אין לי כרגע דוגמא זמינה לפנייה מהסוג הזה, אחפש.
הבעיה בפנייה אישית של הסופר לקורא על גבי הטקסט הסיפורי, שהיא מזכירה לקורא כל הזמן שהוא כעת "קורא סיפור", או גרוע יותר "קורא סופר שכותב לו סיפור". הפניות הללו מקשות להיכנס לגמרי אל הסיפור והעלילה ולחוות אותם כדבר שבאמת מתרחש.
בעניין הזה זכור לי מאת ח. רוזנברג גם הקדמות לסיפור שגם הן מספרות על תהליך כתיבת הפרק. לדוגמא, הקדמה שמספרת על כך שהמשל על הדוור שמחלק מכתבים בדואר כנמשל של שידוכים רק למי שכבר הגיע זמנו - הגיעה מאת פלונית, שגם התפעלה מההספק להכניס את המשל מיום שני כבר לפרק של יום רביעי...
אחרי הקדמה כזו אתה קורא את הפרק כולו כטקסט לניתוח ספרותי, לא כסיפור.
הבעיה בפנייה אישית של הסופר לקורא על גבי הטקסט הסיפורי, שהיא מזכירה לקורא כל הזמן שהוא כעת "קורא סיפור", או גרוע יותר "קורא סופר שכותב לו סיפור". הפניות הללו מקשות להיכנס לגמרי אל הסיפור והעלילה ולחוות אותם כדבר שבאמת מתרחש.
בעניין הזה זכור לי מאת ח. רוזנברג גם הקדמות לסיפור שגם הן מספרות על תהליך כתיבת הפרק. לדוגמא, הקדמה שמספרת על כך שהמשל על הדוור שמחלק מכתבים בדואר כנמשל של שידוכים רק למי שכבר הגיע זמנו - הגיעה מאת פלונית, שגם התפעלה מההספק להכניס את המשל מיום שני כבר לפרק של יום רביעי...
אחרי הקדמה כזו אתה קורא את הפרק כולו כטקסט לניתוח ספרותי, לא כסיפור.