קסום כרגיל!
אין אופציה שלישית? בעולם נטול פנטזיות ומדבי”ם הכיוון הראשון שהייתי בודקת הוא שהבן אדם שמת לפני 10 שנים אולי לא באמת מת אלא זייף תעודת פטירה וטיפל בפרסום המוות...
ואולי תשוש הנפש הזה מהפרק הקודם בסך הכל כפיל שנשכר לשרותיו
סיפור בהמשכים אשליה - סיפור מתח.
- פותח הנושא mic003
- פורסם בתאריך
אין אופציה שלישית? בעולם נטול פנטזיות ומדבי”ם הכיוון הראשון שהייתי בודקת הוא שהבן אדם שמת לפני 10 שנים אולי לא באמת מת אלא זייף תעודת פטירה וטיפל בפרסום המוות...
ואולי תשוש הנפש הזה מהפרק הקודם בסך הכל כפיל שנשכר לשרותיו
כיוון יפה!
הסיבה שהוא לא אפשרי, היא הפיסקה הבאה:
ג׳סטין קלפטון מת בגיל שמונים ושש, למעלה מעשר שנים לפני התרחשות האירועים, כך שאם הוא היה בחיים - הוא אמור להיות בן למעלה מתשעים ושש.
התיאור של ביל יוסטון, הוא של גבר צעיר יחסית. הרי לא יעלה על הדעת שקשיש בן תשעים ושש הוא שנהג בכלי הרכב בצורה המתוארת, ובנוסף - הדמות המזוהה עם ביל יוסטון בפירוש אינה של קשיש בגיל הזה.
מלבד זאת, העובדה שבעשור האחרון לחייו חלה קלפטון באלצהיימר, מונע מלכתחילה אפשרות של קונספירציה. מחלת האלצהיימר אינה ניתנת לזיוף, ומי שחולה בה יותר מעשר שנים - בוודאי אינו צלול דיו כדי לתכנן תוכניות מרחיקות לכת עד כדי כך.
איכשהו בעולם הרגיל שלי שלא תיתכן בו חזרה בזמן, הגיוני יותר שאדם בן 96 יאזור כוחות ומראה של בן 16 וינהג בג’יפ בפראות מקיומה של מכונת זמן...
בנוגע לזיוף האלצהיימר כמובן שזו לא אופציה שהתכוונתי אליה, המחשבה שלי היתה שהוא שם שם כפיל או מי שזה לא יהיה, ואדרבה, האלצהיימר (האמיתי) במקרה של הכפיל אמור להקל על העבודה ולהוריד ממנו את הצורך לאחוז ראש אחרי שמתייחסים מראש בסלחנות לבלבול הזהויות שלו.
מובן שלא כותבת כדי להקשות על המשימה הקשה גם כך של הכותב, אלא להציף משהו שנראה לי התפספס, אנחנו בגישה שבאנו לקרוא סיפור פנטזיה, אבל אלישע, הוא עדיין בעולם ”הרגיל”
כך שלפני מכונת זמן הוא צריך למצות כיוונים ריאלים.
19
קאוצ׳ר.
קאוצ׳ר.
למרות שמלכתחילה היה סבור אלישע שניסיונותיו של עמיקם הם חסרי סיכוי, ואין שום דבר שיגרום לו לשנות את עמדתו, היה משהו בצורה המסודרת בה סיכם עמיקם את הדברים – שגירה את אלישע לחשוב שוב ולנסות להתייחס לדבריו של עמיקם ברצינות, על אף שעדיין היו התאוריות שהציג עמיקם רחוקות מלהתקבל על הדעת.
״תראה,״ הוא אמר בסבר פנים מהורהר. ״מה שאמרת לגבי מרחבי הזמן נשמע לי כמו קשקוש מוחלט. בלי להעליב – אני לא בטוח שאתה בעצמך הבנת מה אתה אומר, ואם אני קורא נכון את המציאות – יש לי בהחלט יסוד סביר להניח שאתה עושה לי כאן תרגיל. אתה מנסה לתת לי שתי תאוריות, שאחת מהן מופרכת לחלוטין, כדי שיהיה לי קל יותר לקבל את השנייה. לשם כך, אתה משתמש במילים מעורפלות שככל הנראה לקוחות מעולם הפנטזיות, כך שהמחשבה שלי אוטומטית תפנה לכיוון הרציונלי יותר״.
עמיקם השמיע קרקור של מחאה, אבל אלישע לא אפשר לו לדבר. ״אני מוכרח להחמיא לך ולומר, שאם זה מה שניסית לעשות – זה הצליח לך לא רע. אני עדיין לא מוציא מכלל אפשרות את האופציה של טעות מצערת שגרמה לכולנו להיכנס לסחרחרה הזו, אבל התאוריה שלך בנוגע לאפשרות של זיוף נתונים מכוון – בהחלט נשמעת לי כמו משהו שאפשר להתחיל אתו, לפחות בשלב הראשון״.
לכמה רגעים נראה עמיקם מופתע מהשינוי הפתאומי שחל ביחסו של אלישע, אולם מיד לאחר מכן חזרה אל פניו ההבעה המתנשאת, מלאת החשיבות העצמית, שאלישע הספיק להכיר ולשנוא. ״אני מעריך את זה שאתה לא דוחה מיד את הדברים על הסף,״ הוא אמר, ולאלישע ברור היה שמדובר רק בהקדמה למילות ביקורת שהאיש עומד להשמיע. ״עם זאת,״ הוא המשיך בטון מודגש שאימת את חששו של אלישע, ״אני חושב שברגע זה הוכחת את הכשל המובנה באישיות שלך, כשל שמשותף לכל אלו שרואים את העולם כמוך ומספרים לעצמם שהם רציונליים לחלוטין״.
אלישע נאנח. ״נו, בוא נשמע...״ אמר בהבעה מיואשת.
״אנשים כמוך,״ פתח עמיקם במה שנשמע כמו תחילתה של הרצאה מייגעת. ״נהנים לספר לכל הסביבה שלהם עד כמה ההיגיון הוא שמנחה אותם, עד כמה השכל שלהם ישר, ועד כמה הם בזים לאמונות טפלות מכל סוג שהוא.
״עם זאת, ברור לי שאף פעם לא השקעת מחשבה בשאלה מהו באמת ההיגיון. מהי האמת. מה מוגדר כחשיבה רציונלית ומהם סיפורי בדיות. החשיבה שלך נעולה. אתה מורגל ומחונך לחשוב בדפוסים קבועים, כאלו שלא משתנים לעולם, ואותם אתה מכנה בטעות היגיון״.
לאלישע לא הייתה סבלנות להקשיב לכל הטפותיו של עמיקם. ״אני לא מבין מה אתה רוצה,״ הוא אמר בעצבנות גלויה. ״תיגש ישר לנקודה כי אני מאבד אותך״.
עמיקם חייך. ״אני לא חושש שתאבד אותי, כי כבר איבדת אותי מזמן,״ הגיב בקול שבמפתיע היה בו משהו מרוצה. ״עם זאת, אני מבין שאתה לא פנוי לעבור כרגע תהליכים עם עצמך, אז אני אקצר את מה שיש לי לומר, למרות שהדברים חשובים לדעתי מאוד״.
אלישע נשף בעצבנות. הצורה בה דיבר עמיקם הייתה בלתי נסבלת עבורו, והוא הבטיח לעצמו למצוא את ההזדמנות בה האיש יהיה זקוק לטובה ממנו, ולמרוט את עצביו כמו שהוא עושה כרגע. ״תקשיב, עמיקם,״ הוא אמר בהחלטיות. ״אתה לא הפסיכולוג שלי, ואני לא נמצא כאן כדי לעשות עבודה עם עצמי או מה שלא תגיד. בוא ניגש לנקודה. תסביר מה לא טוב במה שאמרתי, ותנסה להימנע כמה שיותר מלנסות לנתח את האישיות שלי ואת מי שאני, כי זה כבר נמאס עליי״.
עמיקם מתח את צווארו, הבעה שלווה נחה על פניו ולרגע היה נראה כאילו הוא מתרגל מדיטציה תוך כדי שיחה. ״אני מקבל את מה שאתה אומר ואני שולט בעצמי,״ הוא לחש פתאום, ספק לאלישע ספק לעצמו. רגע אחר כך, חזרה הבעתו להיות עניינית. ״אם כך, בוא ניגש לנקודה,״ אמר בקול.
אם המחזה לא היה מוזר ומעצבן כל כך, הוא בוודאי היה משעשע את אלישע, שברגעים אלו בהה בעמיקם בהלם מוחלט, מנסה ללא הצלחה להבין כיצד פועל המוח של האיש ומה בדיוק מסתתר מאחורי הפעולות התמוהות שלו. ״נו דבר כבר,״ הוא דחק בעמיקם, חושש באמת ובתמים ממצב שבו האיש יפסיק לתפקד באופן שיאפשר תקשורת תקינה אתו.
״האמת היא,״ אמר עמיקם לרווחתו של אלישע, ״שלא טעית בכך שאמרת שהיה סוג של תרגיל בשתי התיאוריות שהצגתי לך. עם זאת, צר לי לומר לך שלא ממש קלעת לאמת, ולמעשה – אתה נמצא בכיוון ההפוך ממנה.
״התיאוריות שהצגתי לך, נועדו להוכיח דבר אחד ברור. הן נועדו להוכיח לך שהחשיבה שלך אינה רציונלית וישרה כמו שאתה חושב, כי אין באמת מושג של חשיבה רציונלית. יש חשיבה מקובעת וחשיבה חופשית, ואתה הוכחת בהוכחה ברורה שאתה מקובע. מקובע לתפיסות עולם קבועות שאין בינן לבין ההיגיון שום דבר.
״ברור היה לי מהרגע הראשון, שאתה תבחר בדרך הראשונה שהצגתי, ותסכים להאמין בכך שייתכן והיה כאן זיוף של מידע ביומטרי וגנטי. זה היה ברור לי, כי אני יודע איך הראש שלך עובד. אתה מונחה לחשוב בדרכים קבועות, והמונח ׳זיוף׳ הוא מונח שאתה רגיל לקחת בחשבון במסגרת העבודה שלך.
״לא ההיגיון הוא שמנחה את הדרך שלך, אלא הבורות והסגירות. ברגע ששמעת את המילה ׳זיוף׳ – היה ברור לך שזה ייתכן. לא בגלל שזה הגיוני, לא בגלל שייתכן ומדובר באמת, אלא בגלל שמדובר בקו מחשבה שאתה מכיר. הפחד שלך מהבלתי נודע לא מאפשר לך לפרוץ את גבולות המוכר, ולכן אתה מסוגל להאמין בכל דבר שמדמה את המציאות שאתה רגיל אליה, גם אם הוא מופרך ונטול היגיון לחלוטין.
״אתה אולי מתקשה להבין מה אני אומר, אז אני אסביר. אני רוצה שתבין שכשאני מדבר על זיוף גנטי, אני לא מדבר על משהו כמו זיוף מסמכים או משהו כזה. אני מדבר על התערבות בוטה בטבע, על עיוות של הבריאה המוכרת לנו. אין שום אדם או טכנולוגיה שיש להם את היכולת לבצע דבר כזה, ואילו היה – זה היה מפחיד הרבה יותר מכל דבר אחר שאתה מסוגל לחשוב עליו.
״אני לא יודע עד כמה אתה מתמצא בתחום, אבל אם יש לך רק מעט ידע – אתה אמור להבין שהמידע הגנטי שמרכיב את הדי. אן. איי האנושי, הוא לא סתם מידע, כזה שניתן להתעסק בו, לשנות אותו או לזייף אותו. המידע הגנטי הוא הקוד בו מקודד כל יצור חי על פני האדמה, והוא מכיל בתוכו את כל מה שנדרש כדי ליצור את מערכת ההפעלה המסובכת ביותר בעולם – החיים.
״כשאנחנו מדברים על זיוף של די. אן. איי, אנחנו מדברים בעצם על היכולת לשנות את המידע הגנטי, לשלוט בו, לשחק אתו. יכולות מדויקות כאלו, באופן תיאורטי, עשויות לאפשר למי שמחזיק בהן לשלוט בכל יצור חי על פני האדמה, לשנות אותו, להפוך אותו למישהו שהוא לא. אתה בוודאי מבין, שהמחשבה הזו היא בלתי נתפסת, בלתי מתקבלת על הדעת...״
נראה היה שעמיקם עוד לא סיים לדבר, אבל אלישע לא היה מסוגל להמשיך ולשמוע את ההרצאה המתנשאת. ״תקשיב,״ הוא אמר בעצבנות. ״הגישה שלך ממש נמאסה עליי. אתה אולי מבין יותר ממני בתחום, אבל זה לא הופך אותי לבור, ובוודאי שזה לא נותן לך לגיטימציה לדבר אליי כמו שאתה מדבר״.
הוא נשם נשימה עמוקה, מביט בעיניו של עמיקם שהשתתק ועטה על פניו הבעה קשובה. ״אני רואה שלא הבנת את מה שאמרתי,״ המשיך אלישע. ״אז אני אסביר את עצמי, ואני מקווה מאוד שתבין אותי, כי עם כל הכבוד – נמאס לי כבר לשמוע את המונולוגים המפרכים שלך.
״כשאמרתי שאני לא פוסל על הסף אפשרות של זיוף, לא התכוונתי לומר שאני חושב שמישהו יצר יש מאין דגימת די. אן. איי זהה לזו של קלפטון, ואני גם לא מעלה על דעתי אפשרות שמישהו שיחק עם די. אן. איי קיים של אדם אחר והפך אותו לכזה שיתאים לדגימות של קלפטון.
״כל מה שאמרתי זה, שייתכן והייתה כאן פעולה מכוונת, שהתמקדה במאגרים בהם מאוחסן המידע. אני מכיר בעובדה שהחומר הגנטי אינו ניתן לזיוף, אבל אני לא מדבר על החומר הגנטי עצמו אלא על הרישום שלו. למיטב ידיעתי, הרישום שבמאגר הגנטי הוא לא רישום ביולוגי, אלא הוא נעשה כמו כל רישום אחר – באמצעים דיגיטליים. משכך, אני לא מוצא הבדל בין המאגר הגנטי לכל מאגר ממשלתי אחר, ולמרות שאני יודע שהמערכות הממוחשבות של המאגרים הללו חסינות יחסית - אני עדיין מעדיף להאמין שמישהו הצליח לעקוף את ההגנות עליהם, מאשר להאמין בהזיות כמו מעבר בזמן, או מה שזה לא יהיה שאמרת שם.
״נניח לשם הדוגמא, שמישהו שמחזיק בגישה אל המאגרים של האף. בי. איי הצליח לחדור אל המערכת הממוחשבת, והחליף את הנתונים שרשומים על שמו של מר קלפטון בנתונים אחרים, כאלו שמייצגים מידע גנטי של מישהו שאין לו שום קשר למר קלפטון המסתורי. האפשרות של פריצה למאגר דיגיטלי חסוי היא אפשרות קיימת, היא מציאותית וכבר היו לה תקדימים, והעיקר... היא מסבירה די טוב את העניין מבלי לשנות את תפיסות העולם המקובלות אצל כל בר דעת״.
למשך כמה רגעים שקע עמיקם בהרהורים, על פניו היה מבע מהוסס ולשבריר שנייה נדמה היה שהבלתי יאומן קרה, וכנגד כל הסיכויים – הצליחו מאמצי השכנוע של אלישע לערער את הביטחון המוחלט שלו. אלישע כבר הרשה לעצמו לחייך חיוך קטן של ניצחון, אבל בדיוק באותו הרגע טלטל עמיקם את ראשו, כאילו ניסה לדחות בכך את כוח ההשפעה שבמילותיו של אלישע. ״אתה טועה!״ הוא אמר בקול נחרץ. ״אתה שוב מתעקש לחשוב שהטעות היא במערכת ולא בראיית העולם שלך. אתה חושב שאתה מבין הכול, ולמעשה אין לך מושג. אם היית יודע עד כמה מאובטחות מערכות מאגרי המידע, אם היית יודע כמה מאמצים מושקעים בשמירה על הנתונים, אם הייתה לך היכרות עם החוקים הנוקשים בעניין – היית מבין שהטענה שלך חסרת היגיון. אין שום אפשרות לפרוץ את המערכות הללו ולשחק בנתונים כך שיתאימו למה שאנחנו רואים, ובוודאי שאי אפשר להעלות על הדעת אפשרות של פריצה לשני המאגרים - המאגר הגנטי והמאגר הביומטרי, באותו הזמן״.
החיוך על פניו של אלישע התרחב. ״אתה אבסורד מהלך, עמיקם,״ אמר בנימה עוקצנית. ״אתה טוען שאני עקשן, שסימנתי את המטרה כבר, שאני מחויב לראיית העולם שלי ולכן אני דוחה כל כיוון מחשבה אחר, אבל למעשה – אתה מתאר כאן באופן מדויק את ההתנהגות שלך״.
עמיקם נראה מופתע לחלוטין מדבריו של אלישע. הוא ניסה לומר משהו, אבל אלישע לא היה מוכן לאפשר לו לדבר. ״תן לי בבקשה להתבטא,״ ביקש בנימה קשוחה. ״אני לא הפרעתי לך לדבר, ואני לא יכול לומר שלא ניצלת את זה. ההרצאות שלך כבר עברו מזמן את גבול הטעם הטוב, והצורה בה אתה מתנהל – רחוקה מלהיות מכבדת״.
עיניו של עמיקם התרחבו. הוא נראה מופתע ופגוע, אבל ברגעים אלו לא היה לאלישע שום רצון להקל עליו ולפייס אותו. ״לאורך כל השיחה,״ אמר אלישע, ״ניסית לטעון שהחשיבה שלי מרובעת, שאני לא פתוח לצורות מחשבה אחרות. אני לא מתכוון להתווכח על זה, כי אני רואה גאווה גדולה בכך שאני מודד כל דבר דרך עיני ההיגיון. אם הביקורת שלך עליי היא בשל העובדה שאני לא מוכן לקבל את ההזיות הפרועות שאתה מכנה ׳חשיבה פתוחה׳, אני מסכים עם הביקורת ואפילו הייתי חותם עליה בשתי ידיים.
״עם זאת, משעשע אותי לשמוע ממך תלונות על כך שאני מאמין באופן אוטומטי במה שנראה לי הגיוני. הרי אתה נוהג בדיוק באופן הזה, רק שאצלך זה הרבה יותר גרוע. אתה מקובע לתפיסת העולם שלך, שאומרת שהמערכת חסינה מטעויות, והאמונה שלך מביאה אותך למקומות מגוחכים לחלוטין, עד שאני לא מצליח לקלוט איך אתה לא רואה את זה בעצמך.
״תחשוב רגע לאן הביאה אותך צורת החשיבה הזו. אתה מעדיף להאמין בטרללת מוחלטת, בדברים משוללי היגיון בעיני כל בן אדם מיושב, מאשר להאמין שהייתה טעות במערכת. אתה מוכן להאמין בקשקושים כמו מעבר בזמן, כוחות אופל מסתוריים ומתים שקמים לתחייה ומסתובבים בינינו, מאשר להאמין שמישהו הצליח לחדור את מערכות המחשוב של שני מאגרי נתונים דיגיטליים, בעוד שהמציאות מוכיחה שמערכות מחשוב קריטיות לפחות כמו אלו - נפרצו לא פעם ולא פעמיים.
״אני לא מבין מה האינטרס שלך לחשוב בצורה מוזרה כזו. לדעתי, גם אתה מבין שזה מגוחך. אתה פשוט נהנה להיות שונה, להתנשא על כולם, להרגיש שאתה יודע משהו שהם לא יודעים. עמוק בפנים, גם אתה מבין מה הגיוני ומה לא, גם אתה מסוגל להבדיל בין חשיבה רציונלית לבין אמונות טפלות. אתה אולי יודע להשתמש במשפטים מורכבים ובמילים סתומות, אבל זה לא יועיל לך. עוד לא נמצאו בעולם מילים גבוהות מספיק כדי לשכנע אותי באיוולת הזו, ומכיוון שאני מכיר אותך ונחשפתי לא פעם לעבודה המקצועית שלך – אני בטוח שגם אותך המילים הללו לא משכנעות.
״לאורך כל השיחה אתך הבלגתי, כי השאלות שהעלית היו טובות, ומכיוון שלא מצאתי להן תשובות – הייתי מוכן לשמוע כל כיוון מחשבה, גם אם הוא נראה לי מופרע. אבל עכשיו, ברגע הזה, אני לא מוכן לשתוק עוד. מבחינתי, כרגע סיפקת לי את ההוכחה הטובה ביותר לכך שהבעיה בך ולא בי.
״הצגתי בפניך כיוון חשיבה הגיוני ופשוט. לא אמרתי שאני בטוח שזה מה שקרה, רק הצגתי רעיון. במקום לחשוב על האפשרות שהצעתי, בחרת לתקוף אותי. לא הייתה לך שום דרך לדחות את מה שאמרתי, לא סיפקת מידע שיש בכוחו לשכנע אותי שהכיוון שאני מציע חסר היתכנות, רק חזרת שוב למקום הבטוח שלך – ההתנשאות. שוב ביססת את הטענה שלך רק על זה שאין לי מושג, שאני לא מבין בתחום, ומבחינתך – אין צורך ביותר מזה. אתה בטוח בעצמך, בחשיבה המסוגרת שלך. אתה מטיף לי מתחילת השיחה על הדבר שאתה נגוע בו יותר מכולם - העקשנות והסגירות.״
אלישע סיים את דבריו, גופו צונח אל משענת הכיסא ברפיון. דממה מעיקה השתררה בחדר. עמיקם נראה כאילו קפא על מקומו, מצחו היו מכווץ במחשבה והוא נראה מנותק לגמרי מהסביבה.
רק ברגעים אלו קלט אלישע כמה כוחות נדרשו ממנו כדי להשמיע את הנאום התקיף שלו. נשימותיו היו קצרות ומואצות ותחושת חמימות התפשטה בכל גופו. בדיעבד הוא הבין שמילותיו נאמרו בטון גבוה הרבה יותר ממה שרצה, והוא חשש שתגובתו של עמיקם תהיה בהתאם. ככל שהתארכה שתיקתו של עמיקם, התגבר החשש בליבו של אלישע, והוא תהה בינו לבין עצמו על מה חושב עמיקם והאם הוא מתכונן להתקפה חוזרת.
כשהגיב עמיקם לבסוף, תגובתו הייתה שונה בתכלית מזו שאלישע ציפה לה, ואלישע היה מוכרח להודות בינו לבין עצמו שעד עתה כשלו ניסיונותיו להבין כיצד חושב האיש ממולו. ״אתה יודע מה,״ אמר עמיקם בקול איטי, מחושב. ״אני חושב שצדקת לפני כן כשאמרת שדרכי החשיבה שלנו ככל הנראה לא ייפגשו לעולם. אנחנו פשוט חושבים אחרת, ומשכך – יהיה זה בזבוז זמן לנסות להגיע להסכמה על משהו״.
אלישע חייך חיוך עגום. ״אני שמח שסוף-סוף הבנת,״ סיכם בעצב. ״אם כך, אני חושב שעדיף שנסיים את השיחה בינינו וניפרד כידידים...״
להפתעתו של אלישע, נענע עמיקם את ראשו בהחלטיות. ״לא!״ הוא אמר בקול נחרץ. ״אני לא חושב שאנחנו צריכים להתייאש! אתה אולי חושב ששיתוף פעולה בינינו נידון לכישלון, אבל אני חולק עליך. במקום שבו אתה רואה כישלון, אני רואה הזדמנות״.
אלישע חייך חיוך מריר. ״שוב פעם הקלישאות האלו...״ אמר בייאוש. ״אני לא מבין אותך, היית פעם קאוצ׳ר או משהו?״
עמיקם הגיב ברצינות מוחלטת. ״לא, לא הייתי קאוצ׳ר, וגם אני בקושי יודע מה זה קאוצ׳ר. אני מבין את הניסיון שלך לכבול אותי להגדרות מרובעות, אבל אולי כדאי שתקשיב למה שיש לי לומר, גם אם זה נראה לך שטחי ורדוד״.
הסיבה היחידה בגללה היה אלישע מוכן להקשיב, הייתה תחושת אי הנעימות מהצורה בה הוא התפרץ קודם לכן על עמיקם. ״אני מקשיב,״ הוא אמר. ״כולי אוזן״.
רגע אחד חלף, עד שקלט אלישע את הטעות שעשה. ״חכה רגע,״ אמר בדחיפות. ״אם אתה מתכוון לפתוח בצרור בדיחות קרש על המונח ׳כולי אוזן׳ – תחסוך את זה ממני וממך. אני מוכן להקשיב למה שאמרת על ההזדמנות והכישלון וכל זה, אבל נגמרה לי הסבלנות לברברת הקבועה...״
ההבעה על פניו של עמיקם הוכיחה לאלישע שהאזהרה הייתה במקומה. ״חבל,״ אמר עמיקם בקול מאוכזב. ״יכולנו להשתעשע קצת. אני מעריך שאתה לא מכיר את הרפרטואר העשיר של בדיחות הפתגמים שלי, כך שאני לא נוטר לך טינה, אבל אני מוכרח ליידע אותך בכך שהחמצת הזדמנות מצוינת לצחוק קצת. בכל אופן, רצונו של אדם זהו כבודו. אז בוא נחזור מיד לעניין.
״מה שהתחלתי לומר לך זה, שצורות החשיבה השונות שלנו – במקרה הזה הן נכס. אסור לנו להתעלם מכך שאנחנו חושבים אחרת, ולהיפך – אנחנו צריכים להתמקד בכך. אם נהיה חכמים מספיק, נוכל להפוך את השוני בין שנינו לכוח משמעותי שיאפשר לנו להתגבר על המכשול העיקרי בדרך לחקר האמת.
״אני רוצה שתבין,״ קולו של עמיקם הפך נלהב. ״לאורך השנים שבהן אני משרת כחוקר במשטרה, הבחנתי בכך שהגורם העיקרי לטעויות שנעשות על ידי צוותי חקירה, הוא חשיבה זהה. פעמים רבות ראיתי חוקרים שעבדו על תיק מסוים, ובגלל העובדה שכל החוקרים היו בעלי תפיסות זהות והתרגלו לצורה אחת של הסקת מסקנות – הם התעלמו מנתונים חשובים ונמנעו מלשאול שאלות שהייתה להן חשיבות מכרעת. התוצאה הייתה, שברגע בו הגיע התיק אל בית המשפט – נשאלו כל אותן השאלות, והחוקרים לא מצאו להן תשובה מספקת, מה שגרם לקריסת התיק ולזיכוי של מי שבוודאות היה אשם.
״כדוגמא לנזקים שיכולים להיעשות על ידי צוות חקירה בלתי מאותגר, תיקח למשל את המקרה שלנו. הרי ברור לך שאילו הייתי יושב עם חוקר שחושב בדיוק כמוני, הוא לעולם לא היה מקשה עליי כמו שאתה הקשית, והוא לעולם לא היה מציב בפניי את השאלות שאתה שאלת או את הרעיונות שאתה העלית. הסיבה היחידה שבגללה אני חושב כרגע על תשובות לשאלות הללו, היא שמולי עומד חוקר עם אופי לעומתי, כזה שהורגל לחשוב אחרת ממני. המציאות הזו מחייבת אותי למצוא תשובות מספקות לכל שאלה, ולהתמודד היטב עם האתגר שבדבר.
״ההצעה שלי היא, ששנינו נעבוד על התיק בנפרד, כך שכל אחד מאתנו יבחן את הראיות על פי צורת החשיבה שמתאימה לו. כשנסיים לעבוד, נעשה פגישה של סיעור מוחות, וברגע שנגיע לתוצאה שתהיה מקובלת על שנינו – נוכל לדעת שאין שום ספק בכך שהאמת אתנו, ואין שום דבר שיוכל להפיל את המסקנה המשותפת שלנו״.
באופן מפתיע, נטה אלישע לקבל את הצעתו של עמיקם. ״אם אני מבין אותך נכון,״ הוא סיכם, ״אתה מציע שבשלב הראשון אני אבחן את הראיות מתוך תפיסה מוקדמת שאין כאן שום דבר שנוגד את החשיבה ההגיונית והרציונלית, ואתה תבחן את הראיות על פי התפיסה שלך שאומרת שהכול אפשרי, גם הזיות מטורללות מעולם המדע הבדיוני״.
עמיקם נענע בראשו. ״בדיוק כך, אבל הפוך״.
לרגע התבלבל אלישע. ״סליחה?״ הוא הגיב בתמיהה.
עמיקם חייך. ״אני רואה שעדיין לא הצלחת להבין את הראש שלי, אז תחשוב על זה רגע. הרי זה די ברור שאם שנינו נעבוד באופן שהצעת, העבודה שלנו תזרום על מי מנוחות, כך שכל אחד מאתנו יתחפר עוד יותר ויתעקש עוד יותר שהאמת אתו. במקרה כזה, הסיכוי שבסוף נוכל להיפגש ולהגיע למסקנה אחת משותפת – שואף לאפס.
״אני מציע שנעבוד הפוך. אני אבחן את הראיות מתוך התפיסה המסוגרת שלך, ואתה תבחן את הראיות מתוך חשיבה משוחררת, כזו שמאפשרת כל מסקנה. האתגר של שנינו יהיה לגבש מסקנה מוצקה אפשרית שמתבססת על צורת החשיבה של האחר. אם נצליח במשימה, הרי שבסוף התהליך יוכל כל אחד מאתנו להחזיק במסקנה אחת שעברה את כל האתגרים ושכל השאלות שנשאלו בדרך אליה – קיבלו תשובה הולמת. בשלב ההוא, שכרגע נראה רחוק מאוד, נוכל להתעמת זה עם זה, ואני בטוח שיהיה לנו קל הרבה יותר להגיע לסיכום אחד שיהיה מקובל על שנינו״.
אלישע קימט את מצחו. נראה היה שההצעה הזו מצאה חן בעיניו הרבה פחות מזו הקודמת. ״מאיפה אתה מביע את הרעיונות שלך?״ הוא שאל בקול עייף. ״אתה מדריך באיזו תנועת נוער? אתה מרצה בקייטנה על מנהיגות והכלת האחר? אני לעולם לא אצליח להבין מה גורם לך לסבך כל דבר, לעשות הכול בצורה מפותלת כל-כך...״
עמיקם שילב את ידיו. ״העלבונות שאתה מטיח בי לא מרגשים אותי,״ הצהיר. ״למרות הניסיונות שלך להטיח בי האשמות, אני עדיין עומד מאחורי ההצעה שלי. אתה מוזמן לקבל אותה או לדחות אותה, אבל אני מודיע לך מראש שאני לא מתכוון לשנות אותה״.
אלישע נאנח. ״מה אני מרוויח מזה?״ שאל.
עמיקם לא היסס לשנייה. ״הצלחה מעל ומעבר למצופה,״ השיב מיד.
אלישע נאנח שוב, הפעם הייתה האנחה עמוקה יותר. ״אני לא ממש בטוח במידת ההצלחה שההצעה שלך מביאה,״ הודה. ״הייתי רוצה לצפות למשהו בטוח יותר, כזה שניתן למדידה. לדוגמא: אם הייתה מבטיח לי שבמידה והדרך שלך תסתיים בכישלון אקבל אני את ההובלה על החקירה, הייתי הרבה יותר בטוח״.
באופן בלתי צפוי, עלתה הבעה זועמת ומרירה על פניו של עמיקם. ״לא! בשום אופן לא!״ הוא אמר בקול החלטי. ״אם יש משהו שמבטיח כישלון, הרי שזו ההצעה שלך. הרי לשנינו ברור, שאם אקבל את הצעתך, המאמץ שאתה תשקיע בחקירה יהיה אפסי. כדי להצליח, אתה צריך להיות שלם עם הדרך שבחרת, ואתה מוכרח להסכים ללכת בדרך הזו עד הסוף״.
״ובכל זאת,״ המשיך עמיקם בקול רך יותר. ״אני מבין את הרצון שלך לקבל תמורה בטוחה על המאמצים שלך. כיוון שכך, אני רוצה להציג בפניך צד נוסף בהצעה שנתתי לך, כזה שיהיה לך קל יותר לקבל. אני רוצה שתחשוב על זה רגע, ותבין שההצעה שלי היא היחידה שמבטיחה לך הצלחה בטוחה. הרי אם תצליח לפתור את התסבוכת, הקרדיט כולו יהיה שלך. וגם אם אני אצליח, הרי שתוכל תמיד לטעון שהגישה השפויה שלך היא שהצליחה לבסוף, כך שבכל מצב – הקרדיט על כל הצלחה שהיא יהיה שייך לך באופן בלעדי״.
היה משהו מפתה בצורה בה הציג עמיקם את הדברים, אבל אלישע הבין מיד את העוקץ. ״אתה מבין שבאותה מידה ניתן יהיה לטעון שההצלחה תהיה שלך בכל מצב,״ אמר בחיוך. ״הרי גם אתה תוכל בכל מצב לדרוש את הקרדיט, בין אם אתה תצליח ובין אם אני אצליח – בהתבסס על הגישה שלך״.
עמיקם חייך חיוך של ניצחון. ״קודם כל, אני רואה שאתה לא פוסל על הסף אפשרות שהגישה שלי תנצח, וזו כבר התקדמות. עכשיו, בנוגע לחשש שלך, אני מבטיח לך שהקרדיט יהיה שלך בכל מצב. אתה מוכרח להבין שהדבר היחיד שחשוב לי זה האמת. קרדיטים מעולם לא היו מניע עבורי, ואני מוכן לוותר עליהם בחפץ לב.
״מלבד זאת, שנינו יודעים שאין לך ממש ברירה. הרי גם אתה יודע שאילולי החקירה הזו – היית יושב עכשיו בבית, בעיצומה של חופשה שסידרת לעצמך באמצעות הרשלנות שלך בחקירה הבוקר. ההצעה שלי היא חבל הצלה בעבורך, וגם אתה בוודאי תסכים שזו הצעה נדיבה. אני באמת היית מייעץ לך לעזוב את השטויות ולקבל אותה, כי הברירות האחרות שעומדות בפניך הן לא משהו בכלל״.
אלישע נשם נשימה ארוכה. טענתו של עמיקם הייתה נכונה, ולמרות הכול – הוא לא היה מוכן להסתכן ולדחות אותה. ״אני אעשה את זה,״ הוא אמר בקול רפה. ״אני מקווה שאני לא עושה כאן טעות״.
עמיקם חייך חיוך מרוצה. ״יפה מאוד!״ אמר. ״אני מעריך את זה. עכשיו ברשותך, נמשיך להתבונן בעוד כמה ראיות מפתיעות שעשויות לסייע לנו מאוד בהמשך הדרך״.
אלישע נראה מבולבל. ״אני לא מבין,״ הוא אמר. ״חשבתי שהשלב הזה כבר מאחורינו״.
עמיקם פתח את החוברת שלפניו. ״חשבת לא נכון,״ אמר בקול יבש. ״אמנם את השלב החידתי ביותר כבר עברנו, אבל בזירת הפשע נמצאו עוד כמה ראיות שבהחלט חשוב לשים אליהן לב. אני בטוח שתרצה להכיר את כל הראיות העיקריות לפני שאתה מתחיל עם השלב הבא״.
אלישע הנהן בחוסר חשק. הישיבה בחדרו של עמיקם כבר נמאסה עליו, והוא קיווה בכל ליבו שלא מדובר בכמות גדולה מדי של חומר. ״על מה אנחנו הולכים להסתכל עכשיו?״ שאל.
עמיקם הביט אל הדפים שממולו. ״תפתח בבקשה בעמוד אחת עשרה,״ ביקש...
״תראה,״ הוא אמר בסבר פנים מהורהר. ״מה שאמרת לגבי מרחבי הזמן נשמע לי כמו קשקוש מוחלט. בלי להעליב – אני לא בטוח שאתה בעצמך הבנת מה אתה אומר, ואם אני קורא נכון את המציאות – יש לי בהחלט יסוד סביר להניח שאתה עושה לי כאן תרגיל. אתה מנסה לתת לי שתי תאוריות, שאחת מהן מופרכת לחלוטין, כדי שיהיה לי קל יותר לקבל את השנייה. לשם כך, אתה משתמש במילים מעורפלות שככל הנראה לקוחות מעולם הפנטזיות, כך שהמחשבה שלי אוטומטית תפנה לכיוון הרציונלי יותר״.
עמיקם השמיע קרקור של מחאה, אבל אלישע לא אפשר לו לדבר. ״אני מוכרח להחמיא לך ולומר, שאם זה מה שניסית לעשות – זה הצליח לך לא רע. אני עדיין לא מוציא מכלל אפשרות את האופציה של טעות מצערת שגרמה לכולנו להיכנס לסחרחרה הזו, אבל התאוריה שלך בנוגע לאפשרות של זיוף נתונים מכוון – בהחלט נשמעת לי כמו משהו שאפשר להתחיל אתו, לפחות בשלב הראשון״.
לכמה רגעים נראה עמיקם מופתע מהשינוי הפתאומי שחל ביחסו של אלישע, אולם מיד לאחר מכן חזרה אל פניו ההבעה המתנשאת, מלאת החשיבות העצמית, שאלישע הספיק להכיר ולשנוא. ״אני מעריך את זה שאתה לא דוחה מיד את הדברים על הסף,״ הוא אמר, ולאלישע ברור היה שמדובר רק בהקדמה למילות ביקורת שהאיש עומד להשמיע. ״עם זאת,״ הוא המשיך בטון מודגש שאימת את חששו של אלישע, ״אני חושב שברגע זה הוכחת את הכשל המובנה באישיות שלך, כשל שמשותף לכל אלו שרואים את העולם כמוך ומספרים לעצמם שהם רציונליים לחלוטין״.
אלישע נאנח. ״נו, בוא נשמע...״ אמר בהבעה מיואשת.
״אנשים כמוך,״ פתח עמיקם במה שנשמע כמו תחילתה של הרצאה מייגעת. ״נהנים לספר לכל הסביבה שלהם עד כמה ההיגיון הוא שמנחה אותם, עד כמה השכל שלהם ישר, ועד כמה הם בזים לאמונות טפלות מכל סוג שהוא.
״עם זאת, ברור לי שאף פעם לא השקעת מחשבה בשאלה מהו באמת ההיגיון. מהי האמת. מה מוגדר כחשיבה רציונלית ומהם סיפורי בדיות. החשיבה שלך נעולה. אתה מורגל ומחונך לחשוב בדפוסים קבועים, כאלו שלא משתנים לעולם, ואותם אתה מכנה בטעות היגיון״.
לאלישע לא הייתה סבלנות להקשיב לכל הטפותיו של עמיקם. ״אני לא מבין מה אתה רוצה,״ הוא אמר בעצבנות גלויה. ״תיגש ישר לנקודה כי אני מאבד אותך״.
עמיקם חייך. ״אני לא חושש שתאבד אותי, כי כבר איבדת אותי מזמן,״ הגיב בקול שבמפתיע היה בו משהו מרוצה. ״עם זאת, אני מבין שאתה לא פנוי לעבור כרגע תהליכים עם עצמך, אז אני אקצר את מה שיש לי לומר, למרות שהדברים חשובים לדעתי מאוד״.
אלישע נשף בעצבנות. הצורה בה דיבר עמיקם הייתה בלתי נסבלת עבורו, והוא הבטיח לעצמו למצוא את ההזדמנות בה האיש יהיה זקוק לטובה ממנו, ולמרוט את עצביו כמו שהוא עושה כרגע. ״תקשיב, עמיקם,״ הוא אמר בהחלטיות. ״אתה לא הפסיכולוג שלי, ואני לא נמצא כאן כדי לעשות עבודה עם עצמי או מה שלא תגיד. בוא ניגש לנקודה. תסביר מה לא טוב במה שאמרתי, ותנסה להימנע כמה שיותר מלנסות לנתח את האישיות שלי ואת מי שאני, כי זה כבר נמאס עליי״.
עמיקם מתח את צווארו, הבעה שלווה נחה על פניו ולרגע היה נראה כאילו הוא מתרגל מדיטציה תוך כדי שיחה. ״אני מקבל את מה שאתה אומר ואני שולט בעצמי,״ הוא לחש פתאום, ספק לאלישע ספק לעצמו. רגע אחר כך, חזרה הבעתו להיות עניינית. ״אם כך, בוא ניגש לנקודה,״ אמר בקול.
אם המחזה לא היה מוזר ומעצבן כל כך, הוא בוודאי היה משעשע את אלישע, שברגעים אלו בהה בעמיקם בהלם מוחלט, מנסה ללא הצלחה להבין כיצד פועל המוח של האיש ומה בדיוק מסתתר מאחורי הפעולות התמוהות שלו. ״נו דבר כבר,״ הוא דחק בעמיקם, חושש באמת ובתמים ממצב שבו האיש יפסיק לתפקד באופן שיאפשר תקשורת תקינה אתו.
״האמת היא,״ אמר עמיקם לרווחתו של אלישע, ״שלא טעית בכך שאמרת שהיה סוג של תרגיל בשתי התיאוריות שהצגתי לך. עם זאת, צר לי לומר לך שלא ממש קלעת לאמת, ולמעשה – אתה נמצא בכיוון ההפוך ממנה.
״התיאוריות שהצגתי לך, נועדו להוכיח דבר אחד ברור. הן נועדו להוכיח לך שהחשיבה שלך אינה רציונלית וישרה כמו שאתה חושב, כי אין באמת מושג של חשיבה רציונלית. יש חשיבה מקובעת וחשיבה חופשית, ואתה הוכחת בהוכחה ברורה שאתה מקובע. מקובע לתפיסות עולם קבועות שאין בינן לבין ההיגיון שום דבר.
״ברור היה לי מהרגע הראשון, שאתה תבחר בדרך הראשונה שהצגתי, ותסכים להאמין בכך שייתכן והיה כאן זיוף של מידע ביומטרי וגנטי. זה היה ברור לי, כי אני יודע איך הראש שלך עובד. אתה מונחה לחשוב בדרכים קבועות, והמונח ׳זיוף׳ הוא מונח שאתה רגיל לקחת בחשבון במסגרת העבודה שלך.
״לא ההיגיון הוא שמנחה את הדרך שלך, אלא הבורות והסגירות. ברגע ששמעת את המילה ׳זיוף׳ – היה ברור לך שזה ייתכן. לא בגלל שזה הגיוני, לא בגלל שייתכן ומדובר באמת, אלא בגלל שמדובר בקו מחשבה שאתה מכיר. הפחד שלך מהבלתי נודע לא מאפשר לך לפרוץ את גבולות המוכר, ולכן אתה מסוגל להאמין בכל דבר שמדמה את המציאות שאתה רגיל אליה, גם אם הוא מופרך ונטול היגיון לחלוטין.
״אתה אולי מתקשה להבין מה אני אומר, אז אני אסביר. אני רוצה שתבין שכשאני מדבר על זיוף גנטי, אני לא מדבר על משהו כמו זיוף מסמכים או משהו כזה. אני מדבר על התערבות בוטה בטבע, על עיוות של הבריאה המוכרת לנו. אין שום אדם או טכנולוגיה שיש להם את היכולת לבצע דבר כזה, ואילו היה – זה היה מפחיד הרבה יותר מכל דבר אחר שאתה מסוגל לחשוב עליו.
״אני לא יודע עד כמה אתה מתמצא בתחום, אבל אם יש לך רק מעט ידע – אתה אמור להבין שהמידע הגנטי שמרכיב את הדי. אן. איי האנושי, הוא לא סתם מידע, כזה שניתן להתעסק בו, לשנות אותו או לזייף אותו. המידע הגנטי הוא הקוד בו מקודד כל יצור חי על פני האדמה, והוא מכיל בתוכו את כל מה שנדרש כדי ליצור את מערכת ההפעלה המסובכת ביותר בעולם – החיים.
״כשאנחנו מדברים על זיוף של די. אן. איי, אנחנו מדברים בעצם על היכולת לשנות את המידע הגנטי, לשלוט בו, לשחק אתו. יכולות מדויקות כאלו, באופן תיאורטי, עשויות לאפשר למי שמחזיק בהן לשלוט בכל יצור חי על פני האדמה, לשנות אותו, להפוך אותו למישהו שהוא לא. אתה בוודאי מבין, שהמחשבה הזו היא בלתי נתפסת, בלתי מתקבלת על הדעת...״
נראה היה שעמיקם עוד לא סיים לדבר, אבל אלישע לא היה מסוגל להמשיך ולשמוע את ההרצאה המתנשאת. ״תקשיב,״ הוא אמר בעצבנות. ״הגישה שלך ממש נמאסה עליי. אתה אולי מבין יותר ממני בתחום, אבל זה לא הופך אותי לבור, ובוודאי שזה לא נותן לך לגיטימציה לדבר אליי כמו שאתה מדבר״.
הוא נשם נשימה עמוקה, מביט בעיניו של עמיקם שהשתתק ועטה על פניו הבעה קשובה. ״אני רואה שלא הבנת את מה שאמרתי,״ המשיך אלישע. ״אז אני אסביר את עצמי, ואני מקווה מאוד שתבין אותי, כי עם כל הכבוד – נמאס לי כבר לשמוע את המונולוגים המפרכים שלך.
״כשאמרתי שאני לא פוסל על הסף אפשרות של זיוף, לא התכוונתי לומר שאני חושב שמישהו יצר יש מאין דגימת די. אן. איי זהה לזו של קלפטון, ואני גם לא מעלה על דעתי אפשרות שמישהו שיחק עם די. אן. איי קיים של אדם אחר והפך אותו לכזה שיתאים לדגימות של קלפטון.
״כל מה שאמרתי זה, שייתכן והייתה כאן פעולה מכוונת, שהתמקדה במאגרים בהם מאוחסן המידע. אני מכיר בעובדה שהחומר הגנטי אינו ניתן לזיוף, אבל אני לא מדבר על החומר הגנטי עצמו אלא על הרישום שלו. למיטב ידיעתי, הרישום שבמאגר הגנטי הוא לא רישום ביולוגי, אלא הוא נעשה כמו כל רישום אחר – באמצעים דיגיטליים. משכך, אני לא מוצא הבדל בין המאגר הגנטי לכל מאגר ממשלתי אחר, ולמרות שאני יודע שהמערכות הממוחשבות של המאגרים הללו חסינות יחסית - אני עדיין מעדיף להאמין שמישהו הצליח לעקוף את ההגנות עליהם, מאשר להאמין בהזיות כמו מעבר בזמן, או מה שזה לא יהיה שאמרת שם.
״נניח לשם הדוגמא, שמישהו שמחזיק בגישה אל המאגרים של האף. בי. איי הצליח לחדור אל המערכת הממוחשבת, והחליף את הנתונים שרשומים על שמו של מר קלפטון בנתונים אחרים, כאלו שמייצגים מידע גנטי של מישהו שאין לו שום קשר למר קלפטון המסתורי. האפשרות של פריצה למאגר דיגיטלי חסוי היא אפשרות קיימת, היא מציאותית וכבר היו לה תקדימים, והעיקר... היא מסבירה די טוב את העניין מבלי לשנות את תפיסות העולם המקובלות אצל כל בר דעת״.
למשך כמה רגעים שקע עמיקם בהרהורים, על פניו היה מבע מהוסס ולשבריר שנייה נדמה היה שהבלתי יאומן קרה, וכנגד כל הסיכויים – הצליחו מאמצי השכנוע של אלישע לערער את הביטחון המוחלט שלו. אלישע כבר הרשה לעצמו לחייך חיוך קטן של ניצחון, אבל בדיוק באותו הרגע טלטל עמיקם את ראשו, כאילו ניסה לדחות בכך את כוח ההשפעה שבמילותיו של אלישע. ״אתה טועה!״ הוא אמר בקול נחרץ. ״אתה שוב מתעקש לחשוב שהטעות היא במערכת ולא בראיית העולם שלך. אתה חושב שאתה מבין הכול, ולמעשה אין לך מושג. אם היית יודע עד כמה מאובטחות מערכות מאגרי המידע, אם היית יודע כמה מאמצים מושקעים בשמירה על הנתונים, אם הייתה לך היכרות עם החוקים הנוקשים בעניין – היית מבין שהטענה שלך חסרת היגיון. אין שום אפשרות לפרוץ את המערכות הללו ולשחק בנתונים כך שיתאימו למה שאנחנו רואים, ובוודאי שאי אפשר להעלות על הדעת אפשרות של פריצה לשני המאגרים - המאגר הגנטי והמאגר הביומטרי, באותו הזמן״.
החיוך על פניו של אלישע התרחב. ״אתה אבסורד מהלך, עמיקם,״ אמר בנימה עוקצנית. ״אתה טוען שאני עקשן, שסימנתי את המטרה כבר, שאני מחויב לראיית העולם שלי ולכן אני דוחה כל כיוון מחשבה אחר, אבל למעשה – אתה מתאר כאן באופן מדויק את ההתנהגות שלך״.
עמיקם נראה מופתע לחלוטין מדבריו של אלישע. הוא ניסה לומר משהו, אבל אלישע לא היה מוכן לאפשר לו לדבר. ״תן לי בבקשה להתבטא,״ ביקש בנימה קשוחה. ״אני לא הפרעתי לך לדבר, ואני לא יכול לומר שלא ניצלת את זה. ההרצאות שלך כבר עברו מזמן את גבול הטעם הטוב, והצורה בה אתה מתנהל – רחוקה מלהיות מכבדת״.
עיניו של עמיקם התרחבו. הוא נראה מופתע ופגוע, אבל ברגעים אלו לא היה לאלישע שום רצון להקל עליו ולפייס אותו. ״לאורך כל השיחה,״ אמר אלישע, ״ניסית לטעון שהחשיבה שלי מרובעת, שאני לא פתוח לצורות מחשבה אחרות. אני לא מתכוון להתווכח על זה, כי אני רואה גאווה גדולה בכך שאני מודד כל דבר דרך עיני ההיגיון. אם הביקורת שלך עליי היא בשל העובדה שאני לא מוכן לקבל את ההזיות הפרועות שאתה מכנה ׳חשיבה פתוחה׳, אני מסכים עם הביקורת ואפילו הייתי חותם עליה בשתי ידיים.
״עם זאת, משעשע אותי לשמוע ממך תלונות על כך שאני מאמין באופן אוטומטי במה שנראה לי הגיוני. הרי אתה נוהג בדיוק באופן הזה, רק שאצלך זה הרבה יותר גרוע. אתה מקובע לתפיסת העולם שלך, שאומרת שהמערכת חסינה מטעויות, והאמונה שלך מביאה אותך למקומות מגוחכים לחלוטין, עד שאני לא מצליח לקלוט איך אתה לא רואה את זה בעצמך.
״תחשוב רגע לאן הביאה אותך צורת החשיבה הזו. אתה מעדיף להאמין בטרללת מוחלטת, בדברים משוללי היגיון בעיני כל בן אדם מיושב, מאשר להאמין שהייתה טעות במערכת. אתה מוכן להאמין בקשקושים כמו מעבר בזמן, כוחות אופל מסתוריים ומתים שקמים לתחייה ומסתובבים בינינו, מאשר להאמין שמישהו הצליח לחדור את מערכות המחשוב של שני מאגרי נתונים דיגיטליים, בעוד שהמציאות מוכיחה שמערכות מחשוב קריטיות לפחות כמו אלו - נפרצו לא פעם ולא פעמיים.
״אני לא מבין מה האינטרס שלך לחשוב בצורה מוזרה כזו. לדעתי, גם אתה מבין שזה מגוחך. אתה פשוט נהנה להיות שונה, להתנשא על כולם, להרגיש שאתה יודע משהו שהם לא יודעים. עמוק בפנים, גם אתה מבין מה הגיוני ומה לא, גם אתה מסוגל להבדיל בין חשיבה רציונלית לבין אמונות טפלות. אתה אולי יודע להשתמש במשפטים מורכבים ובמילים סתומות, אבל זה לא יועיל לך. עוד לא נמצאו בעולם מילים גבוהות מספיק כדי לשכנע אותי באיוולת הזו, ומכיוון שאני מכיר אותך ונחשפתי לא פעם לעבודה המקצועית שלך – אני בטוח שגם אותך המילים הללו לא משכנעות.
״לאורך כל השיחה אתך הבלגתי, כי השאלות שהעלית היו טובות, ומכיוון שלא מצאתי להן תשובות – הייתי מוכן לשמוע כל כיוון מחשבה, גם אם הוא נראה לי מופרע. אבל עכשיו, ברגע הזה, אני לא מוכן לשתוק עוד. מבחינתי, כרגע סיפקת לי את ההוכחה הטובה ביותר לכך שהבעיה בך ולא בי.
״הצגתי בפניך כיוון חשיבה הגיוני ופשוט. לא אמרתי שאני בטוח שזה מה שקרה, רק הצגתי רעיון. במקום לחשוב על האפשרות שהצעתי, בחרת לתקוף אותי. לא הייתה לך שום דרך לדחות את מה שאמרתי, לא סיפקת מידע שיש בכוחו לשכנע אותי שהכיוון שאני מציע חסר היתכנות, רק חזרת שוב למקום הבטוח שלך – ההתנשאות. שוב ביססת את הטענה שלך רק על זה שאין לי מושג, שאני לא מבין בתחום, ומבחינתך – אין צורך ביותר מזה. אתה בטוח בעצמך, בחשיבה המסוגרת שלך. אתה מטיף לי מתחילת השיחה על הדבר שאתה נגוע בו יותר מכולם - העקשנות והסגירות.״
אלישע סיים את דבריו, גופו צונח אל משענת הכיסא ברפיון. דממה מעיקה השתררה בחדר. עמיקם נראה כאילו קפא על מקומו, מצחו היו מכווץ במחשבה והוא נראה מנותק לגמרי מהסביבה.
רק ברגעים אלו קלט אלישע כמה כוחות נדרשו ממנו כדי להשמיע את הנאום התקיף שלו. נשימותיו היו קצרות ומואצות ותחושת חמימות התפשטה בכל גופו. בדיעבד הוא הבין שמילותיו נאמרו בטון גבוה הרבה יותר ממה שרצה, והוא חשש שתגובתו של עמיקם תהיה בהתאם. ככל שהתארכה שתיקתו של עמיקם, התגבר החשש בליבו של אלישע, והוא תהה בינו לבין עצמו על מה חושב עמיקם והאם הוא מתכונן להתקפה חוזרת.
כשהגיב עמיקם לבסוף, תגובתו הייתה שונה בתכלית מזו שאלישע ציפה לה, ואלישע היה מוכרח להודות בינו לבין עצמו שעד עתה כשלו ניסיונותיו להבין כיצד חושב האיש ממולו. ״אתה יודע מה,״ אמר עמיקם בקול איטי, מחושב. ״אני חושב שצדקת לפני כן כשאמרת שדרכי החשיבה שלנו ככל הנראה לא ייפגשו לעולם. אנחנו פשוט חושבים אחרת, ומשכך – יהיה זה בזבוז זמן לנסות להגיע להסכמה על משהו״.
אלישע חייך חיוך עגום. ״אני שמח שסוף-סוף הבנת,״ סיכם בעצב. ״אם כך, אני חושב שעדיף שנסיים את השיחה בינינו וניפרד כידידים...״
להפתעתו של אלישע, נענע עמיקם את ראשו בהחלטיות. ״לא!״ הוא אמר בקול נחרץ. ״אני לא חושב שאנחנו צריכים להתייאש! אתה אולי חושב ששיתוף פעולה בינינו נידון לכישלון, אבל אני חולק עליך. במקום שבו אתה רואה כישלון, אני רואה הזדמנות״.
אלישע חייך חיוך מריר. ״שוב פעם הקלישאות האלו...״ אמר בייאוש. ״אני לא מבין אותך, היית פעם קאוצ׳ר או משהו?״
עמיקם הגיב ברצינות מוחלטת. ״לא, לא הייתי קאוצ׳ר, וגם אני בקושי יודע מה זה קאוצ׳ר. אני מבין את הניסיון שלך לכבול אותי להגדרות מרובעות, אבל אולי כדאי שתקשיב למה שיש לי לומר, גם אם זה נראה לך שטחי ורדוד״.
הסיבה היחידה בגללה היה אלישע מוכן להקשיב, הייתה תחושת אי הנעימות מהצורה בה הוא התפרץ קודם לכן על עמיקם. ״אני מקשיב,״ הוא אמר. ״כולי אוזן״.
רגע אחד חלף, עד שקלט אלישע את הטעות שעשה. ״חכה רגע,״ אמר בדחיפות. ״אם אתה מתכוון לפתוח בצרור בדיחות קרש על המונח ׳כולי אוזן׳ – תחסוך את זה ממני וממך. אני מוכן להקשיב למה שאמרת על ההזדמנות והכישלון וכל זה, אבל נגמרה לי הסבלנות לברברת הקבועה...״
ההבעה על פניו של עמיקם הוכיחה לאלישע שהאזהרה הייתה במקומה. ״חבל,״ אמר עמיקם בקול מאוכזב. ״יכולנו להשתעשע קצת. אני מעריך שאתה לא מכיר את הרפרטואר העשיר של בדיחות הפתגמים שלי, כך שאני לא נוטר לך טינה, אבל אני מוכרח ליידע אותך בכך שהחמצת הזדמנות מצוינת לצחוק קצת. בכל אופן, רצונו של אדם זהו כבודו. אז בוא נחזור מיד לעניין.
״מה שהתחלתי לומר לך זה, שצורות החשיבה השונות שלנו – במקרה הזה הן נכס. אסור לנו להתעלם מכך שאנחנו חושבים אחרת, ולהיפך – אנחנו צריכים להתמקד בכך. אם נהיה חכמים מספיק, נוכל להפוך את השוני בין שנינו לכוח משמעותי שיאפשר לנו להתגבר על המכשול העיקרי בדרך לחקר האמת.
״אני רוצה שתבין,״ קולו של עמיקם הפך נלהב. ״לאורך השנים שבהן אני משרת כחוקר במשטרה, הבחנתי בכך שהגורם העיקרי לטעויות שנעשות על ידי צוותי חקירה, הוא חשיבה זהה. פעמים רבות ראיתי חוקרים שעבדו על תיק מסוים, ובגלל העובדה שכל החוקרים היו בעלי תפיסות זהות והתרגלו לצורה אחת של הסקת מסקנות – הם התעלמו מנתונים חשובים ונמנעו מלשאול שאלות שהייתה להן חשיבות מכרעת. התוצאה הייתה, שברגע בו הגיע התיק אל בית המשפט – נשאלו כל אותן השאלות, והחוקרים לא מצאו להן תשובה מספקת, מה שגרם לקריסת התיק ולזיכוי של מי שבוודאות היה אשם.
״כדוגמא לנזקים שיכולים להיעשות על ידי צוות חקירה בלתי מאותגר, תיקח למשל את המקרה שלנו. הרי ברור לך שאילו הייתי יושב עם חוקר שחושב בדיוק כמוני, הוא לעולם לא היה מקשה עליי כמו שאתה הקשית, והוא לעולם לא היה מציב בפניי את השאלות שאתה שאלת או את הרעיונות שאתה העלית. הסיבה היחידה שבגללה אני חושב כרגע על תשובות לשאלות הללו, היא שמולי עומד חוקר עם אופי לעומתי, כזה שהורגל לחשוב אחרת ממני. המציאות הזו מחייבת אותי למצוא תשובות מספקות לכל שאלה, ולהתמודד היטב עם האתגר שבדבר.
״ההצעה שלי היא, ששנינו נעבוד על התיק בנפרד, כך שכל אחד מאתנו יבחן את הראיות על פי צורת החשיבה שמתאימה לו. כשנסיים לעבוד, נעשה פגישה של סיעור מוחות, וברגע שנגיע לתוצאה שתהיה מקובלת על שנינו – נוכל לדעת שאין שום ספק בכך שהאמת אתנו, ואין שום דבר שיוכל להפיל את המסקנה המשותפת שלנו״.
באופן מפתיע, נטה אלישע לקבל את הצעתו של עמיקם. ״אם אני מבין אותך נכון,״ הוא סיכם, ״אתה מציע שבשלב הראשון אני אבחן את הראיות מתוך תפיסה מוקדמת שאין כאן שום דבר שנוגד את החשיבה ההגיונית והרציונלית, ואתה תבחן את הראיות על פי התפיסה שלך שאומרת שהכול אפשרי, גם הזיות מטורללות מעולם המדע הבדיוני״.
עמיקם נענע בראשו. ״בדיוק כך, אבל הפוך״.
לרגע התבלבל אלישע. ״סליחה?״ הוא הגיב בתמיהה.
עמיקם חייך. ״אני רואה שעדיין לא הצלחת להבין את הראש שלי, אז תחשוב על זה רגע. הרי זה די ברור שאם שנינו נעבוד באופן שהצעת, העבודה שלנו תזרום על מי מנוחות, כך שכל אחד מאתנו יתחפר עוד יותר ויתעקש עוד יותר שהאמת אתו. במקרה כזה, הסיכוי שבסוף נוכל להיפגש ולהגיע למסקנה אחת משותפת – שואף לאפס.
״אני מציע שנעבוד הפוך. אני אבחן את הראיות מתוך התפיסה המסוגרת שלך, ואתה תבחן את הראיות מתוך חשיבה משוחררת, כזו שמאפשרת כל מסקנה. האתגר של שנינו יהיה לגבש מסקנה מוצקה אפשרית שמתבססת על צורת החשיבה של האחר. אם נצליח במשימה, הרי שבסוף התהליך יוכל כל אחד מאתנו להחזיק במסקנה אחת שעברה את כל האתגרים ושכל השאלות שנשאלו בדרך אליה – קיבלו תשובה הולמת. בשלב ההוא, שכרגע נראה רחוק מאוד, נוכל להתעמת זה עם זה, ואני בטוח שיהיה לנו קל הרבה יותר להגיע לסיכום אחד שיהיה מקובל על שנינו״.
אלישע קימט את מצחו. נראה היה שההצעה הזו מצאה חן בעיניו הרבה פחות מזו הקודמת. ״מאיפה אתה מביע את הרעיונות שלך?״ הוא שאל בקול עייף. ״אתה מדריך באיזו תנועת נוער? אתה מרצה בקייטנה על מנהיגות והכלת האחר? אני לעולם לא אצליח להבין מה גורם לך לסבך כל דבר, לעשות הכול בצורה מפותלת כל-כך...״
עמיקם שילב את ידיו. ״העלבונות שאתה מטיח בי לא מרגשים אותי,״ הצהיר. ״למרות הניסיונות שלך להטיח בי האשמות, אני עדיין עומד מאחורי ההצעה שלי. אתה מוזמן לקבל אותה או לדחות אותה, אבל אני מודיע לך מראש שאני לא מתכוון לשנות אותה״.
אלישע נאנח. ״מה אני מרוויח מזה?״ שאל.
עמיקם לא היסס לשנייה. ״הצלחה מעל ומעבר למצופה,״ השיב מיד.
אלישע נאנח שוב, הפעם הייתה האנחה עמוקה יותר. ״אני לא ממש בטוח במידת ההצלחה שההצעה שלך מביאה,״ הודה. ״הייתי רוצה לצפות למשהו בטוח יותר, כזה שניתן למדידה. לדוגמא: אם הייתה מבטיח לי שבמידה והדרך שלך תסתיים בכישלון אקבל אני את ההובלה על החקירה, הייתי הרבה יותר בטוח״.
באופן בלתי צפוי, עלתה הבעה זועמת ומרירה על פניו של עמיקם. ״לא! בשום אופן לא!״ הוא אמר בקול החלטי. ״אם יש משהו שמבטיח כישלון, הרי שזו ההצעה שלך. הרי לשנינו ברור, שאם אקבל את הצעתך, המאמץ שאתה תשקיע בחקירה יהיה אפסי. כדי להצליח, אתה צריך להיות שלם עם הדרך שבחרת, ואתה מוכרח להסכים ללכת בדרך הזו עד הסוף״.
״ובכל זאת,״ המשיך עמיקם בקול רך יותר. ״אני מבין את הרצון שלך לקבל תמורה בטוחה על המאמצים שלך. כיוון שכך, אני רוצה להציג בפניך צד נוסף בהצעה שנתתי לך, כזה שיהיה לך קל יותר לקבל. אני רוצה שתחשוב על זה רגע, ותבין שההצעה שלי היא היחידה שמבטיחה לך הצלחה בטוחה. הרי אם תצליח לפתור את התסבוכת, הקרדיט כולו יהיה שלך. וגם אם אני אצליח, הרי שתוכל תמיד לטעון שהגישה השפויה שלך היא שהצליחה לבסוף, כך שבכל מצב – הקרדיט על כל הצלחה שהיא יהיה שייך לך באופן בלעדי״.
היה משהו מפתה בצורה בה הציג עמיקם את הדברים, אבל אלישע הבין מיד את העוקץ. ״אתה מבין שבאותה מידה ניתן יהיה לטעון שההצלחה תהיה שלך בכל מצב,״ אמר בחיוך. ״הרי גם אתה תוכל בכל מצב לדרוש את הקרדיט, בין אם אתה תצליח ובין אם אני אצליח – בהתבסס על הגישה שלך״.
עמיקם חייך חיוך של ניצחון. ״קודם כל, אני רואה שאתה לא פוסל על הסף אפשרות שהגישה שלי תנצח, וזו כבר התקדמות. עכשיו, בנוגע לחשש שלך, אני מבטיח לך שהקרדיט יהיה שלך בכל מצב. אתה מוכרח להבין שהדבר היחיד שחשוב לי זה האמת. קרדיטים מעולם לא היו מניע עבורי, ואני מוכן לוותר עליהם בחפץ לב.
״מלבד זאת, שנינו יודעים שאין לך ממש ברירה. הרי גם אתה יודע שאילולי החקירה הזו – היית יושב עכשיו בבית, בעיצומה של חופשה שסידרת לעצמך באמצעות הרשלנות שלך בחקירה הבוקר. ההצעה שלי היא חבל הצלה בעבורך, וגם אתה בוודאי תסכים שזו הצעה נדיבה. אני באמת היית מייעץ לך לעזוב את השטויות ולקבל אותה, כי הברירות האחרות שעומדות בפניך הן לא משהו בכלל״.
אלישע נשם נשימה ארוכה. טענתו של עמיקם הייתה נכונה, ולמרות הכול – הוא לא היה מוכן להסתכן ולדחות אותה. ״אני אעשה את זה,״ הוא אמר בקול רפה. ״אני מקווה שאני לא עושה כאן טעות״.
עמיקם חייך חיוך מרוצה. ״יפה מאוד!״ אמר. ״אני מעריך את זה. עכשיו ברשותך, נמשיך להתבונן בעוד כמה ראיות מפתיעות שעשויות לסייע לנו מאוד בהמשך הדרך״.
אלישע נראה מבולבל. ״אני לא מבין,״ הוא אמר. ״חשבתי שהשלב הזה כבר מאחורינו״.
עמיקם פתח את החוברת שלפניו. ״חשבת לא נכון,״ אמר בקול יבש. ״אמנם את השלב החידתי ביותר כבר עברנו, אבל בזירת הפשע נמצאו עוד כמה ראיות שבהחלט חשוב לשים אליהן לב. אני בטוח שתרצה להכיר את כל הראיות העיקריות לפני שאתה מתחיל עם השלב הבא״.
אלישע הנהן בחוסר חשק. הישיבה בחדרו של עמיקם כבר נמאסה עליו, והוא קיווה בכל ליבו שלא מדובר בכמות גדולה מדי של חומר. ״על מה אנחנו הולכים להסתכל עכשיו?״ שאל.
עמיקם הביט אל הדפים שממולו. ״תפתח בבקשה בעמוד אחת עשרה,״ ביקש...
נערך לאחרונה ב:
לא רציתי להגיב לזה לפני שכתבתי את הפרק הבא מחשש ספוילר.
החשיבה של אלישע היא אכן חשיבה של מי שנמצא בעולם הרגיל. המילים שבציטוט שקדם להודעה, לא היו מילותיו של אלישע אלא של עמיקם, והוא... טוב, כבר הבנתם מי הוא ואיך הוא חושב.
כמו שניתן לראות בבירור בפרק האחרון, אלישע אכן חושב כמו כל אחד מאתנו, ולדעתי האופציה שהוא העלה סבירה יותר מזו המוצעת כאן. קשה לדמיין קשיש נוהג בכלי רכב באופן המתואר, גם כשהחלופות אינן הגיוניות יותר.
בכל מצב, קשה לי לראות את המונח ׳מכונת זמן׳ משתלב בסיפור. אני משתדל לחבר את הסיפור למציאות המוכרת לנו, ומכונת זמן זה מושג שמוכר בעיקר מהספרות הבדיונית. לדעתי, שימוש במושג שמשויך באופן כל-כך מובהק לעולם הבדיוני, עלולה לפגוע בקו העדין של העלילה, שעדיין משייטת לה בין ההיגיון למה שמעליו.
ב"ה
כאן צחקתי בקול.
וואו, זה היה פרק ממש כיף לקריאה,
ומעלה מחשבות על הדמות של עמיקם. יש לו חשיבה לגמרי לא שגרתית, וזה מרתק לקרוא על אנשים כאלו.
ואלישע באמת עם ים סבלנות,
אנשים אחרים היו חותכים כבר מזמן.
גם הקטע של ה'כולי אוזן' היה בדיוק בדיוק תואם סיטואציה שאין דברים כאלה.
הדמויות מאופיינות כל כך טוב, שכמעט אמרתי 'אויש' ברגע שאלישע אמר את זה,
ונהניתי שהוא הבין כמוני לאיזה ברוך הוא הכניס את עצמו.
בגדול, סיפור ממש ממש מוצלח.
וואוו, תודה לכם!
האמת היא, שהדמויות שבפרקים האלו באמת יוצרות את עצמן. אני רק צריך לתת להם לזרום, לנווט אותם לכיוונים הרצויים, ולהשתדל כמה שפחות להפריע.
עמיקם, לדוגמא, מייגע אפילו אותי. זה מצחיק, אבל לפעמים נראה שאין לי שליטה עליו. הוא פשוט התגלמות של כמה אנשים שהכרתי, והוא עושה מה שבא לו.
כיף לראות שזה ניכר ועוד אנשים שמים לב לזה. דמויות אמינות הן המפתח לסיפור טוב.
20
לוח גרגוריאני.
לוח גרגוריאני.
עמוד אחת עשרה בחוברת הכיל תצלום איכותי של מסמך כלשהו, שבראשו התנוסס סמליל של אחת מחברות התקשורת הגדולות והמפורסמות במדינה.
מסיבה לא ברורה, היה המסמך מודפס באופן שהקשה מאוד על הקריאה בו. האותיות היו קטנות וצפופות, מעוצבות בגופן מיושן שהזכיר פלט של מכונת כתיבה. המסמך לא כלל שום כותרת או הדגשה, והשורות הכתובות נפרשו על כולו מבלי להותיר כמעט רווחים בשולי העמוד.
למשך שניות ארוכות בהה אלישע בשורות הצפופות, מנסה להתרכז ולהבין מה הוא קורא. מחשבותיו היו מפוזרות, והוא נאלץ להשקיע מאמצים גדולים כדי למקד אותן. כשהצליח אלישע להבין באופן כללי במה עוסק המסמך שלפניו, הוא הרשה לעצמו לנוח מעט מן המאמץ ולאפשר לעמיקם לעשות את העבודה בעבורו. ״תסביר לי,״ ביקש בקול מותש, ״מה אנחנו רואים כאן?״
ההבעה על פניו של עמיקם הייתה שבעת רצון, נראה שהוא ציפה לחזור ולהוביל את השיחה. ״המסמך שאתה רואה כרגע,״ הוא הסביר בקול מלא מרץ, ״מתעד את הפעילות שהתבצעה בשבוע האחרון במספר הסלולרי של הגברת חזן. יש כאן רישום מלא של כל השיחות היוצאות והנכנסות שמקושרות למספר שרשום על שם הגברת, לרבות ניסיונות התקשרות שבוצעו כאשר מכשיר הטלפון עצמו היה מכובה״.
מילותיו של עמיקם עוררו אצל אלישע זיכרון מעומעם, פרט שנאמר על ידי עמיקם זמן קצר לפני כן ונשכח מאלישע כמעט לגמרי. ״אמרת לפני כן משהו על שני מכשירי טלפון שנמצאו בזירה,״ הוא אמר במצח מקומט. ״תוכל להזכיר לי במה מדובר?״
בתגובה, הניד עמיקם את ראשו הצידה במורת רוח, כאילו הייתה בקשתו של עמיקם חסרת נימוס. ״חבל שאתה נכנס לזה עכשיו,״ הוא אמר בנימה ביקורתית. ״העדפתי להתעסק בזה אחר כך, כי יש לי סדר מסוים שבו אני מעדיף להציג את המידע, ואתה די מחריב לי אותו״.
״עם זאת,״ הוא המשיך בנימה מלאת חשיבות עצמית, ״אני רואה שזה חשוב לך כרגע, ומכיוון שההיכרות שלי אתך הוכיחה לי לא פעם שאתה חלש בדחיית סיפוקים – אני אוותר בשבילך על הסדר שלי״. הוא השתתק לרגע, זוקף את צווארו בגאווה. ״אתה מבין אלישע,״ אמר בנימה מלכותית. ״כזה אני. איש של פשרות. אני פשוט יודע מתי שווה להתעקש ומתי צריך להרכין את הראש...״
הסיטואציה הייתה כל-כך מופרעת, עד שלרגעים ספורים - איבד אלישע כל יכולת להגיב אליה. הוא בהה בעמיקם בעיניים תמהות, שואל את עצמו אם האיש שמולו מתבדח או שהוא איבד את שפיותו באופן סופי.
רק כשהיה ברור לאלישע שהאיש שממולו התכוון לכל מילה שאמר, הוא הרשה לעצמו להגיב. ״תגיד לי, אתה שומע את עצמך?!״ הוא השתלח בעמיקם בקול מלא בוז. ״אתה באמת אמרת הרגע את מה שאמרת? אתה באמת עומד מאחורי המילים המגוחכות שאתה פולט?״
עמיקם עטה על פניו הבעה מהורהרת, כאילו הציג בפניו אלישע שאלה פילוסופית כבדת משקל. לרגע אחד שררה דממה בחדר, ואז – באופן בלתי צפוי, נתקף אלישע בצחוק חסר שליטה.
הוא צחק כמטורף, צחוק מתגלגל חסר מעצורים, צחוק אמיתי – כזה שהוא לא חווה במשך שנים. ככל שהתאמץ אלישע לעצור את ההתקף – הלך הצחוק והתגבר. ככל שניסה אלישע לשכנע את עצמו שזה לא מתאים כרגע, שאין שום סיבה הגיונית לצחוק כמו שהוא צוחק, הפך ההתקף לקיצוני יותר.
אלו היו רגעים קצרים של קסם, רגעים של חוויה משחררת נדירה. ברגעים הללו, כאילו התנדפו כל המחשבות המטרידות, כל החידות המדאיגות. הלחץ האדיר בו היה נתון אלישע נעלם, והוא מצא את עצמו מתמסר אל הצחוק, מאפשר לצחוק לשלוט עליו.
ברגעים הראשונים היה עמיקם המום מהתנהגותו של אלישע. אולם בשלב מסוים, הצטרף גם הוא לצחוק, וקולו היה גבוה ומתגלגל משל אלישע. הם ישבו זה מול זה, שניהם מיטלטלים באופן שיכול היה להיראות לעומד מן הצד כהתקף של טירוף, השולחן שביניהם רועד.
החיסרון היחיד ברגעים מושלמים כאלו, הוא שהם נגמרים בסוף. לאט-לאט הלך צחוקו של אלישע ושכך, והוא מצא את עצמו חוזר אל המציאות, שוקע בחזרה אל תוך מערבולת הרגשות הקשים, אל הפחדים ואל הבלבול. מרגע לרגע התקדרה ההבעה שעל פניו, ולאחר שסיים למחות את דמעות הצחוק בשרוולו – קשה היה לזהות על פניו סימן לחוויה בה הוא היה שקוע עד לפני רגעים.
״טוב,״ הוא מיהר לסכם. הקרירות שבה אל קולו, ומילותיו נאמרו בציניות חדה שכנראה נועדה לכסות על תחושת המבוכה שלו. ״אני מודה שהצלחת להצחיק אותי, ומבחינתי – אתה יכול לראות את זה כהישג שלך. עם זאת, אני מקווה שבזאת נסתם הגולל על הניסיונות הנואלים שלך לבדר אותי באמצעות בדיחות ומשחקי מילים. לפי איך שאני רואה את זה, ברגעים אלו ממש רשמת את שיא ההצלחה במובן הספציפי הזה, ומכאן ואילך – כל ניסיון לשחזר את ההצלחה הכבירה עלול רק לפגום בהישג המרשים שלך.
״בכל אופן, אני חושב שמיצינו פחות או יותר את העניין הזה, ואפשר לחזור לנושא שעליו דיברנו. אני מניח שמופע ההערצה העצמית שלך מאחורינו, וכיוון שכך – ברשותך, חשוב לי להבהיר את הנקודה שלי, ולתקן את מה שנראה לי כמו חוסר הבנה.
״למרות האבחון המקצועי שהואלת בטובך לערוך לי בלי שום תמורה, ולמרות שאני – על פי הגדרתך, חלש בדחיית סיפוקים, לא הייתה לי לרגע כוונה לחבל בסדר שלך, שעל פי איך שאני מכיר אותך – בוודאי מבוסס על איזו חשיבה מופלאה שאני לא מסוגל להבין. בסך הכול נזכרתי במה שאמרת לי לגבי מכשיר הטלפון, והיה לי חשוב להזכיר את הנקודה הזו. מבחינתי – אתה יכול להמשיך כרגיל לפי התכנון שלך״.
להפתעתו של אלישע, הניד עמיקם את ראשו בחדות. ״זה לא עובד ככה!״ הוא אמר בקול נרגן. ״אתה מוכרח להבין, שאני לא יכול להתעלם ממה שאמרת ולהמשיך כרגיל. ברגע שהזכרת את העניין הזה, ברור שאתה תחשוב עליו, וזה יפריע לך להתרכז בדברים שאני עומד לומר. אתה אולי חושב שתצליח להיות מרוכז בשני הדברים בו זמנית, אבל אתה צריך להבין שהמוח האנושי על כל מעלותיו המופלגות, עובד לפעמים כמו מחשב מיושן משנות השמונים. אתה יכול לפתוח עליו תוכנה אחת והוא עובד בסדר גמור, אבל ברגע שפתחת עוד תוכנה – הוא מתקשה לעבוד על שתי התוכנות במקביל, והוא נעשה איטי עד כדי תקיעה.
״ברגע שהכנסת אל תוך השיחה את הנושא של הפלאפון השני שנמצא בזירה, הנושא הזה יטרוד את מנוחתך, ואתה תתקשה מאוד לחשוב על הדברים שאני אומר לך. כשמדובר במחשב, זה לא נורא אם הוא יעבוד לאט. אבל המוח שלך – אלישע, אין לך מושג מה יקרה לו אם הוא ייתקע...״
טענתו של עמיקם הייתה כל-כך מטופשת, עד שמבחינתו של אלישע היא לא הייתה ראויה כלל לדיון. ״אתה יודע מה, עמיקם,״ הוא אמר בחיוך מריר. ״אני מוכן לקבל את מה שאתה אומר, רק כי נגמרה לי הסבלנות לוויכוחים המטופשים האלו. בכל אופן, במצב הנוכחי שלי – על המוח שלי פתוחות איזה עשר תוכנות, כך שאני לא חושב שעוד אחת יכולה לשנות משהו״.
עמיקם נענע שוב את ראשו. ״בדיוק להיפך!״ אמר בהתנצחות. ״אם על המוח שלך יש עשר תוכנות, הדבר האחרון שאתה צריך זה להוסיף עליו עוד אחת״.
אלישע נאנח אנחה עמוקה. ״אתה יודע מה, עמיקם,״ אמר בקול תשוש. ״תעשה מה שאתה רוצה. תדבר על מה שאתה רוצה. תנווט את השיחה איך שבא לך. רק תעשה לי טובה, תתקדם כבר. אני לא יכול לשהות יותר בין ארבעת הקירות האלו״.
עמיקם כיווץ את גבותיו, בוחן את אלישע במבע מפקפק. ״כשאתה אומר שאני יכול לעשות מה שאני רוצה,״ הוא בירר בנימה חוקרת, ״אתה מתכוון באמת, או שזה כמו שאשתי אומרת לי שאני יכול לעשות מה שאני רוצה? כי כשאשתי אומרת לי את זה, היא מתכוונת שאני צריך לעשות מה שהיא רוצה, אם אני לא מעוניין לסבול פרצופים עוינים בלי לדעת למה היא עושה אותם״.
אלישע נשף נשיפה ארוכה. בבת אחת פקעה הסבלנות שלו, והוא הכה באגרופו בזעם על טבלת השולחן. ״די כבר!״ הוא התפרץ לעבר עמיקם. ״די כבר עם המריחה הבלתי פוסקת! די כבר עם השטויות! די עם הברברת הבלתי נגמרת! אתה לא מבין שאני רוצה לצאת מכאן היום?! אתה באמת חושב שאני נהנה מההלצות החבוטות שלך?!״
עמיקם נראה מבועת לגמרי. ״בסדר... בסדר...״ הוא אמר בקול כנוע, עיניו מתרוצצות. ״לא התכוונתי לעצבן אותך. תירגע, מה יש לך?״
אלישע היה רחוק מלהירגע. ״זו הפעם האחרונה!״ הוא התרה. ״זו הפעם האחרונה שאני מבקש ממך את זה. אני רוצה לסיים כאן, יש לי עבודה לעשות ואתה מעכב אותי. עם כל הכבוד, ואני באמת מכבד את ההבנה שלך בכל מה שנוגע לתחום שלך, אני לא יכול עם העצירות האלו כל רגע. תעשה לי טובה, תהיה תכליתי ותתמקד בעיקר. אני לא נמצא כאן בגלל כישורי הבידור שלך, ואין סיבה שתתייחס אלי כמו אל קהל שבא לשמוע את המופע שלך. אם אתה שוקל קריירה בתחום הבידור, תתכבד ותמצא אנשים שיסכימו לחוות מרצונם את העינוי הזה...״
ברור היה לאלישע שעמיקם נפגע מההתקפה הבוטה, אבל איכשהו – נראה שמילותיו של אלישע פעלו את הפעולה הרצויה, ומבחינתו של אלישע הנזק היה שווה את התועלת.
״דיברנו על הפלאפון הנוסף שמצאנו בזירה,״ אמר עמיקם בעודו משלב את ידיו, ואלישע מצא את עצמו מתרשם בפעם המי יודע כמה מהיכולת המופלאה של האיש להפוך בתוך רגע אחד מיצור תימהוני ורדוד לחוקר מקצועי ומוערך. ״כבר אמרתי לך,״ המשיך עמיקם, ״שמכשיר הפלאפון הנוסף שנמצא בזירה, זהה למכשיר שמצאנו אצל מר מלכיאלי, שהיה שייך לביל יוסטון המסתורי״.
״חשוב לי כבר עכשיו להדגיש,״ המשיך עמיקם, ״שהמכשיר הגיע אלינו אחר שנגרם לו נזק שאינו בר תיקון. המכשיר היה שקוע במים במשך שעות ארוכות, ובנוסף – הוא היה מנופץ באופן שלא יכול היה להיגרם אלא על ידי השחתה מכוונת. המשמעות היא, שאין לנו שום יכולת לדלות מהמכשיר מידע מכל סוג שהוא.
״כמו המכשיר שנמצא אצל מר מלכיאלי, גם המכשיר הזה – לא הכיל בתוכו כרטיס שיחות, בין אם משום שהוא מעולם לא היה מיועד להכיל כרטיס כזה ובין אם משום שהכרטיס שבתוכו נלקח. למותר לציין, שבסביבה בו נמצא הפלאפון לא היה שום זכר לכרטיס כזה.
״כיוון שכך, החשיבות של הממצא הזה היא לא במידע שבתוך המכשיר, אלא בעצם קיומו של מכשיר כזה. כשמצאנו את הפלאפון היה ברור לנו שהגברת חזן עשתה בו שימוש, וכאשר מצאנו את טביעות האצבע של הגברת חזן על הפלאפון – קיבלנו אישוש לקביעה הזו. המשמעות היא, שלגברת חזן היה קשר כלשהו למכשיר. בין אם הוא היה בבעלותה, ובין אם הוא ניתן לה על ידי גורם כזה או אחר.
״אני מניח שבנקודה הזו אתה שואל את עצמך, מה החשיבות של המידע הזה ובאיזה אופן הוא משרת אותנו. כדי להבין את הנקודה הזו, אתה מוכרח להבין את ההקשר. המידע הזה היה חסר חשיבות לחלוטין אם לא היה מדובר בדמות מסוימת מאוד שבאה מרקע מסוים מאוד.
״כמו שבוודאי ידוע לך, אני סובל מבורות מוחלטת בכל מה שנוגע לחברה החרדית. כיוון שאני לא אוהב להיות מנותק מהרקע של החקירה, פניתי לידיד קרוב שלי שמתמצא היטב בתחום, וכשגיששתי אצלו בנושא הבנתי שהמידע שאני מחזיק הוא לא סתם מידע חשוב, אלא מדובר בחדשות מסעירות של ממש.
״מתברר שהקהילה שהרב חזן עומד בראשה היא קהילה שמרנית מאוד, יש שיכנו אותה קיצונית - אפילו במושגים פנים חרדיים. הגישה של הרב חזן היא לוחמנית מאוד, והוא דוגל בהתנזרות כמעט מוחלטת מכל סממן של חדשנות וטכנולוגיה.
״אנשים כמוני וכמוך, שאינם בקיאים בניואנסים של החברה החרדית, יתקשו להבין את ההבדל בין גישתו של הרב חזן לגישה של מנהיגים מתונים יותר. אולם הגורם שעמו שוחחתי, שמבחינתי נחשב לאחד הבקיאים בתחום, הצביע על שתי נקודות חשובות מאוד שיש להן חשיבות גדולה מאוד לגבי החקירה שאנחנו מנהלים.
״הנקודה הראשונה, נוגעת לצורה בה נתפסת פעילותו של הרב חזן ברחוב החרדי. מתברר שהגישה של הרב חזן נחשבת שנויה במחלוקת, והיא נתקלת בביקורת רבה מצד דמויות שונות בעלות השפעה. חשוב לי להדגיש, שלא מדובר בגורמים פשרניים או לא מקובלים, אלא במנהיגים חשובים מהמיינסטרים החרדי, שמתנגדים בתוקף למאבק האקטיבי של הרב חזן. המציאות הזו היא חריגה במיוחד, משום שבאופן כללי נחשב הרב חזן לדמות מקובלת מאוד, כזו שאין עוררין על סמכותה. מדובר במקרה נדיר, בו מצליח אדם לשמור על מעמדו כמנהיג נערץ, על אף שהדרך בה הוא מנהל את מאבקיו אינה מקובלת.
״הנקודה השנייה, נוגעת לכללים הנהוגים בקהילתו של הרב חזן. מתברר שחברי הקהילה נדרשים להתחייב לשורה ארוכה של תקנות אותן ניסח הרב חזן, כאשר חלק ניכר מן התקנות הללו – מבוססות על השקפת העולם של הרב חזן בנושאי חדשנות וטכנולוגיה. התקנות הללו, שנחשבות מחמירות ביחס למקובל, הן תקנות מחייבות שמשמשות כתנאי סף עבור חברות בקהילה, והן ממש נאכפות על ידי חברי הקהילה, כך שמי שאינו עומד בהן – יתקשה להתברג בחברה ובמוסדות הקהילה״.
עמיקם השתתק לרגע, הבעה מסויגת עלתה על פניו. ״אומר לך את האמת, אלישע״ הוא אמר בנימה כנה. ״כששמעתי את הפרטים הללו, הרושם שקיבלתי הוא שהקהילה של הרב חזן היא לא מקום שנעים לחיות בו. המחשבה הזו העלתה לי חשדות כבדים בנוגע למניע שמאחורי הפשע. עם זאת, כשהעליתי את מחשבותיי לפני הגורם שעמו דברתי, היה חשוב לו להבהיר לי שיש צד אחר לתמונה, וחשוב לי להעביר את המסר הזה. לטענתו של אותו גורם, אין בקהילה מנגנון של פיקוח, ואין שום דבר שנעשה בכפייה. הוא טוען שמדובר בנושא שיש לגביו הסכמה רחבה, הסכמה שמבוססת על אמון עמוק שיש לחברי הקהילה במנהיג שלהם. הוא טוען שמעולם לא סולק איש מהקהילה בדרכים שאינן הוגנות, והוא מתעקש שפעילותו של הרב מעולם לא כוונה כנגד בני אדם.
״בכל אופן, אתה בוודאי יכול להבין את הרגישות שיש לנושא הזה בקהילה. כיוון שכך, העובדה שבזירת הפשע נמצא מכשיר טלפון שייתכן והיה שייך לגברת חזן, מכשיר שרחוק מאוד מלעמוד בתקנות הנדרשות על ידי הרב חזן עצמו – היא לא פחות מרעידת אדמה״.
למרות הדרמטיות שבמילותיו של עמיקם, נראה שאלישע לא השתכנע בחשיבות שבמידע. ״אני לא כל-כך בטוח שעלית כאן על משהו מסעיר,״ הוא אמר תוך משיכת כתף. ״בסופו של דבר, אין לך שום הוכחה שהמכשיר אכן היה שייך לגברת חזן. אני יכול למצוא הרבה הסברים להימצאות המכשיר בזירה, כך שייתכן מאוד שהפעם הראשונה בה החזיקה הגברת את המכשיר – הייתה בליל האירוע. בנוסף, המידע הזה נראה לי כמו מידע רכילותי, אני לא מוצא בו משהו שיכול לשנות את כיוון המחשבה שלי״.
להפתעתו של אלישע, הנהן עמיקם בראשו בהסכמה. ״אתה אומר דברים נכונים,״ הוא החמיא. ״באופן כללי, אני מסכים אתך לגמרי. אני רק מציין שלדעתי לא כדאי יהיה להתעלם מהמידע הזה, כי אם המכשיר לא היה בבעלותה של הגברת – זה אומר שהוא ניתן לה ממש קודם האירוע, וזה מעלה שאלות גדולות בנוגע לאופן בו התנהל האירוע, שאלות שמתחזקות כשלוקחים בחשבון את העובדה שהמכשיר היה זהה למכשיר שנמצא אצל מר מלכיאלי״.
״בכל אופן,״ המשיך עמיקם לאחר כמה רגעים של שתיקה, ״עכשיו כשדיברנו על זה ואתה רגוע – נחזור למה שהתחלנו לדבר עליו קודם לכן, וזה פירוט השיחות שמקושרות למכשיר הטלפון השני שנמצא בזירה, מכשיר שבאופן ודאי היה בבעלותה של הגברת.
״כמו שאתה יכול לראות בדף שלפניך, הנתונים שיש להם חשיבות עבורנו – הם לא רק אלה שנרשמו ביממה האחרונה, אלא גם אלו שנרשמו בעבר. החוקרים שלי אספו את הנתונים הרלוונטיים, והם מופיעים לפניך כך שנשאר רק להסביר אותם״.
אלישע הביט אל החוברת שלפניו, מבחין לראשונה בכך שעל פני העמוד נפרשו רשימות שונות, שמעל כל אחת מהן הופיע תאריך. הוא ניסה למצוא קשר בין הרשימות, מתבונן במספרים שהופיעו בכל אחת מהן, מנסה להשוות אותם אל מספרים שהופיעו ברשימות אחרות. העובדה שהרשימות סודרו זו לצד זו הקלה עליו, כך ששניות אחדות בלבד נדרשו לו כדי למצוא את המכנה המשותף בין הרשימות.
״המספר הארוך,״ הוא אמר בתרועת ניצחון. ״הוא מופיע בכל אחת מהרשימות״.
עמיקם חייך. ״אתה כמובן צודק,״ אמר בהבעה שבעת רצון. ״כמו ששמת לב, בכל הרשימות מופיע מספר אחד, מספר עם קידומת אירופאית. המספר הזה הוא ככל הנראה קצה החוט היחיד שיש לנו בתוך כל הכאוס של החקירה הזו״.
אלישע רכן קדימה, מתאמץ לקלוט כל מילה. ״אתם יודעים של מי המספר?״ שאל בלהט.
עמיקם חייך. ״חכה רגע,״ אמר. ״קצת סבלנות לא תזיק לך. לפני שאתה קופץ לסוף, חשוב לי להדגיש כמה פרטים. במקרה הזה, יש נתונים חשובים מאוד שלא קשורים דווקא לבעל המספר״.
עמיקם השתתק למשך כמה רגעים, ואלישע חשד שהוא נהנה למתוח אותו. ״אם תסתכל על התאריכים,״ המשיך עמיקם לבסוף, ״תוכל לראות שבחמשת השנים האחרונות בוצעו עשר שיחות מהמספר הזה לטלפון של הגברת חזן, שתי שיחות בכל שנה. בכל אחת מחמשת השנים, ניתן להבחין בתופעה דומה. שיחה אחת מן השתיים נענית, והאורך שלה הוא בין שלוש לחמש דקות, והשיחה השנייה לא נענית.
״כמובן, קשה להאמין שתופעה כזו שחוזרת על עצמה בדיוק מושלם, היא צירוף מקרים. ברור היה לחוקרים שלי שיש סדר קבוע על פיו מתנהלות שיחות הטלפון הללו, וברור היה גם שיש סיבה לכך שרק אחת משתי השיחות נענית.
״הבעיה היא, שלמרות כל ההשערות שהעלינו – לא הצלחנו למצוא שום סדר קבוע. התאריכים בהם הופיעו השיחות נראים במבט ראשון כתאריכים אקראיים, כאלו שאין ביניהם קשר, וגם כיוונים אחרים שהעלינו – התבררו כשגויים. לא מצאנו שום מאורע יוצא דופן שהתרחש בתאריכים הרשומים, כך שכמעט החלטנו שמדובר בשיחות אקראיות שבמקרה מתבצעות פעמיים בשנה.
״למזלנו, בצוות החקירה הייתה חוקרת ערבייה, שנפגשה בעבר במקרה דומה. מכיוון שאני לא רוצה להאריך יותר מדי, אקצר ואומר שהטעות של החוקרים אז הייתה שהם ניסו לחשב מהלך מסוים על פי לוח השנה הגרגוריאני, בעוד שהחשוד השתמש בלוח השנה המוסלמי. החוקרת המדוברת היא שגילתה את הטעות, והיא שפתרה גם כעת את התעלומה.
״כמובן, אתה יכול לשער שהשיחות במקרה הזה אינן מבוססות על לוח השנה המוסלמי, אלא על זה העברי. כשניסינו את כיוון החקירה הזה, התברר לנו שהשיחות אכן מבוססות על תאריכים קבועים. השיחה שנענתה בחמשת השנים האחרונות, בוצעה תמיד בערב ראש השנה, והשיחה שלא נענתה – בוצעה תמיד בתאריך י״ב באדר, כאשר בשנים מעוברות שיש בהן שלושה עשר חודשים ושני חודשי אדר – בוצעה השיחה באדר א׳.
״העניין המפתיע מכל הוא, שאתמול – נשבר הרצף הקבוע. לראשונה מזה חמש שנים, בוצעו אתמול שמונה שיחות אל מכשיר הטלפון של הגברת חזן, כאשר השיחה הראשונה מבניהן – בוצעה בשעה שבה עדיין לא יצאה השבת בישראל. העובדה הזו היא מפתיעה, משום שהמתקשר בוודאי ידע שהגברת חזן שומרת שבת. היה לנו קשה להבין מה הוא ניסה להשיג באמצעות שיחת הטלפון הזו.
״כמובן, שכאשר הבנו שיש כאן מאורע יוצא דופן – מיהרנו לברר למי שייך מספר הטלפון. בשלב הראשון התברר לנו, שהקידומת של הטלפון היא קידומת צרפתית. חפרנו קצת, החוקרים שלנו עירבו כמה נציגים זרים שיש לנו קשר טוב איתם, והצלחנו למצוא את זהותו של בעל מספר הטלפון״.
על פניו של אלישע הייתה הבעה מתוחה. ״מי זה?״ הוא שאל בלהט.
עמיקם שילב את ידיו. ״זה הבן שלה,״ ענה בקול יבש. ״הבן של הגברת חזן״.
מסיבה לא ברורה, היה המסמך מודפס באופן שהקשה מאוד על הקריאה בו. האותיות היו קטנות וצפופות, מעוצבות בגופן מיושן שהזכיר פלט של מכונת כתיבה. המסמך לא כלל שום כותרת או הדגשה, והשורות הכתובות נפרשו על כולו מבלי להותיר כמעט רווחים בשולי העמוד.
למשך שניות ארוכות בהה אלישע בשורות הצפופות, מנסה להתרכז ולהבין מה הוא קורא. מחשבותיו היו מפוזרות, והוא נאלץ להשקיע מאמצים גדולים כדי למקד אותן. כשהצליח אלישע להבין באופן כללי במה עוסק המסמך שלפניו, הוא הרשה לעצמו לנוח מעט מן המאמץ ולאפשר לעמיקם לעשות את העבודה בעבורו. ״תסביר לי,״ ביקש בקול מותש, ״מה אנחנו רואים כאן?״
ההבעה על פניו של עמיקם הייתה שבעת רצון, נראה שהוא ציפה לחזור ולהוביל את השיחה. ״המסמך שאתה רואה כרגע,״ הוא הסביר בקול מלא מרץ, ״מתעד את הפעילות שהתבצעה בשבוע האחרון במספר הסלולרי של הגברת חזן. יש כאן רישום מלא של כל השיחות היוצאות והנכנסות שמקושרות למספר שרשום על שם הגברת, לרבות ניסיונות התקשרות שבוצעו כאשר מכשיר הטלפון עצמו היה מכובה״.
מילותיו של עמיקם עוררו אצל אלישע זיכרון מעומעם, פרט שנאמר על ידי עמיקם זמן קצר לפני כן ונשכח מאלישע כמעט לגמרי. ״אמרת לפני כן משהו על שני מכשירי טלפון שנמצאו בזירה,״ הוא אמר במצח מקומט. ״תוכל להזכיר לי במה מדובר?״
בתגובה, הניד עמיקם את ראשו הצידה במורת רוח, כאילו הייתה בקשתו של עמיקם חסרת נימוס. ״חבל שאתה נכנס לזה עכשיו,״ הוא אמר בנימה ביקורתית. ״העדפתי להתעסק בזה אחר כך, כי יש לי סדר מסוים שבו אני מעדיף להציג את המידע, ואתה די מחריב לי אותו״.
״עם זאת,״ הוא המשיך בנימה מלאת חשיבות עצמית, ״אני רואה שזה חשוב לך כרגע, ומכיוון שההיכרות שלי אתך הוכיחה לי לא פעם שאתה חלש בדחיית סיפוקים – אני אוותר בשבילך על הסדר שלי״. הוא השתתק לרגע, זוקף את צווארו בגאווה. ״אתה מבין אלישע,״ אמר בנימה מלכותית. ״כזה אני. איש של פשרות. אני פשוט יודע מתי שווה להתעקש ומתי צריך להרכין את הראש...״
הסיטואציה הייתה כל-כך מופרעת, עד שלרגעים ספורים - איבד אלישע כל יכולת להגיב אליה. הוא בהה בעמיקם בעיניים תמהות, שואל את עצמו אם האיש שמולו מתבדח או שהוא איבד את שפיותו באופן סופי.
רק כשהיה ברור לאלישע שהאיש שממולו התכוון לכל מילה שאמר, הוא הרשה לעצמו להגיב. ״תגיד לי, אתה שומע את עצמך?!״ הוא השתלח בעמיקם בקול מלא בוז. ״אתה באמת אמרת הרגע את מה שאמרת? אתה באמת עומד מאחורי המילים המגוחכות שאתה פולט?״
עמיקם עטה על פניו הבעה מהורהרת, כאילו הציג בפניו אלישע שאלה פילוסופית כבדת משקל. לרגע אחד שררה דממה בחדר, ואז – באופן בלתי צפוי, נתקף אלישע בצחוק חסר שליטה.
הוא צחק כמטורף, צחוק מתגלגל חסר מעצורים, צחוק אמיתי – כזה שהוא לא חווה במשך שנים. ככל שהתאמץ אלישע לעצור את ההתקף – הלך הצחוק והתגבר. ככל שניסה אלישע לשכנע את עצמו שזה לא מתאים כרגע, שאין שום סיבה הגיונית לצחוק כמו שהוא צוחק, הפך ההתקף לקיצוני יותר.
אלו היו רגעים קצרים של קסם, רגעים של חוויה משחררת נדירה. ברגעים הללו, כאילו התנדפו כל המחשבות המטרידות, כל החידות המדאיגות. הלחץ האדיר בו היה נתון אלישע נעלם, והוא מצא את עצמו מתמסר אל הצחוק, מאפשר לצחוק לשלוט עליו.
ברגעים הראשונים היה עמיקם המום מהתנהגותו של אלישע. אולם בשלב מסוים, הצטרף גם הוא לצחוק, וקולו היה גבוה ומתגלגל משל אלישע. הם ישבו זה מול זה, שניהם מיטלטלים באופן שיכול היה להיראות לעומד מן הצד כהתקף של טירוף, השולחן שביניהם רועד.
החיסרון היחיד ברגעים מושלמים כאלו, הוא שהם נגמרים בסוף. לאט-לאט הלך צחוקו של אלישע ושכך, והוא מצא את עצמו חוזר אל המציאות, שוקע בחזרה אל תוך מערבולת הרגשות הקשים, אל הפחדים ואל הבלבול. מרגע לרגע התקדרה ההבעה שעל פניו, ולאחר שסיים למחות את דמעות הצחוק בשרוולו – קשה היה לזהות על פניו סימן לחוויה בה הוא היה שקוע עד לפני רגעים.
״טוב,״ הוא מיהר לסכם. הקרירות שבה אל קולו, ומילותיו נאמרו בציניות חדה שכנראה נועדה לכסות על תחושת המבוכה שלו. ״אני מודה שהצלחת להצחיק אותי, ומבחינתי – אתה יכול לראות את זה כהישג שלך. עם זאת, אני מקווה שבזאת נסתם הגולל על הניסיונות הנואלים שלך לבדר אותי באמצעות בדיחות ומשחקי מילים. לפי איך שאני רואה את זה, ברגעים אלו ממש רשמת את שיא ההצלחה במובן הספציפי הזה, ומכאן ואילך – כל ניסיון לשחזר את ההצלחה הכבירה עלול רק לפגום בהישג המרשים שלך.
״בכל אופן, אני חושב שמיצינו פחות או יותר את העניין הזה, ואפשר לחזור לנושא שעליו דיברנו. אני מניח שמופע ההערצה העצמית שלך מאחורינו, וכיוון שכך – ברשותך, חשוב לי להבהיר את הנקודה שלי, ולתקן את מה שנראה לי כמו חוסר הבנה.
״למרות האבחון המקצועי שהואלת בטובך לערוך לי בלי שום תמורה, ולמרות שאני – על פי הגדרתך, חלש בדחיית סיפוקים, לא הייתה לי לרגע כוונה לחבל בסדר שלך, שעל פי איך שאני מכיר אותך – בוודאי מבוסס על איזו חשיבה מופלאה שאני לא מסוגל להבין. בסך הכול נזכרתי במה שאמרת לי לגבי מכשיר הטלפון, והיה לי חשוב להזכיר את הנקודה הזו. מבחינתי – אתה יכול להמשיך כרגיל לפי התכנון שלך״.
להפתעתו של אלישע, הניד עמיקם את ראשו בחדות. ״זה לא עובד ככה!״ הוא אמר בקול נרגן. ״אתה מוכרח להבין, שאני לא יכול להתעלם ממה שאמרת ולהמשיך כרגיל. ברגע שהזכרת את העניין הזה, ברור שאתה תחשוב עליו, וזה יפריע לך להתרכז בדברים שאני עומד לומר. אתה אולי חושב שתצליח להיות מרוכז בשני הדברים בו זמנית, אבל אתה צריך להבין שהמוח האנושי על כל מעלותיו המופלגות, עובד לפעמים כמו מחשב מיושן משנות השמונים. אתה יכול לפתוח עליו תוכנה אחת והוא עובד בסדר גמור, אבל ברגע שפתחת עוד תוכנה – הוא מתקשה לעבוד על שתי התוכנות במקביל, והוא נעשה איטי עד כדי תקיעה.
״ברגע שהכנסת אל תוך השיחה את הנושא של הפלאפון השני שנמצא בזירה, הנושא הזה יטרוד את מנוחתך, ואתה תתקשה מאוד לחשוב על הדברים שאני אומר לך. כשמדובר במחשב, זה לא נורא אם הוא יעבוד לאט. אבל המוח שלך – אלישע, אין לך מושג מה יקרה לו אם הוא ייתקע...״
טענתו של עמיקם הייתה כל-כך מטופשת, עד שמבחינתו של אלישע היא לא הייתה ראויה כלל לדיון. ״אתה יודע מה, עמיקם,״ הוא אמר בחיוך מריר. ״אני מוכן לקבל את מה שאתה אומר, רק כי נגמרה לי הסבלנות לוויכוחים המטופשים האלו. בכל אופן, במצב הנוכחי שלי – על המוח שלי פתוחות איזה עשר תוכנות, כך שאני לא חושב שעוד אחת יכולה לשנות משהו״.
עמיקם נענע שוב את ראשו. ״בדיוק להיפך!״ אמר בהתנצחות. ״אם על המוח שלך יש עשר תוכנות, הדבר האחרון שאתה צריך זה להוסיף עליו עוד אחת״.
אלישע נאנח אנחה עמוקה. ״אתה יודע מה, עמיקם,״ אמר בקול תשוש. ״תעשה מה שאתה רוצה. תדבר על מה שאתה רוצה. תנווט את השיחה איך שבא לך. רק תעשה לי טובה, תתקדם כבר. אני לא יכול לשהות יותר בין ארבעת הקירות האלו״.
עמיקם כיווץ את גבותיו, בוחן את אלישע במבע מפקפק. ״כשאתה אומר שאני יכול לעשות מה שאני רוצה,״ הוא בירר בנימה חוקרת, ״אתה מתכוון באמת, או שזה כמו שאשתי אומרת לי שאני יכול לעשות מה שאני רוצה? כי כשאשתי אומרת לי את זה, היא מתכוונת שאני צריך לעשות מה שהיא רוצה, אם אני לא מעוניין לסבול פרצופים עוינים בלי לדעת למה היא עושה אותם״.
אלישע נשף נשיפה ארוכה. בבת אחת פקעה הסבלנות שלו, והוא הכה באגרופו בזעם על טבלת השולחן. ״די כבר!״ הוא התפרץ לעבר עמיקם. ״די כבר עם המריחה הבלתי פוסקת! די כבר עם השטויות! די עם הברברת הבלתי נגמרת! אתה לא מבין שאני רוצה לצאת מכאן היום?! אתה באמת חושב שאני נהנה מההלצות החבוטות שלך?!״
עמיקם נראה מבועת לגמרי. ״בסדר... בסדר...״ הוא אמר בקול כנוע, עיניו מתרוצצות. ״לא התכוונתי לעצבן אותך. תירגע, מה יש לך?״
אלישע היה רחוק מלהירגע. ״זו הפעם האחרונה!״ הוא התרה. ״זו הפעם האחרונה שאני מבקש ממך את זה. אני רוצה לסיים כאן, יש לי עבודה לעשות ואתה מעכב אותי. עם כל הכבוד, ואני באמת מכבד את ההבנה שלך בכל מה שנוגע לתחום שלך, אני לא יכול עם העצירות האלו כל רגע. תעשה לי טובה, תהיה תכליתי ותתמקד בעיקר. אני לא נמצא כאן בגלל כישורי הבידור שלך, ואין סיבה שתתייחס אלי כמו אל קהל שבא לשמוע את המופע שלך. אם אתה שוקל קריירה בתחום הבידור, תתכבד ותמצא אנשים שיסכימו לחוות מרצונם את העינוי הזה...״
ברור היה לאלישע שעמיקם נפגע מההתקפה הבוטה, אבל איכשהו – נראה שמילותיו של אלישע פעלו את הפעולה הרצויה, ומבחינתו של אלישע הנזק היה שווה את התועלת.
״דיברנו על הפלאפון הנוסף שמצאנו בזירה,״ אמר עמיקם בעודו משלב את ידיו, ואלישע מצא את עצמו מתרשם בפעם המי יודע כמה מהיכולת המופלאה של האיש להפוך בתוך רגע אחד מיצור תימהוני ורדוד לחוקר מקצועי ומוערך. ״כבר אמרתי לך,״ המשיך עמיקם, ״שמכשיר הפלאפון הנוסף שנמצא בזירה, זהה למכשיר שמצאנו אצל מר מלכיאלי, שהיה שייך לביל יוסטון המסתורי״.
״חשוב לי כבר עכשיו להדגיש,״ המשיך עמיקם, ״שהמכשיר הגיע אלינו אחר שנגרם לו נזק שאינו בר תיקון. המכשיר היה שקוע במים במשך שעות ארוכות, ובנוסף – הוא היה מנופץ באופן שלא יכול היה להיגרם אלא על ידי השחתה מכוונת. המשמעות היא, שאין לנו שום יכולת לדלות מהמכשיר מידע מכל סוג שהוא.
״כמו המכשיר שנמצא אצל מר מלכיאלי, גם המכשיר הזה – לא הכיל בתוכו כרטיס שיחות, בין אם משום שהוא מעולם לא היה מיועד להכיל כרטיס כזה ובין אם משום שהכרטיס שבתוכו נלקח. למותר לציין, שבסביבה בו נמצא הפלאפון לא היה שום זכר לכרטיס כזה.
״כיוון שכך, החשיבות של הממצא הזה היא לא במידע שבתוך המכשיר, אלא בעצם קיומו של מכשיר כזה. כשמצאנו את הפלאפון היה ברור לנו שהגברת חזן עשתה בו שימוש, וכאשר מצאנו את טביעות האצבע של הגברת חזן על הפלאפון – קיבלנו אישוש לקביעה הזו. המשמעות היא, שלגברת חזן היה קשר כלשהו למכשיר. בין אם הוא היה בבעלותה, ובין אם הוא ניתן לה על ידי גורם כזה או אחר.
״אני מניח שבנקודה הזו אתה שואל את עצמך, מה החשיבות של המידע הזה ובאיזה אופן הוא משרת אותנו. כדי להבין את הנקודה הזו, אתה מוכרח להבין את ההקשר. המידע הזה היה חסר חשיבות לחלוטין אם לא היה מדובר בדמות מסוימת מאוד שבאה מרקע מסוים מאוד.
״כמו שבוודאי ידוע לך, אני סובל מבורות מוחלטת בכל מה שנוגע לחברה החרדית. כיוון שאני לא אוהב להיות מנותק מהרקע של החקירה, פניתי לידיד קרוב שלי שמתמצא היטב בתחום, וכשגיששתי אצלו בנושא הבנתי שהמידע שאני מחזיק הוא לא סתם מידע חשוב, אלא מדובר בחדשות מסעירות של ממש.
״מתברר שהקהילה שהרב חזן עומד בראשה היא קהילה שמרנית מאוד, יש שיכנו אותה קיצונית - אפילו במושגים פנים חרדיים. הגישה של הרב חזן היא לוחמנית מאוד, והוא דוגל בהתנזרות כמעט מוחלטת מכל סממן של חדשנות וטכנולוגיה.
״אנשים כמוני וכמוך, שאינם בקיאים בניואנסים של החברה החרדית, יתקשו להבין את ההבדל בין גישתו של הרב חזן לגישה של מנהיגים מתונים יותר. אולם הגורם שעמו שוחחתי, שמבחינתי נחשב לאחד הבקיאים בתחום, הצביע על שתי נקודות חשובות מאוד שיש להן חשיבות גדולה מאוד לגבי החקירה שאנחנו מנהלים.
״הנקודה הראשונה, נוגעת לצורה בה נתפסת פעילותו של הרב חזן ברחוב החרדי. מתברר שהגישה של הרב חזן נחשבת שנויה במחלוקת, והיא נתקלת בביקורת רבה מצד דמויות שונות בעלות השפעה. חשוב לי להדגיש, שלא מדובר בגורמים פשרניים או לא מקובלים, אלא במנהיגים חשובים מהמיינסטרים החרדי, שמתנגדים בתוקף למאבק האקטיבי של הרב חזן. המציאות הזו היא חריגה במיוחד, משום שבאופן כללי נחשב הרב חזן לדמות מקובלת מאוד, כזו שאין עוררין על סמכותה. מדובר במקרה נדיר, בו מצליח אדם לשמור על מעמדו כמנהיג נערץ, על אף שהדרך בה הוא מנהל את מאבקיו אינה מקובלת.
״הנקודה השנייה, נוגעת לכללים הנהוגים בקהילתו של הרב חזן. מתברר שחברי הקהילה נדרשים להתחייב לשורה ארוכה של תקנות אותן ניסח הרב חזן, כאשר חלק ניכר מן התקנות הללו – מבוססות על השקפת העולם של הרב חזן בנושאי חדשנות וטכנולוגיה. התקנות הללו, שנחשבות מחמירות ביחס למקובל, הן תקנות מחייבות שמשמשות כתנאי סף עבור חברות בקהילה, והן ממש נאכפות על ידי חברי הקהילה, כך שמי שאינו עומד בהן – יתקשה להתברג בחברה ובמוסדות הקהילה״.
עמיקם השתתק לרגע, הבעה מסויגת עלתה על פניו. ״אומר לך את האמת, אלישע״ הוא אמר בנימה כנה. ״כששמעתי את הפרטים הללו, הרושם שקיבלתי הוא שהקהילה של הרב חזן היא לא מקום שנעים לחיות בו. המחשבה הזו העלתה לי חשדות כבדים בנוגע למניע שמאחורי הפשע. עם זאת, כשהעליתי את מחשבותיי לפני הגורם שעמו דברתי, היה חשוב לו להבהיר לי שיש צד אחר לתמונה, וחשוב לי להעביר את המסר הזה. לטענתו של אותו גורם, אין בקהילה מנגנון של פיקוח, ואין שום דבר שנעשה בכפייה. הוא טוען שמדובר בנושא שיש לגביו הסכמה רחבה, הסכמה שמבוססת על אמון עמוק שיש לחברי הקהילה במנהיג שלהם. הוא טוען שמעולם לא סולק איש מהקהילה בדרכים שאינן הוגנות, והוא מתעקש שפעילותו של הרב מעולם לא כוונה כנגד בני אדם.
״בכל אופן, אתה בוודאי יכול להבין את הרגישות שיש לנושא הזה בקהילה. כיוון שכך, העובדה שבזירת הפשע נמצא מכשיר טלפון שייתכן והיה שייך לגברת חזן, מכשיר שרחוק מאוד מלעמוד בתקנות הנדרשות על ידי הרב חזן עצמו – היא לא פחות מרעידת אדמה״.
למרות הדרמטיות שבמילותיו של עמיקם, נראה שאלישע לא השתכנע בחשיבות שבמידע. ״אני לא כל-כך בטוח שעלית כאן על משהו מסעיר,״ הוא אמר תוך משיכת כתף. ״בסופו של דבר, אין לך שום הוכחה שהמכשיר אכן היה שייך לגברת חזן. אני יכול למצוא הרבה הסברים להימצאות המכשיר בזירה, כך שייתכן מאוד שהפעם הראשונה בה החזיקה הגברת את המכשיר – הייתה בליל האירוע. בנוסף, המידע הזה נראה לי כמו מידע רכילותי, אני לא מוצא בו משהו שיכול לשנות את כיוון המחשבה שלי״.
להפתעתו של אלישע, הנהן עמיקם בראשו בהסכמה. ״אתה אומר דברים נכונים,״ הוא החמיא. ״באופן כללי, אני מסכים אתך לגמרי. אני רק מציין שלדעתי לא כדאי יהיה להתעלם מהמידע הזה, כי אם המכשיר לא היה בבעלותה של הגברת – זה אומר שהוא ניתן לה ממש קודם האירוע, וזה מעלה שאלות גדולות בנוגע לאופן בו התנהל האירוע, שאלות שמתחזקות כשלוקחים בחשבון את העובדה שהמכשיר היה זהה למכשיר שנמצא אצל מר מלכיאלי״.
״בכל אופן,״ המשיך עמיקם לאחר כמה רגעים של שתיקה, ״עכשיו כשדיברנו על זה ואתה רגוע – נחזור למה שהתחלנו לדבר עליו קודם לכן, וזה פירוט השיחות שמקושרות למכשיר הטלפון השני שנמצא בזירה, מכשיר שבאופן ודאי היה בבעלותה של הגברת.
״כמו שאתה יכול לראות בדף שלפניך, הנתונים שיש להם חשיבות עבורנו – הם לא רק אלה שנרשמו ביממה האחרונה, אלא גם אלו שנרשמו בעבר. החוקרים שלי אספו את הנתונים הרלוונטיים, והם מופיעים לפניך כך שנשאר רק להסביר אותם״.
אלישע הביט אל החוברת שלפניו, מבחין לראשונה בכך שעל פני העמוד נפרשו רשימות שונות, שמעל כל אחת מהן הופיע תאריך. הוא ניסה למצוא קשר בין הרשימות, מתבונן במספרים שהופיעו בכל אחת מהן, מנסה להשוות אותם אל מספרים שהופיעו ברשימות אחרות. העובדה שהרשימות סודרו זו לצד זו הקלה עליו, כך ששניות אחדות בלבד נדרשו לו כדי למצוא את המכנה המשותף בין הרשימות.
״המספר הארוך,״ הוא אמר בתרועת ניצחון. ״הוא מופיע בכל אחת מהרשימות״.
עמיקם חייך. ״אתה כמובן צודק,״ אמר בהבעה שבעת רצון. ״כמו ששמת לב, בכל הרשימות מופיע מספר אחד, מספר עם קידומת אירופאית. המספר הזה הוא ככל הנראה קצה החוט היחיד שיש לנו בתוך כל הכאוס של החקירה הזו״.
אלישע רכן קדימה, מתאמץ לקלוט כל מילה. ״אתם יודעים של מי המספר?״ שאל בלהט.
עמיקם חייך. ״חכה רגע,״ אמר. ״קצת סבלנות לא תזיק לך. לפני שאתה קופץ לסוף, חשוב לי להדגיש כמה פרטים. במקרה הזה, יש נתונים חשובים מאוד שלא קשורים דווקא לבעל המספר״.
עמיקם השתתק למשך כמה רגעים, ואלישע חשד שהוא נהנה למתוח אותו. ״אם תסתכל על התאריכים,״ המשיך עמיקם לבסוף, ״תוכל לראות שבחמשת השנים האחרונות בוצעו עשר שיחות מהמספר הזה לטלפון של הגברת חזן, שתי שיחות בכל שנה. בכל אחת מחמשת השנים, ניתן להבחין בתופעה דומה. שיחה אחת מן השתיים נענית, והאורך שלה הוא בין שלוש לחמש דקות, והשיחה השנייה לא נענית.
״כמובן, קשה להאמין שתופעה כזו שחוזרת על עצמה בדיוק מושלם, היא צירוף מקרים. ברור היה לחוקרים שלי שיש סדר קבוע על פיו מתנהלות שיחות הטלפון הללו, וברור היה גם שיש סיבה לכך שרק אחת משתי השיחות נענית.
״הבעיה היא, שלמרות כל ההשערות שהעלינו – לא הצלחנו למצוא שום סדר קבוע. התאריכים בהם הופיעו השיחות נראים במבט ראשון כתאריכים אקראיים, כאלו שאין ביניהם קשר, וגם כיוונים אחרים שהעלינו – התבררו כשגויים. לא מצאנו שום מאורע יוצא דופן שהתרחש בתאריכים הרשומים, כך שכמעט החלטנו שמדובר בשיחות אקראיות שבמקרה מתבצעות פעמיים בשנה.
״למזלנו, בצוות החקירה הייתה חוקרת ערבייה, שנפגשה בעבר במקרה דומה. מכיוון שאני לא רוצה להאריך יותר מדי, אקצר ואומר שהטעות של החוקרים אז הייתה שהם ניסו לחשב מהלך מסוים על פי לוח השנה הגרגוריאני, בעוד שהחשוד השתמש בלוח השנה המוסלמי. החוקרת המדוברת היא שגילתה את הטעות, והיא שפתרה גם כעת את התעלומה.
״כמובן, אתה יכול לשער שהשיחות במקרה הזה אינן מבוססות על לוח השנה המוסלמי, אלא על זה העברי. כשניסינו את כיוון החקירה הזה, התברר לנו שהשיחות אכן מבוססות על תאריכים קבועים. השיחה שנענתה בחמשת השנים האחרונות, בוצעה תמיד בערב ראש השנה, והשיחה שלא נענתה – בוצעה תמיד בתאריך י״ב באדר, כאשר בשנים מעוברות שיש בהן שלושה עשר חודשים ושני חודשי אדר – בוצעה השיחה באדר א׳.
״העניין המפתיע מכל הוא, שאתמול – נשבר הרצף הקבוע. לראשונה מזה חמש שנים, בוצעו אתמול שמונה שיחות אל מכשיר הטלפון של הגברת חזן, כאשר השיחה הראשונה מבניהן – בוצעה בשעה שבה עדיין לא יצאה השבת בישראל. העובדה הזו היא מפתיעה, משום שהמתקשר בוודאי ידע שהגברת חזן שומרת שבת. היה לנו קשה להבין מה הוא ניסה להשיג באמצעות שיחת הטלפון הזו.
״כמובן, שכאשר הבנו שיש כאן מאורע יוצא דופן – מיהרנו לברר למי שייך מספר הטלפון. בשלב הראשון התברר לנו, שהקידומת של הטלפון היא קידומת צרפתית. חפרנו קצת, החוקרים שלנו עירבו כמה נציגים זרים שיש לנו קשר טוב איתם, והצלחנו למצוא את זהותו של בעל מספר הטלפון״.
על פניו של אלישע הייתה הבעה מתוחה. ״מי זה?״ הוא שאל בלהט.
עמיקם שילב את ידיו. ״זה הבן שלה,״ ענה בקול יבש. ״הבן של הגברת חזן״.
נערך לאחרונה ב:
ב"ה
פרק מטורף.
בדיוק כשלנו, הקוראים, כבר נמאס לחלוטין מעמיקם הזה - גם לאלישע נמאס לחלוטין מהיצור הזה, שבאמת מתנהג בצורה תמוהה מאוד, מה יש לומר.
אם אין הסבר הגיוני למופע ההערצה העצמי הזה בפרק הנוכחי - הסבר שיובהר מתישהו בהמשך העלילה -
אז הוא באמת לא כ"כ תואם דמות, כי באמת אנשים בוגרים לא יורדים נמוך עד כדי כך.
אני חושבת גם, שצריך לעבור ככה על כל הפרקים האחרונים שעלו, מאז שהתחילה השיחה מהלבבת בין השניים, ולראות אם יש דיאלוגים שאפשר להוריד.
כי ההתפתלויות בשיחה הפעם, עד שמגיעים לאיזשהי התקדמות, הן מידי ארוכות.
ספרתי 21 מקטעים של דו-שיח ומהלומות הדדיות בקשר לתוכנות מחשב והמוח של אלישע ואשתו של עמיקם וכל זה...
במיוחד שזה מגיע על רקע של פרקים מעייפים אחד אחרי השני.
(את החלק של הצחוק לא להוריד כמובן, הוא הכי מתאים בדו-שיח ההזוי הזה)
מצד שני ההתקדמות העלילתית מרתקת! וכל פרק משאיר אותנו עם פה פעור, זו ממש הצלחה.
אין מה לומר,
אתה יודע לכתוב סיפורים בהמשכים
להשאיר אותנו ככה פרק אחרי פרק, זאת אומנות, לא פחות.
אתה יודע לכתוב סיפורים בהמשכים
להשאיר אותנו ככה פרק אחרי פרק, זאת אומנות, לא פחות.
תודה רבה!
הרבה דברים בנוגע לעמיקם הם מסתוריים, הרבה מהשיח בינו לבין אלישע הוא לא תמים כמו שניתן לחשוב והוא צופן סודות אפלים ומסתוריים (סתם, לא באמת כל כך אפלים. אבל במחשבה שנייה, גם אם הם אפלים, לא הייתם רוצים לדעת את זה בשלב הנוכחי של הסיפור).
אני מקבל את ההערה. בכל אופן, ההשתתפות של עמיקם בשלב הנוכחי של הסיפור עומדת להסתיים, אז אם שרדתם עד כה - אני מניח שההמשך יהיה שיפור.
תודה ענקית לכולם!
מבחינתי, העלילה היא הכול והיא הסיבה שאני משקיע את זמני בפרוייקט הזה (אחרת... בואו, יש כותבים טובים ממני, שיודעים להתעסק עם מילים ולשחק איתן באופן שאני רחוק ממנו).
מעודד אותי תמיד לשמוע שאני בכיוון הנכון, וזה חשוב לשמוע את זה. אל תפסיקו!
האמת, הבחירה הטבעית שלי הייתה ׳חוקרת מוסלמית׳.
האבסורד הוא ששיניתי כי חשבתי שאנשים לא מדברים ככה.
אני כמובן מקבל את ההערה.
21
מקטין.
מקטין.
״הבן שלה?!״ לרגע חשש אלישע שהוא פספס משהו. ״על איזה בן אתה מדבר? מישהו שייתכן וראיתי בבית החולים?״
עמיקם נענע את ראשו נחרצות. ״הבן עליו אני מדבר נמצא כרגע בחו״ל,״ השיב בנימה של יודע דבר. ״מדובר בבן הבכור של הזוג חזן, בחור בשם ראובן שכבר שנים ארוכות אינו בקשר עם המשפחה, או יותר נכון לומר – המשפחה אינה בקשר אתו. למעשה, מדויק יהיה לומר ששיחות הטלפון שהרישום שלהן מופיע לפניך – מסכמות פחות או יותר את כל הקשר שלו עם המשפחה בשנים האחרונות״.
אלישע קימט את מצחו. התמונה עדיין לא הייתה ברורה לו מספיק, והיה חשוב לו להבין היטב את המידע ואת המשמעות שלו. ״מה בדיוק הסיפור עם הבחור הזה?״ שאל בנימה מהורהרת. ״מי הוא? מה הוא עושה בחיים? מה הקטע של הניתוק בינו לבין המשפחה שלו?״
עמיקם נאנח אנחה עמוקה. ״אני לא ממש בקי בפרטים,״ הודה בנימה של כובד ראש, ״אבל לפי מה שהצלחתי להבין – מדובר בסיפור די טרגי, סיפור שמלווה את המשפחה כבר למעלה מעשר שנים. באופן כללי, הרושם שקיבלתי הוא, שהבחור החליט ללכת בדרך שרחוקה מאוד מתפיסת העולם של הקהילה שלו, דבר שגרם לקרע רציני מאוד בינו לבין אביו, קרע שהידרדר עד לניתוק מלא של היחסים ביניהם.
״למרות הרצון של כל הצדדים המעורבים להימנע מפרסום העניין, בשלב מסוים – אחרי כמה אירועים שהבן היה מעורב בהם, כבר לא ניתן היה להסתיר את המריבה בין האב לבנו, והסכסוך בין השניים הפך למלחמה של ממש, מלחמה מכוערת ומתוקשרת.
״בשלב הזה פחות או יותר ניתק הבן באופן סופי את הקשר עם משפחתו, התגייס ליחידה קרבית מותאמת לדתיים, ושירת בה במשך שלוש שנים – בהן נקשרו בשמו כמה שערוריות שזכו לפרסום רב בעיקר בגלל הרקע המשפחתי שלו. בשלב מסוים, כמה חודשים אחרי השחרור שלו, הוא נטש לחלוטין את אורח החיים הדתי. באותו שלב פחות או יותר הוא התחיל להתעסק באמנות, ולמרות החיסרון ההשכלתי שלו – הוא הצליח להשלים בהצטיינות תואר ראשון בתחום.
״למרות ההצלחה שלו בתחום האמנות, ולמרות שבאותו שלב הוא התפרנס די יפה בעבודתו כסוכן מכירות של חפצי אמנות ועתיקות, בנקודת זמן מסוימת – הוא עזב את הארץ. אני לא יודע בוודאות מה הייתה הסיבה לכך, אבל ניתן לשער שההתמודדות עם הרקע המשפחתי המורכב וההצקות מצד אנשי הקהילה שעזב - נמאסו עליו, והוא החליט לפתוח חיים חדשים במקום חדש. בסופו של דבר הוא השתקע בצרפת, ולמרות שלא היה לו שם שום קרוב משפחה או ידיד - דווקא שם האיר לו המזל פנים.
״זמן קצר אחרי שהגיע לצרפת, הוא התחיל לעבוד כמדריך תיירים במוזיאון ׳הלובר׳ בפריז. המומחיות שלו בתחום האמנות הועילה לו, הוא התקדם בקצב מסחרר, ועד מהרה – הוא הפך לחבר הנהלה, ולאחד הגורמים המשפיעים ביותר על ניהול המוזיאון שנחשב לאחד הגדולים והחשובים בעולם. בד בבד, הוא הקים חברה גדולה שפעילותה מתמקדת בסחר בחפצי אמנות ובעתיקות, ובדיעבד התברר שההחלטה שלו לעזוב לחו״ל הייתה משתלמת ומתגמלת במיוחד.
״אתה בוודאי מבין, שהעזיבה שלו לא הועילה לקשר בינו לבין המשפחה, אם כי צריך לומר ביושר שהיא גם לא הזיקה. הקשר עם המשפחה היה מנותק כבר לפני כן, והריחוק הפיזי הקל על כל הצדדים המעורבים. הגורם היחיד במשפחה עמו נשמר סוג של קשר הוא הגברת חזן, וכמו שראית – מדובר עדיין ביחסים קרירים מאוד, כמעט בלתי קיימים״.
אלישע עטה על פניו הבעה מהורהרת, מעכל במהירות את המידע. ״המשמעות של מה שאתה אומר,״ הוא ניסח באיטיות את מחשבותיו, ״היא ששיחות הטלפון שהתקבלו אתמול היו חריגות מאוד, לא אופייניות בכלל...״
עמיקם הנהן. ״בהחלט,״ אישר את דבריו של אלישע. ״לאורך השנים, נשמר מצב סטטי של שתי שיחות בשנה, אחת בערב ראש השנה – כנראה שיחת נימוס של איחולי שנה טובה, והשנייה בתאריך י״ב באדר – תאריך יום ההולדת של הגברת חזן. למרות שהשיחה של יום ההולדת לא נענתה מעולם, המשיך מר חזן הצעיר להתעקש על קיומה, אולי משום שהייתה בו תקווה מסוימת שהיא תיענה, ואולי משום שמלכתחילה נועדה השיחה לשמש כתזכורת בלבד לקיומו, תזכורת שאינה מצריכה דווקא שיחה של ממש.
״בכל אופן, ברור שהעובדה שאתמול מצא מר חזן לנכון להתקשר לאימו שמונה פעמים אינה מקרית, ובהתחשב במאורעות שאירעו לאחריה – אי אפשר להתעלם מהמחשבה שייתכן והוא ידע משהו על האירוע עוד לפני שהוא התרחש. עוד יותר מחשידה העובדה, ששיחת הטלפון הראשונה אירעה בשבת. ההשערה שלי היא שהוא היה נתון בלחץ כל-כך גדול, עד שהוא אפילו לא הבחין בעובדה הזו״.
אלישע לא היה צריך לשמוע יותר כדי לקלוט את החשיבות שבמידע. לראשונה מאז תחילת השיחה שלו עם עמיקם, היה בידו קצה חוט ממשי, כזה שלא מוסיף עוד תהיות לאלו הקיימות, אלא מאפשר לנהל תכנית פעולה של ממש. ״ניסיתם להשיג את הבחור?״ הוא שאל מיד בנימה תכליתית. ״ניסיתם לדבר אתו? לשאול אותו מה הוא יודע ומה הסיבה לשיחות הטלפון הללו?״
עמיקם נאנח אנחה מבשרת רעות. ״האמת היא,״ הודה בקול שפל, ״שניסינו את הכיוון הזה. הצלחנו להגיע אל המזכירה שלו, אבל כשהתחלנו לברר – היא קיבלה איכשהו רושם מוטעה לפיו המעסיק שלה חשוד או מואשם במשהו, כך שהתגובה המיידית שלה הייתה ניתוק השיחה.
״כשניסינו לתפוס שוב את מר חזן או את אחד מעוזריו, קיבלנו שיחה מאדם שהזדהה כראש צוות עורכי הדין שלו. הוא היה מאוד לא מרוצה מכך שפנינו ישירות אל מר חזן, ולמרות כל ההסברים שלנו – הוא התעקש לטעון שהפנייה שלנו היא בחוסר סמכות, תוך שהוא חוזר ומדגיש שהוא ומשרדו פועלים בשיתוף פעולה עם רשויות החוק... אבל לא אלו שבישראל, אלא אלו שבצרפת. למותר לציין, שההבטחות הנרגשות הללו לא מועילות לנו ולו במעט, כיוון שבשלב זה – אין לנו שיתוף פעולה עם הרשויות שם״.
אלישע קימט את מצחו. ״הוא צודק, כמובן...״ אמר בנימה מהורהרת. ״אין לנו באמת סמכות להכריח את מר חזן לשתף פעולה, אבל מצד שני – לא ביקשנו שיתוף פעולה מחייב על פי חוק, אלא כזה שמר חזן אמור היה לרצות בו. בסופו של דבר, מדובר באמא שלו. אם הוא כל-כך דאג לה אתמול, עד כדי שהוא התקשר אליה באופן חריג מספר פעמים - מתבקש היה ממנו לדאוג גם כעת שהחקירה תתנהל כסדרה והאשמים בפשע יילכדו...״
אלישע רכן קדימה, מתבונן בריכוז בעיניו של עמיקם. ״אתה יודע מה,״ הוא המשיך בנימה של כבדות ראש. ״כל הסיפור הזה מוזר בעיניי. אני הייתי מצפה ממר חזן לפנות אלינו מיוזמתו ולא להמתין שאנחנו נפנה אליו. בסופו של דבר, גם הוא בוודאי יודע שהרשויות בצרפת לא יוכלו להועיל לו, והדרך היחידה שלו להשפיע על החקירה – היא על ידי שיתוף פעולה אתנו. בסופו של דבר, הוא צריך אותנו יותר ממה שאנחנו צריכים אותו. האישה שנפגעה היא אמא שלו.
״גם אם מסיבות מסוימות החליט מר חזן שלא לפנות מעצמו אלינו, מצופה היה ממנו לכל הפחות להיענות ברצון לפנייה שלנו, ולא לשלוח אותנו לדבר עם עורכי הדין שלו. המציאות הזו נראית לי מחשידה במיוחד, ואני לא יכול שלא לחשוב על כך שאולי מר חזן מסתיר משהו שחשוב לו שלא יגיע לידיעתנו, מה שמשנה את כל מה שאנחנו חושבים על המעורבות שלו במה שקרה אמש...״
עמיקם נענע את ראשו בספקנות. ״בגדול, אני מסכים אתך שזה מחשיד,״ הוא אמר. ״עם זאת, אתה מוכרח להבין שייתכן מאוד שמר חזן הצעיר אינו מודע לפנייה שלנו, שלא נעשתה ישירות אליו. בנוסף, גם אם הדרגים שתחת ניהולו יידעו אותו על כך שנעשתה פנייה – ייתכן שהוא אינו נותן בנו אמון. אתה מוכרח להבין, ששיחת הטלפון של החוקרים שלנו אל עורך הדין – הייתה מאוד לא מוצלחת, וייתכן מאוד שהוא קיבל את הרושם שלא מדובר במערכת מקצועית אלא במשטרה מקומית בעלת יכולת פעולה מוגבלת מאוד״.
המילים האחרונות הציתו את חשדו של אלישע, והבעה נוזפת עלתה על פניו. ״למה? מה בדיוק עשיתם?״ הוא שאל בנימה נוקבת.
עמיקם נאנח. ״אני מבקש ממך שלא תשפוט את החוקרים שלנו,״ הזהיר במה שנראה לאלישע כמו ניסיון להתחמק מאחריות. ״החוקר שהיה מופקד על המשימה לא הצליח להתמודד עם עורך הדין, שכנראה גילה אדישות מוחלטת מול הפצרותיו של החוקר. החוקר שלנו התקשה להבין את השפה בה דיבר עורך הדין, אנגלית משפטית גבוהה מלווה במבטא צרפתי מודגש, והטיעונים של עורך הדין ככל הנראה לא הובנו כראוי. מסיבה זו, השיחה הידרדרה למקומות שהיא לא הייתה צריכה להגיע אליהם, והיא הסתיימה בכך שהחוקר שלנו – שאני מוכרח להתנצל על כך שחשבתי שהוא מתאים למשימה, הטיח האשמות קשות בעורך הדין, ופוצץ את השיחה״.
אלישע תפס את ראשו בשתי ידיו. ״אני לא מאמין לך...״ הוא אמר בנימה זועמת. ״אני פשוט לא מאמין שהרסת את קצה החוט היחיד שלנו בגלל בחירה לא מוצלחת באיש לא מוכשר. התירוצים שלך על השפה והמבטא הם לא פחות מעלובים, ואני מתפלא שהסכמת לקבל אותם. במקום לתת לאיש הכי טוב שלך לבצע את המשימה הזו, בחרת להטיל אותה על... על... על מי בכלל? על חוקר שנכנס אתמול לתפקיד?״
עמיקם נותר רגוע ושלו. ״אני מתנצל על הכישלון,״ הוא אמר בנימה שלא היה בה שמץ של חרטה. ״אבל כבר ביקשתי ממך שלא תשפוט את החוקרים שלנו. אתה מוכרח להבין שבשלב בו בוצעה הפנייה עדיין לא היינו מודעים למלא ההיקף של התיק ולסבך שהוא כולל בתוכו. באותו שלב זה נראה כמו תיק פשוט, פתיר יחסית, והחוקר שהמשימה הוטלה עליו לא היה חדש אלא אחד מהטובים ביותר שלנו.
״עם זאת, גם החוקר הטוב ביותר היה מתרגז מול עורך הדין הזה, שהוא גם עורך דין וגם צרפתי – מה שאומר שהניסיון להוציא ממנו טיפה של אנושיות, שווה לניסיון לחצוב מים מתוך הסלע. החוקר שלנו ניסה לדבר אל לבו, להסביר לו ששיתוף פעולה הוא אינטרס של הלקוח שלו, וכמו שאמרתי לך – הייתה אי הבנה מוחלטת שהסתיימה בפיצוץ״.
אלישע הרים את עיניו, הבעה מיואשת עלתה על פניו. ״תקשיב, עמיקם,״ הוא אמר בעייפות. ״הנזק כבר נגרם, אבל חשוב לי להבהיר שחוסר המקצועיות הזה לא מקובל עליי. אני מבקש ממך להתייעץ איתי מעכשיו בנוגע לכל פנייה חוזרת שאתה מתכוון לעשות למר חזן או למי מטעמו. אני דורש שהדברים ייעשו תוך הסכמה של שנינו ולא במעמד של צד אחד״.
עמיקם הנהן בנימה כנועה. ״אני מקבל את הדרישה שלך, למרות שהיא נוגדת את חלוקת העבודה עליה סיכמנו. עם זאת, אני מייחס חשיבות רבה לעבודה שמוטלת עליך, כך שלא הייתי רוצה שתיגרם לך הפרעה על ידי כך. ההסכמה שלי היא רק בגלל שפישלתי פעם אחת, והייתי מאוד רוצה שהעיסוק שלך בנושא יהיה מצומצם למינימום האפשרי״.
על פניו של אלישע הייתה עדיין הבעה זועפת. ״אני אשתדל״. הוא אמר בנימה בלתי מחייבת.
עיניו של עמיקם אורו. ״אם כך,״ הוא אמר בנימה מרוצה. ״הגיע הזמן להתחיל בעבודה״.
אלישע פקח את עיניו בהפתעה, שואל את עצמו אם אכן אירע הנס והשיחה המתישה הגיעה אל סופה. כשהבין אלישע מהבעתו של עמיקם שאכן כך הדבר, הוא נשם נשימה עמוקה וקולנית של רווחה, ממהר לסגור את החוברת שלפניו. ״הגיע הזמן,״ אמר בקול מרוצה.
על פניו של עמיקם עלתה הבעה מוזרה שאלישע התקשה לעמוד על טיבה. למרות הרצון של אלישע להימלט מהחדר בהקדם האפשרי, הוא לא יכול היה שלא לברר את העניין. ״אתה מוטרד ממשהו?״ גישש בנימוס.
עמיקם נאנח. ״אני לא ממש מוטרד,״ אמר בנימה מהורהרת. ״אני רק רוצה לדעת בוודאות שאתה מתכוון לעשות את המוטל עליך״.
אלישע התרומם ממקומו. ״מה זאת אומרת,״ שאל בקול קר. ״אתה חושב שאני עומד להתרשל בעבודה? אני מקווה מאוד שלא, כי אם כן – זה מוכיח שאתה בכלל לא מכיר אותי. אני ממש לא מסוג האנשים שנכנעים בקלות, במיוחד אחרי שנתתי את הבטחתי. אתה יכול להיות בטוח שהעבודה על התיק תהיה בראש סדר העדיפויות שלי עד לרגע בו ייפתר התיק, או עד שהדרגים הגבוהים ייאלצו אותי לוותר עליו״.
עמיקם הנהן הנהון חפוז בראשו. ״כן... כן...״ הוא אמר בנימה מאולצת. ״אני סומך עליך לגמרי, אל תבין אותי לא נכון. פשוט... העבודה שאתה עומד לעשות – זו לא עבודה שהורגלת אליה. אתה תהיה מוכרח לשנות לגמרי את צורת החשיבה שלך, ואני פשוט שואל את עצמי אם תוכל לעשות את השינוי בזמן כל-כך קצר״.
אלישע הביט בפניו של עמיקם בתדהמה, שואל את עצמו האם ייתכן שהאיש שממולו אינו זוכר כלום ממה שהתרחש אך לפני דקות. ״תגיד לי, אתה בסדר?״ הוא שאל בנימה מלאה תסכול. ״הרי אתה זה שהכרחת אותי להתחייב לשנות את הגישה שלי, ולהתחיל לחשוב על כיוונים שמעולם לא העליתי על דעתי לחשוב עליהם. אני, כזכור לך, העדפתי להמשיך את החקירה כמו שאני רגיל, ואני עדיין חושב שזה עשוי להיות הרבה יותר אפקטיבי. באיזה קטע אתה פתאום מתחיל להעלות חששות בנוגע לתוכנית שאתה הכרחת אותי להסכים לה?!״
עמיקם לא נראה כמי שמבין את חוסר ההיגיון שבהתנהגותו. הוא הביט באלישע בהבעה שלווה, עיקשת. ״אני לא מוצא סתירה בכלל בין הדברים,״ אמר בנימה איטית ורגועה שהטריפה את אלישע. ״אני עדיין חושב ששנינו צריכים לצאת מאזור הנוחות שלנו ולשנות את הגישה הרגילה שאנחנו מקובעים אליה. עם זאת, אין זה סותר את החשש הטבעי ממהלך כזה ואין זה שולל את הסיכונים הקיימים בו״.
אלישע התקשה להבין לאן עמיקם חותר. ״אתה רוצה לומר לי שאתה חוזר בך?״ שאל בעייפות. ״כי אם כן, אני אקבל את זה בברכה״.
עמיקם נענע את ראשו בחדות. ״בוודאי שלא!״ אמר נחרצות. ״אין לי התלבטות לגבי המהלך שלי, ואני עדיין חושב שזה המהלך הנכון. העניין הוא, שאני לא יכול להתעלם מהבעיות שיש כאן, ומכיוון שהנקודה שהעליתי מדאיגה אותי מעט – רציתי להסב את תשומת ליבך אליה״.
ברור היה לאלישע שעמיקם רוצה משהו, אבל הוא לא הצליח להבין מה בדיוק מנסה האיש להשיג. ״תדבר בבקשה ברור, עמיקם,״ הוא ביקש בחדות. ״אני לא מבין את הרמזים שלך, אז בוא נעשה את זה הכי ישיר שיש. תאמר לי בבקשה, מה לדעתך מצופה ממני ומה יגרום לך להיות פחות מודאג״.
עמיקם הביט למשך מספר רגעים באלישע, מבע מהורהר על פניו. ״אני אומר לך את האמת,״ הוא אמר לבסוף. ״אני לא תולה בך תקוות, כי כרגע – הדבר היחיד שיכול להרגיע אותי הוא שיחה כנה ופתוחה שבה נוכל להבין היטב את ההבדלים בין צורות החשיבה שלנו, שיחה בה כל אחד מאתנו יחלוק עם האחר את השיטות והטיפים שלו. ביום רגיל, הייתי מציע לך לדון איתי בעניין, אבל מכיוון שאני רואה את חוסר הסבלנות שלך – לא אוכל לדרוש ממך דרישה כזו.
״עם זאת, מכיוון ששנינו נכנסים כרגע אל ערפל בלתי מוכר, הייתי שמח אם היית מוכן להקדיש עוד מספר רגעים לעניין החשוב הזה, כדי שתהיה לשנינו לכל הפחות נקודת פתיחה ברורה ממנה נוכל להתקדם. כוונתי, שכל אחד מאתנו יחלוק עם האחר לפחות מחשבה אחת ראשונית וגולמית, כיוון ראשון שהוא היה מנסה להתחיל באמצעותו...״
למרות התשישות של אלישע והרצון העז שלו לצאת מהחדר, הוא היה מוכרח להודות בינו לבין עצמו שהבקשה של עמיקם היא די הוגנת. הוא נשען על טבלת השולחן, מביט מלמעלה אל עמיקם, מרוצה מהעובדה שלראשונה הוא נמצא במעין עמדת שליטה על הטיפוס המתנשא היושב ממולו. ״מה שאני הייתי עושה,״ הוא אמר תוך כדי חשיבה, ״הכיוון הראשון שלי, או אם תרצה – הנחת היסוד שממנה הייתי פועל, היא שיש כאן חוסר הבנה שלנו שבגללו העניינים נראים מסובכים כל-כך.
״לפי מה שנראה לי, הסיפור כאן הוא הרבה פחות דרמטי ממה שנראה מתוך חומר החקירה. ברור לי במאת האחוזים שאין כאן עניין על-טבעי כמו שניסית לרמוז לאורך השיחה, ואני אפילו מוכן להמר שמי שאחראי לכל האירועים המוזרים שמסביב לתיק החקירה, לא תכנן את זה מראש.
״אני, במקומך, הייתי מתעלם בשלב הראשון מכל החידות והדברים המוזרים שכרגע אין להם הסבר ברור. במקום ללכת אל הערפל וחוסר הוודאות, הייתי מעדיף להתחיל דווקא עם הכיוונים הברורים יותר, אלו שניתן להגיע בהם להישגים, ולפי איך שאני רואה את זה – יש כאן לא מעט כאלו.
״בשלב הראשון, הייתי מתחיל חקירה מקיפה על כל המעורבים בתיק. כמו שאתה בוודאי יודע, מוקדם יותר הביום הייתה לי סוג של היתקלות עם אחד השוטרים בתחנה, שוטר שזוהה על ידי מר מלכיאלי כאחראי לאירועים של ליל אמש. השוטר המדובר ניסה לאיים עליי, וזה ברור שהוא מעורב כאן במידה מסוימת. הצעד הראשון שלי היה להתחיל לחקור בנושא, לבדוק מי האיש בדיוק, איך ומתי הוא הגיע לתחנה ומה הקשר שלו למה שקרה.
״בנוסף, הייתי מתמקד בניסיון למצוא קשר בין האירועים של היממה האחרונה לארגון הפשע של נמרוד גואטה. העובדה שמר מלכיאלי מיוצג על ידי עושה דברו של גואטה אינה יכולה להיות מקרית, וברור לי במאת האחוזים שהוא קשור לעניין. כשמדובר בארגון פשע ממוסד ומורכב כל-כך, קשה להצליח לנהל מולו חקירה איכותית, ולכן הייתי מתמקד בניסיונות למצוא חיבור כלשהו בין משפחת חזן לבין הדמויות הבולטות בארגון הפשע.
״אם עדיין זה לא מספיק לך, תוכל לנסות לחקור בדרכים שונות את משפחת חזן, ובמיוחד את הבן הבכור – ההוא שבצרפת. בכל הנוגע לבני המשפחה - אין לנו בכלל מידע, וייתכן מאוד שדברים שיתגלו שם עשויים לשפוך אור על כמה מהפרטים המעורפלים שעוד לא מצאנו להם תשובה.
״ברגע שהחקירה תתקדם, ניתן יהיה לפעול בשיתוף פעולה עם מחלקת התשאול, לבצע מעצרים ולגלות את התשובות לשאלות המסתוריות. במקום לחפש בחושך אחרי מוצא, אחרי פתרון, ניתן יהיה לחקור את האנשים שאחראיים, ולקבל מהם תשובות ברורות.
״אם ההערכה שלי נכונה, הפתרון לתיק הזה הוא איכשהו מסביב למשפחת הפשע של נמרוד גואטה. אני די בטוח שאחרי שנחקור את מקורביו של גואטה, או אפילו – תרשה לי לקוות, את גואטה עצמו, כל שאר הדברים שכרגע נראים מסעירים ומסתוריים כל-כך, יתבררו כרצף של טעויות משעשעות שאנחנו נהנה להתבדח עליהן אחר כך״.
אלישע השתתק, ממתין לתגובתו של עמיקם.
עמיקם התמהמה מלהגיב. הוא ישב בשפתיים קפוצות, ההבעה על פניו מנותקת, נראה כאילו הוא עסוק במחשבות על משהו שמטריד אותו מאוד.
אלישע אסף את החוברת אל ידיו, מכחכח קלות, מנסה לנער את עמיקם מהרהוריו. כשזה לא הועיל, החליט אלישע לבחור בדרך ישירה יותר. ״אני מצטער, עמיקם, הזמן שלי קצר, אם יש לך תגובה או שאתה רוצה לשתף אותי ממש בקצרה בתובנות שלך, זה הזמן...״
עמיקם נראה כאילו כלל לא שמע את דבריו של אלישע. הוא היה מרוכז בעצמו, שפתיו נעות בדממה. אלישע נאנח, מבין שזה עלול לארוך עוד זמן רב. ״אני מבין שאתה מעדיף שלא להגיב,״ סיכם. ״אם כך, נתראה מאוחר יותר. אני במשרד שלי, אם אתה מחפש אותי״.
הוא נותר לעמוד עוד מספר רגעים במקומו, מאפשר לעמיקם את ההזדמנות להגיב. כשהבין אלישע שההמתנה היא ככל הנראה לשווא הוא הסתובב באנחה, מפנה את גבו אל עמיקם, צועד אל פתח היציאה.
רגע לפני שפתח אלישע את הדלת, הוא שמע מאחוריו את קולו של עמיקם. מסיבה כלשהי, דיבר עמיקם בלחישה, כך שהמילים לא היו ברורות לאלישע כלל.
״מה אמרת?״ שאל אלישע, מסתובב במהירות.
פניו של עמיקם היו מוארות, הוא נראה כאילו גילה זה עתה תובנה מדהימה. ״אני פתאום הבנתי,״ הוא לחש לחישה חזקה יותר. ״אני פתאום הבנתי מה אתה...״
אלישע קימט את מצחו. ״סליחה?!״ הגיב בתמיהה.
עיניו של עמיקם זהרו. ״אני פיצחתי אותך,״ הוא לחש, מביט באלישע במבט מפוכח, כאילו ראה בו עתה משהו שלא ראה קודם לכן. ״אתה מבין אלישע,״ נימת קולו הייתה דרמטית. ״עד עכשיו טעיתי בך. אבחנתי אותך לא נכון. חשבתי שאתה פועל מתוך סגירות מחשבה, מתוך צרות אופקים...״
אלישע הרים גבה אחת בפליאה. ״וזה לא נכון?״ שאל בשעשוע.
עמיקם נענע את ראשו. ״זה קצת נכון״. הוא השיב. ״אבל זו לא ממש הנקודה. האמת היא, שהמניע שלך גרוע ומסוכן הרבה יותר ממה שחשבתי...״
אלישע פסע צעד אחד לאחור, מניח את ידו על ידית הדלת, מוכן לפתוח אותה ולהתחמק במקרה בו השיחה תתארך יותר מדי. ״נו, בוא נשמע״. הוא הגיב בחוסר חשק מובהק.
עמיקם פרש את ידיו, כאילו היה במאי תיאטרון שמנסה להציג באמצעות תנועותיו את החזון שלו. ״אתה מקטין, אלישע!״ הוא לחש בנימה דרמטית.
אלישע הביט בו במבוכה. ״אני מה?!״
״אתה מקטין,״ חזר עמיקם שוב, כאילו היה המונח אמור להיות מוכר לאלישע. ״אתה פועל מתוך מניע להקטין כל אירוע. אתה מנסה לצמצם את ההשלכות של כל דבר למינימום האפשרי״.
״אתה מבין, אלישע,״ קולו של עמיקם הפך מלא להט. ״אנשים כמוך חוששים כל-כך מההשלכות של אירועים גדולים, עד שהם מפתחים מנגנון פנימי שמגן עליהם, מנגנון שמאפשר להם לצמצם כל דבר, לחשוב עליו כאירוע קטן, כזה שההשפעות שלו לא יגיעו אליהם – וגם אם יגיעו, לא יהיה בהם כדי להטריד אותם יותר מדי.
״אנשים כמוך, פועלים מתוך הנחת יסוד פנימית, על פיה נדירים מאוד האירועים שיש להם השלכות גדולות, כאלו שיש בהן כדי לשנות את העולם. אנשים כמוך נוטים לזלזל באופן אוטומטי בכל פרשנות שטוענת לשינוי סדר העולם שהם מכירים. אנשים כמוך מתעלמים מרמזים עבים על אסונות שמתקרבים, הם מפרשים באופן אוטומטי כל אירוע כזה כאירוע מצומצם, כזה שההשלכות שלו מזעריות. אנשים כמוך הם האחרונים לעזוב את הבית כשרעידת אדמה מתקרבת״.
מסיבה כלשהי שאלישע לא הצליח לעמוד על טיבה, הוא מצא את עצמו מגלה עניין בדבריו של עמיקם, והוא הופתע כשבמוחו עברה לרגע מחשבה לפיה הפעם הצליח עמיקם לקלוע להגדרה שיש בה מן האמת. ״אתה יודע מה, עמיקם,״ הוא אמר בחיוך משועשע. ״אני מוכן להודות שאתה צודק, בתנאי שאתה תודה שאתה מגלם את ההפך הגמור. אם אני מקטין – אז אתה מגדיל״.
עמיקם נענע את ראשו במורת רוח. ״אל תגיד מגדיל,״ מחה בתוקף. ״זו מילה שנשמעת לא מקצועית. אתה יכול לומר ׳מעצים׳, או ׳מכפיל׳, אבל לא מגדיל״.
אלישע נאנח. ״את המונח המתאים תיצור אתה בעצמך,״ אמר בקוצר רוח. ״בכל אופן, הבנת את הכוונה שלי. אם אני מנסה לראות בכל אירוע את ההשלכות המינימליות האפשריות, אתה נוהג בדיוק ההפך. אתה מנסה לחשוב על כל אירוע קטן כאילו הוא בעל עוצמה מטורפת, ואתה מוצא השלכות אינסופיות בכל שטות. במילים אחרות: אתה עושה מכל זבוב פיל.
״אנשים כמוך, הם אלו שרואים בכל אירוע בטחוני זניח – מלחמת עולם. אנשים כמוך, נוטים לפרש מצבור אירועים שאין להם קשר הגיוני, ולעשות מכולם קונספירציה אחת מטורפת, כזו שתמיד עומדת ליצור סדר עולמי חדש, או להביא לכאן יצורים מגלקסיות רחוקות שישלטו על חיינו או אנחנו נשלוט על חייהם. אנשים כמוך, כנראה חיים במציאות שהם מתעבים, עד שהם מחפשים בכל דבר את התקווה שאולי תשנה את חייהם ותיתן להם משמעות...״
להפתעתו של אלישע, עמיקם לא נראה כמי שחולק על הדברים. ״אתה רואה, אלישע,״ הוא אמר בפנים זוהרות. ״סוף-סוף הבנת איך אני חושב. סוף-סוף הבנת איך צריך להסתכל על דברים, איך צריך לראות אותם כשמסתכלים מהמשקפיים שלי.
״כשאתה הולך לפתוח בשלבים הראשונים של החקירה, אסור לך חלילה לחשוב ולו לרגע באותן צורות חשיבה מקטינות עליהן דיברת קודם לכן. אתה צריך לפעול מתוך חשיבה שהאירוע הוא עצום, חסר תקדים, כזה שמעולם לא היה.
״אם אתה שואל אותי איך הייתי מתחיל, התשובה היא שהייתי ניגש מיד אל החידה הגדולה ביותר – זהותו של ג׳סטין קלפטון. הייתי מברר עליו, הייתי בודק מיהו, הייתי מנסה לחפש פרטים על ניסיונות שלו לשנות את העולם, לחיות במרחבי זמן שונים.
״על פי נקודת החשיבה שלי, הכול אפשרי. הייתי מעמיק אל תוך המאמרים שלו, מגשש אחר רמזים שונים שאולי יסבירו משהו על הדמות שלו ועל האופן בו הוא הופיע כאן, שנים אחרי מותו.
״הדבר השני שהייתי בודק, הוא ההיעלמות של הנוזלים שהיו בתוך הרכב. הייתי מחפש אחר אזכורים של התופעה הזו במדע, הייתי מחטט באתרים מפוקפקים של קונספירטורים מפורסמים, מנסה למצוא שם משהו, תאוריה כלשהי שתסביר את זה. אתה מבין את הכיוון?״
אלישע הנהן בראשו תוך כדי שהוא מציץ בשעונו. ״אני מבין היטב, עמיקם,״ אמר בנימה שהוכיחה שהוא ממהר. ״אני חושב שאין צורך בדוגמאות נוספות. אני מציע שנקבע מחר פגישת עדכון קצרה, עד אז נעבוד בנפרד – אלא אם כן יהיה מצב חירום או משהו דחוף״.
עמיקם הניד בראשו לאישור, וברגע שראה זאת אלישע – הוא נחפז לפתוח את הדלת, ממהר לצאת אל המסדרון. האור הלבן סנוור לרגע את עיניו, והוא הרשה לעצמו לנשום נשימה אחת ארוכה של אוויר נקי – כזה שהיה חסר כל כך בחלל הדחוס.
באופן מטריד, הוא לא יכול היה להימנע מלהרהר בכך, שזו הפעם הראשונה בה הוא מבין כיצד מרגישים העצירים כשהם משתחררים מתא המעצר...
אחרי כל הפרקים שדיברו על היצור הזה,
2 המשפטים האלו מסכמים באופן הכי חד מה הסיפור שלו...
22
קרינה יקומית קוסמולוגית.
קרינה יקומית קוסמולוגית.
המשרד של אלישע היה קטן וצנוע, בוודאי ביחס למשרדו של עמיקם. למרות זאת, נדמה היה לאלישע שעם כל המגרעות של החלל הקטן - אין שום מקום בעולם בו הוא היה רוצה יותר לשהות ברגעים אלו. החדר הקטן היה בעבורו מעין בית, מקום בטוח בו הוא מרגיש בנוח, מקום בו הוא אינו מחויב לשום הצגה, מקום בו הוא יכול להיות חופשי ומשוחרר להתנהג כרצונו.
המשרד של אלישע היה מעוצב בעיצוב מודרני, כזה שעמד בניגוד מוחלט לעיצוב הארכאי של החדר בו הוא שהה עד לפני רגעים ספורים. החלל הקטן היה מרוהט בפשטות, היה בו שולחן עבודה אחד עליו ניצב מסך מחשב חדיש, כיסא אחד מרופד עור בעל משענת גבוהה ועוד כיסא משרדי קטן מתגלגל. בצד החדר עמד ארון מתכת בו היו מסודרים בקפידה קלסרים וחוברות. בארון היו בסך הכול ששה מדפים, אבל מחצית מהם היו ריקים.
ברגע שנכנס אלישע אל החדר הוא פשט את חולצתו המכופתרת, תולה אותה על מתלה פלסטיק פשוט שהיה קבוע אל הדלת בצדה הפנימי. לאחר מכן הוא ניגש אל החלון הגדול שהיה פתוח בקיר שממולו, מגיף את התריסים באמצעות מתג גלילה. התאורה בחדר התעמעמה מיד, ואלישע עטה על פניו הבעה של שביעות רצון. הוא הטה אליו את הכיסא המרופד, מאפשר לעצמו לצנוח לתוכו בחבטה.
הזמן שעמד לרשותו של אלישע היה קצר, ולמרות הרצון העז שלו להמשיך ולנוח עוד מעט – הוא ידע שהדבר בלתי אפשרי. הוא חלץ את נעליו תוך כדי השמעת אנחה קולנית, מניח על השולחן ממולו את החוברת, מדליק בתנועה זריזה את מסך המחשב.
על הצג הופיעה תמונת רקע איכותית בה צולם אלישע באירוע כלשהו, לבוש חליפה מחויטת ומחזיק כוס יין צרה. אלישע המהם המהום זועף, כאילו נוזף בדמות המצולמת שלו על קלות הראש שהיא משדרת. בפעם המיליון הוא הבטיח לעצמו לברר איך אפשר לשנות את תמונת הרקע לזו המקובלת, רקע כחול חדגוני עם סמל של משטרת ישראל.
מוחו של אלישע היה מוצף מחשבות ורעיונות, והוא התקשה להחליט כיצד להתחיל ובאיזה סדר. לבסוף הוא החליט לקבל את הצעתו של עמיקם ולנסות לברר ככל האפשר על ג׳סטין קלפטון המסתורי, ולו רק בגלל ההבטחה שנתן לעמיקם לפיה ינסה לחשוב בכיוונים נועזים יותר, הבטחה שקשה היה לאלישע לחשוב על דרך למלא אותה באופן ראוי.
בהבעה מסויגת משהו, כאילו הוא מתבייש במה שהוא עושה, קירב אליו אלישע את העכבר והמקלדת, לוחץ לחיצות זריזות על העכבר. על המסך נפתח דף חיפוש, ואלישע מיהר להקליד באותיות אנגליות את השם ׳ג׳סטין קלפטון׳.
לשביעות רצונו של אלישע, ברשימת התוצאות הופיע ערך של וויקיפדיה הבריטית על שם ג׳סטין קלפטון, עובדה שהמשמעות שלה היא שרוב המידע על האיש המסתורי זמין ברשת וניתן למציאה בקלות. אלישע הקליק על הכותרת המודגשת ׳ג׳סטין קלפטון׳, שורות ארוכות של טקסט קטן הופיעו על הצג.
הערך על אודות ג׳סטין קלפטון היה ארוך מן הממוצע, ולמרות זאת – את רוב המידע שנכתב בו כבר הכיר אלישע, הודות לביוגרפיה המקוצרת ששמע מעמיקם. יחד עם זאת, היו כותרות אחדות שתפשו את תשומת לבו של אלישע, החשובה שביניהן כללה קטע ארוך ומפורט שעסק בדרכו המקצועית של קלפטון, ובפרסומים מדעיים ופרסים בהם הוא זכה בתקופה בה הוא נחשב לדמות לגיטימית ומקובלת. המידע שתחת הכותרת היה חדש לאלישע, והוא היה סקרן להבין בשל אילו תגליות נחשב קלפטון באותה תקופה למדען מוערך ומבריק.
כדרכם של ערכים אנציקלופדיים - היה הערך כתוב בצורה יבשה ואפרורית, ולמרות שאלישע הבין היטב אנגלית – הוא התקשה להתמודד עם הניסוח המורכב של המידע, שכלל מונחים מתחום הפיזיקה אותם התקשה אלישע להבין.
כדי לא לאבד ריכוז, החליט אלישע לקרוא את המידע בקול, תוך ניסיונות מאומצים להגות את המילים בצורה מדויקת ולהבין את משמעותן:
״בשנת 1984,״ הוא קרא בהטעמה, מתעלם מהתחושה שמדובר בצעד מטופש, ונאבק בחשש המופרך שאולי מאזין לו מישהו מאחורי הדלת. ״בשנת 1984,״ הוא חזר שוב, מטלטל את ראשו, ״הציג קלפטון את המחקר המדעי המפורסם שלו, מחקר שעסק בעיקר בפענוח חידות שונות בענף הקוסמולוגיה. במאמר הסיכום של המחקר הציג קלפטון את מסקנותיו הראשוניות, כאשר הוא מנצל את ההזדמנות ומעלה על הכתב לראשונה את התאוריה שלו שעסקה בהשפעותיה של טלפורטציה קוונטית, תאוריה שנויה במחלוקת שאותה הוא פיתח במהלך השנים, ושמעולם לא הוכחה כנכונה או כמדויקת.
״למרות שקלפטון החשיב מאוד את המחקר שלו, ראה אותו כפורץ דרך ואף כינה אותו בכינוי היומרני ״הפיזיקה של שנות האלפיים,״ בתחילה זכה המחקר לאדישות יחסית בקהילת המדע. קלפטון עצמו סיפר בראיון, כי ההתעלמות מן המחקר המקיף הייתה כל-כך גורפת, עד שבעשרת השבועות הראשונים מפרסום המחקר בביטאון הרשמי של אוניברסיטת ניו יורק – לא התקבל בתיבת הדואר שלו ולו דבר דואר אחד.
״בשלב זה, הבין קלפטון שהסיכויים של המחקר להתפרסם בתפוצה רחבה הם אפסיים, ובשל כך שקע קלפטון בדיכאון כבד, עד שלדבריו – הוא שקל לפרוש מהחיים האקדמיים, ועמד לגנוז את שאיפותיו להפוך למרצה באוניברסיטה.
״לטענת מקורביו של קלפטון, בתקופה זו הוא היה מטופל בתרופות פסיכיאטריות ממכרות, אותן הוא המשיך ליטול למשך שנים ארוכות. התרופות גרמו לו תופעות לוואי קשות, ביניהן חרדות שונות. רבים מן התומכים בקלפטון טענו שדעותיו השנויות במחלוקת הן תוצאה של תפיסת העולם החרדתית שגיבש בהשפעת התרופות.
״לאחר תקופה ממושכת בה הסתגר קלפטון בביתו ונמנע מכל אינטראקציה עם בני אדם זרים, נקטה אשתו – אז חברת סגל באוניברסיטת ניו-יורק, צעד נואש, ושלחה את המאמר בו סוכמו עקרונות המחקר שלו לכמאתיים אנשי אקדמיה בארצות הברית ובאירופה, יחד עם מכתבים שכתבה בכתב ידה ובהם שטחה בקצרה את סיפורו של בעלה וביקשה מהם לבקר את המאמר. אחד מן המכותבים היה הפיזיקאי הנודע וויליאם רוג׳רס, חבר הסגל האקדמי של אוניברסיטת קיימברידג׳ ואחד המדענים הנחשבים בתחום הפיזיקה. רוג׳רס התרשם מיד מן המחקר, ובאותה שנה פרסם מאמר ביקורת בכתב העת ׳שנתון הפיזיקה׳ הגרמני, הנחשב לאחד המובילים בעולם. במאמר העיר רוג׳רס שש עשרה הערות על עבודתו של קלפטון, הערות נוקבות שהטילו ספקות בחלק ממסקנותיו של קלפטון, במיוחד אלו הנוגעות לאפשרות התיאורטית של הרחבת המציאות הקיימת בחלקיקים קוונטיים אל גופים שאינם קוונטיים. על אפשרות זו התבטא רוג׳רס: ״תאוריה זו אינה אלא היקש בלתי מוסבר בין עולמות החלקיקים העדינים והסמויים, עולמות שאין לנו בהם כי אם התבוננות מצומצמת, כזו שמלמדת אותנו כמה רב הנסתר על הגלוי וכמה מוגבלות יכולותינו כבני אנוש, לבין העולמות הגסים בהם שוכנים הפרות והסוסים עליהם שולטים בני דמותנו בכוח הזרוע. הדימוי שעושה קלפטון בין חלקיקים קוונטיים ערטילאיים לבין גופים מוגשמים ומדידים, הוא ביטוי של בורות כפרית, שאין בה נימוק או ראיה. דומה כי ההקשר היחיד בין הדברים הוא המילה ׳טלפורטציה׳ – אותה מפרש קלפטון כהצדקה ליצור השוואה מוחלטת בין נושאים שונים, שבמקרה מתוארים על ידי אותו המונח. אם כן, ייאמר כאן מפורשות. זה אינו מדע! כך לא מתנהג מדע! כך לא התנהג מדע!״
״למרות שהביקורת נכתבה בחריפות ובשפה תוקפנית, העובדה שמדען בכיר כוויליאם רוג׳רס התעניין במחקר - יצרה תהודה בקהילת המדע, והיוותה את פריצת הדרך של קלפטון אל החברה הגבוהה של העולם האקדמי. דבריו של קלפטון החלו להיות מצוטטים בהרחבה במאמרים מדעיים, ובאופן כללי זכו לביקורת טובה ולתשבחות. עם זאת, הפרק העוסק בטלפורטציה של חלקיקים שאינם קוונטיים, נחשב שנוי במחלוקת, כנראה בגלל המתקפה של רוג׳רס, ובאופן כללי נמנעו אנשי אקדמיה מלצטט אותו.
״בחודש ינואר 1985, התפרסמה ידיעה סנסציונית במדור המדע והחדשנות של ה׳ניו יורק פוסט׳, ובה נטען כי הרקטור של אוניברסיטת ניו-יורק, פרופסור הנרי לס, קיבל החלטה להגיש את קלפטון כמועמד לפרס נובל בתחום הפיזיקה. ידיעה זו לא אושרה ולא הוכחשה מעולם, בהתאם למדיניות ועדת פרס נובל, ויש שפקפקו באמינותה. עם זאת, עצם אזכור שמו של קלפטון בהקשר של הפרס המוערך, קיבע את מעמדו כאחת ההבטחות של עולם המדע. בנוסף, העובדה שאוניברסיטת ניו יורק לא מצאה לנכון להכחיש באופן רשמי את ההודעה, נתפסה אצל רבים כהצהרת כוונות מצד ראשי האוניברסיטה, השערה שהתבררה כנכונה כאשר הציעה האוניברסיטה לקלפטון לשמש כחבר הסגל האקדמי שלה, תפקיד אותו הסכים קלפטון למלא ובו הוא שירת למעלה מעשר שנים.
״בתקופה זו התפרסמה ידיעה נוספת אודות קלפטון, ידיעה שבאותה העת לא זכתה לפרסום נרחב, אולם בדיעבד ראו בה רבים רמז לאישיותו הבעייתית של קלפטון. על פי הפרסום ב׳בוסטון ניוז,׳ פנה המדען הבכיר וויליאם רוג׳רס, האיש בזכותו זכה קלפטון לתהילה, אל קלפטון עצמו, וביקש ממנו להיפגש על מנת לדון בשיתופי פעולה עתידיים. תגובתו של קלפטון הייתה קרירה ואף תוקפנית, הוא הביע את מורת רוחו ממילות הביקורת שכתב עליו רוג׳רס, האשים אותו בעיוות מכוון של דבריו והשמיע כלפיו אמירות מזלזלות. רוג׳רס, שהיה המום מן היחס המחפיר, הגיב על כך בראיון תוקפני בו הוא כינה את קלפטון ׳כפוי טובה׳ ו׳חלאה׳. הקשר בין השניים לא חודש מעולם...״
אלישע עצר לרגע, מניד את ראשו בהתפעלות. המידע שבערך אמנם נכתב בקיצור ובשפה יבשה כמקובל באנציקלופדיה, אבל התוכן היה מסעיר למדי, ואלישע לא יכול היה שלא לחשוב על כך שאם היה המידע מנוסח בידי סופר מקצועי, הוא בהחלט יכול היה להפוך לספר קריאה מרתק.
למרות שהמידע כולו היה חדש עבור אלישע, מרבית הפרטים שהוזכרו – לא הפתיעו אותו במיוחד. הוא כבר הבין מוקדם יותר שקלפטון נחשב בשיא הקריירה שלו לאחד המדענים המבריקים בתחומו, אם כי לא ידע עד כמה, ובוודאי שלא שיער שהאיש הוזכר כמועמד לפרס נובל. גם המידע המכעיס על כפיות הטובה של קלפטון היה נראה לאלישע טבעי, בהתחשב באישיות הבעייתית של האיש שהתגלתה רק שנים רבות מאוחר יותר.
פיסת המידע היחידה שהצליחה להפתיע את אלישע, הייתה זו שתיארה את המסירות שגילתה אשתו של קלפטון, ואת המאמצים שלה להביא את מחקרו של בעלה לפרסום. הנקודה הזו תפסה את תשומת ליבו של אלישע, משום שעל פי המידע שמסר לו עמיקם – לקראת סוף הקריירה של קלפטון נטשה אותו אשתו יחד עם ילדיו. בפעם הראשונה בה שמע אלישע את הדברים, הרושם שקיבל לגבי דמותה של הגברת קלפטון היה שלילי במיוחד. על פי הפרשנות האוטומטית שלו – הגברת קלפטון הייתה מסוג הנשים שבעבורם הנישואין הם רק כלי למימוש שאיפותיהם. מסיבה זו, הבין אלישע עד כה, החזיקו הנישואין כל עוד היה קלפטון אישיות בכירה ומוערכת, אך ברגע בו הוא הפך לדמות מושמצת – התפרק הקשר בין השניים, כך שהגברת קלפטון נטשה את בעלה בשעתו הקשה ביותר.
המידע שקרא כעת אלישע, שינה את התפיסה המוקדמת שלו. לפי המידע הזה, לא רק שהנישואין לא היו מבוססים על רצונה של גברת קלפטון לזכות בתהילה, אלא אדרבה – הנישואין התקיימו כאשר דווקא הגברת קלפטון מחזיקה בקריירה אקדמאית מבטיחה, ואילו ג׳סטין קלפטון – למרות השאיפות הגבוהות שלו, הוא אלמוני ובלתי מוערך. בנוסף, מן המידע עלה הרושם לפיו המניע של הגברת קלפטון לפעול כפי שפעלה, לא היה הרצון שלה לזכות בפרסום, אלא דאגה אמיתית לשלומו הנפשי של בעלה.
המסקנה מכל פיסות המידע הללו הייתה, שככל הנראה היה הקשר בין בני הזוג קלפטון מורכב יותר מכפי שניתן היה להבין בתחילה, כך שהגברת קלפטון בוודאי לא הייתה אישה קלת דעת שמאסה בנישואין לאיש מושמץ, וג׳סטין קלפטון עצמו – בוודאי לא היה קדוש מעונה שנרדף בעל כורחו. ברור היה לאלישע שהתוצאה הסופית נגרמה על ידי תהליכים עמוקים יותר, והוא שאל את עצמו מה עולל ג׳סטין קלפטון לבני משפחתו, ומה יכול היה לגרום להם להתעלם ממצוקתו ולנטוש אותו.
התשובה לכל השאלו הללו, הרגיש אלישע, מתחבאת בין השורות הצפופות שלפניו. הוא גלל את הדף באמצעות גלגלת העכבר, ממשיך לקרוא כשהבעה מרותקת על פניו.
״השנים 1985-1992,״ ריצדו האותיות מול עיניו, ״היוו את שיא פריחתו של ג׳סטין קלפטון. בשנים אלו שימש קלפטון כמרצה מן המניין באוניברסיטה, והפך לדמות מוכרת ומקובלת בעולם המדע. בשנים אלו, היה קלפטון אחראי על מספר מחקרים מפורסמים, שהניבו תגליות משמעותיות״.
הקטע הבא כלל שורות ארוכות של מחקרים ותגליות, שאלישע לא הבין מהן דבר וחצי דבר. הוא גלל במהירות עד סוף הקטע, עיניו צדות מדי פעם ביטויים מורכבים כמו ׳קרינה יקומית קוסמולוגית׳, או ׳סינגולריות כבדה׳, מונחים שאלישע תהה אם נועדו בכוונה לדחות אנשים כמותו.
אחרי רשימת התגליות וההישגים הופיעה טבלה ארוכה, שכללה מידע על פרסים ומדליות שקיבל קלפטון, על כנסים שהנחה ועל מפגשים שלו עם אישים מפורסמים. אלישע קרא כמה שורות, עד שהבין שהמידע אינו משרת אותו בשום דרך. הוא לא הכיר את התחום כלל, ולא היה לו מושג אם האנשים והארגונים עליהם הוא קורא הם מפורסמים ובעלי חשיבות, או שמדובר באישים זוטרים ובארגונים קיקיוניים. הוא המשיך לגלול את הדף, חולף במהירות על פני הטבלה, שלמרות היותה ארוכה – הסתיימה לאחר כחמש עשרה שורות.
הכותרת הבאה, שנכתבה בכתב גדול ומודגש, הכריזה: ׳המחלוקת עם קהילת המדע הבינלאומית׳. זו הייתה כותרת מבטיחה, ואלישע הפסיק את הגלילה המהירה, חוזר לקרוא את האותיות הקטנות.
״במרץ 1992,״ הוא קרא בדממה, מרותק, ״החל קלפטון לעבוד על הפרויקט אותו הוא הגדיר כפרויקט חייו. כמו פיזיקאים מפורסמים רבים, שאף קלפטון ליצור את ׳התאוריה של הכול׳ – תאוריה שתכליתה לאחד בין התיאוריות השונות שקיומן הוכח במשך השנים, ובפרט בין תאוריית ׳מכניקת הקוונטים׳ לתורת היחסות הפרטית של איינשטיין.
״על אף שלאורך השנים עסקו פיזיקאים רבים בניסיון לאחד את התאוריות – ללא הצלחה מוכחת, נראה היה בתחילה כי דווקא קלפטון – שהיה מן החלוצים בתחום ולא הכיר את התאוריות האחרות, הצליח במקום בו עתידים היו כולם להיכשל. באוגוסט 1993 התעורר עניין ציבורי נרחב, כאשר כינס קלפטון מסיבת עיתונאים, ובה הבטיח לחשוף את התאוריה החדשה שלו – שלדבריו יש בה לא רק כדי ליישב את אותן הסתירות, אלא אף ליצור דרך חדשה בתחום, כזו שתשנה את פני המדע לנצח.
״העובדה שבאותו הזמן היה קלפטון מרצה בפועל באוניברסיטה מפורסמת, והעובדה שעד אותו זמן נחשבו מחקריו למוערכים ומקצועיים, אפשרו לו לזכות באמון בלתי מסויג מצד קהילת המדע הבינלאומית. הכנס בו תכנן קלפטון לחשוף את התאוריה שלו קיבל את חסותם של גופים מוערכים, וההרצאה המרכזית שלו הייתה מתוקשרת ומפורסמת ביחס לאירועים מקבילים.
״בחלק הראשון של ההרצאה, שנמשכה למעלה משלוש וחצי שעות, סיפר קלפטון באריכות על הדרכים השונות בהן ניסה לפתור חידות שהעסיקו אותו – אך ללא הצלחה. הוא העלה עשרות סתירות בין מחקרים שנערכו באותו עשור, והוכיח כי שום תאוריה המבוססת על עקרונות מוכרים אינה יכולה ליישב את הסתירות.
״מסיבות אלו, טען קלפטון, הוא היה מוכרח לחשוב מחוץ לקופסה ולגלות יצירתיות רבה. לדבריו, את ההשראה לבסיס התאוריה שלו הוא קיבל ממשפט שאמרה לו בתו הקטנה – אז ילדה בת ארבע, כאשר העיר לה על כך שהניחה את נעליה בסלון הבית ולא במקום המיועד להן. לדבריו של קלפטון, כאשר הוא שאל את בתו – ׳כיצד הגיעו לכאן הנעליים?׳ היא השיבה לו – ׳הן פשוט צמחו כאן׳. קלפטון המשועשע חזר ושאל אותה: ׳מדוע הן צמחו דווקא כאן?׳ והיא השיבה: ׳משום שכאן הכי הגיוני שהן יהיו׳.
״לדבריו של קלפטון, מילותיה של בתו שנאמרו מתוך משובת ילדות, גרמו לו להרהר באחת מחידות היקום הגדולות והמסתוריות – המכונה במדע המודרני ׳אפקט הצופה׳.
״המונח ׳אפקט הצופה׳ מתאר תופעה ייחודית לחלקיקים קוונטיים, על פיה צפייה של אדם במערכת – עשויה לגרום לה להשתנות. על פי ׳מכניקת הקוונטים׳, מערכות שעוד לא נמדדו, עשויות להימצא במצב של ׳סופרפוזיציה׳, מונח שמתאר צירוף של מצבים שונים בו זמנית. ברגע הצפייה במערכת, מתקבעת המערכת למצב אחד – שהוא מצב המערכת ברגע ההבטה או המדידה של הצופה בה. מכאן ואילך, תתנהג המערכת ככל מערכת קבועה, והמדידים שבה יפעלו על פי האופן המקובל בעת הצפייה״.
אלישע עצר לרגע את הקריאה. למרות שבאופן כללי הכיר אלישע את יסודות הפיזיקה, ומונחים יסודיים לא היו זרים לו, הוא התקשה לקרוא באופן שוטף, והמשפטים נדמו לו כבליל של מילים מורכבות חסרות הסבר. גם כשקרא אלישע את הקטע כמה פעמים, היו נראים לו המונחים תלושים ורחוקים מן ההבנה. הוא התקשה להבין כיצד משפטים כמו ׳צפייה של אדם במערכת עשויה לגרום לה להשתנות׳ – הם משפטים מציאותיים מן העולם המדעי המפוכח. על פי ראייתו הרציונלית, תאוריות כאלו אמורות להיות שייכות במקרה הטוב לעולם התסריטים והפנטזיה.
אילולי היה אלישע צריך לפעול במהירות רבה, הוא בוודאי היה עוצר בנקודה זו ומתחיל לערוך עבודה יסודית. הוא היה מנסה להרחיב את ידיעותיו בנושאים המוזכרים, הוא היה פותח כל קישור פנימי שעוסק במונח שאינו מוכר לו, הוא לכל הפחות היה כותב לעצמו את הפרטים בהם הוא מתקשה על מנת ללמוד עליהם בעתיד.
הבעיה הגדולה של אלישע הייתה חוסר הזמן. בנקודה זו לא הייתה לו כלל פריבילגיה להתעכב, והוא נאלץ להתעלם מן השאלות הגדולות שצצו מאליהן מתוך החומר שהוא קורא. ׳תתמקד!׳ הוא הורה לעצמו. ׳תתרכז בעיקר. את כל השאר תעשה אחר כך׳.
״גישתו של קלפטון אל פרשנות אפקט הצופה,״ המשיך אלישע לקרוא, ״הייתה מבוססת בעיקרה על עקרונות פילוסופיים. לטענתו של קלפטון, השינוי במערכות הקוונטיות הוא תוצאה של התהליך המחשבתי הנתפס כהגיוני בעיניו של הצופה. קלפטון הסביר כי המציאות הקוונטית היא אכן בלתי קבועה, אך ׳התודעה הקוונטית׳ – מונח שטבע קלפטון, עשויה להשפיע על המערכת כך שתפעל בהתאם לתפיסת עולמו של היוצר אותה.
״למרות שטיעוניו של קלפטון הם טיעונים פילוסופיים שאינם קבילים בדרך כלל, גישה זו של קלפטון לא הייתה חריגה במיוחד, ולמעשה – ניתן לומר שהיא אפילו גישה מקובלת. מכיוון שקשה מאוד – עד בלתי אפשרי, לאושש או להפריך תאוריות שונות בנוגע למכניקת הקוונטים, שכן המסקנות אינן יכולות להתקבל על ידי ניסוי אחד אלא רק על ידי סדרת ניסויים והסתברות סטטיסטית, נמצאו לאורך השנים מדענים שפירשו את אפקט הצופה על פי עקרונות מחשבתיים. גישה זו הפכה למקובלת, עד כדי כך שמרבית הטיעונים בנוגע לאישוש או הפרכת פרשנויות שונות, מבוססים על ניסויים מחשבתיים או על עקרונות יסוד פילוסופיים. למעשה, הראשון שהשתמש בטיעון כזה בהקשר למכניקת הקוונטים, הוא הפיזיקאי הנודע אלברט איינשטיין.
״למעשה, יש שראו בתאוריה זו שהגה קלפטון – דמיון ל׳פרשנות קופנהגן׳, הנחשבת לפרשנות הנפוצה והמקובלת ביותר בנוגע לאפקט הצופה. לפי פרשנות זו, הצופה מסוגל להשפיע בעצם החלטתו על החלקיקים אותם הוא מודד, ולקבוע על פי אופן הניסוי את גורל אותם החלקיקים.
״הפרשנות של קלפטון לא הייתה רחוקה מזו המקובלת, אבל החידוש שבדבריו היה – שההשפעה אינה תוצאה של עצם המדידה, אלא היא תוצאה של מחשבה ותפיסת עולם בה מחזיק הצופה. לדבריו של קלפטון, החשיבה והציפייה של הצופה מקושרות ישירות אל פעולת המערכת, והדבר שנראה בעיני הצופה כהגיוני – הוא בעל ההסתברות הגבוהה ביותר להיווצר לבסוף.
״כאמור, בכל הנוגע לאפקט הצופה ולמכניקת הקוונטים, לא נחשבו טענותיו של קלפטון לחריגות. אולם בנקודה זו, הוסיף קלפטון וטען שהפרשנות אינה מצטמצמת רק לתופעות הללו אלא גם לתחומים אחרים.
״טענתו של קלפטון הייתה, שמציאות זו מוכיחה כי אין לנתק בין עובדות מדעיות לבין היגיון מחשבתי. מבחינתו של קלפטון, המציאות אינה קבועה – והיא עשויה להשתנות פעמים רבות בהתאם לתפיסה הרווחת בעולם המדע. באמצעות תאוריה זו, הסביר קלפטון סתירות שונות בין ניסויים שנעשו בזמנים שונים, ומסקנתו הייתה שהפערים הם תוצאה של תפיסות מציאות שונות שהופיעו באותם הזמנים. כך, לתפיסתו של קלפטון, הדרך היחידה בה ניתן לקבוע האם תאוריה מסוימת היא אפשרית, היא על פי שימוש בכלים פילוסופיים ולוגיים. רק מציאות פרדוקסלית שיש בה סתירה לוגית פנימית היא מציאות שאינה אפשרית״.
אלישע עצר שוב, נאנח אנחה עמוקה. קשה היה לו לתפוס את המשמעות של המידע שהוא קורא, ובמובן מסוים – העובדה שהוא לא הצליח להבין הרבה מן הפרטים, גרמה לו להרגיש בורות. הוא גלל את הדף כלפי מטה, מדלג על כמה קטעים נוספים שהרחיבו על התאוריה, נעצר מול כותרת משנה שאמרה: ״תגובות וביקורת״. עיניו כבר התעייפו, והוא קיווה שהפרק הזה יהיה ברור יותר.
״בימים הראשונים שאחר ההרצאה, נשמרה עדיין אהדה מסוימת לקלפטון, והביקורות כלפי התאוריה שלו היו מעטות ונכתבו בשפה מכובדת. ההתנגדות הראשונה לתאוריה של קלפטון נרשמה כשבוע לאחר תום הכנס, כאשר פרסם הפיזיקאי הצרפתי ד״ר פרנק ז׳ירו מאמר ארוך ומקיף שתקף בחריפות את המסקנות של קלפטון. המאמר הניצי פתח במילים הפיוטיות הבאות: ״לפני כשבוע היינו עדים למראה נדיר. מאות אנשי אקדמיה מנוסים ובקיאים התאספו מכל רחבי ארצות הברית, פינו מקום בלו״ז העמוס שלהם, השאירו את בני משפחותיהם לבדם למשך יומיים או שלושה, השקיעו כסף ומשאבים, וכל זה נעשה עבור הרצאה אחת, בה הכריז אדם אחד בעל יכולת רטורית מרשימה את הקלישאה החבוטה ביותר בכל הזמנים – ׳מחשבה יוצרת מציאות!׳
אכן, קלפטון העשיר את דבריו במונחים מדעיים, והשתמש בידע שלו כדי לנפח את הקלישאה. אין ספק, קלפטון הוא פיזיקאי בעל ידע רב ובעל יכולות הגשה מדהימות. על כך, ראוי קלפטון לזכות בפרס הגדול של השנה למאמן האישי הטוב ביותר. זה בדיוק מה שהוא. מאמן אישי, לא מדען!״
״התגובה הזו פתחה את הסכר לתגובות משמיצות רבות שהופנו כנגד קלפטון. בכירי המדענים בארצות הברית פרסמו מאמר תגובה בו הם תקפו את קלפטון באופן אישי והציגו אותו כמאחז עיניים. קלפטון שהיה המום מן ההתקפות עליו, הגיב במכתב חריף, ובכך ניתן האות לתחילתה של מלחמה מילולית חריפה בין הצדדים.
״בשלב זה, התבקש קלפטון על ידי הנהלת האוניברסיטה לחזור בו מטענותיו, ואוים כי אם לא יעשה כך – הוא צפוי להיות מודח מתפקידו. קלפטון סירב, וכאשר הוזמן לשימוע על ידי חברי הסגל של האוניברסיטה, הוא תבע את ההנהלה לדין בטענה של הפרת חוזה. המשפט המתוקשר הסתיים בהסכם פשרה, על פיו חויבו ראשי האוניברסיטה להמשיך את חוזהו של קלפטון, ובתמורה התחייב קלפטון כי לא יעסוק בהרצאותיו בפרטים מתוך התאוריה שלו. יחסיו של קלפטון עם הנהלת האוניברסיטה הפכו עכורים, עד כדי שגורמים שונים עברו על הרצאותיו של קלפטון בדקדוק כדי למצוא עילה לפטר אותו.
״שנה לאחר מכן, ערך קלפטון אירוע גדול בהשתתפות מאות סטודנטים, ולראשונה מאז הסכסוך – הזמין את חברי ההנהלה להשתתף באירוע. חברי ההנהלה קיבלו ממקורביו של קלפטון מסרים על פיהם עומד קלפטון לחזור בו ממסקנות העבר שלו, ומכיוון שראו בכך אקט של ניסיון פיוס – הם הסכימו להשתתף בכנס.
״עם זאת, כשהחל קלפטון את הרצאתו, הם הבינו שהוא טמן להם מלכודת. קלפטון לא רק שלא חזר בו מטענותיו, אלא החריף עוד יותר את מסקנותיו, והרחיב את התאוריה לתחומים מופרכים כמו שינוי מרחבי זמן. דיקן הפקולטה למדעי הפיזיקה, אוליבר קורנפילד, שחשש להותיר את טענותיו של קלפטון מבלי להשיב עליהן תשובה הולמת, פתח עמו בוויכוח סוער, שהסתיים בפיצוץ הכנס״.
אלישע עצר, קורא שוב את הקטע. המילים ׳שינוי מרחבי זמן׳ תפסו את תשומת לבו, והוא שאל את עצמו אם יש קשר בין המידע הזה לתאוריה שהעלה עמיקם, והאם עמיקם העלה את אותה תאוריה מופרכת בגלל שהכיר את המידע הספציפי הזה על אודות קלפטון. חשוב היה לאלישע להרחיב את ידיעותיו על מה שאירע באותו כנס, והוא שאל את עצמו אם ייתכן שפרוטוקול ההרצאה זמין לקריאה.
בלחיצה אחת חזר אלישע אל דף התוצאות, מקליד במהירות בשורת החיפוש את הצירוף: ׳ג׳סטין קלפטון-כנס-וויכוח-אוניברסיטת ניו יורק״. להפתעתו של אלישע, התוצאה הראשונה כללה סרט וידאו, שעל פי המידע בצידו – היה באורך של כשעתיים. הכותרת הייתה: ״המדען המבריק ג׳סטין קלפטון בוויכוח מזהיר עם ראש מערך כוחות האופל – פרופסור קורנפלור״. העיוות המכוון בשמו של הפרופסור, והניסוח המוטה, הבהירו לאלישע שהסרט הופץ כנראה על ידי אחד ממעריציו של קלפטון.
אלישע הקליק פעמיים על כותרת הסרט, מסך צפייה נפרש על הצג, סמליל נע בצורת מעגל העיד שהסרט בטעינה.
אלישע נשען אחורנית, מביט במסך בציפייה דרוכה. איכשהו הייתה לו תחושה שהוא בדרך הנכונה, ויחד עם תחושת הלהט – הזדחלה לליבו תחושה מוזרה של חשש. כאילו הוא עומד להיחשף למידע שאסור לו להיחשף אליו.
וואו, העניינים מתחילים לזוז!
אני רק שואלת את עצמי, האם זה לא מייגע לקרוא ערך ויקיפדי ארוך בספר...
ועוד שמדבר על פיזיקה...
אני רק שואלת את עצמי, האם זה לא מייגע לקרוא ערך ויקיפדי ארוך בספר...
ועוד שמדבר על פיזיקה...
האמת היא שגם אני שואל את עצמי את אותה השאלה. זו שאלה שרק הקוראים יכולים להשיב עליה, כי רק הם יודעים מה מייגע אותם. כיוון שכך - ראו זאת כהזמנה פתוחה להביע את דעתכם.
כדי לחדד את העניין, חשבתי להציג כאן כמה מחשבות שעלו אצלי, וכמה רעיונות עליהם חשבתי שרק אתם יכולים להכריע אם הם אכן היו לעניין. הנקודות הללו חשובות, משום שהפרק או שני הפרקים הבאים - עתידים לעבוד בצורה דומה. אז הזמן להביע את מורת רוחכם או את הנאתכם הוא כעת.
למעשה, את הפרק הזה כתבתי לאחר התלבטויות רבות.
כאשר המצאתי את הגרעין לעלילת הסיפור בפעם הראשונה, הייתי נער בן 14. העלילה הייתה טובה אז, אולם היא הייתה מבוססת על בסיס מדעי שהיה רחוק מלהיות מדויק. עם זאת, הקו הכללי של העלילה נבנה אז ועליו ביססתי הרבה מרעיונותיי.
לאורך השנים, הבנתי שאין לי דרך להפוך את הסיפור לסביר מבחינה הגיונית, ועל כן נטשתי את הרעיון. הנקודה בה הבנתי שיש לעלילה תקווה, היא זו שבה נחשפתי למונחים המדעיים המוזכרים בערך. העניין הצית את הדמיון שלי, ופתאום הבנתי שמצאתי את הבסיס המדעי אותו חיפשתי לאורך כל הזמן.
כיוון שכך, ברור היה שחלק מהעלילה יהיה מבוסס על העקרונות הסבוכים הללו.
עם זאת, התלבטתי רבות כיצד להציג את המידע. מצד אחד, לא רציתי לייגע את קוראיי במילים מסובכות, ומצד שני לא רציתי לפרט ולהסביר כל דבר באופן שיהפוך את העלילה לספר לימוד פיזיקה למתחילים. התכלית שלי הייתה: בסיס מדעי אמין. כלומר: אין צורך שהקורא יבין את כל המונחים, אבל בהחלט יש צורך שהוא יבין שהמושגים המדוברים כאן הם אמיתיים, הגיוניים, מבוססים מדעית, ובשום אופן אינם תאוריה מטורפת כלשהי.
לשם כך, בניתי את הערך הוויקיפדי המפוברק, וביימתי את הסיטואציה כך שאלישע קורא את הערך ומביע את דעתו עליו. הניסוח האנציקלופדי נועד ליצור אמינות, והבלבול של אלישע נועד לשדר שאין צורך להבין הכול, ולא יקרה כלום אם המונחים לא יהיו ברורים במאת האחוזים (בכך היה קצת סיכון, כי אלישע תואר כאינטיליגנט בעל ידע נרחב, והוא לא היה אמור להפגין בורות מוחלטת מול המונחים המוכרים יחסית).
לעניין הערך הוויקיפדי הייתה עוד תועלת.
בספרים רבים שקראתי, מתוארים אנשי משטרה כיצורים שמחזיקים במגוון כלים טכנולוגיים משוכללים שביכולתם להביא מידע מודיעיני מזהיר תוך שניות. המציאות כמובן רחוקה מכך, והיה חשוב לי להראות שגם שוטרים שמחפשים מידע כללי לא עושים את זה עם ׳אשלון׳ או עם מל״טים, אלא מחפשים במקורות זמינים כמו רוב בני האדם.
ניסיתי לבנות את הערך הוויקיפדי כך שבכל זאת יהיה מעניין, וצמצמתי את העיסוק בערך לפרק אחד בלבד, כדי שזה לא יהיה בלתי נסבל. בפרק הבא, גם הנתונים המדעיים אמורים להיכתב בצורה ברורה יותר, ואני מקווה שזה ישיג את המטרה.
אמרו לי אתם, מה דעתכם?
תוכלו להביע את דעתכם בכתב, ואם אין לכם הרשאה - בלייק (אם אהבתם את הפרק ואתם מסכימים לרעיונות כאן - שלחו ׳וואוו׳. אם לא אהבתם ואתם דורשים שינוי מהיר - שלחו תודה רגילה. אם אתם מבולבלים, שלחו חיוך. אם מבחינתכם הרסתי את הסיפור ללא תקנה - שלחו סמיילי כועס).
אשכולות דומים
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר לההצטרף
אליהם ממש עכשיו:
19.11
י"ח חשוון
פתיחת
קורס בינה מלאכותית - חדשנות ב AI
קורס מקוצר
25.11
כ"ד
פתיחת
קורס פרסום קופי+
מלגות גבוהות!
26.11
כ"ה חשוון
אירוע שיתופים ייחודי
בוטים מספרים על עצמם
בואו לשמוע בוגרים מובילים שלנו משתפים אתהסיפור מאחורי הבוטים הייחודיים שהם פיתחו.הצצה מרתקת לעולמות האוטומציה, החדשנות והפתרונות החכמים,עם הזדמנות ללמוד איך גם אתם יכולים לקחת חלק במהפכה הטכנולוגית.
הכניסה חופשית!
27.11
כ"ו חשוון
נפתחה ההרשמה!
קורס צילום חוץ, אירועים וסטודיו - עם בינה מלאכותית!
מלגות גבוהות!
27.11
כ"ו חשוון
פתיחת
קורס פיתוח בוטים ואוטומציות עסקיות
מלגות גבוהות!
27.11
כ"ו חשוון
פתיחת
קורס עיצוב גרפי ודיגיטל - בסילבוס חדש ומטורף!
מלגות גבוהות!
לוח מודעות
- אהרן999
- נוצר:
- שילוב מנצח
- נוצר:
- משרות
- נוצר:
- משרות
- נוצר:
- איכות
- נוצר:
- מחשבים זה אני !
- נוצר:
- FEIG6465
- נוצר:
- עוזרי אליעזר שלמה
- נוצר:
- עדי ירושלים
- נוצר:
- מילכי מנדל
- נוצר:
- prog_office
- נוצר:
- לוח מודעות
- נוצר:
- studio start
- נוצר:
- אחת מיוחדת
- נוצר:
- rivkic
- נוצר:
- מעצבי על
- נוצר:
- קלידנית אלופה
- נוצר:
- עבודות
- נוצר:
- עבודות
- נוצר:
- עבודות
- נוצר:
- עבודות
- נוצר:
- יוכבד סמיט
- נוצר:
ירושלים דירה להשכרה
תוכנות אדובי עם רשיון - בהנחה משמעותית
דרוש/ה לעזר מציון דרוש/ה רכז/ת תעסוקה נתמכת בבני ברק
לעזר מציון דרוש/ה רכז/ת תעסוקה נתמכת בבני ברק
דרוש/ה למעבדה רפואית בבני ברק דרוש עובד לתיקון ציוד רפואי מכני
למעבדה רפואית בבני ברק דרוש עובד לתיקון ציוד...
שת"פ "בראש של אמא" >>> התכנית המטעינה בכוח - ליום גיבוש
שמחות להציע לך את תכנית ההקרנה המעצימה "בראש...
למכירה מחשבים ניידים מחודשים במחירי חיסול!
המלאי התחדש והמכירה ממשיכה!!!
כל המחשבים...
למכירה פאה/זיכוי של רבקי זלוטניק בהנחה 700 ש"ח
למכירה זיכוי כספי על פאה אצל הפאנית רבקי...
איור דיוקנים מקצועיים בעיפרון
דיוקנים זה דבר כזה מגניב כי אפשר גם להביא את...
גיל הרך דרושות סייעות שיקומיות למעון שיקומי
משרה מתוקה לפנייך
דרושות סייעות שיקומיות...
ניו בורן צילומי ניו בורן בתשלום סמלי בבית שמש
היי שמי מילכי
צלמת ניו בורן
לצורך הרחבת תיק...
עיצוב גרפי למכללת פרוג דרוש/ה גרפיקאי/ת
למכללת פרוג דרוש/ה גרפיקאי/ת:
נסיון של שנתיים...
גיל הרך דרושה מ"מ למשפחתון במודיעין עילית
דרושה מ"מ למשפחתון במודיעין עילית, בביתה...
עיצוב גרפי דרושה מעצבת גרפית יצירתית | העבודה בבני ברק
דרושה גרפיקאית יצרתית עם יחסי אנוש מעולים!
נא...
לתיק עבודות דרוש תינוק/ת לצילומי ניו בורן
שלום
דרוש תינוק/ת לצילומי ניו בורן מהממים...
דרוש לקניה מחפשת לקנות פיילה לצילומי גיל שנה
אני מחפשת פיילה, גיגית גדולה לצילומים
במחיר...
למכירה מסגרת אחסון - כוננית למשחקים (של איקאה)
למכירה במצב מצוין ושמור - כוננית למשחקים של...
למכירה טויוטה קורולה רנקס יד שניה
טויוטה קורולה רנקס
יד שניה אמין ונח מאד שנת...
מזכירות דרושה מזכירה אחראית ושירותית למשרד באשדוד עם צוות משלנו!
תיאור התפקיד:
ביצוע משימות משרדיות יומיות
מתן...
דרוש/ה דרושה יועצת קורסים לעבודה מהבית או מהמשרד בירושלים:
עבודה בסביבה נשית, חרדית מלאת סיפוק ושליחות...
דרוש/ה דרוש עובד מחסן אחראי ויעיל באשדוד:
ניהול מלאי, פירוק ואריזת סחורה וסידור מחסן...
שיווק דרושה אשת מכירות למכירת תוכניות חיסכון לגמ"ח אושר בכבוד ברמת אשכול בירושלים:
דרישות התפקיד:
ניסיון משמעותי במכירות
מוסר...
עימוד מחפשים עימוד מקצועי לספר שלכם?
מעמדת מקצועית
תעמד את הספר שלך
בעימוד מרהיב...
תגיות נפוצות
aiartillustrations
אדריכלות ועיצוב פנים
אחוה פלוטקין
איור
איור דיגיטלי
איש את רעהו
אלי-אקספרס
אתר
ביטוח לאומי
בין הזמנים
בינה מלאכותית
בית שמש
בני ברק
בקשה
גרפיקה
דירה
דרוש
דרוש מידע
דרושים
הדמיה
המלצה
הני מושקוביץ
השבת אבידה
השכרה
התייעצות
חופש
חלאקה
חנוכה
חרבות ברזל
חתונה
טיול
יד שניה
ילדים
ירושלים
לוגו
לימודים
למכירה
מודיעין עילית
מוזיקה
מחשב
מטבח
מידע
מייל
מיתוג
מלחמה
מלי אורצל
מעון
מצלמה
משכנתא
מתכון
מתנה
נופש
נטפרי
ניו בורן
נשים
סוכות
סטודיו
ספר
סקר
עבודה
עגלה
עזרה
עימוד
עיצוב
עיצוב גרפי
עיצוב פנים
פוטושופ
פורים
פלאפון
פסח
פרוג
פרסום
ציור
צילום
צילום ילדים
צילום מקצועי
צילומי חוץ
צילומי ניו בורן
צילומי סטודיו
צלמת
צלמת בצפון
צלמת בצפת
צלמת ילדים
צלמת מקצועית
צפת
קומיקס
קורונה
ראש השנה
רכב
שאלה
שבת
שיר
שירים
שיתוף
תודה
תחפושת
תינוק
תמונה
תמונות
תפילה
