תודה על ההחזרה,
עקב המחיקה כבר יצרתי אשכול חדש, ושם התחלתי לסכם חלק מאשכול זה, אז אני מעתיק את סיכומי לכאן,
חולי דיאליזה סובלים מאוד,
הסבל שלהם יכול להמנע על ידי תרומת כליה,
יש שרוצים לתרום, ויש שמעדיפים להשאיר את עצמם עם 2 כליות.
ישנם כאלה שהנושא הוא מחסור במודעות, ועל ידי העלאת המודעות הם ירצו לתרום.
לשם כך נפתח אשכול זה.
כידוע בימים האחרונים היה על זה אשכול פורח מאוד,
קשה לי להאמין שעצם הנושא לא היה ראוי בעיני המוחק, כנראה שהיו תגובות מסוימות שלא היו טובות,
אז נפתח שוב אשכול זה, ונקווה שהוא לא יימחק.
יש לזכור: החשיבות הגדולה שיש בתרומה לא הופכת אותה לחובה, מאלף ואחד סיבות,
זה תלוי בהרגשתו של כל אחד האם הוא מרגיש חייב/רוצה בכך.
קצת פרטים:
https://www.adi.gov.il/תו%...9ים/
הסבל של חולי דיאליזה כפי שתואר במספר תגובות באשכול הקודם,
בין ליטר לליטר וחצי מים בין טיפול לטיפול, כלומר גם ביום קיץ שרבי לא לשתות יותר מ2-3 כוסות.
הגבלה באוכל: לא לאכול ממה שמכיל אשלגן וזרחן, וזה כולל את רוב הפירות והירקות המוכרים.
הגבלה על אכילת חלבונים.
הטיפול עצמו מתיש מאוד, וחוזרים ממנו עם התכווצויות שרירים ועוד סבל,
בחלק מסוגי הדיאליזה יש צורך בשלוש ימים בשבוע טיפול, נמצא שרק בחצי מהימים חיים נורמלי, כי ביום שבו מטופלים אחרי הטיפול ממש מותשים.
תוחלת החיים של מטופלי דיאליזה היא כ-10 שנים פחות מנתרמים.
המקובל בעולם המחקר והרפואה שאין סיכונים לטווח הרחוק למי שתרם כליה.
יש בעיקר רק את הסיכונים שמהניתוח עצמו, סיכונים די מינוריים, לעבור את הכביש כנראה זה יותר מסוכן.
בדר"כ: ישנם 2-4 ימי אשפוז, כ 3-6 שבועות עד לחזרה לעבודה, כחודש וחצי עד חודשיים וחצי עד ששוכחים מהניתוח.
ניתן לחזור אחרי תקופה קצרה אפילו לספורט אתגרי.
ישנם החזרי הוצאות מטעם המדינה.
דעת פוסקי ההלכה:
https://kilya.org.il/he/הלכה-משפט-ואתיקה/
כלומר, לדעת הגרש"ז אוערבאך, הגר"ע יוסף, הגרי"ש אלישיב, ושיבדלח"ט הגר"ח קנייבסקי, שזה מצוה גדולה.
לגבי דעת הרב וואזנר, היה דעות באשכול הקודם איך להבין את דבריו,
מהסעיף המסכם בתשובה שלו שהועלתה שם נובע שזה מצוה גדולה, אך הוא מסתפק שאולי אין לעשות לזה פרסום גדול, כי אז זה מתפרש כקצת נדרש מהאדם, ולדעתו זה ספק ויתכן וזה לא כך.