21
מקטין.
״הבן שלה?!״ לרגע חשש אלישע שהוא פספס משהו. ״על איזה בן אתה מדבר? מישהו שייתכן וראיתי בבית החולים?״
עמיקם נענע את ראשו נחרצות. ״הבן עליו אני מדבר נמצא כרגע בחו״ל,״ השיב בנימה של יודע דבר. ״מדובר בבן הבכור של הזוג חזן, בחור בשם ראובן שכבר שנים ארוכות אינו בקשר עם המשפחה, או יותר נכון לומר – המשפחה אינה בקשר אתו. למעשה, מדויק יהיה לומר ששיחות הטלפון שהרישום שלהן מופיע לפניך – מסכמות פחות או יותר את כל הקשר שלו עם המשפחה בשנים האחרונות״.
אלישע קימט את מצחו. התמונה עדיין לא הייתה ברורה לו מספיק, והיה חשוב לו להבין היטב את המידע ואת המשמעות שלו. ״מה בדיוק הסיפור עם הבחור הזה?״ שאל בנימה מהורהרת. ״מי הוא? מה הוא עושה בחיים? מה הקטע של הניתוק בינו לבין המשפחה שלו?״
עמיקם נאנח אנחה עמוקה. ״אני לא ממש בקי בפרטים,״ הודה בנימה של כובד ראש, ״אבל לפי מה שהצלחתי להבין – מדובר בסיפור די טרגי, סיפור שמלווה את המשפחה כבר למעלה מעשר שנים. באופן כללי, הרושם שקיבלתי הוא, שהבחור החליט ללכת בדרך שרחוקה מאוד מתפיסת העולם של הקהילה שלו, דבר שגרם לקרע רציני מאוד בינו לבין אביו, קרע שהידרדר עד לניתוק מלא של היחסים ביניהם.
״למרות הרצון של כל הצדדים המעורבים להימנע מפרסום העניין, בשלב מסוים – אחרי כמה אירועים שהבן היה מעורב בהם, כבר לא ניתן היה להסתיר את המריבה בין האב לבנו, והסכסוך בין השניים הפך למלחמה של ממש, מלחמה מכוערת ומתוקשרת.
״בשלב הזה פחות או יותר ניתק הבן באופן סופי את הקשר עם משפחתו, התגייס ליחידה קרבית מותאמת לדתיים, ושירת בה במשך שלוש שנים – בהן נקשרו בשמו כמה שערוריות שזכו לפרסום רב בעיקר בגלל הרקע המשפחתי שלו. בשלב מסוים, כמה חודשים אחרי השחרור שלו, הוא נטש לחלוטין את אורח החיים הדתי. באותו שלב פחות או יותר הוא התחיל להתעסק באמנות, ולמרות החיסרון ההשכלתי שלו – הוא הצליח להשלים בהצטיינות תואר ראשון בתחום.
״למרות ההצלחה שלו בתחום האמנות, ולמרות שבאותו שלב הוא התפרנס די יפה בעבודתו כסוכן מכירות של חפצי אמנות ועתיקות, בנקודת זמן מסוימת – הוא עזב את הארץ. אני לא יודע בוודאות מה הייתה הסיבה לכך, אבל ניתן לשער שההתמודדות עם הרקע המשפחתי המורכב וההצקות מצד אנשי הקהילה שעזב - נמאסו עליו, והוא החליט לפתוח חיים חדשים במקום חדש. בסופו של דבר הוא השתקע בצרפת, ולמרות שלא היה לו שם שום קרוב משפחה או ידיד - דווקא שם האיר לו המזל פנים.
״זמן קצר אחרי שהגיע לצרפת, הוא התחיל לעבוד כמדריך תיירים במוזיאון ׳הלובר׳ בפריז. המומחיות שלו בתחום האמנות הועילה לו, הוא התקדם בקצב מסחרר, ועד מהרה – הוא הפך לחבר הנהלה, ולאחד הגורמים המשפיעים ביותר על ניהול המוזיאון שנחשב לאחד הגדולים והחשובים בעולם. בד בבד, הוא הקים חברה גדולה שפעילותה מתמקדת בסחר בחפצי אמנות ובעתיקות, ובדיעבד התברר שההחלטה שלו לעזוב לחו״ל הייתה משתלמת ומתגמלת במיוחד.
״אתה בוודאי מבין, שהעזיבה שלו לא הועילה לקשר בינו לבין המשפחה, אם כי צריך לומר ביושר שהיא גם לא הזיקה. הקשר עם המשפחה היה מנותק כבר לפני כן, והריחוק הפיזי הקל על כל הצדדים המעורבים. הגורם היחיד במשפחה עמו נשמר סוג של קשר הוא הגברת חזן, וכמו שראית – מדובר עדיין ביחסים קרירים מאוד, כמעט בלתי קיימים״.
אלישע עטה על פניו הבעה מהורהרת, מעכל במהירות את המידע. ״המשמעות של מה שאתה אומר,״ הוא ניסח באיטיות את מחשבותיו, ״היא ששיחות הטלפון שהתקבלו אתמול היו חריגות מאוד, לא אופייניות בכלל...״
עמיקם הנהן. ״בהחלט,״ אישר את דבריו של אלישע. ״לאורך השנים, נשמר מצב סטטי של שתי שיחות בשנה, אחת בערב ראש השנה – כנראה שיחת נימוס של איחולי שנה טובה, והשנייה בתאריך י״ב באדר – תאריך יום ההולדת של הגברת חזן. למרות שהשיחה של יום ההולדת לא נענתה מעולם, המשיך מר חזן הצעיר להתעקש על קיומה, אולי משום שהייתה בו תקווה מסוימת שהיא תיענה, ואולי משום שמלכתחילה נועדה השיחה לשמש כתזכורת בלבד לקיומו, תזכורת שאינה מצריכה דווקא שיחה של ממש.
״בכל אופן, ברור שהעובדה שאתמול מצא מר חזן לנכון להתקשר לאימו שמונה פעמים אינה מקרית, ובהתחשב במאורעות שאירעו לאחריה – אי אפשר להתעלם מהמחשבה שייתכן והוא ידע משהו על האירוע עוד לפני שהוא התרחש. עוד יותר מחשידה העובדה, ששיחת הטלפון הראשונה אירעה בשבת. ההשערה שלי היא שהוא היה נתון בלחץ כל-כך גדול, עד שהוא אפילו לא הבחין בעובדה הזו״.
אלישע לא היה צריך לשמוע יותר כדי לקלוט את החשיבות שבמידע. לראשונה מאז תחילת השיחה שלו עם עמיקם, היה בידו קצה חוט ממשי, כזה שלא מוסיף עוד תהיות לאלו הקיימות, אלא מאפשר לנהל תכנית פעולה של ממש. ״ניסיתם להשיג את הבחור?״ הוא שאל מיד בנימה תכליתית. ״ניסיתם לדבר אתו? לשאול אותו מה הוא יודע ומה הסיבה לשיחות הטלפון הללו?״
עמיקם נאנח אנחה מבשרת רעות. ״האמת היא,״ הודה בקול שפל, ״שניסינו את הכיוון הזה. הצלחנו להגיע אל המזכירה שלו, אבל כשהתחלנו לברר – היא קיבלה איכשהו רושם מוטעה לפיו המעסיק שלה חשוד או מואשם במשהו, כך שהתגובה המיידית שלה הייתה ניתוק השיחה.
״כשניסינו לתפוס שוב את מר חזן או את אחד מעוזריו, קיבלנו שיחה מאדם שהזדהה כראש צוות עורכי הדין שלו. הוא היה מאוד לא מרוצה מכך שפנינו ישירות אל מר חזן, ולמרות כל ההסברים שלנו – הוא התעקש לטעון שהפנייה שלנו היא בחוסר סמכות, תוך שהוא חוזר ומדגיש שהוא ומשרדו פועלים בשיתוף פעולה עם רשויות החוק... אבל לא אלו שבישראל, אלא אלו שבצרפת. למותר לציין, שההבטחות הנרגשות הללו לא מועילות לנו ולו במעט, כיוון שבשלב זה – אין לנו שיתוף פעולה עם הרשויות שם״.
אלישע קימט את מצחו. ״הוא צודק, כמובן...״ אמר בנימה מהורהרת. ״אין לנו באמת סמכות להכריח את מר חזן לשתף פעולה, אבל מצד שני – לא ביקשנו שיתוף פעולה מחייב על פי חוק, אלא כזה שמר חזן אמור היה לרצות בו. בסופו של דבר, מדובר באמא שלו. אם הוא כל-כך דאג לה אתמול, עד כדי שהוא התקשר אליה באופן חריג מספר פעמים - מתבקש היה ממנו לדאוג גם כעת שהחקירה תתנהל כסדרה והאשמים בפשע יילכדו...״
אלישע רכן קדימה, מתבונן בריכוז בעיניו של עמיקם. ״אתה יודע מה,״ הוא המשיך בנימה של כבדות ראש. ״כל הסיפור הזה מוזר בעיניי. אני הייתי מצפה ממר חזן לפנות אלינו מיוזמתו ולא להמתין שאנחנו נפנה אליו. בסופו של דבר, גם הוא בוודאי יודע שהרשויות בצרפת לא יוכלו להועיל לו, והדרך היחידה שלו להשפיע על החקירה – היא על ידי שיתוף פעולה אתנו. בסופו של דבר, הוא צריך אותנו יותר ממה שאנחנו צריכים אותו. האישה שנפגעה היא אמא שלו.
״גם אם מסיבות מסוימות החליט מר חזן שלא לפנות מעצמו אלינו, מצופה היה ממנו לכל הפחות להיענות ברצון לפנייה שלנו, ולא לשלוח אותנו לדבר עם עורכי הדין שלו. המציאות הזו נראית לי מחשידה במיוחד, ואני לא יכול שלא לחשוב על כך שאולי מר חזן מסתיר משהו שחשוב לו שלא יגיע לידיעתנו, מה שמשנה את כל מה שאנחנו חושבים על המעורבות שלו במה שקרה אמש...״
עמיקם נענע את ראשו בספקנות. ״בגדול, אני מסכים אתך שזה מחשיד,״ הוא אמר. ״עם זאת, אתה מוכרח להבין שייתכן מאוד שמר חזן הצעיר אינו מודע לפנייה שלנו, שלא נעשתה ישירות אליו. בנוסף, גם אם הדרגים שתחת ניהולו יידעו אותו על כך שנעשתה פנייה – ייתכן שהוא אינו נותן בנו אמון. אתה מוכרח להבין, ששיחת הטלפון של החוקרים שלנו אל עורך הדין – הייתה מאוד לא מוצלחת, וייתכן מאוד שהוא קיבל את הרושם שלא מדובר במערכת מקצועית אלא במשטרה מקומית בעלת יכולת פעולה מוגבלת מאוד״.
המילים האחרונות הציתו את חשדו של אלישע, והבעה נוזפת עלתה על פניו. ״למה? מה בדיוק עשיתם?״ הוא שאל בנימה נוקבת.
עמיקם נאנח. ״אני מבקש ממך שלא תשפוט את החוקרים שלנו,״ הזהיר במה שנראה לאלישע כמו ניסיון להתחמק מאחריות. ״החוקר שהיה מופקד על המשימה לא הצליח להתמודד עם עורך הדין, שכנראה גילה אדישות מוחלטת מול הפצרותיו של החוקר. החוקר שלנו התקשה להבין את השפה בה דיבר עורך הדין, אנגלית משפטית גבוהה מלווה במבטא צרפתי מודגש, והטיעונים של עורך הדין ככל הנראה לא הובנו כראוי. מסיבה זו, השיחה הידרדרה למקומות שהיא לא הייתה צריכה להגיע אליהם, והיא הסתיימה בכך שהחוקר שלנו – שאני מוכרח להתנצל על כך שחשבתי שהוא מתאים למשימה, הטיח האשמות קשות בעורך הדין, ופוצץ את השיחה״.
אלישע תפס את ראשו בשתי ידיו. ״אני לא מאמין לך...״ הוא אמר בנימה זועמת. ״אני פשוט לא מאמין שהרסת את קצה החוט היחיד שלנו בגלל בחירה לא מוצלחת באיש לא מוכשר. התירוצים שלך על השפה והמבטא הם לא פחות מעלובים, ואני מתפלא שהסכמת לקבל אותם. במקום לתת לאיש הכי טוב שלך לבצע את המשימה הזו, בחרת להטיל אותה על... על... על מי בכלל? על חוקר שנכנס אתמול לתפקיד?״
עמיקם נותר רגוע ושלו. ״אני מתנצל על הכישלון,״ הוא אמר בנימה שלא היה בה שמץ של חרטה. ״אבל כבר ביקשתי ממך שלא תשפוט את החוקרים שלנו. אתה מוכרח להבין שבשלב בו בוצעה הפנייה עדיין לא היינו מודעים למלא ההיקף של התיק ולסבך שהוא כולל בתוכו. באותו שלב זה נראה כמו תיק פשוט, פתיר יחסית, והחוקר שהמשימה הוטלה עליו לא היה חדש אלא אחד מהטובים ביותר שלנו.
״עם זאת, גם החוקר הטוב ביותר היה מתרגז מול עורך הדין הזה, שהוא גם עורך דין וגם צרפתי – מה שאומר שהניסיון להוציא ממנו טיפה של אנושיות, שווה לניסיון לחצוב מים מתוך הסלע. החוקר שלנו ניסה לדבר אל לבו, להסביר לו ששיתוף פעולה הוא אינטרס של הלקוח שלו, וכמו שאמרתי לך – הייתה אי הבנה מוחלטת שהסתיימה בפיצוץ״.
אלישע הרים את עיניו, הבעה מיואשת עלתה על פניו. ״תקשיב, עמיקם,״ הוא אמר בעייפות. ״הנזק כבר נגרם, אבל חשוב לי להבהיר שחוסר המקצועיות הזה לא מקובל עליי. אני מבקש ממך להתייעץ איתי מעכשיו בנוגע לכל פנייה חוזרת שאתה מתכוון לעשות למר חזן או למי מטעמו. אני דורש שהדברים ייעשו תוך הסכמה של שנינו ולא במעמד של צד אחד״.
עמיקם הנהן בנימה כנועה. ״אני מקבל את הדרישה שלך, למרות שהיא נוגדת את חלוקת העבודה עליה סיכמנו. עם זאת, אני מייחס חשיבות רבה לעבודה שמוטלת עליך, כך שלא הייתי רוצה שתיגרם לך הפרעה על ידי כך. ההסכמה שלי היא רק בגלל שפישלתי פעם אחת, והייתי מאוד רוצה שהעיסוק שלך בנושא יהיה מצומצם למינימום האפשרי״.
על פניו של אלישע הייתה עדיין הבעה זועפת. ״אני אשתדל״. הוא אמר בנימה בלתי מחייבת.
עיניו של עמיקם אורו. ״אם כך,״ הוא אמר בנימה מרוצה. ״הגיע הזמן להתחיל בעבודה״.
אלישע פקח את עיניו בהפתעה, שואל את עצמו אם אכן אירע הנס והשיחה המתישה הגיעה אל סופה. כשהבין אלישע מהבעתו של עמיקם שאכן כך הדבר, הוא נשם נשימה עמוקה וקולנית של רווחה, ממהר לסגור את החוברת שלפניו. ״הגיע הזמן,״ אמר בקול מרוצה.
על פניו של עמיקם עלתה הבעה מוזרה שאלישע התקשה לעמוד על טיבה. למרות הרצון של אלישע להימלט מהחדר בהקדם האפשרי, הוא לא יכול היה שלא לברר את העניין. ״אתה מוטרד ממשהו?״ גישש בנימוס.
עמיקם נאנח. ״אני לא ממש מוטרד,״ אמר בנימה מהורהרת. ״אני רק רוצה לדעת בוודאות שאתה מתכוון לעשות את המוטל עליך״.
אלישע התרומם ממקומו. ״מה זאת אומרת,״ שאל בקול קר. ״אתה חושב שאני עומד להתרשל בעבודה? אני מקווה מאוד שלא, כי אם כן – זה מוכיח שאתה בכלל לא מכיר אותי. אני ממש לא מסוג האנשים שנכנעים בקלות, במיוחד אחרי שנתתי את הבטחתי. אתה יכול להיות בטוח שהעבודה על התיק תהיה בראש סדר העדיפויות שלי עד לרגע בו ייפתר התיק, או עד שהדרגים הגבוהים ייאלצו אותי לוותר עליו״.
עמיקם הנהן הנהון חפוז בראשו. ״כן... כן...״ הוא אמר בנימה מאולצת. ״אני סומך עליך לגמרי, אל תבין אותי לא נכון. פשוט... העבודה שאתה עומד לעשות – זו לא עבודה שהורגלת אליה. אתה תהיה מוכרח לשנות לגמרי את צורת החשיבה שלך, ואני פשוט שואל את עצמי אם תוכל לעשות את השינוי בזמן כל-כך קצר״.
אלישע הביט בפניו של עמיקם בתדהמה, שואל את עצמו האם ייתכן שהאיש שממולו אינו זוכר כלום ממה שהתרחש אך לפני דקות. ״תגיד לי, אתה בסדר?״ הוא שאל בנימה מלאה תסכול. ״הרי אתה זה שהכרחת אותי להתחייב לשנות את הגישה שלי, ולהתחיל לחשוב על כיוונים שמעולם לא העליתי על דעתי לחשוב עליהם. אני, כזכור לך, העדפתי להמשיך את החקירה כמו שאני רגיל, ואני עדיין חושב שזה עשוי להיות הרבה יותר אפקטיבי. באיזה קטע אתה פתאום מתחיל להעלות חששות בנוגע לתוכנית שאתה הכרחת אותי להסכים לה?!״
עמיקם לא נראה כמי שמבין את חוסר ההיגיון שבהתנהגותו. הוא הביט באלישע בהבעה שלווה, עיקשת. ״אני לא מוצא סתירה בכלל בין הדברים,״ אמר בנימה איטית ורגועה שהטריפה את אלישע. ״אני עדיין חושב ששנינו צריכים לצאת מאזור הנוחות שלנו ולשנות את הגישה הרגילה שאנחנו מקובעים אליה. עם זאת, אין זה סותר את החשש הטבעי ממהלך כזה ואין זה שולל את הסיכונים הקיימים בו״.
אלישע התקשה להבין לאן עמיקם חותר. ״אתה רוצה לומר לי שאתה חוזר בך?״ שאל בעייפות. ״כי אם כן, אני אקבל את זה בברכה״.
עמיקם נענע את ראשו בחדות. ״בוודאי שלא!״ אמר נחרצות. ״אין לי התלבטות לגבי המהלך שלי, ואני עדיין חושב שזה המהלך הנכון. העניין הוא, שאני לא יכול להתעלם מהבעיות שיש כאן, ומכיוון שהנקודה שהעליתי מדאיגה אותי מעט – רציתי להסב את תשומת ליבך אליה״.
ברור היה לאלישע שעמיקם רוצה משהו, אבל הוא לא הצליח להבין מה בדיוק מנסה האיש להשיג. ״תדבר בבקשה ברור, עמיקם,״ הוא ביקש בחדות. ״אני לא מבין את הרמזים שלך, אז בוא נעשה את זה הכי ישיר שיש. תאמר לי בבקשה, מה לדעתך מצופה ממני ומה יגרום לך להיות פחות מודאג״.
עמיקם הביט למשך מספר רגעים באלישע, מבע מהורהר על פניו. ״אני אומר לך את האמת,״ הוא אמר לבסוף. ״אני לא תולה בך תקוות, כי כרגע – הדבר היחיד שיכול להרגיע אותי הוא שיחה כנה ופתוחה שבה נוכל להבין היטב את ההבדלים בין צורות החשיבה שלנו, שיחה בה כל אחד מאתנו יחלוק עם האחר את השיטות והטיפים שלו. ביום רגיל, הייתי מציע לך לדון איתי בעניין, אבל מכיוון שאני רואה את חוסר הסבלנות שלך – לא אוכל לדרוש ממך דרישה כזו.
״עם זאת, מכיוון ששנינו נכנסים כרגע אל ערפל בלתי מוכר, הייתי שמח אם היית מוכן להקדיש עוד מספר רגעים לעניין החשוב הזה, כדי שתהיה לשנינו לכל הפחות נקודת פתיחה ברורה ממנה נוכל להתקדם. כוונתי, שכל אחד מאתנו יחלוק עם האחר לפחות מחשבה אחת ראשונית וגולמית, כיוון ראשון שהוא היה מנסה להתחיל באמצעותו...״
למרות התשישות של אלישע והרצון העז שלו לצאת מהחדר, הוא היה מוכרח להודות בינו לבין עצמו שהבקשה של עמיקם היא די הוגנת. הוא נשען על טבלת השולחן, מביט מלמעלה אל עמיקם, מרוצה מהעובדה שלראשונה הוא נמצא במעין עמדת שליטה על הטיפוס המתנשא היושב ממולו. ״מה שאני הייתי עושה,״ הוא אמר תוך כדי חשיבה, ״הכיוון הראשון שלי, או אם תרצה – הנחת היסוד שממנה הייתי פועל, היא שיש כאן חוסר הבנה שלנו שבגללו העניינים נראים מסובכים כל-כך.
״לפי מה שנראה לי, הסיפור כאן הוא הרבה פחות דרמטי ממה שנראה מתוך חומר החקירה. ברור לי במאת האחוזים שאין כאן עניין על-טבעי כמו שניסית לרמוז לאורך השיחה, ואני אפילו מוכן להמר שמי שאחראי לכל האירועים המוזרים שמסביב לתיק החקירה, לא תכנן את זה מראש.
״אני, במקומך, הייתי מתעלם בשלב הראשון מכל החידות והדברים המוזרים שכרגע אין להם הסבר ברור. במקום ללכת אל הערפל וחוסר הוודאות, הייתי מעדיף להתחיל דווקא עם הכיוונים הברורים יותר, אלו שניתן להגיע בהם להישגים, ולפי איך שאני רואה את זה – יש כאן לא מעט כאלו.
״בשלב הראשון, הייתי מתחיל חקירה מקיפה על כל המעורבים בתיק. כמו שאתה בוודאי יודע, מוקדם יותר הביום הייתה לי סוג של היתקלות עם אחד השוטרים בתחנה, שוטר שזוהה על ידי מר מלכיאלי כאחראי לאירועים של ליל אמש. השוטר המדובר ניסה לאיים עליי, וזה ברור שהוא מעורב כאן במידה מסוימת. הצעד הראשון שלי היה להתחיל לחקור בנושא, לבדוק מי האיש בדיוק, איך ומתי הוא הגיע לתחנה ומה הקשר שלו למה שקרה.
״בנוסף, הייתי מתמקד בניסיון למצוא קשר בין האירועים של היממה האחרונה לארגון הפשע של נמרוד גואטה. העובדה שמר מלכיאלי מיוצג על ידי עושה דברו של גואטה אינה יכולה להיות מקרית, וברור לי במאת האחוזים שהוא קשור לעניין. כשמדובר בארגון פשע ממוסד ומורכב כל-כך, קשה להצליח לנהל מולו חקירה איכותית, ולכן הייתי מתמקד בניסיונות למצוא חיבור כלשהו בין משפחת חזן לבין הדמויות הבולטות בארגון הפשע.
״אם עדיין זה לא מספיק לך, תוכל לנסות לחקור בדרכים שונות את משפחת חזן, ובמיוחד את הבן הבכור – ההוא שבצרפת. בכל הנוגע לבני המשפחה - אין לנו בכלל מידע, וייתכן מאוד שדברים שיתגלו שם עשויים לשפוך אור על כמה מהפרטים המעורפלים שעוד לא מצאנו להם תשובה.
״ברגע שהחקירה תתקדם, ניתן יהיה לפעול בשיתוף פעולה עם מחלקת התשאול, לבצע מעצרים ולגלות את התשובות לשאלות המסתוריות. במקום לחפש בחושך אחרי מוצא, אחרי פתרון, ניתן יהיה לחקור את האנשים שאחראיים, ולקבל מהם תשובות ברורות.
״אם ההערכה שלי נכונה, הפתרון לתיק הזה הוא איכשהו מסביב למשפחת הפשע של נמרוד גואטה. אני די בטוח שאחרי שנחקור את מקורביו של גואטה, או אפילו – תרשה לי לקוות, את גואטה עצמו, כל שאר הדברים שכרגע נראים מסעירים ומסתוריים כל-כך, יתבררו כרצף של טעויות משעשעות שאנחנו נהנה להתבדח עליהן אחר כך״.
אלישע השתתק, ממתין לתגובתו של עמיקם.
עמיקם התמהמה מלהגיב. הוא ישב בשפתיים קפוצות, ההבעה על פניו מנותקת, נראה כאילו הוא עסוק במחשבות על משהו שמטריד אותו מאוד.
אלישע אסף את החוברת אל ידיו, מכחכח קלות, מנסה לנער את עמיקם מהרהוריו. כשזה לא הועיל, החליט אלישע לבחור בדרך ישירה יותר. ״אני מצטער, עמיקם, הזמן שלי קצר, אם יש לך תגובה או שאתה רוצה לשתף אותי ממש בקצרה בתובנות שלך, זה הזמן...״
עמיקם נראה כאילו כלל לא שמע את דבריו של אלישע. הוא היה מרוכז בעצמו, שפתיו נעות בדממה. אלישע נאנח, מבין שזה עלול לארוך עוד זמן רב. ״אני מבין שאתה מעדיף שלא להגיב,״ סיכם. ״אם כך, נתראה מאוחר יותר. אני במשרד שלי, אם אתה מחפש אותי״.
הוא נותר לעמוד עוד מספר רגעים במקומו, מאפשר לעמיקם את ההזדמנות להגיב. כשהבין אלישע שההמתנה היא ככל הנראה לשווא הוא הסתובב באנחה, מפנה את גבו אל עמיקם, צועד אל פתח היציאה.
רגע לפני שפתח אלישע את הדלת, הוא שמע מאחוריו את קולו של עמיקם. מסיבה כלשהי, דיבר עמיקם בלחישה, כך שהמילים לא היו ברורות לאלישע כלל.
״מה אמרת?״ שאל אלישע, מסתובב במהירות.
פניו של עמיקם היו מוארות, הוא נראה כאילו גילה זה עתה תובנה מדהימה. ״אני פתאום הבנתי,״ הוא לחש לחישה חזקה יותר. ״אני פתאום הבנתי מה אתה...״
אלישע קימט את מצחו. ״סליחה?!״ הגיב בתמיהה.
עיניו של עמיקם זהרו. ״אני פיצחתי אותך,״ הוא לחש, מביט באלישע במבט מפוכח, כאילו ראה בו עתה משהו שלא ראה קודם לכן. ״אתה מבין אלישע,״ נימת קולו הייתה דרמטית. ״עד עכשיו טעיתי בך. אבחנתי אותך לא נכון. חשבתי שאתה פועל מתוך סגירות מחשבה, מתוך צרות אופקים...״
אלישע הרים גבה אחת בפליאה. ״וזה לא נכון?״ שאל בשעשוע.
עמיקם נענע את ראשו. ״זה קצת נכון״. הוא השיב. ״אבל זו לא ממש הנקודה. האמת היא, שהמניע שלך גרוע ומסוכן הרבה יותר ממה שחשבתי...״
אלישע פסע צעד אחד לאחור, מניח את ידו על ידית הדלת, מוכן לפתוח אותה ולהתחמק במקרה בו השיחה תתארך יותר מדי. ״נו, בוא נשמע״. הוא הגיב בחוסר חשק מובהק.
עמיקם פרש את ידיו, כאילו היה במאי תיאטרון שמנסה להציג באמצעות תנועותיו את החזון שלו. ״אתה מקטין, אלישע!״ הוא לחש בנימה דרמטית.
אלישע הביט בו במבוכה. ״אני מה?!״
״אתה מקטין,״ חזר עמיקם שוב, כאילו היה המונח אמור להיות מוכר לאלישע. ״אתה פועל מתוך מניע להקטין כל אירוע. אתה מנסה לצמצם את ההשלכות של כל דבר למינימום האפשרי״.
״אתה מבין, אלישע,״ קולו של עמיקם הפך מלא להט. ״אנשים כמוך חוששים כל-כך מההשלכות של אירועים גדולים, עד שהם מפתחים מנגנון פנימי שמגן עליהם, מנגנון שמאפשר להם לצמצם כל דבר, לחשוב עליו כאירוע קטן, כזה שההשפעות שלו לא יגיעו אליהם – וגם אם יגיעו, לא יהיה בהם כדי להטריד אותם יותר מדי.
״אנשים כמוך, פועלים מתוך הנחת יסוד פנימית, על פיה נדירים מאוד האירועים שיש להם השלכות גדולות, כאלו שיש בהן כדי לשנות את העולם. אנשים כמוך נוטים לזלזל באופן אוטומטי בכל פרשנות שטוענת לשינוי סדר העולם שהם מכירים. אנשים כמוך מתעלמים מרמזים עבים על אסונות שמתקרבים, הם מפרשים באופן אוטומטי כל אירוע כזה כאירוע מצומצם, כזה שההשלכות שלו מזעריות. אנשים כמוך הם האחרונים לעזוב את הבית כשרעידת אדמה מתקרבת״.
מסיבה כלשהי שאלישע לא הצליח לעמוד על טיבה, הוא מצא את עצמו מגלה עניין בדבריו של עמיקם, והוא הופתע כשבמוחו עברה לרגע מחשבה לפיה הפעם הצליח עמיקם לקלוע להגדרה שיש בה מן האמת. ״אתה יודע מה, עמיקם,״ הוא אמר בחיוך משועשע. ״אני מוכן להודות שאתה צודק, בתנאי שאתה תודה שאתה מגלם את ההפך הגמור. אם אני מקטין – אז אתה מגדיל״.
עמיקם נענע את ראשו במורת רוח. ״אל תגיד מגדיל,״ מחה בתוקף. ״זו מילה שנשמעת לא מקצועית. אתה יכול לומר ׳מעצים׳, או ׳מכפיל׳, אבל לא מגדיל״.
אלישע נאנח. ״את המונח המתאים תיצור אתה בעצמך,״ אמר בקוצר רוח. ״בכל אופן, הבנת את הכוונה שלי. אם אני מנסה לראות בכל אירוע את ההשלכות המינימליות האפשריות, אתה נוהג בדיוק ההפך. אתה מנסה לחשוב על כל אירוע קטן כאילו הוא בעל עוצמה מטורפת, ואתה מוצא השלכות אינסופיות בכל שטות. במילים אחרות: אתה עושה מכל זבוב פיל.
״אנשים כמוך, הם אלו שרואים בכל אירוע בטחוני זניח – מלחמת עולם. אנשים כמוך, נוטים לפרש מצבור אירועים שאין להם קשר הגיוני, ולעשות מכולם קונספירציה אחת מטורפת, כזו שתמיד עומדת ליצור סדר עולמי חדש, או להביא לכאן יצורים מגלקסיות רחוקות שישלטו על חיינו או אנחנו נשלוט על חייהם. אנשים כמוך, כנראה חיים במציאות שהם מתעבים, עד שהם מחפשים בכל דבר את התקווה שאולי תשנה את חייהם ותיתן להם משמעות...״
להפתעתו של אלישע, עמיקם לא נראה כמי שחולק על הדברים. ״אתה רואה, אלישע,״ הוא אמר בפנים זוהרות. ״סוף-סוף הבנת איך אני חושב. סוף-סוף הבנת איך צריך להסתכל על דברים, איך צריך לראות אותם כשמסתכלים מהמשקפיים שלי.
״כשאתה הולך לפתוח בשלבים הראשונים של החקירה, אסור לך חלילה לחשוב ולו לרגע באותן צורות חשיבה מקטינות עליהן דיברת קודם לכן. אתה צריך לפעול מתוך חשיבה שהאירוע הוא עצום, חסר תקדים, כזה שמעולם לא היה.
״אם אתה שואל אותי איך הייתי מתחיל, התשובה היא שהייתי ניגש מיד אל החידה הגדולה ביותר – זהותו של ג׳סטין קלפטון. הייתי מברר עליו, הייתי בודק מיהו, הייתי מנסה לחפש פרטים על ניסיונות שלו לשנות את העולם, לחיות במרחבי זמן שונים.
״על פי נקודת החשיבה שלי, הכול אפשרי. הייתי מעמיק אל תוך המאמרים שלו, מגשש אחר רמזים שונים שאולי יסבירו משהו על הדמות שלו ועל האופן בו הוא הופיע כאן, שנים אחרי מותו.
״הדבר השני שהייתי בודק, הוא ההיעלמות של הנוזלים שהיו בתוך הרכב. הייתי מחפש אחר אזכורים של התופעה הזו במדע, הייתי מחטט באתרים מפוקפקים של קונספירטורים מפורסמים, מנסה למצוא שם משהו, תאוריה כלשהי שתסביר את זה. אתה מבין את הכיוון?״
אלישע הנהן בראשו תוך כדי שהוא מציץ בשעונו. ״אני מבין היטב, עמיקם,״ אמר בנימה שהוכיחה שהוא ממהר. ״אני חושב שאין צורך בדוגמאות נוספות. אני מציע שנקבע מחר פגישת עדכון קצרה, עד אז נעבוד בנפרד – אלא אם כן יהיה מצב חירום או משהו דחוף״.
עמיקם הניד בראשו לאישור, וברגע שראה זאת אלישע – הוא נחפז לפתוח את הדלת, ממהר לצאת אל המסדרון. האור הלבן סנוור לרגע את עיניו, והוא הרשה לעצמו לנשום נשימה אחת ארוכה של אוויר נקי – כזה שהיה חסר כל כך בחלל הדחוס.
באופן מטריד, הוא לא יכול היה להימנע מלהרהר בכך, שזו הפעם הראשונה בה הוא מבין כיצד מרגישים העצירים כשהם משתחררים מתא המעצר...