שיתוף - לביקורת פאנפיק מרגל להשכרה| אלישמע

מוז'יניקית

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
המשך קצר ונחמד:)

"גלבוע, המפקד רוצה אותך אצלו במשרד תוך שתי דקות" דיווח לו תבל בקול מרחם, יודע שזה לא זימון לצל"ש.
"אוקי" הוא פסק משכיבות הסמיכה, והתרומם מהרצפה באנחה, מותח את שריריו."הוא סתם יורד עליי" סינן לעצמו בזעם תוך כדי רכיסת כפתורי חולצתו.
הוא פסע במהירות, ונקש על דלת העץ הפשוטה, מתכונן נפשית לנזיפה שבדרך.
"יבוא" הוא נכנס, מצדיע בדום מתוח.
מפקדו סרק אותו בביקורתיות, חיוך קל על שפתיו. "שב. ותדאג לחזק את הכפתור הרופף בחולצה שלך"
הוא השפיל את מבטו, תר אחר הכפתור הסורר. כל הכפתורים היו תפורים בחוזקה למקומם. הוא הרים מבט תמה, פוגש חיוך לא ברור על שפתי מפקדו.
"בוא נעשה את זה קצר. אני חייב לציין שאני עוקב אחריך אישית, נהנה לראות את הביצועים שלך ואת כח הרצון המדהים שלך . אבל… לצערי, אני חושב שאתה אינך מתאים ליחידה שלנו יותר" הטיל את הפצצה.
אלישמע החוויר, מאבד צבע תוך שניות ספורות. "מה… מה זאת אומרת לא מתאים ליחידה? המפקד, אני נתתי את הנשמה להיות פה. עשיתי הכל כדי להגיע לכאן. המפקד לא יכול לעשות לי את זה. למה? מה עשיתי?" קולו היה מורכב מבליל של תדהמה, כעס ועלבון. ידיו רעדו מעט, והוא לחם כדי לשלוט על עצמו. הוא אומן לכך.
"בשנתיים וחצי שלכם פה, אתה, איתַי אופק, ירין שקולניק ואורי טוביאס עשיתם חיל, ו…"
"אז זה לא רק אני" קטע אלישמע בחדות, "מה עשינו, כולנו?מילא ירין,מופרע שכזה… את אורי טוביאס אני כמעט ולא מכיר. ואיך איתַי", הזכיר את חברו הטוב, "איך איתַי עף מהיחידה? הוא אחד הטובים, אם לא הטוב ביותר! ולאיפה נלך? אין מצב!"
"עשיתם חיל, אבל…"
"מה אבל, מה?" הוא רתח מזעם, "איך זה קורה? על כמה עבירות משמעת חסרות חשיבות מעיפים אותי? המפקד יודע שמי שמגיע ליחידה הזו מוכן לעשות הכל!"
"תפסיק לקטוע אותי, גלבוע" רעם קולו של המפקד, "אתה הראשון מבין ארבעת החבר'ה, ומכיוון שכך אני מטיל עליך להעביר לחבריך את ההודעה" הוא חייך.
פניו של אלימע התכרכמו. הוא יהיה אחראי להודיע לחבריו את בשורת האיוב.
המפקד רכן קדימה, מביט לתוך עיניו.
"גלבוע, הגיע הזמן להתקדם" הוא הביט בו במבט רב משמעות, "להחליף את הM4A1 שלכם באקדח השירות"
אלישמע בהה במפקדו בחוסר הבנה.
"זה לא מה שאתה חושב, בחורי" הוא נשם עמוקות, חיוך גאה עולה על פניו."רוצים אתכם במוסד".


מה אתם אומרים???
 

מוז'יניקית

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
חסר כאן סדר בעלילה. זה נראה שכל פרק עומד בפני עצמו ואין קשר ביניהם.
זו הכוונה? או שאמור להיות כאן סיפור אחד?
זה סוג של בהמשכים, כל חלק הוא שנתיים- שלוש מהחלק הקודם
 

מוז'יניקית

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי

המשך ישיר מחלק קודם

"'רוצים אתכם במוסד' הוא אומר לי, החוצפן! איך הוא הבהיל אותי!" אלישמע היה זועף ומיהר לכנס לפינה צדדית את חבריו.
"מה יש לך, אלישמע? אתה נורמלי? כל היחידה הייתה מתה להתחלף איתך, טמבל! תגיד תודה!" ירין היה המום מתגובתו של אלישמע לגיוסם למוסד.
"אפילו לא דיבר איתנו לפני כן!" הוא היה נסער ועצבני.
"ומה רצית? שבמסדר בוקר יודיע לפני כולם שיש כמה חבר'ה שמועמדים למוסד?" גיחך אורי.
אלישמע סינן משהו בזעם.
"תגיד, מה קורה איתך? הכל בסדר? כאילו הכריחו אותך לקלף תפוחי אדמה במטבח" הם כולם לא הבינו מה הסיפור שלו.
"אלישמע, הציעו לנו ללכת למוסד! אתה קולט את זה?!" ירין טלטל את כתפיו, מרוגש.
מבטו הפך מתריס. "ומי אמר שאני רוצה להמשיך למוסד?"
הם דממו באחת.
"לא רוצה… להמשיך למוסד?" שאל אורי השקט בפליאה.
"ממש כך" הוא רתח, מתקשה לשלוט בכעסו.
"אבל למה?" איתַי התפלא בכל מאודו.
באמת, אלישמע, למה אתה כועס? הרי רצית להגיע לפסגה, והנה, סוללים לך את הדרך באת של כסף. קרא קול בתוכו.
זהו, בדיוק! האם מישהו סלל לו את הדרך בגלל אביו החורג?
שטויות, ענה לעצמו, אתה סתם חשדן. כולם יודעים שאתה בין הטובים שביחידה. רוצים אותך, אלישמע. לא יאומן, מה? הקול שבתוכו היה מלגלג וגאה בו זמנית.
אבל אני לא רוצה שישוו אותי כל הזמן לאייל. זה יהיה משפיל.
הפוך, אתה רק תהפוך טוב יותר.
לא משנה, אני לא הולך למוסד ויהי מה. אולי לשב"כ, זה יכול להיות רעיון טוב.
"עזבו, אני עייף. נדבר מחר" הוא העביר יד עייפה על עיניו.
"מחר בערב כבר יש לנו ראיונות" צעק אחריו איתי.
"לא רוצה" מלמל כילד קטן, חלץ את נעליו והשתרע במיטתו.
הוא נמנם קלות, מתעלם מהמשימות שעליו לעשות בבסיס. בסוף באמת יעיפו אותו מהיחידה.
"אלישמע, המפקד רוצה אותך שוב" קולו של איתַי מהוסס.
"מה עכשיו?" הכעס צבע שוב את קולו.
"נראה לי נודע לו שאתה לא התלהבת מההצעה שלו"
"אתם אמרתם לו?" הוא נבח, מצב רוחו הירוד מגיע לשפל נוסף.
"לא אני, בכל אופן" הוא התגונן, "אבל יש סיכוי שירין עשה את זה. אורי לא הסוג".
"טוב" אלישמע התרומם באנחה, חושב מה יאמר למפקדו. הוא פשוט יגיד לו שהוא מתכנן בכלל ללכת לשב"כ אם לא להישאר בשייטת.
"ותתכונן שהוא הולך ללחוץ עליך, הוא סגור על זה שארבעתנו שמה" איתי ליווה אותו.
"אני לא מתכנן לעשות מה שהוא רוצה, אם אני לא נשאר ביחידה, אז אני הולך לשב"כ" הוא היה נחרץ.
איתי משך בכתפיו, נואש מלהבין את חברו.
"תגיד, אתה קשור לאייל גלבוע, המוסדניק ההזוי ההוא? שמעתי עליו בכמה הזדמנויות, בעיקר כשלמדנו את הפעולות שביצע… הוא היה אחד הטובים"
אלישמע נאלם, אך התעשת במהירות. "כן, הוא דוד שלי" אמר בקלילות מדומה.
"אז ממנו ההשראה ללכת לשייטת… ולמה לא תלך אחריו גם למוסד?" תהה בעדינות.
"עזוב, זה מסובך" הוא בלע את רוקו בכח, מתאפק שלא לענות יותר.
"באמת היה לו כמה מבצעים קצת…. מגניבים, אבל הוא באמת היה טוב. איך הוא בתור דוד, רואים עליו?"
"מה רואים עליו?" שאל אלישמע בכבדות.
"שהוא היה סוכן" ענה עיתי את המובן מאליו.
הם הגיעו למשרדו של המפקד.
"מה זה 'היה'?" שאל רטורית, "כשאתה סוכן- אתה כזה עד לקבר, אחי" אמר בחיוך עקום, ונכנס למשרד לאחר נקישה
קלה.
יאללה, תגובות!
 
נערך לאחרונה ב:

דולפין כחול

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
צילום מקצועי
"זה לא מה שאתה חושב, בחורי" הוא נשם עמוקות, חיוך גאה עולה על פניו."רוצים אתכם במוסד".
ככה מודיעים על העברה למוסד? ובקבוצה?
תמיד דמיינתי שזה בחשאיות כזה... ואחד אחד...

תודה, כיף לקרוא על הדמויות המוכרות!
 

ME!!

משתמש צעיר
כתיבה ספרותית
רוצה לעצבן את אייל ולנקום בו
למה שהוא ירצה לנקום באייל?
אלישמע בתוך תוכו מעריץ את אייל ואוהב אותו. גם אם גיל הטיפש-עשרה גורם לו להתנהג בצורה שונה
וגם יודע שאייל אוהב אותו ויש לו שם תמיד מקום פתוח
"כן, אני תקוע פה ליד צפת. הייתי אמור להיות אצל חבר. יש סיכוי אתה בא לקחת אותי הביתה, אבא?"
מבינה לגמרי את הפחד מללכת למוסד ולהיות נתון להשוואות וכל השאר...
 

מוז'יניקית

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
ככה מודיעים על העברה למוסד? ובקבוצה?
חושבת שכן, אל תשכח\י שזה לא אזרחים, הם בשייטת 13...
אם אלישמע רוצה לעצבן את אייל ולנקום בו (לא יודעת על מה) זה באמת הדבר הכי טוב שיש.
למה שהוא ירצה לנקום באייל?
אלישמע בתוך תוכו מעריץ את אייל ואוהב אותו. גם אם גיל הטיפש-עשרה גורם לו להתנהג בצורה שונה
וגם יודע שאייל אוהב אותו ויש לו שם תמיד מקום פתוח
אלישמע אכן מעריץ את אייל, וגיל הטיפש עשרה גורם לו להתנהג כפי שהוא מתנהג. אבל אל תשכחו שאלישמע גדל ובגר, והוא מבין שאייל לא היה סתם סוכן- כפי שיונה ספיר מציינת בספריה, הפכו אותו לסוג של מכנת מלחמה ללא רגשות...
ומזה אלישמע רוצה להימנע, מעדיף ללכת לשב"כ בחושבו ששם יהיה אחרת (אי אפשר לדעת...;).
וכמובן הוא לא רוצה להיות מושווה לאייל
 

אחת כזאתי;)

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
ואוו. אהבתי את החלקים שעלו עד עכשיו. כתובים טוב מאד וכיון העלילה מסקרן!.

טיפה הערות (אם יורשה;)..):
אני כן חושבת שמידי מהר הגענו לשלב הזה
"רוצים אתכם במוסד"
חסר לי טיפה עוד מהחיים והדמות של אלישמע, למה שהפכת אותו להיות היום.
לפני פרק הוא התקבל לשייטת, והפרק הזה הוא כבר פסיעה לפני המוסד. (כרגע אני מדברת על פרקים 2 ו3)


ומשהו טכני. קצת הפריע לי שחלק מהפרקים כתובים בהווה וחלק בעבר.. שימי לב לזליגות כאלה קטנות. לדו׳
חיוך גאה עולה
עלה*

הגיע*


חוץ מזה, בהחלט מחכה להמשך!
 

מוז'יניקית

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
אני כן חושבת שמידי מהר הגענו לשלב הזה
חסר לי טיפה עוד מהחיים והדמות של אלישמע, למה שהפכת אותו להיות היום.
לפני פרק הוא התקבל לשייטת, והפרק הזה הוא כבר פסיעה לפני המוסד.
תודה!
מכיוון שלא רוצה להכניס פתאום פרק באמצע, אשתדל להבא לשים לב לעניין הזה.
תודה גם על שאר הביקורת וכמובן לכל המחמיאים והמפרגנים:)
מעלה קטע קצרצר


"אז בוא תסביר לי מה מונע ממך ללכת למוסד" התרווח המפקד בכסאו.
"אין שום דבר שמונע ממני. אני פשוט פחות מתחבר לקונספט של המוסד. מעדיף את השב"כ. זה הכל" אלישמע היה מוכן למלחמה, לא מתכונן לוותר.
"סלח לי שהאזנתי למשפט האחרון שאמרת לאופק- משהו שלהיות סוכן זה עד הקבר, אם אני לא טועה"
"כן?" הוא נדרך.
"בוא תסביר לי מה ההבדל בין סוכן מוסד לסוכן שב"כ"
"ברור שזה שונה לגמרי. בשב"כ אתה פועל למען הארץ שאנחנו חיים בה. לא שבמוסד זה לא ככה, כן? אבל בשב"כ מסכלים יומיומית פעולות של האויבים הכי גדולים שלנו- הפלסטינים. בשבילי זו תחושת שליחות עמוקה"
"דיברת כאן על ההבדלים באופי הפעולות בין השב"כ והמוסד. אני שואל אותך מה ההבדל בין סוכן מוסד לסוכן שב"כ. לפי מה שהבנתי, הבעיה שלך היא בלהיות סוכן, לא?"
"ממש לא!" מחה אלישמע, "אין לי בעיה בלהיות סוכן. יש לי בעיה בלהיות סוכן מוסד"
"תחשוב על זה שוב, גלבוע. זה יכול להיות ההזמנות שלך לפרוץ קדימה" קולו הפך רך ומשכנע.
"אין לי מה לחשוב. אני מודיע עכשיו שאין לי שום כוונה ללכת למוסד, או כמו שאתה קורא לזה- 'להתקדם'" אלישמע שילב את ידיו בהחלטיות, נחרץ.
"רק תיקח בחשבון שאם לא תלך למוסד, לא בטוח שתוכל ללכת לשב"כ, או להתקדם יותר מדי ביחידה" אמר לו בקול מרמז.
"לא אכפת לי" התריס, למרות שבליבו רצה לצרוח בתסכול. הוא פשוט מכריח אותו ללכת למוסד.
"תישן על זה לילה, בפקודה. מחר תגיע אליי אחרי ארוחת בוקר, אני מצפה לתשובה חיובית. אמורים לבוא לקחת אתכם לראיונות מחר אחרי צהרים. בהצלחה" הוא סימן לו לצאת, לא נותן לו לענות.
אלישמע יצא מהחדר נזעם, ומפקדו נאנח.

"איך היה איתו?"
"לא טוב. הוא מסרב נחרצות"
"אנחנו צריכים אותו אצלינו. תדאג שזה יקרה"
"זה לא תלוי בי יותר. יש לו ריאקציה ממכם. לדעתי בגלל אבא שלו"
"נדאג לרפד לו את הדרך"
 

מוז'יניקית

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
חבר'ה, אני מפרסמת בשביל לשפר את הכתיבה שלי, אז ביקורת....

"אז בסוף לא עזר לך כלום, גלבוע. מה?" הקניט אותו ירין כשישבו בטויוטה קורולה פשוטה בדרך לראיונות למוסד.
אלישמע נאנח. "אני מודיע לכם שאני לא עומד להיכנע ללחצים המופעלים עליי" הכריז בדרמטיות.
הם צחקקו. "זה לא מצחיק" קולו הפך זועם, "שמתם לב שאף אחד לא שאל אותנו אם אנחנו רוצים או לא?"
"לא היה צורך לשאול אותנו מכיוון שרצינו. זה אתה החריג" העיר אורי.
"אוף" הוא רטן.
"רוצה להסביר לי מה באמת מונע ממך להתקדם איתנו למוסד?" שאל איתי בשקט כשיצאו מהרכב.
הוא נשם עמוק. אולי באמת יספר לו, לפחות יהיה לו מישהו אחד שמבין אותו.
"טוב…" הוא נאנח, והם התיישבו על האספלט החם של המדרכה.
"אז… זה, אבא שלי"
"אבא שלך" חזר אחריו איתי, מאזין בדריכות. אלישמע מעולם לא דיבר על משפחתו.
"כן. ו… דוד שני שלי, אייל גלבוע"
"מה איתו?" איתי לא הבין לאן אלישמע חותר.
"הם אותו אחד"
"מז'תומרת אות אחד?" נדהם איתי, "אתה רוצה להגיד לי ש…"
"תרגיע, הוא לא באמת אבא שלי. אבא שלי נפטר כשהייתי בן 6. אייל התחתן עם אמא שלי מייד אחרי זה. הוא גידל אותנו, והיה בשבילנו אבא לכל דבר.
בתור ילד, מעולם לא אהבתי את זה שמי שאמור לשמש לי דמות אב לא נוכח מספיק בחיי, אפילו קצת בוגד באמא שלי כשהוא עוזב לפרקי זמן כל כך ארוכים. כמה שכעסתי, הערצתי אותו בדיוק באותה מידה- אם לא יותר, והשאיפה הכי גדולה שלי הייתה ללכת בדרכו. ובאמת עשיתי הכל כדי להגיע לשייטת. תלשתי את גבולות היכולת שלי ממקומם והעברתי אותם כמה קילומטרים קדימה.אחרי שנה בשייטת התחלתי לחשוב לאן אני רוצה להתקדם. המחשבה הראשונה שעלתה לי הייתה 'מוסד'. כמו אייל. להית הכי טוב שיש ולהגן על הארץ שאני אוהב. ואז עלו בי כל הרגעים האלו מהילדות, בהם הייתי צריך את אייל לצידי והוא לא היה שם, אלא במשימה בטחונית כזו או אחרת., וחשבתי לעצמי- כזה בן אדם אני רוצה להיות? אחד שמחויב לעבודה יותר משמחויב לאשתו וילדיו? בררתי הרבה, איתי, תאמין לי, והחלטתי כי עדיף לי להתקדם לשב"כ. אני מאמין ששם אוכל למצות את הכישורים והיכולות שלי ובד בבד לשמור על עצמי בתור בנאדם טוב, ו…. כמעט רגיל" הוא סיים את נאומו הכאוב בנימת תקווה.
איתי שקע בהרהורים.
"אבל… אתה יודע, מי שהגיע לשייטת- לעולם לא יחזור להיות האדם שהוא היה לפני כן. מה שמלמדים אותנו כאן זה דברים שאף אדם רגיל לא יודע ולא יידע. גם אם אתה רוצה מאוד, אלישמע- אנחנו לא אנשים רגילים" סיים בקול חרישי, מניח יד על כתפו של אלישמע.
עיניהם נפגשו באחווה אילמת.
"אני צריך לחשוב על זה" מולל אלישמע את שרוכי מגפיו.
"תחשוב, אחי, תחשוב טוב. בכל מקרה, קוראים לי להיכנס" איתי התרומם ונכנס לחדר הקטן.
הוא נשאר ישוב על האספלט, מהורהר.
 

הודיה בן חיים

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
"אבל… אתה יודע, מי שהגיע לשייטת- לעולם לא יחזור להיות האדם שהוא היה לפני כן. מה שמלמדים אותנו כאן זה דברים שאף אדם רגיל לא יודע ולא יידע. גם אם אתה רוצה מאוד, אלישמע- אנחנו לא אנשים רגילים" סיים בקול חרישי, מניח יד על כתפו של אלישמע.
למה הוא לא יחזור להיות אדם רגיל?
שירות צבאי נגמר בסופו של דבר...
 

מוז'יניקית

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
למה הוא לא יחזור להיות אדם רגיל?
שירות צבאי נגמר בסופו של דבר...
שירות צבאי ביחידה קרבית רגילה של שלוש- ארבע שנים נגמר בסופו של דבר
שירות צבאי בשייטת 13 של כמעט שש שנים, הופך את הבנאדם למישהו אחר, לא?
 

מוז'יניקית

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי

מימיי

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
פרסום וקופי
הכתיבה שלך יפה מאוד.
על הסיפור אין לי כל כך הערות, זורמת עם איך שאת מפתחת אותו, אבל כן יש לי ביקורת דקדוקית ולשונית.
אפילו קצת בוגד באמא של
"בוגד" היא בטוח המילה המתאימה?
כי המשמעות של בגידה בין בני זוג היא קשה מאוד ולא מדוייקת לסיטואציה.
תלשתי את גבולות היכולת שלי
''תלשתי'' קצת לא השתלב לי טוב, אבל לא יודעת איזו הגדרה תתאים במקום.
אולי כדי לשנות אותה צריך לשנות את כל המשפט. לשיקולך האישי כמובן.

יש כמה טעויות הקלדה כנראה.
מקווה שעוד תפסיקי לערוך.
קדימה.אחרי
רווח אחרי הנקודה.
להיות.
אחרת., וחשבתי לעצמי-
אממ..
או נקודה או פסיק.
ואני חושבת שלפני המקו צריך להיות רווח.
"אבל… אתה יודע, מי שהגיע לשייטת- לעולם לא יחזור להיות האדם שהוא היה לפני כן. מה שמלמדים אותנו כאן זה דברים שאף אדם רגיל לא יודע ולא יידע. גם אם אתה רוצה מאוד, אלישמע- אנחנו לא אנשים רגילים" סיים בקול חרישי, מניח יד על כתפו של אלישמע.
פה קצת לא ברור מי הדובר עד שאיתי אומר את השם של אלישמע.
בגלל שלפני כן אלישמע אמר ספיצ' רציני, הקטע הזה נראה המשך שלו.
אולי כדאי לחדד שאיתי הדובר.

זהו. מקווה שהביקורת הזו בסדר מבחינתך:)
 
נערך לאחרונה ב:

נעה613

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
ואאא זה פשוט ממכר
יש משהו בלקחת גיבורים אהובים ולכתוב על עתידם שהוא קל יותר
אנשים כבר אוהבים אותם, מחוברים אליהם ורוצים מהם עוד
וכמה שקשה ליצור אחד חדש...........
''תלשתי'' קצת לא השתלב לי טוב, אבל לא יודעת איזו הגדרה תתאים במקום.
אני לא שמעתי שום חריקה, לדעתי מצוין.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק צח

א מִזְמוֹר שִׁירוּ לַיי שִׁיר חָדָשׁ כִּי נִפְלָאוֹת עָשָׂה הוֹשִׁיעָה לּוֹ יְמִינוֹ וּזְרוֹעַ קָדְשׁוֹ:ב הוֹדִיעַ יי יְשׁוּעָתוֹ לְעֵינֵי הַגּוֹיִם גִּלָּה צִדְקָתוֹ:ג זָכַר חַסְדּוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ לְבֵית יִשְׂרָאֵל רָאוּ כָל אַפְסֵי אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ:ד הָרִיעוּ לַיי כָּל הָאָרֶץ פִּצְחוּ וְרַנְּנוּ וְזַמֵּרוּ:ה זַמְּרוּ לַיי בְּכִנּוֹר בְּכִנּוֹר וְקוֹל זִמְרָה:ו בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יי:ז יִרְעַם הַיָּם וּמְלֹאוֹ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:ח נְהָרוֹת יִמְחֲאוּ כָף יַחַד הָרִים יְרַנֵּנוּ:ט לִפְנֵי יי כִּי בָא לִשְׁפֹּט הָאָרֶץ יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק וְעַמִּים בְּמֵישָׁרִים:
נקרא  5  פעמים

אתגר AI

ותשובה ותפילה וצדקה • אתגר 111

לוח מודעות

למעלה