דיון אפקט קריאת הקוקיה

[yonatanr]

ימות המשיח... הארי פוטר בפורום חרדי...
@הדוויג - אתה מדהים. מלבד היותך התנשמת של הארי, מהרגע שדרכת כאן, אתה מעלה את הרמה כאן לגבהים...
ולגופו של עניין - אני לא כל כך בטוח במסקנה העולה.
אני די בטוח שג'יי קיי רולינג עצמה לא קנתה את שמה על ידי פרסומות מרוחות בעיתונים וכדומה. היא באמת כותבת טוב. כמו שציין @הדוויג.
אלא מאי - כשיוצאים מאות כותרים מדי שבוע - למי יש זמן וכח להתרשם מכל אחד ואחד?!
כמו שהיה אפשר לראות בסקר של @מ"ם - הרבה מאד ניקים כאן הצביעו על כך שהם קוראים רק נושאים שנפתחו על ידי כותב שהם מכירים. ובצדק. כל אחד אומר לעצמו - נכון שצריך לתת צ'אנס לכל אחד ואחד, אבל לא אני אהיה זה שיתקן את העולם.
@Natan Galant - שאפו. אני מלא הערכה לאברך שמתייצב כאן בשמו המלא ומודה שהוא קרא ספרים שאין להזכיר את שמם, על 'ההוא שאין להזכיר את שמו'.
אסוציאטיבית אני נזכר בדבריו של אחד מגדולי האדמו"רים לפני מאה שנה, כשעלו הדיונים על פתיחת עיתון חרדי, שטען 'בשביל לכתוב עיתון 'משלנו' צריך שיהודי 'משלנו' יקרא את העיתונים 'ההם'. אבל ברגע שהוא יקרא את העיתונים 'ההם', הוא כבר לא יהיה 'משלנו'.
אז ברוך ה' שיש את אלו שקראו את 'ההם' והם 'משלנו'.
לגבי הספרים עצמם, אי אפשר להכחיש שהם מלאים במה שנקרא 'תאווה', שזה בעצם ההבדל היחיד בין הספרות החרדית בת זמננו לזו הכללית, ולא הייתי רוצה שבני יקרא אותם, בודאי לא בגיל מוקדם. אבל אי אפשר להכחיש שעולה מהם מסר רב עוצמה לגבי הרע שמשתמש בהבדלי גזע כדי להרגיש עליונות, על שליטה באמצעות השלטת שקרים ופחד, ועל כך שגם תחת תעמולת כזב ושלטון אימים, הטובים יכולים לאזור אומץ ולנצח את הרעים.

 

[מ. י. פרצמן]

מי לא מכיר את הסופרת ג'יי קיי רולינג. סופרת הילדים הנערצת והמוכרת ביותר בעולם. סדרת ספרי הפנטיזה 'הארי פוטר' שברה כל שיא אפשרי בתחום הספרות. ספריה נמכרו במאות מיליוני עותקים בעשרות שפות ברחבי העולם. ולא בכדי. לרולינג יש כתיבה ייחודית. היא כותבת ברמה בלתי נתפסת. אפשר לדגום באופן רנדומלי כל פסקה מאחד מאלפי העמודים שכתבה ולנתח מדוע היא כתובה נכון, מדוייק ועובד.
כל מי שמבין בכתיבה עומד ומשתאה לנוכח האמנות הוירטואוזית שלה. היא לא כותבת בסגנון ייחודי, זה לא שייקספיר או עגנון. היא כותבת בסגנון רגיל, כמו כולם, רק הרבה יותר טוב מכולם.
וגם 'המון העם' שלא מבינים בכתיבה (כמוני ) ולא יודעים לנתח מה היא עושה ואיך, נסחפים אחרי העולמות המופלאים והקסומים שהיא יוצרת.

אבל יום אחד נמאס לה מההילה המטורפת סביבה. היא החליטה להוציא ספר בשם עט ולבדוק האם הקהל מתלהב גם בלי שהוא יודע שמדובר בג'יי קיי רולינג האגדית. (מזכיר קצת את הניסוי של הכנר ג'ושוע בל).

היא הוציאה לאור ספר בלשי בשם 'קריאת הקוקיה' תחת שם העט רוברט גלבריית'. הספר נמכר ב-1500 עותקים. בשוק הספרים החרדי 1500 חתיכות זה הצלחה סבירה, בשוק הספרים הכללי זה אפילו לא בדיחה.
כמה מבקרי ספרות שראו את הספר התרשמו למדי ונתנו לו ציונים די טובים, אבל שום דבר לא התקרב להיסטריה סביב הארי פוטר.
לאחר ארבעה חודשים, רולינג חשפה 'בטעות' שהיא המחברת של הספר. המכירות קפצו ב-150,000% והספר זינק מהמקום ה-4709 ברשימת רבי המכר של אמזון, היישר אל המקום הראשון.

קראתי את הספר, הוא אכן כתוב ברמה הבלתי-אפשרית של רולינג. אבל אני ממש לא בטוח שהייתי מבחין בכך אילולא ידעתי שמדובר בספר של רולינג.

המסקנה היא שצריך לעבוד ממש קשה על מוניטין, אבל אחרי שצוברים מוניטין החיים יפים וקלים יחסית.
אם מ. קינן תוציא היום ספר חדש, כל ספר שהוא, אין ספק שהוא ייחטף. גם אם הוא לא האיסתרק הבא. רק שבגלל שכתוב על הכריכה שלו מ. קינן. כי היא כבר צברה את המוניטין שלה.
אבל בואו נדמיין שלא היו כותבים על הספר מי המחבר שלו. כל ספר היה יוצא בפני עצמו. יכול להיות שהרבה ספרים של סופרים מוכרים לא היו מי-יודע-מה מצליחים, ולעומת זאת ספרים ראויים של סופרים לא מוכרים היו מצליחים להגיע יותר גבוה.

כך שכקוראים, עניין המוניטין משחק גם לטובתנו וגם לרעתנו. לטובתנו - כי הוא עוזר לנו ליהנות מיצירות של יוצרים מוכרים. לרעתנו - כי הוא מפריע לנו ליהנות מיצירות של יוצרים לא מוכרים. אנחנו מתרגלים לשפוט יצירה לפי היוצר ולא לפי היצירה.

תודה על הכתבה, היא מובאת בטוב טעם ובכתיבה סוחפת.
אפשר לגלגל כאן עשרים עמודי פרוג על נושא המיתוג, ולא לאמר די. לא סתם אנשים משלמים הון על אסטרטגיה שיווקית. מוניטין ו"שם" זה אחד הדברים שקונים לא רק בכסף אלא בהרבה מאמץ והצדקה.
אחרי שכתבה רולינג את ספרה הראשון, היא נסתה לפנות להוצאות ספרים שונות. היא נדחתה.
עד כדי כך, שבאחת ההוצאות אמרו לה במפורש: עזבי, את לא תתפרנסי מכתיבה.
דעת הקהל לא תמיד זהה לטיב איכות המוצר. האדם הוא יצור ניתן לשיחוד.
חברת 'אפל', לדוגמה, תאגיד ענק בשוק המחשוב, מגלגלת מליארדים בשנה בגלל המותג שלה.
תשאלו כל אדם שעבר מאייפון חזרה לאנדרואיד למה הוא עשה את זה. "כי גם אנדרואיד משרת אותי אז למה לשלם".
נכון, לאפל יש את הפלוסים שלוינדוס ולאחרים אין. ובכל זאת, הסכום המופקע שמשלמים על מוצרי אפל הוא כדי להצדיק את המיתוג.
ככה שמקצועיות ורס מותג זה נושא לדיון מחקרי מרתק.

 

[שיילה]

אפקט "קריאת הקוקיה" כמו שקרא לו קוטף האשכול אינו רק ראי של מוסכמות ודעות קדומות.
כשאני לוקח תחת ידי ספר עלום שם אני צריך ללמוד את הסופר היטב, כדי למצות את ההנאה גם מהסאבטקסט בין השורות.
ואסביר את עצמי עם דוגמא קצת קיצונית- לילדי יש ספר המתאר שיחה בין חפצים דוממים, דבר חמוד כשלעצמו לא יותר מזה. אך כשאני קורא דוד זריצקי והעצים מתלחשים מאחורי אני נכנס לאופוריה.
לסיכום- שם הסופר הוא בעצם הוראות יצרן באיזו תנוחה לקרוא את הספר וכמה משקלה הסגולי של המילה הכתובה בו.

 

[נריה מגן]

לרולינג יש כתיבה ייחודית. היא כותבת ברמה בלתי נתפסת. אפשר לדגום באופן רנדומלי כל פסקה מאחד מאלפי העמודים שכתבה ולנתח מדוע היא כתובה נכון, מדוייק ועובד.

אני אחלוק,ובהתחשב בשמו של @הדוויג אקווה שלא יהיה ניסיון לשלוח אלי איזה חייזל או משהו כדי לסיים את העניין ברע:
קראתי בעניין רב את כל ספרי גב' רולינג.
האישה פשוט לא יודעת לכתוב.
נקודה.
וכאן נכנסת נקודה נוספת: כל ספר שתכתבו - שיאפשר לאנשים לעבור לעולם אחר - גם אם הוא יהיה רע וגרוע הוא יעבוד.
אין מבקר ספרות אחד בעולם שטוען שהספרים הראשונים בסדרת פוטר כתובים בשפה ספרותית. אולי האחרונים כבר מסתובבים על יד ההגדרה 'ספר'. לצערי אין אפשרות להבין את האחרונים בלי הראשונים כך שנאלצתי להעלות את גירתה של רולינג בשביל להבין את המשך הסדרה המקודשת. - למרות זאת אין חולק שהספרים הראשונים הם רבי מכר מטורפים.
וזאת משום -
בעבר, כשהסתובבתי כאן יותר, יחדיו עם כמה ענקי ספרות, היה נושא נרחב שנדון כאן; ספר מול סופר. ישנם סיפורים מצויינים - וישנם סופרים מצויינים. ולא בהכרח ששני הדברים יעבדו יחד
הארי פוטר הוא סיפור מדהים. הוא מאפשר לדמיון להתפרע בגבולות המוכר מחד - השיחות, הרגשות וכדומה - ובחוסר הגבול בדמיוני מאידך - עולם הקסם.
במילים אחרות - הסופרת גרועה, ולכן כשהיא תכתוב ספר אחר הוא לא אמור להצליח. הסיפור של הסופרת הוא טוב.
זה ההסבר על רגל אחת.
והניסוח המעורפל - התחשבו בנסיבות השעה. ארבע לפנות בוקר....

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

אני אחלוק,ובהתחשב בשמו של @הדוויג אקווה שלא יהיה ניסיון לשלוח אלי איזה חייזל או משהו כדי לסיים את העניין ברע:
קראתי בעניין רב את כל ספרי גב' רולינג.
האישה פשוט לא יודעת לכתוב.
נקודה.
וכאן נכנסת נקודה נוספת: כל ספר שתכתבו - שיאפשר לאנשים לעבור לעולם אחר - גם אם הוא יהיה רע וגרוע הוא יעבוד.
אין מבקר ספרות אחד בעולם שטוען שהספרים הראשונים בסדרת פוטר כתובים בשפה ספרותית. אולי האחרונים כבר מסתובבים על יד ההגדרה 'ספר'. לצערי אין אפשרות להבין את האחרונים בלי הראשונים כך שנאלצתי להעלות את גירתה של רולינג בשביל להבין את המשך הסדרה המקודשת. - למרות זאת אין חולק שהספרים הראשונים הם רבי מכר מטורפים.
וזאת משום -
בעבר, כשהסתובבתי כאן יותר, יחדיו עם כמה ענקי ספרות, היה נושא נרחב שנדון כאן; ספר מול סופר. ישנם סיפורים מצויינים - וישנם סופרים מצויינים. ולא בהכרח ששני הדברים יעבדו יחד
הארי פוטר הוא סיפור מדהים. הוא מאפשר לדמיון להתפרע בגבולות המוכר מחד - השיחות, הרגשות וכדומה - ובחוסר הגבול בדמיוני מאידך - עולם הקסם.
במילים אחרות - הסופרת גרועה, ולכן כשהיא תכתוב ספר אחר הוא לא אמור להצליח. הסיפור של הסופרת הוא טוב.
זה ההסבר על רגל אחת.
והניסוח המעורפל - התחשבו בנסיבות השעה. ארבע לפנות בוקר....

כתיבה ספרותית היא אמצעי טכני לאנשים שלא יודעים לבטא את עצמם באופן פשוט.
מי שיודע להעביר מסר בשפה פשוטה, לא נזקק לכתיבה "ספרותית"
ג'יק'י היא סופרת מעולה, מהטובות שיצא לי לקרוא.
התרגום לעברית הוא מצויין ממש, וראוי לקבל פרס מיוחד אם לא קיבל כבר.
אני חושב שלכתוב על סופרת כזאת: "לא יודע לכתוב" זה משהו שגובל במשהו אחר..

 

[נריה מגן]

כתיבה ספרותית היא אמצעי טכני לאנשים שלא יודעים לבטא את עצמם באופן פשוט.
מי שיודע להעביר מסר בשפה פשוטה, לא נזקק לכתיבה "ספרותית"
ג'יק'י היא סופרת מעולה, מהטובות שיצא לי לקרוא.
התרגום לעברית הוא מצויין ממש, וראוי לקבל פרס מיוחד אם לא קיבל כבר.
אני חושב שלכתוב על סופרת כזאת: "לא יודע לכתוב" זה משהו שגובל במשהו אחר..

אני מסכים שהתרגום העברי הוא נהדר, אבל אני חולק עליך לחלוטין בעניין הכתיבה עצמה.
השפה היא לא 'פשוטה', שזה לגטימי. היא שפה ירודה, שזה כבר לא לגיטימי. ההרגשה היא שאדם שאינו דובר שפה מסויימת מנסה לדבר בשפה הזו. הסיפור טוב מספיק בשביל לחפות על זה - אבל הכתיבה גרועה. נקודה.
חשבתי כך כשקראתי את הארי פוטר, והשתכנעתי סופית כשקראתי את קריעת הקוקיה.
ואדגיש שוב: גם בציבור שלנו ישנם כמה וכמה סופרים שהסיפורים שלהם מצויינים, הספרים שלהם נמכרים בהמוניהם - והכתיבה שלהם גרועה,ישנם כאלה שהבעיה אצלם היא הפוכה; המינגווי, אם נחזור לעולם ממנו רולינג מגיעה, הוא סופר עצום. הכתיבה שלו היא אדירה. אבל הסיפורת שלו כיום לא רלוונטית ברמה מעייפת. רוב האנשים שאני מכיר וניסו לקרוא אותו התעייפו מהר מאוד. במקרה הראשון הרי שמארק טווין מכר יותר עתקים של ה'ינקי מקונטיקט' מכל ספר אחר שלו ולא כי הוא כתוב טוב יותר - להיפך; לטענתו של טווין הספר היה מהגרועים שלו- אבל הוא סיפק את צרכי הדמיון.
זה מה שרולינג עושה - ובגדול.
נהנתי מכל רגע כשכקראתי את פוטר, ובו זמנית כל פעם שבחרתי להתמקד במילה הכתובה ולא רק בסיפור קיבלתי כאב בטן.

 

[shira bira]

אני מסכים שהתרגום העברי הוא נהדר, אבל אני חולק עליך לחלוטין בעניין הכתיבה עצמה.
השפה היא לא 'פשוטה', שזה לגטימי. היא שפה ירודה, שזה כבר לא לגיטימי. ההרגשה היא שאדם שאינו דובר שפה מסויימת מנסה לדבר בשפה הזו. הסיפור טוב מספיק בשביל לחפות על זה - אבל הכתיבה גרועה. נקודה.
חשבתי כך כשקראתי את הארי פוטר, והשתכנעתי סופית כשקראתי את קריעת הקוקיה.
ואדגיש שוב: גם בציבור שלנו ישנם כמה וכמה סופרים שהסיפורים שלהם מצויינים, הספרים שלהם נמכרים בהמוניהם - והכתיבה שלהם גרועה,ישנם כאלה שהבעיה אצלם היא הפוכה; המינגווי, אם נחזור לעולם ממנו רולינג מגיעה, הוא סופר עצום. הכתיבה שלו היא אדירה. אבל הסיפורת שלו כיום לא רלוונטית ברמה מעייפת. רוב האנשים שאני מכיר וניסו לקרוא אותו התעייפו מהר מאוד. במקרה הראשון הרי שמארק טווין מכר יותר עתקים של ה'ינקי מקונטיקט' מכל ספר אחר שלו ולא כי הוא כתוב טוב יותר - להיפך; לטענתו של טווין הספר היה מהגרועים שלו- אבל הוא סיפק את צרכי הדמיון.
זה מה שרולינג עושה - ובגדול.
נהנתי מכל רגע כשכקראתי את פוטר, ובו זמנית כל פעם שבחרתי להתמקד במילה הכתובה ולא רק בסיפור קיבלתי כאב בטן.

א. אז אם אתם יודעים כתיבה טובה מהי, אדרבה, אנחנו מחכים לרב המכר שלכם.
ב. תמהני כיצד אפשר לקרוא (7 כרכים) ועוד ליהנות מספר שכתוב שבצורה גרועה-לדבריכם.
ג. השפה איננה ירודה כלל. אין מדובר באנגלית מעונבת מאוקספורד אבל גם לא שפת רחוב.
בטח לא בהשוואה לספרות אנגלית אחרת בת ימינו.

 

[shira bira]

התרגום לעברית הוא מצויין ממש

תרגום מעולה שעמד בהצלחה באתגרי ביטויים ומילים שהסופרת המציאה בעצמה (המילה הגיגית היא יצירת מופת של תרגום) וכן בהיעדר תקשורת עם הסופרת או אי מי מטעמה לשם בירורים.
בספר האחרון התרגום קצת התרשל-בעיקר בעקביות, כנראה בשל לחצי דד ליין.

 

[Ruty Kepler]

כתיבה ספרותית היא אמצעי טכני לאנשים שלא יודעים לבטא את עצמם באופן פשוט.
מי שיודע להעביר מסר בשפה פשוטה, לא נזקק לכתיבה "ספרותית"
ג'יק'י היא סופרת מעולה, מהטובות שיצא לי לקרוא.
התרגום לעברית הוא מצויין ממש, וראוי לקבל פרס מיוחד אם לא קיבל כבר.
אני חושב שלכתוב על סופרת כזאת: "לא יודע לכתוב" זה משהו שגובל במשהו אחר..

כמו שאמר מגן, רולינג יודעת להמציא סיפורים מצויינים. בזאת מתבטאת העילוייות שלה.
ובגלל שבני אדם כל כך אוהבים סיפורים, הסיפור הטוב שלה ניצח את הכתיבה הפחות טובה (לא גרועה. פחות טובה מיכולת הסיפור).

אם ננתח את הפתיח של הספר -
אדון וגברת דַרְסְלִי, דיירי דרך פְּרִיוֶוט מספר ארבע, ידעו לדווח בגאווה שהם נורמליים לגמרי – ותודה ששאלתם.

משפט פתיח טוב.

לא יעלה על הדעת כי מכל האנשים בעולם דווקא הם יסתבכו בפרשיות מוזרות או מסתוריות, והרי הם פשוט לא סובלים שטויות מסוג זה.

ניסוח מסורבל

מר דַרסְלי היה מנכ"ל של חברה בשם גְרַאנִינְגְס לייצור מקדחות. הוא היה איש גדל-ממדים, בשרני, וכמעט נטול צוואר – למרות שדווקא היה לו שפם שמן למדי. גברת דַרסְלי היתה רזה ובלונדינית, ולה היה צוואר ארוך פי-שניים מהאורך המקובל,

שלושה משפטי תיאור רצופים

מה שהיה שימושי מאוד, כי רוב זמנה עבר עליה בהצצה מעל גדרות כדי לרגל אחר השכנים שלה. לַדַרסְלים היה תינוק ששמו דַאדְלִי, ובעיניהם לא היה בעולם ילד מוצלח ממנו. דבר לא היה חסר לדַרסְלים. אולם היה להם סוד, והם חיו בפחד שמישהו יגלה אותו. הם חשבו שחייהם לא יהיו חיים ברגע שמישהו ישמע על משפחת פּוֹטֶר. גברת פּוֹטר היתה אחותה של גברת דַרסְלי, אבל עברו שנים רבות מאז נפגשו לאחרונה. למעשה, גברת דַרסְלי נהגה להעמיד פנים כאילו בכלל אין לה אחות, כי אחותה ובעלה הכלומניק היו האנשים הכי לא דַרסְליים בעולם. הדַרסְלים הצטמררו מלחשוב מה יגידו השכנים אם יום אחד הפּוֹטרים יבואו לבקר ברחוב שלהם. הדַרסְלים ידעו שגם לַפּוֹטרים נולד ילד קטן, אבל הם מעולם לא ראו אותו. הילד היה סיבה טובה נוספת להתרחק מהפּוֹטרים – הם לא רצו שדאדְלי יתחבר עם ילד כזה.

שוב, הניסוח לא חזק כמו הסיפור (הסיפור מהמם). מדי הרבה משפטים רצופים שפותחים בנושא-נשוא. (גברת פוטר הייתה... גברת דרסלי נהגה... הדרסלים הצטמררו... הדרסלים ידעו...)

כשדַרסְלי ואשתו התעוררו בבוקר יום שלישי האפלולי והאפור שבו מתחיל סיפורנו, לא היה רמז בשמים המעוננים לכך שדברים מוזרים ומסתוריים עומדים להתרחש ברחבי המדינה.

מזכיר את הרמזים העתידיים שנשתלו בספרים מהדור הקודם - 'אסתרינה לא ידעה עד כמה ישתנו היום חייה...' 'משה ושרה לא חלמו על ההתרחשויות המסעירות המחכות להם'.

א. אז אם אתם יודעים כתיבה טובה מהי, אדרבה, אנחנו מחכים לרב המכר שלכם.
ב. תמהני כיצד אפשר לקרוא ועוד ליהנות מספר שכתוב שבצורה גרועה-לדבריכם.

א. היכולת לכתוב רב-מכר, מורכבת מעוד כמה דברים חוץ מידע בכתיבה טובה.
ב. הזכות לבקר ספר רב-מכר, אינה שמורה רק למי שהוציא אחד כזה.

 

[shira bira]

כמו שאמר מגן, רולינג יודעת להמציא סיפורים מצויינים. בזאת מתבטאת העילוייות שלה.
ובגלל שבני אדם כל כך אוהבים סיפורים, הסיפור הטוב שלה ניצח את הכתיבה הפחות טובה (לא גרועה. פחות טובה מיכולת הסיפור).

אם ננתח את הפתיח של הספר -
אדון וגברת דַרְסְלִי, דיירי דרך פְּרִיוֶוט מספר ארבע, ידעו לדווח בגאווה שהם נורמליים לגמרי – ותודה ששאלתם.

משפט פתיח טוב.

לא יעלה על הדעת כי מכל האנשים בעולם דווקא הם יסתבכו בפרשיות מוזרות או מסתוריות, והרי הם פשוט לא סובלים שטויות מסוג זה.

ניסוח מסורבל

מר דַרסְלי היה מנכ"ל של חברה בשם גְרַאנִינְגְס לייצור מקדחות. הוא היה איש גדל-ממדים, בשרני, וכמעט נטול צוואר – למרות שדווקא היה לו שפם שמן למדי. גברת דַרסְלי היתה רזה ובלונדינית, ולה היה צוואר ארוך פי-שניים מהאורך המקובל,

שלושה משפטי תיאור רצופים

מה שהיה שימושי מאוד, כי רוב זמנה עבר עליה בהצצה מעל גדרות כדי לרגל אחר השכנים שלה. לַדַרסְלים היה תינוק ששמו דַאדְלִי, ובעיניהם לא היה בעולם ילד מוצלח ממנו. דבר לא היה חסר לדַרסְלים. אולם היה להם סוד, והם חיו בפחד שמישהו יגלה אותו. הם חשבו שחייהם לא יהיו חיים ברגע שמישהו ישמע על משפחת פּוֹטֶר. גברת פּוֹטר היתה אחותה של גברת דַרסְלי, אבל עברו שנים רבות מאז נפגשו לאחרונה. למעשה, גברת דַרסְלי נהגה להעמיד פנים כאילו בכלל אין לה אחות, כי אחותה ובעלה הכלומניק היו האנשים הכי לא דַרסְליים בעולם. הדַרסְלים הצטמררו מלחשוב מה יגידו השכנים אם יום אחד הפּוֹטרים יבואו לבקר ברחוב שלהם. הדַרסְלים ידעו שגם לַפּוֹטרים נולד ילד קטן, אבל הם מעולם לא ראו אותו. הילד היה סיבה טובה נוספת להתרחק מהפּוֹטרים – הם לא רצו שדאדְלי יתחבר עם ילד כזה.

שוב, הניסוח לא חזק כמו הסיפור (הסיפור מהמם). מדי הרבה משפטים רצופים שפותחים בנושא-נשוא. (גברת פוטר הייתה... גברת דרסלי נהגה... הדרסלים הצטמררו... הדרסלים ידעו...)

כשדַרסְלי ואשתו התעוררו בבוקר יום שלישי האפלולי והאפור שבו מתחיל סיפורנו, לא היה רמז בשמים המעוננים לכך שדברים מוזרים ומסתוריים עומדים להתרחש ברחבי המדינה.

מזכיר את הרמזים העתידיים שנשתלו בספרים מהדור הקודם - 'אסתרינה לא ידעה עד כמה ישתנו היום חייה...' 'משה ושרה לא חלמו על ההתרחשויות המסעירות המחכות להם'.




א. היכולת לכתוב רב-מכר, מורכבת מעוד כמה דברים חוץ מידע בכתיבה טובה.
ב. הזכות לבקר ספר רב-מכר, אינה שמורה רק למי שהוציא אחד כזה.

א. לא אתווכח עם הניתוח האקדמי שלך כי בעיני כתיבתה אף שאינה מוגבלת לכללים המשתמעים מבין שורות תגובתך היא סוחפת ומרתקת. העולם המופלא שהיא בנתה הכולל שפה ועוד מאפיינים רבים אחרים הוא חלק בלתי נפרד מאיכות הכתיבה בעיני.
אגב, הספר הראשון הוא לטעמי הפחות טוב מבין כולם והוא גם מטבע הדברים יותר ילדותי. השלישי, החמישי והשישי הם הטובים ביותר לדעתי.
ב. הזכות לבקר רב מכר שמורה למי שפורש טענות ענייניות ולא כותב באופן שרירותי את המילים "כתיבה גרועה".

 

[מ"ם]

ב. הזכות לבקר ספר רב-מכר, אינה שמורה רק למי שהוציא אחד כזה.

וכמו שכתבה ח. (לשעבר חוה) רוזנברג פעם:
גם למי שלא יודע להטיל ביצים מותר להתלונן על ביצה מקולקלת.

 

[ראש לשועלים]

אני מסכים שהתרגום העברי הוא נהדר, אבל אני חולק עליך לחלוטין בעניין הכתיבה עצמה.
השפה היא לא 'פשוטה', שזה לגטימי. היא שפה ירודה, שזה כבר לא לגיטימי. ההרגשה היא שאדם שאינו דובר שפה מסויימת מנסה לדבר בשפה הזו. הסיפור טוב מספיק בשביל לחפות על זה - אבל הכתיבה גרועה. נקודה.
חשבתי כך כשקראתי את הארי פוטר, והשתכנעתי סופית כשקראתי את קריעת הקוקיה.
ואדגיש שוב: גם בציבור שלנו ישנם כמה וכמה סופרים שהסיפורים שלהם מצויינים, הספרים שלהם נמכרים בהמוניהם - והכתיבה שלהם גרועה,ישנם כאלה שהבעיה אצלם היא הפוכה; המינגווי, אם נחזור לעולם ממנו רולינג מגיעה, הוא סופר עצום. הכתיבה שלו היא אדירה. אבל הסיפורת שלו כיום לא רלוונטית ברמה מעייפת. רוב האנשים שאני מכיר וניסו לקרוא אותו התעייפו מהר מאוד. במקרה הראשון הרי שמארק טווין מכר יותר עתקים של ה'ינקי מקונטיקט' מכל ספר אחר שלו ולא כי הוא כתוב טוב יותר - להיפך; לטענתו של טווין הספר היה מהגרועים שלו- אבל הוא סיפק את צרכי הדמיון.
זה מה שרולינג עושה - ובגדול.
נהנתי מכל רגע כשכקראתי את פוטר, ובו זמנית כל פעם שבחרתי להתמקד במילה הכתובה ולא רק בסיפור קיבלתי כאב בטן.

אני אחלוק,ובהתחשב בשמו של @הדוויג אקווה שלא יהיה ניסיון לשלוח אלי איזה חייזל או משהו כדי לסיים את העניין ברע:
קראתי בעניין רב את כל ספרי גב' רולינג.
האישה פשוט לא יודעת לכתוב.
נקודה.
וכאן נכנסת נקודה נוספת: כל ספר שתכתבו - שיאפשר לאנשים לעבור לעולם אחר - גם אם הוא יהיה רע וגרוע הוא יעבוד.
אין מבקר ספרות אחד בעולם שטוען שהספרים הראשונים בסדרת פוטר כתובים בשפה ספרותית. אולי האחרונים כבר מסתובבים על יד ההגדרה 'ספר'. לצערי אין אפשרות להבין את האחרונים בלי הראשונים כך שנאלצתי להעלות את גירתה של רולינג בשביל להבין את המשך הסדרה המקודשת. - למרות זאת אין חולק שהספרים הראשונים הם רבי מכר מטורפים.
וזאת משום -
בעבר, כשהסתובבתי כאן יותר, יחדיו עם כמה ענקי ספרות, היה נושא נרחב שנדון כאן; ספר מול סופר. ישנם סיפורים מצויינים - וישנם סופרים מצויינים. ולא בהכרח ששני הדברים יעבדו יחד
הארי פוטר הוא סיפור מדהים. הוא מאפשר לדמיון להתפרע בגבולות המוכר מחד - השיחות, הרגשות וכדומה - ובחוסר הגבול בדמיוני מאידך - עולם הקסם.
במילים אחרות - הסופרת גרועה, ולכן כשהיא תכתוב ספר אחר הוא לא אמור להצליח. הסיפור של הסופרת הוא טוב.
זה ההסבר על רגל אחת.
והניסוח המעורפל - התחשבו בנסיבות השעה. ארבע לפנות בוקר....

איך אמר יוסף (מהזיכרון): "עם הטובים ביותר אין מתווכחים על שיטות העבודה שלהם".

 

[Ruty Kepler]

העולם המופלא שהיא בנתה הכולל שפה ועוד מאפיינים רבים אחרים הוא חלק בלתי נפרד מאיכות הכתיבה בעיני.

העולם אכן מופלא, אבל הוא כן נפרד מאיכות הכתיבה, בעיניי.
קחי סופר חרדי מצויין ותני לו לכתוב באנגלית, למשל.
הסיפור שלו יהיה טוב, אבל הכתיבה - די עילגת, נכון?

וניקח לדוגמה את הקטע הזה.
נניח שמישהו היה מעלה אותו כאן לפורום כפתיח לסיפור, מה היו אומרים לו? (מבחינת כתיבה, כי אירועים עדיין אין פה) -

ר' משה ושרה לוינסקי, דיירי שדרות ירושלים מספר ארבע, ידעו לדווח בגאווה שהם נורמליים לגמרי – ותודה ששאלתם. לא יעלה על הדעת כי מכל האנשים בעולם דווקא הם יסתבכו בפרשיות מוזרות או מסתוריות, והרי הם פשוט לא סובלים שטויות מסוג זה. ר' משה היה מנכ"ל של מכון תורני לההדרת ספרים. הוא היה איש גדל-ממדים, בשרני, וכמעט נטול צוואר – למרות שדווקא היה לו זקן עבות למדי. גברת לוינסקי היתה רזה ונמוכה, ולה היה צוואר ארוך פי-שניים מהאורך המקובל, מה שהיה שימושי מאוד, כי רוב זמנה עבר עליה בהצצה דרך החלון כדי לרגל אחר השכנים שלה. ללוינסקים היה תינוק ששמו יצחקי, ובעיניהם לא היה בעולם ילד מוצלח ממנו. דבר לא היה חסר ללוינסקים. אולם היה להם סוד, והם חיו בפחד שמישהו יגלה אותו. הם חשבו שחייהם לא יהיו חיים ברגע שמישהו ישמע על משפחת מרבך. גברת מרבך היתה אחותה של גברת לוינסקי, אבל עברו שנים רבות מאז נפגשו לאחרונה. למעשה, גברת לוינסקי נהגה להעמיד פנים כאילו בכלל אין לה אחות, כי אחותה ובעלה הבעלבת היו האנשים הכי לא לוינסקים בעולם. הלוינסקים הצטמררו מלחשוב מה יגידו השכנים אם יום אחד המרבכים יבואו לבקר ברחוב שלהם. הלוינסקים ידעו שגם לַמרבכים נולד ילד קטן, אבל הם מעולם לא ראו אותו. הילד היה סיבה טובה נוספת להתרחק מהמרבכים – הם לא רצו שיצחקי יתחבר עם ילד כזה. כשר' משה ואשתו התעוררו בבוקר יום שלישי האפלולי והאפור שבו מתחיל סיפורנו, לא היה רמז בשמים המעוננים לכך שדברים מוזרים ומסתוריים עומדים להתרחש ברחבי העיר.

 

[ראש לשועלים]

כמו שאמר מגן, רולינג יודעת להמציא סיפורים מצויינים. בזאת מתבטאת העילוייות שלה.
ובגלל שבני אדם כל כך אוהבים סיפורים, הסיפור הטוב שלה ניצח את הכתיבה הפחות טובה (לא גרועה. פחות טובה מיכולת הסיפור).

אם ננתח את הפתיח של הספר -
אדון וגברת דַרְסְלִי, דיירי דרך פְּרִיוֶוט מספר ארבע, ידעו לדווח בגאווה שהם נורמליים לגמרי – ותודה ששאלתם.

משפט פתיח טוב.

לא יעלה על הדעת כי מכל האנשים בעולם דווקא הם יסתבכו בפרשיות מוזרות או מסתוריות, והרי הם פשוט לא סובלים שטויות מסוג זה.

ניסוח מסורבל

מר דַרסְלי היה מנכ"ל של חברה בשם גְרַאנִינְגְס לייצור מקדחות. הוא היה איש גדל-ממדים, בשרני, וכמעט נטול צוואר – למרות שדווקא היה לו שפם שמן למדי. גברת דַרסְלי היתה רזה ובלונדינית, ולה היה צוואר ארוך פי-שניים מהאורך המקובל,

שלושה משפטי תיאור רצופים

מה שהיה שימושי מאוד, כי רוב זמנה עבר עליה בהצצה מעל גדרות כדי לרגל אחר השכנים שלה. לַדַרסְלים היה תינוק ששמו דַאדְלִי, ובעיניהם לא היה בעולם ילד מוצלח ממנו. דבר לא היה חסר לדַרסְלים. אולם היה להם סוד, והם חיו בפחד שמישהו יגלה אותו. הם חשבו שחייהם לא יהיו חיים ברגע שמישהו ישמע על משפחת פּוֹטֶר. גברת פּוֹטר היתה אחותה של גברת דַרסְלי, אבל עברו שנים רבות מאז נפגשו לאחרונה. למעשה, גברת דַרסְלי נהגה להעמיד פנים כאילו בכלל אין לה אחות, כי אחותה ובעלה הכלומניק היו האנשים הכי לא דַרסְליים בעולם. הדַרסְלים הצטמררו מלחשוב מה יגידו השכנים אם יום אחד הפּוֹטרים יבואו לבקר ברחוב שלהם. הדַרסְלים ידעו שגם לַפּוֹטרים נולד ילד קטן, אבל הם מעולם לא ראו אותו. הילד היה סיבה טובה נוספת להתרחק מהפּוֹטרים – הם לא רצו שדאדְלי יתחבר עם ילד כזה.

שוב, הניסוח לא חזק כמו הסיפור (הסיפור מהמם). מדי הרבה משפטים רצופים שפותחים בנושא-נשוא. (גברת פוטר הייתה... גברת דרסלי נהגה... הדרסלים הצטמררו... הדרסלים ידעו...)

כשדַרסְלי ואשתו התעוררו בבוקר יום שלישי האפלולי והאפור שבו מתחיל סיפורנו, לא היה רמז בשמים המעוננים לכך שדברים מוזרים ומסתוריים עומדים להתרחש ברחבי המדינה.

מזכיר את הרמזים העתידיים שנשתלו בספרים מהדור הקודם - 'אסתרינה לא ידעה עד כמה ישתנו היום חייה...' 'משה ושרה לא חלמו על ההתרחשויות המסעירות המחכות להם'.

דבר שיצא לאור והפך לרב מכר יוצא מן הכלל, אף שנגד את כל הכללים, ללמד על הכלל כולו יצא.
במקום להפיק לקחים על אופי הסופרת, הייתי מפיק לקחים דומים על אופי הכללים.
אם דונלד טראמפ דרך במגפי בוץ על כל הפוליטיקה של הקודמים לפניו והבאים אחריו, וצחק כך כל הדרך לבית הלבן, משהו בכללי המשחק שלהם סבל מדפקט. לא הוא הבעיה.
שלושה משפטי תיאור רצופים הם לא עבירה למשה מסיני. אם הם עברו את מבחן הקוראים - אפשר להתקדם.

 

[מ"ם]

נניח שמישהו היה מעלה אותו כאן לפורום כפתיח לסיפור, מה היו אומרים לו?

כאן היו אומרים לו רק מילים טובות ומחמאות מוגזמות.

 

[ראש לשועלים]

דבר שיצא לאור והפך לרב מכר יוצא מן הכלל, אף שנגד את כל הכללים, ללמד על הכלל כולו יצא.
במקום להפיק לקחים על אופי הסופרת, הייתי מפיק לקחים דומים על אופי הכללים.
אם דונלד טראמפ דרך במגפי בוץ על כל הפוליטיקה של הקודמים לפניו והבאים אחריו, וצחק כך כל הדרך לבית הלבן, משהו בכללי המשחק שלהם סבל מדפקט. לא הוא הבעיה.
שלושה משפטי תיאור רצופים הם לא עבירה למשה מסיני. אם הם עברו את מבחן הקוראים - אפשר להתקדם.

לא יודע אם צריך לצאת מכאן בקריאה: נסחו מסורבל.
ברור שהכללים הם כללים הם כללים.
כן נלמד מכאן, שהיצמדות עיקשת לכללים היא ממש מיותרת.
לכל כלל יש יוצא.

 

[Ruty Kepler]

דבר שיצא לאור והפך לרב מכר יוצא מן הכלל, אף שנגד את כל הכללים, ללמד על הכלל כולו יצא.
במקום להפיק לקחים על אופי הסופרת, הייתי מפיק לקחים דומים על אופי הכללים.
אם דונלד טראמפ דרך במגפי בוץ על כל הפוליטיקה של הקודמים לפניו והבאים אחריו, וצחק כך כל הדרך לבית הלבן, משהו בכללי המשחק שלהם סבל מדפקט. לא הוא הבעיה.
שלושה משפטי תיאור רצופים הם לא עבירה למשה מסיני. אם הם עברו את מבחן הקוראים - אפשר להתקדם.

לא.
רולינג הצליחה כי היה לה המון מזל, וכי יש לה יש יכולת סיפור מצויינת, שמחפה גם על מה שקצת פחות חזק אצלה.
אבל אם אדם עם יכולת סיפור בינונית ומטה, ינסה לחקות אותה ויאמר 'גם רולינג כתבה כך וכך', זה יצא גרוע עוד יותר ממה שהוא מסוגל לו.

איך אמר יוסף (מהזיכרון): "עם הטובים ביותר אין מתווכחים על שיטות העבודה שלהם".

אין צורך להתווכח, אבל אפשר לנתח ממה מורכבת ההצלחה.

אם מישהו אומר שבספר של סופר חרדי ותיק, יש המון שגיאות לשון, האם הוא מתווכח עם הצלחה?
הוא פשוט מציין עובדה.

השגיאות אינן חלק מההצלחה. ההצלחה הגיעה מסיבות אחרות, שאותן אפשר לנתח, למרות השגיאות.

 

[shira bira]

ר' משה ושרה לוינסקי, דיירי שדרות ירושלים מספר ארבע, ידעו לדווח בגאווה שהם נורמליים לגמרי – ותודה ששאלתם. לא יעלה על הדעת כי מכל האנשים בעולם דווקא הם יסתבכו בפרשיות מוזרות או מסתוריות, והרי הם פשוט לא סובלים שטויות מסוג זה. ר' משה היה מנכ"ל של מכון תורני לההדרת ספרים. הוא היה איש גדל-ממדים, בשרני, וכמעט נטול צוואר – למרות שדווקא היה לו זקן עבות למדי. גברת לוינסקי היתה רזה ונמוכה, ולה היה צוואר ארוך פי-שניים מהאורך המקובל, מה שהיה שימושי מאוד, כי רוב זמנה עבר עליה בהצצה דרך החלון כדי לרגל אחר השכנים שלה. ללוינסקים היה תינוק ששמו יצחקי, ובעיניהם לא היה בעולם ילד מוצלח ממנו. דבר לא היה חסר ללוינסקים. אולם היה להם סוד, והם חיו בפחד שמישהו יגלה אותו. הם חשבו שחייהם לא יהיו חיים ברגע שמישהו ישמע על משפחת מרבך. גברת מרבך היתה אחותה של גברת לוינסקי, אבל עברו שנים רבות מאז נפגשו לאחרונה. למעשה, גברת לוינסקי נהגה להעמיד פנים כאילו בכלל אין לה אחות, כי אחותה ובעלה הבעלבת היו האנשים הכי לא לוינסקים בעולם. הלוינסקים הצטמררו מלחשוב מה יגידו השכנים אם יום אחד המרבכים יבואו לבקר ברחוב שלהם. הלוינסקים ידעו שגם לַמרבכים נולד ילד קטן, אבל הם מעולם לא ראו אותו. הילד היה סיבה טובה נוספת להתרחק מהמרבכים – הם לא רצו שיצחקי יתחבר עם ילד כזה. כשר' משה ואשתו התעוררו בבוקר יום שלישי האפלולי והאפור שבו מתחיל סיפורנו, לא היה רמז בשמים המעוננים לכך שדברים מוזרים ומסתוריים עומדים להתרחש ברחבי העיר.

א. ממש השקעת פה אבל אם התכוונת שאת הקטע הזה אקרא משל נכתב על ורנון ופטוניה דרסלי הרי שזו ממש לא אותה כתיבה. הכתיבה של ג'יי קיי יותר מינימליסטית ועל כן נתפסת -לפחות בעיני- פחות מסורבלת.
ב. אחזור ואומר שהיא אמנם לא נצמדת לכללים שתיארת לעיל אבל הפלא ופלא זה עובד מצוין בשבילה.
ג. לא כל קלאסיקה היא יצירת מופת של איכות ספרותית ופרה קדושה שא"א לשחוט אבל בהקשר דווקא של הארי פוטר הטענה קצת מגוחכת בעיני. אם כבר ניקולס ניקלבי של דיקנס הוא דוגמא מצוינת.
ד. בתור אחת שקראה את כל הספרים בעברית ואת הראשון, השלישי, השישי והשביעי גם באנגלית אעז ואומר שוב שהאנגלית שלה לא ירודה.
ה. מעניין למה את מתעקשת לתת דווקא דוגמא מהפרק הראשון בספר הראשון. פשוט יש גם דוגמאות אחרות. וברור שכתיבתה גם השתבחה מהספר הראשון לבאים אחריו

 

[Ruty Kepler]

כאן היו אומרים לו רק מילים טובות ומחמאות מוגזמות.

אז נניח שהסופר לא היה כאן, אלא היה מפרסם את הקטע הנ"ל כפרק ראשון בטור סיפורת בעיתון נשים חרדי. היו אוכלים אותו בלי מלח. במיוחד על ה'כשהם קמו באותו בוקר, הם לא ידעו מה מצפה להם'.

כן נלמד מכאן, שהיצמדות עיקשת לכללים היא ממש מיותרת.

כשמדובר על אמן אמיתי עם יכולות מבריקות.
לא כשבאים לדון על עקרונות כתיבה.

 

[Ruty Kepler]

א. ממש השקעת פה אבל אם התכוונת שאת הקטע הזה אקרא משל נכתב על ורנון ופטוניה דרסלי הרי שזו ממש לא אותה כתיבה. הכתיבה של ג'יי קיי יותר מינימלסטית ועל כן נתפסת -לפחות בעיני- פחות מסורבלת.

א. זו בדיוק אותה כתיבה. לא שיניתי שום דבר, חוץ משמות ופרטי התאמה מינימליים לציבור החרדי.
והתגובה שלך היא בדיוק ההוכחה למה שכתבתי.
את אומרת שהכתיבה של רולינג פחות מסורבלת?!
והרי זו בדיוק הכתיבה שלה! אחד לאחד חוץ מכתובות, שמות, ופרטים טכניים!

אבל מה, כשזה לוינסקי במקום דארסלי, פתאום שמים לב כמה זה מסורבל.
כשמדובר על אברימי מרבך במקום על הארי פוטר, שמים לב שהניסוח לא משהו.

ד. בתור אחת שקראה את כל הספרים בעברית ואת הראשון, השלישי, השישי והשביעי גם באנגלית אעז ואומר שוב שהאנגלית שלה לא ירודה.
ה. מעניין למה את מתעקשת לתת דווקא דוגמא מהפרק הראשון בספר הראשון. פשוט יש גם דוגמאות אחרות. וברור שכתיבתה גם השתבחה מהספר הראשון לבאים אחריו

ד. האנגלית שלה לא ירודה. בהודעה שלי הבאתי מצב היפוטתי בו סופר כמו חיים ולדר נניח, מתבקש לכתוב באנגלית. מן הסתם יצא לו סיפור טוב, עם כתיבה חלשה, נכון? זה היה מענה לטענה ש'איכות הסיפור היא חלק בלתי נפרד מיכולת הניסוח'. לדעתי היא חלק נפרד ביותר. יש יכולת סיפור, יש יכולת ניסוח, והם נפרדים זה מזה.

ה. פשוט שלפתי את ההתחלה, בלי שום כוונה מיוחדת.