דרוש מידע הִרְהוּרִים אַחֲרֵי הָאוֹר (על ובעקבות הספר "שניה לפני האור")

קוביד · 20/6/22

נכתב ע"י אילת פלדמן:
לא הבמה היחידה בה נדון הספר...

איפה עוד? אשמח לקרוא.

לורנס · 20/6/22

נכתב ע"י אורח(ת)בעולם:
״שהאנשים היו לוקחים להם לחתנים את מי שהם רוצים. למה צריך בנות בשביל זה? נגיד, אבא רוצה את מוישי שפינדר לחתן, אז אבא לוקח את מוישי שפינדר. למה אני אמורה להיות קשורה לכל הסיפור? שאבא ייתן לו קעסט, ודירה, ויהיה השווער שלו- בלי שאני תקועה באמצע״

זה יפתור כ"כ הרבה בעיות!!!

מביטה · 20/6/22

נכתב ע"י מבקשת מידע:
זה ממש ממש לא משפטים של הרגשה של אור של תורה
הראשון מתאר שכיף לה בבין הזמנים, ממש לא בלימוד
והשני, זה ידיעה ולא הרגשה

אני עדיין בדעה שלי.
מותר לאישה שיהיה לה כיף בבין הזמנים. מה זה 'כיף' בשביל אברכית. זה כן מראה הערכה לתורה, שזה מה שכיף לה, אין מידי הרבה מושגים
ואני לא רק רוצה לדעת, רוצה להרגיש. להרגיש.

אפרסמון2 · 20/6/22

נכתב ע"י אילת פלדמן:
12K צפיות

(אם כבר אז לדייק. 25K. בשבוע ימים)

אם אין אני לי · 20/6/22

זו דעתי הצנועה,
יש אנשים שאצלם אין הזדמנות שניה לרושם ראשוני,
ולכן אכן בתחילת הספר הקושי קצת יותר בולט , קשה להם להשתחרר מזה למרות שההמשך מלא באהבה ואור...
אבל אם תקראו את הספר מהסוף להתחלה, התחושה שלכם תהיה המון מון אור והערכה וכן , גם קשיים משמעותיים בדרך , אבל האור בולט .

במאמר מוסגר
מי שאוהב לקרוא ספרים שמאכילים אותו שם מסרים בכפית ושהכל או שחור או לבן ושכל המעגלים נסגרים בפרק האחרון שהטובים לגן עדן והרעים להיפך
פשוט
שיוותר מראש על הספרים של קפלר, זה לא בשבילו

מי שאוהב לחשוב, לנתח, להבין בין השורות, להסיק מסקנות בעצמו ועוד.... , הוא קהל היעד לספר הנ"ל וקודמיו.

ט.ק · 20/6/22

קראתי חלק מהאשכול
את הספר לא קראתי

אבל נשמע מרתק
אני ממש חייבת לקרוא את הספר

אבל כפי מה שהבנתי פה וראיתי מהביקורת של חלק שהן נשות אברכים שמפרנסות יחידות אמיהות ל4-5 קטנטנים
יש לי שאלה אליכן
מתי אתן מוצאות זמן לקרוא???????????

לא קראתי ספר כבר מלא זמן

מלכי סלמון · 20/6/22

לא היו לי עצבים לקרוא את כלללל האשכול אבל מה שהוא עשה לי זה הרבה חשק לנסות להשיג איכשהו תספר
נשמע משהו שאי אפשר לפספססס

Ruty Kepler · 20/6/22

נכתב ע"י מבקשת מידע:
הראשון מתאר שכיף לה בבין הזמנים, ממש לא בלימוד

הראשון מתאר איך משהו בחיים שלה כל כך מעודן, וכל כך מדוייק, עד ששעה אחת עם בעלה האברך בבין הזמנים, ממלאת אותה גם מבחינה גשמית.
היא לא צריכה נופשים בחו"ל ולא בילויי אקסטרים ולא בגדי יוקרה ולא מסעי קניות. כי השעה הזו, האחת, שבה הולכים ביחד בבוקר לאורך רחוב יפו, או נוסעים באוטובוס פנימי למצפה הסודי, נותנת לה הכל.
זו משמעות ה'אם אתה עושה כן, אשריך'. בעולם הזה.
כי משהו בך מתדייק ומתכוונן ונהיה הרבה הרבה יותר רך ורגוע.
זה מה שהספר שלי אמר ושר ודיבר וסיפר. ורוב העולם, גם שמע.

ולמי שעדיין לא מבינים מה שנכתב בו, וחושבים שתוארה שם אברכית אומללה, אז באמת באמת כדאי, ובלי טרוניה, אלא בבקשה ובהצעה, אל תקראו את הספרים שלי.
אתם פשוט לא מבינים אותם. ולפי האשכול, אתם מיעוט. אז בואו. קחו ספרים אחרים.
אולי פעם כן תוכלו לחזור לספרים שלי, אולי לא, לא נורא.

ליליאן · 20/6/22

נכתב ע"י Ruty Kepler:
ולמי שעדיין לא מבינים מה שנכתב בו, אל תקראו את הספרים שלי.

כשספרנית שמלווה את הספר ואת קהל הקוראים מיציאתו לאור ממש (או בעצם עוד לפני, כמה חיכו לו...)
המון המון לא הבינו.

shira bira · 20/6/22

נכתב ע"י ליליאן:
כשספרנית שמלווה את הספר ואת קהל הקוראים מיציאתו לאור ממש (או בעצם עוד לפני, כמה חיכו לו...)
המון המון לא הבינו.

מעניין מה זה המון מבחינה מספרית ועד כמה מדובר במדגם מייצג אם בכלל.
ומעניין אם עוד ספרים זוכים לסקירה דקדקנית על תוכנם והתאמתו לקהל היעד מצד הספרניות.

מריומה~ · 20/6/22

נכתב ע"י Ruty Kepler:
הראשון מתאר איך משהו בחיים שלה כל כך מעודן, וכל כך מדוייק, עד ששעה אחת עם בעלה האברך בבין הזמנים, ממלאת אותה גם מבחינה גשמית.
היא לא צריכה נופשים בחו"ל ולא בילויי אקסטרים ולא בגדי יוקרה ולא מסעי קניות. כי השעה הזו, האחת, שבה הולכים ביחד בבוקר לאורך רחוב יפו, או נוסעים באוטובוס פנימי למצפה הסודי, נותנת לה הכל.
זו משמעות ה'אם אתה עושה כן, אשריך'. בעולם הזה.
כי משהו בך מתדייק ומתכוונן ונהיה הרבה הרבה יותר רך ורגוע.
זה מה שהספר שלי אמר ושר ודיבר וסיפר. ורוב העולם, גם שמע.

ולמי שעדיין לא מבינים מה שנכתב בו, וחושבים שתוארה שם אברכית אומללה, אז באמת באמת כדאי, ובלי טרוניה, אלא בבקשה ובהצעה, אל תקראו את הספרים שלי.
אתם פשוט לא מבינים אותם. ולפי האשכול, אתם מיעוט. אז בואו. קחו ספרים אחרים.
אולי פעם כן תוכלו לחזור לספרים שלי, אולי לא, לא נורא.

זה שאדם מנסה לשכנע שבאמת זה מה שהתכוון לתת אפשר להאמין לו אבל גם מותר להאמין לאילו שמספרים שהחוויה שלהם היתה אחרת.
כי אולי היתה כוונה כזו אבל זה לא בהכרח בטוח שכך זה יצא. היה רצון.

מריומה~ · 20/6/22

נכתב ע"י shira bira:
מעניין מה זה המון מבחינה מספרית ועד כמה מדובר במדגם מייצג אם בכלל.
ומעניין אם עוד ספרים זוכים לסקירה דקדקנית על תוכנם והתאמתו לקהל היעד מצד הספרניות.

היצירה אומנותית לכל דבר אף אחד לא חולק על זה. וזה שנגע ברגש של כולם וטלטל רבות גם על זה לא חולקים
החלוקה היא מה נגע ומה עשה...

shira bira · 20/6/22

נכתב ע"י מריומה ♧:
היצירה אומנותית לכל דבר אף אחד לא חולק על זה.

בכלל לא דנתי באומנות הכתיבה של הספר...

shira bira · 20/6/22

נכתב ע"י מריומה ♧:
החלוקה היא מה נגע ומה עשה...

ואכן כל אחד ציין את פרשנותו. דיון דמוקרטי.
לטעמי הבעיה כשהולכים צעד אחד קדימה עם הפרשנות האישית ובשמה באים בטענה לסופר ועל כך יש לענות: אף אחד לא הכריח אתכם לקרוא.
ולכן

נכתב ע"י מריומה ♧:
זה שאדם מנסה לשכנע שבאמת זה מה שהתכוון לתת אפשר להאמין לו אבל גם מותר להאמין לאילו שמספרים שהחוויה שלהם היתה אחרת.
כי אולי היתה כוונה כזו אבל זה לא בהכרח בטוח שכך זה יצא. היה רצון.

וזה שממשיכים להתווכח עם אדם מה *הוא* התכוון כש*הוא* כתב את הספר.
לא ממש נשמע לי כמו דיון ענייני או חתירה לאמת.
והפוזיציה בכלל לא ברורה. הרי אנשים לא מחויבים לקרוא את הספר הזה או כל ספר אחר.

מריומה~ · 20/6/22

ו

נכתב ע"י shira bira:
ואכן כל אחד ציין את פרשנותו. דיון דמוקרטי.
לטעמי הבעיה כשהולכים צעד אחד קדימה עם הפרשנות האישית ובשמה באים בטענה לסופר ועל כך יש לענות: אף אחד לא הכריח אתכם לקרוא.
ולכן

וזה שממשיכים להתווכח עם אדם מה *הוא* התכוון כש*הוא* כתב את הספר.
לא ממש נשמע כמו דיון ענייני או חתירה לאמת.
והפוזיציה בכלל לא ברורה. הרי אנשים לא מחויבים לקרוא את הספר הזה או כל ספר אחר.

וזה שמכריחים בנאדם שיספר על רגשות ותחושות מספר מה שלא הרגיש ולא מוכנים להקשיב לו זה גם לא פוזיציה פתוחה.
מותר לאנשים לאמר גם דעות לא פוטוגניות כי אם אנחנו ליברליים ומוכנים להקשיב אז צריך להקשיב ולתת במה לכל הדעות.

מריומה~ · 20/6/22

נכתב ע"י shira bira:
בכלל לא דנתי באומנות הכתיבה של הספר...

נכון.
אבל זה היה רק לחדד למה הספר עלה על במה כי ספר שלא נוגע בנו בכלל לא היה מגיע לדיון.
וספר שנוגע זה אומר שהוא כתוב טוב.

shira bira · 20/6/22

נכתב ע"י מריומה ♧:
ו

וזה שמכריחים בנאדם שיספר על רגשות ותחושות מספר מה שלא הרגשי ולא מוכנים להקשיב לו זה גם לא פוזיציה פתוחה.
מותר לאנשים לאמר גם דעות לא פוטוגניותכי אם אנחנו ליברליים ומוכנים להקשיב אז צריך להקשיב ולתת במה לכל הדעות.

הדיון קיים ולא ננעל הוי אומר שיש במה לכל הרגשות והתחושות וגם לכאלו שסותרים אותם.
וזכותו של הסופר לומר למה הוא התכוון
כשהתקדמו עם הרגשות הלאה לכיוון של טענה ודאי שזכותו של הסופר להציע שלא יקראו.
דיון מכיל ופתוח אין פירושו אימוץ כל דעה ובטח לא כל טענה.

מריומה~ · 20/6/22

נכתב ע"י shira bira:
הדיון קיים ולא ננעל הוי אומר שיש במה לכל הרגשות והתחושות וגם לכאלו שסותרים אותם.
וזכותו של הסופר לומר למה הוא התכוון
כשהתקדמו עם הרגשות הלאה לכיוון של טענה ודאי שזכותו של הסופר להציע שלא יקראו.

כן וזה משמיע איזו אמירה צורמת מאד מסוימת.

כתר מלוכה · 20/6/22

לא קוראת הרבה ספרים, לא מגיעה לזה, (ב''ה עומס חיובי...)
אני אברכית, ואמא לילד ADD.
קראתי את ילדה נוף וקראתי את שניה לפני האור.
שני הספרים מציגים התמודדויות.
משום מה הספר ילדה נוף הוציא אותי מחוזקת, הוא הציג הכל - אבל ממקום נותן כח, ממקום של אור. ספר שנמצא לי קבוע בפינת המיטה, וכשאני רוצה כח להמשיך הלאה - אני פשוט פותחת איפה שנפתח וקוראת.
והספר השני, גם הוא מציג התמודדות, אבל משום מה כשגמרתי את הספר סגרתי והנחתי בארון.
הכתיבה - מיוחדת ,אין חולק. לא הפסקתי באמצע, הייתי חייבת לגמור עד הסוף.
אבל כשגמרתי - לא פתחתי שוב.
זה הציג את האברכים כתמימים, את החניוקים כמעצבנים.
ודווקא מי שלכאורה סטה מהדרך - הוא הטוב, שמחליק עניינים, שחושב ודואג....

shira bira · 20/6/22

נכתב ע"י מריומה ♧:
כן וזה משמיע איזו אמירה צורמת מאד מסוימת.

גם לבוא לאנשים בטענות באופן אישי זה צורם מאד.
ולא מאד מכבד.
ויובהר: אינני מדברת בשמה של רותי אבל נדהמת מהפסים האישיים אליהם מגיע הדיון ומכך שאנשים חושבים שזכותם לרדת לפסים אישיים בשם אי אלו טענות.