העתקתי את הפוסט שאותו אחד העלה בפייסבוק (אפשר להרגע אין לי פייסבוק העתקתי מהחדשות)
לשיקולך - האם נהגו כראוי.
שעת המראה מתוכננת: שש בערב. כולם עולים, מתיישבים במקומותיהם. מחכים. מתחיל בלגן. ארבעה חרדים שעלו לטיסה מסרבים לשבת ליד נשים".
אחד הנוסעים, אדוק וסגפן במיוחד, עלה למטוס כשעיניו עצומות בחוזקה, מובל ביד על ידי חברו - ונשאר כך לכל אורך הטיסה. הצוות מנסה לפתור את העניין. זה לא הולך. הדיילות מפנות מקום לגברים הסמכותיים שעל הסיפון: לפרסר ולמי שנראה כראש הצוות, שמנסים לפתור את המשבר. החרדים לא מוכנים לדבר עם, או להסתכל על, הדיילות. כל הגברים בצוות, חוץ מהקפטן, עוסקים עכשיו רק בזה, במקום להתכונן להמראה ולשרת את הנוסעים. החרדים לא ממצמצים. אחד מאנשי הצוות מאיים: 'אם לא תשבו, אתם יכולים לרדת מהטיסה כבר עכשיו
אחרי דקות ארוכות של משא ומתן, הצוות נכנע. ואז מתחיל תהליך דיפלומטי וממושך של הזזת נוסעות ממקומן, כדי לפנות שורת כסאות לארבעת החרדים. יצוין כי כל העת הזאת, חובשי כיפה אחרים במטוס (חב"דניקים, חובשי כיפות שחורות, סרוגות ורפורמים אמריקנים) מביעים תמיהה וסלידה מהתנהגות החרדים. בסוף, אחרי הרבה התפתלויות, צעקות ותמרונים, שתי נשים (אחת אמריקנית כבת 70 והשנייה ישראלית צעירה) מסכימות, גם מפאת לחץ הזמן, לעבור מקום והמשבר נפתר.
הצוות, שהתרוצץ במעברים יותר משעה, נראה מותש כבר לפני ההמראה, אם כי יש להניח שמורגל כבר בסצינות שכאלה. רק למען הסר ספק: הנשים לא שודרגו למקום טוב יותר, רק עברו למושבים אחרים במחלקת תיירים. לא שזה רלוונטי לעניין העקרוני, כמובן. שורה תחתונה: בזמן שבמטוס אל-על עסקו בענייני תיאולוגיה מעשית ובסוגיות של אמונה אישית מול זכויות הפרט וסדר אזרחי, 12 מטוסים של חברות אחרות עקפו את התור של טיסה 002. הטיסה לישראל המריאה בשעה ורבע איחור
האם יש מדיניות רשמית כלשהי בעניינים שכאלה? ואם כן, מהי? והאם כל נוסע יכול לדרוש - ולקבל - הזזת נוסעים אחרים ממקומום לטובת רווחתו האישית ועל פי אמונתו הפרטית? או האם זו פריבילגיה ששמורה רק לפלח אחד של נוסעים. לתשובתכם אודה. בברכת הכי בבית בעולם ושאבעס שולם"
לשיקולך - האם נהגו כראוי.
שעת המראה מתוכננת: שש בערב. כולם עולים, מתיישבים במקומותיהם. מחכים. מתחיל בלגן. ארבעה חרדים שעלו לטיסה מסרבים לשבת ליד נשים".
אחד הנוסעים, אדוק וסגפן במיוחד, עלה למטוס כשעיניו עצומות בחוזקה, מובל ביד על ידי חברו - ונשאר כך לכל אורך הטיסה. הצוות מנסה לפתור את העניין. זה לא הולך. הדיילות מפנות מקום לגברים הסמכותיים שעל הסיפון: לפרסר ולמי שנראה כראש הצוות, שמנסים לפתור את המשבר. החרדים לא מוכנים לדבר עם, או להסתכל על, הדיילות. כל הגברים בצוות, חוץ מהקפטן, עוסקים עכשיו רק בזה, במקום להתכונן להמראה ולשרת את הנוסעים. החרדים לא ממצמצים. אחד מאנשי הצוות מאיים: 'אם לא תשבו, אתם יכולים לרדת מהטיסה כבר עכשיו
אחרי דקות ארוכות של משא ומתן, הצוות נכנע. ואז מתחיל תהליך דיפלומטי וממושך של הזזת נוסעות ממקומן, כדי לפנות שורת כסאות לארבעת החרדים. יצוין כי כל העת הזאת, חובשי כיפה אחרים במטוס (חב"דניקים, חובשי כיפות שחורות, סרוגות ורפורמים אמריקנים) מביעים תמיהה וסלידה מהתנהגות החרדים. בסוף, אחרי הרבה התפתלויות, צעקות ותמרונים, שתי נשים (אחת אמריקנית כבת 70 והשנייה ישראלית צעירה) מסכימות, גם מפאת לחץ הזמן, לעבור מקום והמשבר נפתר.
הצוות, שהתרוצץ במעברים יותר משעה, נראה מותש כבר לפני ההמראה, אם כי יש להניח שמורגל כבר בסצינות שכאלה. רק למען הסר ספק: הנשים לא שודרגו למקום טוב יותר, רק עברו למושבים אחרים במחלקת תיירים. לא שזה רלוונטי לעניין העקרוני, כמובן. שורה תחתונה: בזמן שבמטוס אל-על עסקו בענייני תיאולוגיה מעשית ובסוגיות של אמונה אישית מול זכויות הפרט וסדר אזרחי, 12 מטוסים של חברות אחרות עקפו את התור של טיסה 002. הטיסה לישראל המריאה בשעה ורבע איחור
האם יש מדיניות רשמית כלשהי בעניינים שכאלה? ואם כן, מהי? והאם כל נוסע יכול לדרוש - ולקבל - הזזת נוסעים אחרים ממקומום לטובת רווחתו האישית ועל פי אמונתו הפרטית? או האם זו פריבילגיה ששמורה רק לפלח אחד של נוסעים. לתשובתכם אודה. בברכת הכי בבית בעולם ושאבעס שולם"