ט. לסיום, ולסיום "חודש המלטונין העברי"
ומשהו אחרון לסיום.
חשבתי קצת, בעקבות האשכול הנוכחי, על זה שספר זה, והספרים הקודמים, יחד עם זה שהם פופולאריים באורח בלתי מצוי, ומעוררים עניין בצורה שלא הכרנו בציבור שלנו -
הם גם קונטרוברסליים, ברמה זו או אחרת.
ישנו חלק מסויים מהקוראים, שלא מוצא בספרים הללו את כל העושר, שאת חלקו תיארתי - ותיארו אחרים, עד הנה. ישנם כאלו המוצאים בהם גם דברים אחרים.
מובן שיכלתי לפטור את עצמי בקלות כפי המקובל - אני החכם והצודק, והם הטיפשים והטועים.
אבל אם למדתי משהו מהספרים הללו, זה שהפתרון הקלאסי הזה לבעיות העולם: חלוקת היקום לצודקים וטועים, והצבת עצמנו, כמובן, בחצי הנכון - הוא הפתרון הטיפשי ביותר, (כלומר הוא עצמו ודאי לא שייך לחלק החכם של היקום...)
והעולם הרבה יותר מורכב, ועגול, מכפי שקל לנו לחשוב.
אז אולי, רק אולי, זה הפתרון:
מקובל לחשוב, גם אם לא במינוח הזה ממש, שספרים הם
"מֵלָטוֹנִין מנייר".
הייתי מובן?
לאנשים קשה להירדם, ואומרים שאם ימלאו את מחזור הדם שלהם בחומר שנקרא "מלטונין" (melatonin) - הם יירדמו.
אבל בגלל שמלטונין הוא חומר לא מי יודע מה טעים, מדביקים לו קצת חומרי טעם וממתיקים מלאכותיים, ועושים מהעיסה הזו "סוכריות מלטונין".
גם לנייר, כך מקובל מזה דורות, יש סגולה לשחרר את המוח, ולהרדים. אבל נייר לכשעצמו זה משהו לא כל כך מושך, לכן רושמים על הנייר כל מיני מעשיות ואגדות, מדביקים מבחוץ קרטון, וקוראים לו "ספר".
גומרים לצחצח את השיניים, עוברים בכוננית, לוקחים איזה ספר, מתעטפים בפוך, מגלגלים את האישונים בעקבות המילים, וטראח - נרדמים.
אז מקריאה שטחית כזו, קריאת-מלטונין - אולי הספרים של קפלר נראים אחרת ממה שאני ראיתי בהם.
לכן אולי הייתי רושם עליהם, לא כמו שמדביקים בסִפְרִיָּה על חלק מהספרים
"למבוגרים בלבד", אלא
"לקריאה מעמיקה בלבד".
(בעצם "בלבד" זה מוגזם. לדעתי לפחות, גם קריאה שטחית יכולה להיות חביבה. אז אתם שומעים, ספרנים וספרניות? כך לכתוב על המדבקה: "
לקריאה מעמיקה")
ואז, בקריאה מעמיקה, תגלו המון. תוך כדי האשכול הפורה, נזכרתי ב"וורט" הידוע של הבעל שם טוב (
אות כ"ב), שכששומעים תורה ממקום טוב, היא פרה ורבה. בפראפאזה, גם ספר טוב ועמוק - הוא פורה ומפרה.
והכי מקסים היה לראות, כאלו שתוך כדי האשכול, סיפרו על רושם ראשוני מהספר - ואחר כך קראו אותו שוב,
וחזרו לְסַפֵּר על הרושם העמוק יותר.
אז זהו. אני מאוד בעד סוכריות מלטונין, (כמו ששמעתי בימים האחרונים בשם רופא ילדים חכם, שכך או כך - ברור שחוסר שינה הרבה פחות בריא מאשר לקחת מלטונין ברמה סבירה), וגם מאוד בעד ספרים כאלו, שנעים וכיף לקרוא ולרפרף בהם. אני האחרון שיזלזל.
אבל בהבדל בין סוגי הספרים - חשוב להכיר.
ועד כאן, תובנה קטנה לסיום חודש הספר העברי. על ספרים כיפיים ומעניינים- וספרים שהם קצת מֵעֵבֶר, ועל קריאת ספרים בשביל הפאן - וקריאה שהיא קצת מֵעֵבֶר.