הי, שבוע טוב. מעכשיו והלאה בעז"ה הפרק יעלה ויבוא כל מוצ"ש.
-
פרק 4:
אייל הזדעזע. אליר עצמו אמר לו שהוא נהרג!
יכול להיות שאליר לא אמר לו את האמת ורק רצה שהוא, אייל, ישחרר אותו?
אייל הרגיש פתאום את הרגליים קופצות לו ואת השפתיים רועדות ללא שליטה. זיכרון העלה בו בחילה.
ועוד אחד, ועוד אחד. וצעקות.
עיניו של אייל מבועתות. בוהות באימה בחלון שהוא עצמו פתח כדי לאוורר את החדר.
הוא ניסה להסדיר לעצמו את הנשימה, לא מצליח. האוויר לא נכנס לריאות והכל מתערפל לו. הוא לא מצליח לחשוב על כלום.
אייל הרגיש שהוא חייב לעשות משהו אחרת… הוא ירד מהמיטה מהר ורץ למטבח.
אייל פתח ארון ארון במטבח בסערה. 'איפה? איפה היא הניחה את זה?!'
הוא מצא. הוא הניח את הבקבוק היקר על השולחן המעוצב במטבח.
"אייל?" קול מאחוריו. הוא הסתובב לאחור, מבוהל.
"מה.." אפרת התעוררה כששמעה רעש מהמטבח בשלוש בבוקר. "מה זה?" היא הצביעה נחרדת כשראתה את הבקבוק האלכוהולי שעל השולחן.
"אני מצטער אפרת, אני חייב את זה עכשיו". עיניו מרצדות בחוסר שליטה. לא ממוקדות.
"אייל אתה יכול להסתכל עליי רגע בבקשה?" אפרת הייתה מבוהלת.
אייל התאמץ להישיר אליה מבט. הוא לא מצליח. זיכרון חותך אותו שוב בעוצמה.
היא מדברת אליו. הוא לא שומע כלום. רק פיצוצים.
"אפרת אני מצטער", הוא מתנשף. מופתע בכלל שהצליח לדבר. הוא חוטף את הבקבוק מהשולחן וניגש ברגליים רועדות אל החלון הגדול שבסלון.
הוא שם את הבקבוק על אדן החלון. נזכר שלא הביא כוס בכלל.
הוא כמעט רץ אל המטבח לקחת כוס וכשחזר לסלון הבקבוק עם הנוזל השקוף לא היה שם. זאת אומרת, היה שם בתוך ידיה של אפרת.
"לא אייל," קולה תקיף, לא מגלה כמה היא מפחדת. "שב, תירגע. תסביר לי מה קורה לך. מה נסגר עם בעלי שקם לפנות בוקר למטבח, מחולל שם פוגרום שמעיר אותי וכשאני קמה אני מגלה שהוא גם בא לשתות לי בסלון! אייל אני לא מכירה אותך ככה, סליחה", היא מודה.
"אפרת", עיניו של אייל שורפות. "גם אני לא מכיר אותי ככה. את רוצה להביא לי את זה או שתראי אותי במצב פחות נעים מכל מה שסיפרת?"
"אייל.." אפרת פחדה. היא היססה.
"אפרת אני לא מסוגל יותר!" הוא התאפק לא לצעוק. אייל הרגיש אלפי וואט חותכים לו את הבשר. שוב.
"טוב קח", היא הביאה לו את הבקבוק כשעיניה מושפלות, לא מסוגלת לראות אותו במצב הזה. "אני חוזרת לישון.." מלמלה.
אייל לא הסתכל עליה. אחרי כמה שניות הוא הסתובב. מגלה שאפרת הגיעה כבר לסוף הסלון. רועדת.
"אפרת", הוא קרא לה.
"מה, אייל?" היא לא הסתובבה.
"סליחה". הוא מלמל בשקט. אבל היא שמעה.
"לילה טוב אייל". לא הייתה מסוגלת להגיב יותר. היא הזדרזה לחדר שלה ושל אייל. סוגרת את הדלת.
אולי זה בכלל חלום כל מה שקרה פה עכשיו, היא משכנעת את עצמה. היא נכנסה למיטה.
אפרת לא הצליחה להירדם. המחשבה על מה שחצי הנשמה שלה עוברת בסלון הבית שלה לא נתנה לה מנוח.
היה שקט בסלון. רק אגרוף חזק בקיר נשמע בחלל הבית. אפרת התכווצה במיטה, מפוחדת.
אייל, אשף השליטה. היא יודעת שלא יקרה לו כלום. הוא לא יאבד שליטה גם אחרי משקה חריף כזה. אבל היא דואגת לו עד מוות. היא גילתה כבר בתקופה עם עמיאל שהוא פונה דווקא לאלכוהול במצבי קיצון.
אפרת המשיכה להתהפך במיטה ונמאס לה. היא הסתכלה על השעון. השעה ארבע לפנות בוקר.
היא ירדה מהמיטה ונעלה את נעלי הבית שלה חרישית, יוצאת מהחדר. היא אזרה אומץ ושאפה כמות מספיקה של אוויר, נכנסת אל הסלון.
שום דבר שלימדו על נישואים בחיי הבית היהודי לא הכין אותה למה שראתה.
על אדן החלון הגדול ישב בשלווה מסוכנת בקבוק עגול ועבה. אפרת פזלה בחשש לכמות שנשארה בו. חצי.
בעלה עצמו ישב על כיסא ליד השולחן, ישן קבור בתוך ידיו שעל השולחן. נשימותיו הטרופות ממלאות את החלל.
"אייל", היא רק ניסתה. בשקט.
למרבה הפתעתה הוא הרים את הראש והסתכל עליה. עיניו כבויות אבל צלולות לגמרי.
"רק תגיד לי, עכשיו אתה בסדר?"
"לא יודע". הוא הניח חזרה את הראש בין ידיו.
נרדם.
-
התלבטתי המון המון אם לעלות את הפרק הזה. פתאום קראתי אותו והוא היה נראה לי נועז מידי, לא מתאים לאייל כל כך. אבל אמרנו כבר שזה היה בהתחלה של הכתיבה שלי נכון? אז לא מחקתי, לא שיניתי, לא ערכתי. כמו שהוא, העליתי לכאן.
אשמח כמובן לתגובות והערות