30
סכין מטבח.
לאפרים לא היו הרבה ברירות.
״אני מתנצל על הביקורת שהשמעתי בפניכם,״ אמר בקול יבש. ״בוודאי תוכלו להבין כיצד הדברים נראו מן הצד שלי. אני מבין שהתמונה המלאה אינה עומדת מול עיניי, ועם זאת – לא אוכל שלא להתריע על כך שמנקודת המבט שלי, שחרורו של מלכיאלי הוא טעות חמורה. האיש הוא חשוד מרכזי בפשע, ושחרורו מהווה מכה קשה עבורנו, מכה שעלולה לפגום ביכולת שלנו להביא את תיק החקירה לכדי פתרון״.
״עם זאת,״ הוא המשיך במהירות, ״למותר לציין שההוראה תתבצע, בלי קשר לחוות הדעת שלי על אודותיה. מלכיאלי ישוחרר עוד הלילה ממעצר ומעורבותו באירוע לא תיחקר״.
אביגדור חייך חיוך מבשר רעות, חיוך שיש בו מן הניצחון והשמחה לאיד. ״יפה!״ הוא אמר קצרות. ״אבל לטעמי זה עדיין לא מספיק. כפי שנוכחתי לראות לאורך היממה האחרונה, ההתנהלות של משטרת ישראל היא רשלנית, ואינה מתאימה לחקירה חשובה כל-כך. לדעתי, נכון יהיה להעביר את האחריות לגוף בעל יכולות מקצועיות יותר״.
המפכ״ל הסב את פניו בתנועה חדה לעבר אביגדור, וההבעה שעל פניו הוכיחה שהוא הופתע מן הדרישה. ״היו לנו הסכמות!״ הוא אמר בהאשמה.
פניו של אביגדור נותרו קפואות, אפילו צל של התנצלות או חוסר נעימות לא הורגש בהן. ״אני מצטער,״ הוא אמר. ״אבל עניינים של ביטחון המדינה מונחים על הכף״.
המפכ״ל שילב את ידיו במחאה. ״משטרת ישראל היא גוף מקצועי ומוערך, בעל יכולות מובחרות ברמה בינלאומית,״ אמר בנימה ברורה של עלבון. ״כפי שכבר אמר סגן ניצב שוקן, חקירות פליליות הן באחריותה של משטרת ישראל בלבד״.
אביגדור לא התרשם. על פניו נותר אותו חיוך זחוח שאפרים הספיק להכיר ולשנוא. ״אין ספק בכך,״ הוא אמר. ״אבל לדעתי – חוסר היכולת של חוקרי המשטרה להבין את הרקע של התיק, גורם להם לטעויות לא אופייניות, שאני בטוח שאוכל להוכיח ולנמק אם יהיה בכך צורך״.
לרגעים ספורים שררה דממה בחדר. אפרים שאל את עצמו מדוע השיחה לא ממשיכה, עד שהבין באיחור ששלושת הגברים שממולו ממתינים למוצא פיה של היועצת המשפטית.
היועצת נראתה כמי שמתלבטת במשהו. היא חשבה במשך רגעים ארוכים, לאחריהם עלתה על פניה הבעה החלטית. ״הדיון לגיטימי״. פסקה בקצרה.
אביגדור נראה מרוצה, מה שכנראה היה למורת רוחה של היועצת המשפטית. ״הדיון לגיטימי,״ היא חזרה שוב, מבהירה את דבריה, ״אבל אני סבורה שקשה יהיה להתעלם מן הטיעון שהעלה המפכ״ל. אם יורשה לי לומר בכנות, אני מתקשה לראות איזו תועלת תצמח לך, מר אביגדור, מהעימות עם נציגי הגוף המוסמך על פי חוק לחקור את האירוע, בפרט לאחר ההסכמות שכבר גובשו ביניכם בשיחה המקדימה״.
כעת היה זה תורו של המפכ״ל להיות מרוצה. הוא חייך חיוך רחב, נשען אחורנית בנוחות. אביגדור, לעומתו, נראה כמי שמתקשה להבין את המשמעות של המילים הברורות שאמרה היועצת המשפטית. ״אני מודע לקושי המשפטי שקיים כאן,״ אמר, ״ובכל זאת – ישנן מספר שאלות שלדעתנו ראוי שישאלו, וחשוב לנו מאוד לקבל תגובה רשמית מנציגי המשטרה עליהן״.
המפכ״ל נאנח אנחה קלה. ״אתה יודע מה, עדיף כבר שתשים את הדברים על השולחן. מה בדיוק הטענות שלכם נגד התפקוד שלנו?״
בתגובה, הניע אביגדור את כסאו המתגלגל אחורנית, מתרחק מן השולחן. הוא התכופף, צץ לאחר כמה רגעים כשבידו תיק מסמכים מרובע. בתנועה מאומצת הוא הניח את תיק המסמכים על טבלת השולחן, פותח אותו כשעל פניו הבעה דרמטית.
״אמור לי, סגן ניצב שוקן,״ הוא פתח. ״האם לדעתך החקירה של מר מלכיאלי התנהלה באופן מקצועי וראוי?״
אפרים לא אהב את השאלה, והדבר ניכר היטב על פניו. ״בהחלט,״ הוא השיב בקול בטוח, אבל אדם חד עין יכול היה להבחין בצל מוטרד שחלף על פניו.
אביגדור חייך. ״יפה״. הגיב. ״אם כך, תוכל לאשר לנו שלאורך החקירה לא דלף שום פרט מידע משמעותי מתוך החקירה אל גורמים שאינם מוסמכים להיחשף אליה?״
הפעם היה קולו של אפרים יציב יותר. ״בהחלט,״ הוא השיב שוב, והפעם היה לו ביטחון מלא במה שאמר.
החיוך על פניו של אביגדור נעלם פתאום. ״אמור לי, סגן ניצב שוקן,״ הוא פתח שוב בשאלה, ״האם אתה מכיר שוטר בשם יקיר רוזנר?״
אפרים קפא על מקומו.
הצורה בה שאל האיש ממולו את שאלתו, הוכיחה שהוא נחשף לפרטים על אודות האירוע המביך שהתרחש בתחנת המשטרה בבוקר, האירוע בו התקוטט רוזנר עם אלישע בוסקוביץ׳. ברור היה לאפרים שהשאלה נשאלה במטרה להביך אותו ולהציג את חוקרי המשטרה שתחת פיקודו באור שלילי, ולרוע מזלו – לא הייתה לו שום דרך להתחמק מכך.
״אני מכיר,״ הוא נאלץ להודות.
אביגדור הנהן בראשו. ״יפה״. אמר. ״תוכל לספר למי שאינו מכיר את השוטר המדובר באיזה תפקיד הוא משרת ומה הסמכויות שלו?״
אפרים קימט את מצחו. ״השוטר המדובר אינו משרת במחלקה שתחת פיקודי,״ אמר בהתנצלות, ״לכן אני לא מכיר אותו היטב. אבל ממה שידוע לי - הוא מופקד על שמירת תאי המעצר שבתחנת המשטרה, תפקיד שולי למדי״.
אביגדור הרים את עיניו מן הדפים שלפניו, מביט אל תוך עיניו של אפרים. ״לפי הידוע לי,״ הוא אמר בנימה מבשרת רעות, ״השוטר המדובר היה אחראי על אירוע חמור מאוד שהתרחש היום, אירוע שיש בו כדי לזהם את החקירה כולה.
״מסתבר שהשוטר המדובר קיבל פרטים על אודות העצור מלכיאלי, ביניהם פרטים על דמות בשם ביל יוסטון שמר מלכיאלי חשש ממנה מאוד.
״השוטר רוזנר, בצעד חריג וחמור מאוד, התחזה לדמות המדוברת, והציג את עצמו מול העצור מלכיאלי באופן שגרם להטעיית החשוד, עד כדי כך שהחשוד לקה בהתקף חרדה במהלכו הוא תקף מספר שוטרים ונזקק לטיפול פסיכיאטרי. לפי הידוע לי, השוטר רוזנר קיבל מידע ספציפי מאוד על אודות המראה החיצוני של דמות הביעותים ממנה חשש מלכיאלי, והשתמש באביזרים שונים על מנת להידמות לדמות המדוברת״.
למשך רגעים ארוכים שררה דממה בחדר, דממה מאשימה.
אפרים הביט באיש שממולו בעיניים קרועות לרווחה, מנסה לעכל את המידע החדש, מידע שהוא לא הכיר עד כה, מידע ששפך לראשונה אור על אירועי הבוקר. תדהמתו הייתה כה גדולה, עד שהוא אפילו לא ניסה להסוות אותה, כך שברור היה שגם האנשים שממולו מבחינים בה.
היה זה דווקא המפכ״ל ששבר את הדממה. ״האירוע המדובר אכן התרחש?!״ שאל בקול מלא האשמה.
ההיגיון החל לחדור מבעד לתחושות ההלם שאפרים חש, ובאותו רגע – ברור היה לו שהוא חייב להגיב, כל תגובה שהיא, כדי שהאיש שממולו לא יוכל לגרום לנזקים חמורים יותר ממה שכבר גרם.
״אני מכיר את האירוע,״ הוא הודה חלושות, ״אבל אני מפקפק בכך שהוא התרחש כפי שמר אביגדור מציג אותו״.
״תבינו,״ קולו נעשה יציב וגבוה. ״אחרי האירוע המדובר אני עברתי על התיעוד שלו. לא רק אני, אלא גם החוקר הטוב ביותר שלי. שנינו עברנו על התצלומים, והמסקנה של שנינו הייתה שלא הייתה שום התגרות מצידו של רוזנר כלפי מלכיאלי. השוטר רוזנר נהג למופת, והעצור מלכיאלי היכה אותו בלי סיבה ניכרת לעין. הרמיזות של מר אביגדור על כך שהשוטר רוזנר השתמש בתחפושת מאיימת כלשהי כדי להפחיד את מלכיאלי, אינם אלא הזיה פרועה״.
פניו של אביגדור התקשחו. ״סגן ניצב שוקן,״ הוא התרה, ״אני מזהיר אותך, אל תזלזל בדברים שלי ובמקורות המידע שלי. מעולם לא טענתי שרוזנר התחפש לדמות ביעותים, והצורה בה אתה מציג את דבריי היא דמגוגיה זולה. אמרתי, ואני חוזר על כך שנית, שהשוטר רוזנר השתמש באביזרים שונים על מנת להציג דמות שברור לכל שהעצור מלכיאלי היה מאוים ממנה״.
בפעם הראשונה מאז החל אביגדור לשאול את שאלותיו, התערבה היועצת המשפטית בשיחה, וקולה שבקע דרך הרמקולים המותקנים במסך היה גבוה ומהדהד. ״אני לא רואה הבדל בין הניסוח שלך לניסוח של סגן ניצב שוקן. נמק את טענתך בבקשה״.
אביגדור חייך חיוך מאולץ. ״האביזרים עליהם דיברתי,״ אמר בנימה של יודע כל, ״הם לא ממש תחפושת. בסך הכול, השוטר רוזנר השתמש בעדשות מגע״.
״עדשות מגע?״ שאלו אפרים, המפכ״ל והיועצת בו זמנית.
״בדיוק,״ השיב אביגדור. ״לפי המידע שבידי, המאפיין המאיים ביותר באותה דמות ממנה חשש מלכיאלי, הוא העיניים התכולות שלה. השוטר רוזנר הצטייד בעדשות מגע תכולות אטומות, שלמרבה הפלא – גרמו לעיניו של רוזנר להיראות זהות באופן מוחלט לעיניים מהן פחד מלכיאלי.
״בהתחשב בכך שעיניו הטבעיות של רוזנר הן ירוקות, קשה היה לזהות את השינוי בתצלומי החקירה, ולכן – החוקרים שצפו בתיעודים לא ראו שום דבר חריג.
״מר מלכיאלי, לעומת זאת, כבר היה במצב של התמוטטות עצבים, ולכן מראה העיניים מהן חשש יחד עם משפט שלחש רוזנר באזנו, משפט שנאמר לו קודם לכן על ידי דמות הביעותים ממנה הוא חשש – גרמו לו לאבד את שיקול הדעת שלו ולחשוב בטעות שהאיש שלפניו הוא האיש שהופיע בסיוטים שלו״.
המפכ״ל תפס את ראשו בין ידיו, תנועה ששידרה את תחושותיו וגרמה לאפרים להזדהות עמו. ״אני לא מבין,״ הוא אמר בבלבול, ״מאיפה אתה יודע את כל זה?״
אביגדור חייך, מתעלם מהשאלה. ״לדעתי,״ הוא אמר, ״השאלה הנכונה כאן היא, מיהו אותו רוזנר ומי שלח אותו לעשות צעד כזה – שאמנם הסתיים בהצלחה יתירה, אבל יכול היה לנחול כישלון חרוץ״.
״ובכן,״ המשיך אביגדור. ״אתם לא צריכים לפתוח חקירה מייגעת בשביל זה. עשינו בעבורכם את העבודה. מסתבר, שהשוטר רוזנר מעולם לא היה נאמן למשטרת ישראל. מאז ומתמיד, נאמנותו הייתה שמורה לגורם עברייני מוכר, הלא הוא נמרוד גואטה החביב על משטרת ישראל.
״נמרוד גואטה הוא שדרש מרוזנר להתגייס למשטרה, הוא שכיוון אותו כל הדרך, עד לרגע בו הוצב רוזנר בעמדה המתאימה – זו שלמרבה הפלא היה גואטה צריך.
״כמובן, שנמרוד גואטה אינו נביא צופה עתיד, והוא לא תכנן מראש את השירות הספציפי הזה שיעשה עבורו רוזנר. ההשערה שלי היא, שגואטה חשש מהרגע בו הוא או אחד ממקורביו ייעצר במרתף הידוע לשמצה של תחנת באר שבע, דבר הגיוני מאוד בהתחשב בכך שמרבית הפעילות של גואטה היא באזור הנגב, ובמחשבה לעתיד – הכין לו גואטה איש משלו, איש שיוכל להבריח עבורו מכשירי טלפון, סיגריות, ממתקים או כל דבר אחר שיעלה על דעתו.
״מה שמדהים זה, שאף אחד מעולם לא קלט את הקשר בין רוזנר לבין המפעיל שלו. רוזנר התגייס בקלות רבה למשטרת ישראל, עבר את כל המבחנים והמבדקים, וקיבל את כל מה שרצה פחות או יותר – לרבות התפקיד הנחשק עבורו במתחם המעצרים.
״השאלה הגדולה ביותר שצריך לשאול, ואני מעריך שסגן ניצב שוקן הוא לא זה שיוכל להשיב את התשובה עליה, היא למה החליט גואטה – אחרי כל ההשקעה והתמיכה הנסתרת ברוזנר, לשרוף באופן בוטה כל כך את אחד ממשרתיו החשובים, כאשר התמורה לכך היא הפחדה מפוקפקת של עציר באמצעים פרימיטיביים ובאופן שעשוי היה להיכשל בדיוק כמו שהוא היה עשוי להצליח...״
אביגדור לא המשיך. רגעים ארוכים חלפו, לאחריהם התעניינה היועצת המשפטית: ״יש לך השערה?״
אביגדור חייך. ״עדיין לא,״ אמר. ״כפי שאת בוודאי יודעת, סמכויות החקירה נתונות כרגע בידי חוקרי משטרת ישראל״.
אם ציפה אביגדור שהיועצת המשפטית תבין את הרמז, הרי שהוא התבדה. ״וטוב שכך!״ היא אמרה נחרצות. ״משטרת ישראל היא עדיין הכתובת לחקירות פליליות, על אף השגיאות החמורות שאתה מציין. אני תוהה אם אתה מבין את הקיצוניות שבבקשה שלך להעביר חקירה פלילית אל גוף שאינו עוסק בחקירות מעין אלו״.
אביגדור נאנח. ״גבירתי היועצת המשפטית,״ הוא אמר בנימה בלתי מוסתרת של חנופה. ״האמיני לי, אני מבין היטב את ההשלכות, ובוודאי שלא הייתי דורש את העברת החקירה בגלל התנהגות רשלנית שולית כל-כך. הבעיה שלי היא, שכמו שאת בוודאי יודעת – החקירה שלנו נוגעת בפרטים רבים שקשורים במידה כזו או אחרת לחקירה המתנהלת כרגע במשטרה.
״תארי לך, גבירתי היועצת המשפטית, שחלילה – כאשר תעמיק המשטרה את חקירתה וזו תפגוש את הנקודות הרגישות שעומדות במרכז החקירה שלנו, ייגשו חוקרי המשטרה אל הנתונים הרגישים והעדינים הללו באופן הרשלני וחסר העידון שמעט ממנו הצגתי לפנייך כרגע. הלא ברור לכולנו שהתוצאה תהיה אסון מוחלט, אסון לנו – אסון לחקירה שהושקעו בה שלוש שנים וסכומי עתק, ויותר מכל – אסון עבור ביטחון מדינת ישראל״.
מילותיו של אביגדור הצליחו כנראה להזיז משהו בעמדתה הנחרצת של היועצת המשפטית, שכן היא התלבטה במשך רגעים ארוכים עד שהכריעה. ״אני מבינה את החשש שלך,״ אמרה. ״בנסיבות המיוחדות הקיימות כאן הוא אכן מוצדק, אולם כפי שאתה בוודאי יודע – מארג האיזונים המרכיבים את שלטון החוק הוא עדין מדי בכדי לטלטל אותו באופן קיצוני כל – כך.
״הגוף שאותו אתה מייצג, לצערי אינו בשל לנהל חקירה פלילית על פי ההליכים המקובלים. נושא זכויות האדם, שמהווה אבן יסוד במשפט הפלילי, לצערי אינו נלקח על ידיכם ברצינות הראויה, והכלים שהחוק מאפשר לכם – הם דרסטיים וקיצוניים עבור חקירה פלילית שמעורבים בה אזרחים פשוטים.
״בהתחשב במכלול השיקולים הקיימים כאן, אני נאלצת לדחות את בקשתך. עם זאת, כדי למנוע התנגשות בין החקירות, אני מאשרת להקים צוות מיוחד שתפקידו יהיה לסווג את המידע הרגיש בו אתם עוסקים, באופן שלחוקרי משטרת ישראל לא תהיה גישה אליו. הצוות יהיה מקצועי ומהימן, והדרגים השותפים בו יהיו הבכירים ביותר, על פי פירוט שישלח לראש הגוף אותו אתה מייצג. בנוסף, הבקשה השנייה שאמורה הייתה להיות נידונה כאן – תאושר מיידית״.
על פניו של אביגדור נח חיוך נקמני, שגרם לאפרים לשאול מיד: ״הבקשה השנייה?״
המפכ״ל נאנח. ״אכן,״ אמר בנימה של השלמה. ״אנחנו מדברים על החוקר שלך, פקד בוסקוביץ׳.״
אפרים הריח סערה מתקרבת. ״כן, מה אתו?״ שאל בנימה מגוננת.
הפעם, היה זה הגבר השני שהשיב. ״אני יודע שאתם חברים,״ הוא אמר בנימה שכנראה אמורה הייתה להביע אמפתיה. ״אבל הוא עושה הרבה צרות״.
אפרים רכן קדימה. ״איזה צרות?״ הוא שאל בקול לוחמני. ״הוא החוקר הכי טוב שלי!״
אביגדור שילב את ידיו. ״הוא מתנהל כמו פיל בחנות חרסינה,״ אמר. ״הוא מסרב לגשת לחקירה מתוך כבוד, מתוך עדינות. הוא מתנפל על מה שהוא לא מבין, והוא בינתיים עשה הרבה נזקים שעדיף שלא תדע״.
אפרים חש תסיסה פנימית. ״הוא עושה את העבודה שלו!״ אמר בכעס. ״הוא מטלטל את המערכת, כי הוא הכי טוב בזה. אתם מפחדים ממנו, כי את מה שעשיתם בשנתיים – הוא יעשה בשבוע!״
אביגדור עטה על פניו ארשת זעופה. ״אתה מערב אמוציות, סגן ניצב שוקן. אתה חושב שאנחנו מתחרים איתך, אבל אף אחד מאתנו לא. תפסיק עם הגישה הזו, תקבל את זה שיש לנו יותר רקע. החוקר שלך לא מביא תועלת. הוא חביב, אבל הוא משתולל. אנחנו מוכרחים לעצור אותו״.
אפרים סובב את כסאו, מפנה את ערפו לשלושת הגברים, מביט ישירות אל המסך – אל הדמות שברור היה לו שהיא מקבלת ההחלטות. ״גבירתי היועצת,״ הוא אמר, ״את לא מכירה את האיש, הוא אחד החוקרים הטובים במשטרה, הוא האיש שעושה את ההבדל״.
היועצת נראתה זעופה, כאילו הפנייה הישירה לא הייתה לרוחה. ״אני אנמק, למרות שאין עליי חובה כזו,״ אמרה בנימה יבשה. ״לצערי, פקד בוסקוביץ׳ נמצא בסיכון. הוא העמיק אל מחוזות מסוכנים, מבלי שתהיה לו מעטפת הגנה ראויה״.
אפרים התרומם ממקומו בכעס. ״אז תספקו לו את המערכת!״ דרש. ״במקום לנסות להזיז אותו מהדרך, תתנו לו לפתור את זה!״
היועצת הנידה את ראשה לשלילה. ״מסוכן מדי״. אמרה. ״האחריות כבדה, והעניינים העומדים על הפרק חשובים מדי. המפכ״ל כבר קיבל החלטה, פקד בוסקוביץ׳ ישוחרר מיידית משירות״.
פיו של אפרים נפער בתדהמה. ״סליחה?!״ הוא קרקר.
״חופשה בתשלום מלא״. הבהירה היועצת המשפטית. ״עד להודעה חדשה. למען ביטחונו האישי ולמען ביטחון המדינה״.
אפרים הסתובב אל שלושת הגברים. ״שניכם, אתם אפסים!״ הטיח בלובשי החליפות, מצביע על שניהם ונזהר שלא להפנות אצבע אל המפכ״ל. ״אתם כלומניקים מהלכים. בוסקוביץ׳ שווה אלף כמוכם״.
פניו של המפכ״ל האדימו, גם האיש שמשמאלו נראה כסובל מאי נוחות. רק אביגדור נותר עם אותו מבט קפוא. ״חבל שאתה מתעקש,״ הוא אמר. ״אלו החיים של חבר שלך. הוא לא יצליח, המשטרה לא יכולה להתמודד עם זה. מול צי של טנקים, אי אפשר להתמודד עם סכין מטבח״.
אפרים גיחך גיחוך זועם. ״טיפש שכמוך,״ אמר. ״אתה לא מכיר את בוסקוביץ׳. הוא יילחם מול צי טנקים גם כשיש לו ביד עיפרון...״
בעיניו של אביגדור היה משהו חומל. ״בדיוק בגלל זה, שוקן, בדיוק בגלל זה הוא לא יכול להמשיך...״
למשך רגעים ארוכים הביטו השניים זה בעיניו של זה, ואז נשמע קולה של היועצת המשפטית:
״הפגישה תמה,״ היא אמרה לקונית. ״תודה על זמנכם״.
ומרגע שכבה המסך ידע אפרים שההחלטה לא תשתנה.
והיא כאבה לו, כמעט כמו שהיא עתידה לכאוב לאלישע.
ועל אף שבבוקר אותו היום היה זה אפרים עצמו שכמעט ושיגר את אלישע לחופשה, מבחינתו של אפרים היה ההבדל ברור.
בניגוד אליו, ובניגוד להצהרות שהצהירו, הנוכחים בפגישה, לא דרשו את טובתו של אלישע.
הם פחדו ממנו. פחדו מההצלחות שלו. פחדו שהוא יחשוף את האמת, יגלה אותה לעין כל.
וחוסר הצדק שבהחלטה היה כל-כך מעיק, עד שלרגעים ספורים שכח אפרים את הנושאים האחרים שנידונו בפגישה, נושאים הרי גורל שאישרו את שהבין כבר משעות הבוקר, כאשר קיבל את הסקירה הראשונית מעמיקם.
החקירה המתנהלת כעת, אינה דומה לשום חקירה שהתנהלה תחת פיקודו בשלושים שנות השירות שלו כקצין חקירות.
דברים נסתרים מתחבאים בפרשה העלומה הזו. דברים מסתוריים, מפחידים. דברים שהמערכת כולה חרדה מפניהם, מפני הרגע בו יתגלו, מפני הרגע בו יחשוף אותם אי מי.
הנושאים החמים
הנושאים החמים
