניות יוכלו להמליץ לכם על הרבה ספרים אחרים שיש על המדפים. יבול מבורך שהולך וגדל כל חג. שם תוכלו לקרוא את מה שאתם אוהבים ולחוות את החוויות שמתאימות לכם.
חבל שזאת החוויה... כמשקיפה מהצד לא ראיתי ביקורת ודרישה שתפסיקי לכתוב...
אנשים שתפו כאן את התובנות שעלו מהספר בצורה מאד כנה וידידותית שנכתבה מתוך שיתוף אישי ובלי התהלמות או הטחת ביקורת, לא נעים שהתגובות האלו מתפרשות, בפרט כמו ש
@shira bira הציגה את זה, כאילו היתה כאן השתלחות מכוונת לא עניינית. זאת לא הייתה ההתרשמות ולקחת את זה למקום כזה זה עושה רושם שטחי קצת...
וגם הטענה שרוב התגובות כן הבינו את הסיפור והמסר - אני אישית יכולה לומר שלמרות שהיו לי תגובות שונות, חששתי לכתוב אותם, כדי לא להיחשב כאחת שסתם מעבירה ביקורת לא עניינית. למרות שגם אני נתקלתי בהרבה נשים ובנות שחוו את הספר דומה לחלק מהנשים שכתבו כאן.
וכמו שאחת כתבה כאן שהיא ספרנית ופוגשת תגובות כאלה... אני מאמינה שהיא רואה גם מדגם מייצג
אז להגיד: לא אוהבים אל תקראו את הספרים שלי, זה נכון אם היינו באים וצועקים עליך על העוול שאת עושה עם הספרות החרדית ואיך שאת הורסת את החינוך של כולם
אבל זה לא מה שנאמר, נאמרה ביקורת יפה, שיתופים אישיים של נשות אברכים (שבשניות החופשיות הבודדות שלהן הן בחרו לקרוא ספר שלך
) ורצון בסך הכל לנסות להשפיע על הכתיבה של הספרים הבאים שבטוח נקרא אותם גם. כי הם יפים למרות הביקורת. אבל תמיד אפשר להשביח. זכותך להחליט לא לקבל את הביקורת ואני מאמינה שכמוני רוב הנשים יעדיפו להמשיך לקרוא גם אם לא יהיה שינוי. אבל לשתף, בטח בפורום ציבורי, נראה לי מותר והוגן